"יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ... לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב" (כ, ב-יג)
"בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה... חמודה גנוזה שגנוזה לך... אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!... 'תנה הודך על השמים'! אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה... אמר לפניו: ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה – 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'; אמר להן: למצרים ירדתם?! לפרעה השתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?; שוב מה כתיב בה – 'לא יהיה לך אלוקים אחרים'; בין עמים אתם שרויין, שעובדין עבודה זרה?! שוב מה כתיב בה – 'זכור את יום השבת לקדשו'; כלום אתם עושים מלאכה, שאתם צריכין שבות?! שוב מה כתיב בה – 'לא תשא'; משא ומתן יש ביניכם?! שוב מה כתיב בה – 'כבד את אביך ואת אמך'; אב ואם יש לכם?! שוב מה כתיב בה – 'לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב'; יצר הרע יש ביניכם?!" (שבת פח, ב)
כתבו מפרשים, שדרישתם של המלאכים שהתורה תינתן להם התבססה על דין "בר מצרא":
בכל מקרה ששדה עומדת למכירה, מעניקה ההלכה את זכות הקדימה לרכישת השדה ל"בר מצרא" – מי שברשותו שדה הגובלת בשדה זו; ואפילו אם השדה נמכרה כבר לאחר – שמורה עדיין ל"בר מצרא" הזכות לרכוש אותה ממנו גם בניגוד לרצונו.
וזו הייתה טענת המלאכים: מאחר שמקומה של התורה הוא בשמים, קרוב למקומם של המלאכים – נחשבים המלאכים "בר מצרא" לתורה, ולכן זכותם קודמת לזכותם של בני ישראל, השוכנים בארץ, שהיא מרוחקת ממקומה של התורה.
ויש לבאר, שהתשובה לטענתם זו של המלאכים רמוזה בתוך תשובתו של משה אליהם:
ידועים דברי המדרש: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". כלומר: מטרת בריאת העולם היא כדי להביא לידי מצב שבו הקב"ה ישכון בעולם הגשמי בצורה גלויה לחלוטין, כשם שאדם גר בדירתו הפרטית. והדרך להביא לידי כך היא באמצעות התורה והמצוות, שבאמצעותן מזככים בני ישראל את העולם והופכים אותו ל"דירה" לקב"ה.
ומכאן התשובה לטענתם של המלאכים: ההלכה קובעת, שאם אדם אחד מעוניין בשדה כדי לבנות בה בית-מגורים, ואילו השכן רוצה בה למטרות חקלאיות – גוברת זכותו של הראשון ("יישוב עדיף, ולית בה משום דינא דבר מצרא"). ובענייננו: מאחר שמטרת נתינת התורה לבני ישראל היא כדי להשתמש בה לבניית "בית-מגורים", "דירה בתחתונים" – קודמים הם למלאכים.
וכך נרמזת תשובה זו בדבריו של משה למלאכים:
כדי לעשות עבור הקב"ה "דירה בתחתונים" יש צורך בשני תנאים, המתקיימים שניהם רק בבני ישראל ולא במלאכים: (א) הימצאות במקומם של ה"תחתונים", בתוככי העולם הגשמי; (ב) כוח מיוחד המאפשר להפוך את העולם ל"דירה" עבור הקב"ה, דבר שהוא מנוגד לטבעו המוגבל של העולם.
ולשתי דרישות אלה מכוונים דבריו של משה:
א) "למצרים ירדתם?!... בין עמים אתם שרויין?!... כלום אתם עושים מלאכה?!... משא ומתן יש ביניכם?!... קנאה יש ביניכם?! יצר הרע יש ביניכם?!" – אתם אינכם נמצאים במקומם ובמצבם של ה"תחתונים" ("מצרים", "בין עמים"), ולכן אין באפשרותכם לעשות שם דירה עבור הקב"ה;
ב) "אב ואם יש לכם?!" – אין בכם כוח מיוחד זה של הולדה, יצירה וחידוש, כוח שקיומו מהווה תנאי הכרחי לעשייתה של "דירה" עבור הקב"ה.
ומאחר שהיכולת לעשות דירה עבור הקב"ה ישנה רק בבני ישראל, ולא במלאכים – גוברת זכותו של בני ישראל לקבלת התורה. (לקוטי שיחות).
"בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה... חמודה גנוזה שגנוזה לך... אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!... 'תנה הודך על השמים'! אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה... אמר לפניו: ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה – 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'; אמר להן: למצרים ירדתם?! לפרעה השתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?; שוב מה כתיב בה – 'לא יהיה לך אלוקים אחרים'; בין עמים אתם שרויין, שעובדין עבודה זרה?! שוב מה כתיב בה – 'זכור את יום השבת לקדשו'; כלום אתם עושים מלאכה, שאתם צריכין שבות?! שוב מה כתיב בה – 'לא תשא'; משא ומתן יש ביניכם?! שוב מה כתיב בה – 'כבד את אביך ואת אמך'; אב ואם יש לכם?! שוב מה כתיב בה – 'לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב'; יצר הרע יש ביניכם?!" (שבת פח, ב)
כתבו מפרשים, שדרישתם של המלאכים שהתורה תינתן להם התבססה על דין "בר מצרא":
בכל מקרה ששדה עומדת למכירה, מעניקה ההלכה את זכות הקדימה לרכישת השדה ל"בר מצרא" – מי שברשותו שדה הגובלת בשדה זו; ואפילו אם השדה נמכרה כבר לאחר – שמורה עדיין ל"בר מצרא" הזכות לרכוש אותה ממנו גם בניגוד לרצונו.
וזו הייתה טענת המלאכים: מאחר שמקומה של התורה הוא בשמים, קרוב למקומם של המלאכים – נחשבים המלאכים "בר מצרא" לתורה, ולכן זכותם קודמת לזכותם של בני ישראל, השוכנים בארץ, שהיא מרוחקת ממקומה של התורה.
ויש לבאר, שהתשובה לטענתם זו של המלאכים רמוזה בתוך תשובתו של משה אליהם:
ידועים דברי המדרש: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". כלומר: מטרת בריאת העולם היא כדי להביא לידי מצב שבו הקב"ה ישכון בעולם הגשמי בצורה גלויה לחלוטין, כשם שאדם גר בדירתו הפרטית. והדרך להביא לידי כך היא באמצעות התורה והמצוות, שבאמצעותן מזככים בני ישראל את העולם והופכים אותו ל"דירה" לקב"ה.
ומכאן התשובה לטענתם של המלאכים: ההלכה קובעת, שאם אדם אחד מעוניין בשדה כדי לבנות בה בית-מגורים, ואילו השכן רוצה בה למטרות חקלאיות – גוברת זכותו של הראשון ("יישוב עדיף, ולית בה משום דינא דבר מצרא"). ובענייננו: מאחר שמטרת נתינת התורה לבני ישראל היא כדי להשתמש בה לבניית "בית-מגורים", "דירה בתחתונים" – קודמים הם למלאכים.
וכך נרמזת תשובה זו בדבריו של משה למלאכים:
כדי לעשות עבור הקב"ה "דירה בתחתונים" יש צורך בשני תנאים, המתקיימים שניהם רק בבני ישראל ולא במלאכים: (א) הימצאות במקומם של ה"תחתונים", בתוככי העולם הגשמי; (ב) כוח מיוחד המאפשר להפוך את העולם ל"דירה" עבור הקב"ה, דבר שהוא מנוגד לטבעו המוגבל של העולם.
ולשתי דרישות אלה מכוונים דבריו של משה:
א) "למצרים ירדתם?!... בין עמים אתם שרויין?!... כלום אתם עושים מלאכה?!... משא ומתן יש ביניכם?!... קנאה יש ביניכם?! יצר הרע יש ביניכם?!" – אתם אינכם נמצאים במקומם ובמצבם של ה"תחתונים" ("מצרים", "בין עמים"), ולכן אין באפשרותכם לעשות שם דירה עבור הקב"ה;
ב) "אב ואם יש לכם?!" – אין בכם כוח מיוחד זה של הולדה, יצירה וחידוש, כוח שקיומו מהווה תנאי הכרחי לעשייתה של "דירה" עבור הקב"ה.
ומאחר שהיכולת לעשות דירה עבור הקב"ה ישנה רק בבני ישראל, ולא במלאכים – גוברת זכותו של בני ישראל לקבלת התורה. (לקוטי שיחות).
