קדושים מדוע נקטה התורה לא תקלל "חרש" (1 צופה)

[גרינפלד]

לא תקלל חרש

בספר אלה המצות (לר' משה חאגיז, ל"ת מ, הובא בעלים לתרופה תשפ"ה) כתב דנקט חרש אף על פי דאין הבדל בין חרש לאחר (עי' רש"י), רק דנקט חרש לפי שמי שחסר ממנו איזה כח מכחות החושים, מוכן לקבל ההיזק מהחוש החסר בו יותר ממקום אחר, כגון העיור במכשול האבן נגף - והיא העצה שאינה הגונה לו, והחרש - הקללה פועלת בו יותר מאדם השומע, ע"כ.

ובפשטות לכאורה נקטה התורה "חרש" לרבותא, שאפילו שלא ישמע את הקללה, מכל מקום אסור לקללו.

ובעלים לתרופה (שם) צויין לרש"י (סנהדרין סו. ד"ה חרשותו), שכתב שמתוך שהוא שפל הזהירה עליו התורה שלא לצערו כיון שהוא נותן צרתו על לבו ומיצר על שפלותו [ויש לעיין אם זה גם אליבא דאמת שילפינן שיש איסור לקלל כל אדם].​

 

[בצ"ל]

ובעלים לתרופה (שם) צויין לרש"י (סנהדרין סו. ד"ה חרשותו), שכתב שמתוך שהוא שפל הזהירה עליו התורה שלא לצערו כיון שהוא נותן צרתו על לבו ומיצר על שפלותו [ויש לעיין אם זה גם אליבא דאמת שילפינן שיש איסור לקלל כל אדם].

לחץ כדי לכווץ...

ראה שם בפנים, רש"י זה נכתב בתוך במה הצד שלמדו מחרש ונשיא ואביו לכל אדם.

 

[עוזי ומגני]

לא תקלל חרש

בספר אלה המצות (לר' משה חאגיז, ל"ת מ, הובא בעלים לתרופה תשפ"ה) כתב דנקט חרש אף על פי דאין הבדל בין חרש לאחר (עי' רש"י), רק דנקט חרש לפי שמי שחסר ממנו איזה כח מכחות החושים, מוכן לקבל ההיזק מהחוש החסר בו יותר ממקום אחר, כגון העיור במכשול האבן נגף - והיא העצה שאינה הגונה לו, והחרש - הקללה פועלת בו יותר מאדם השומע, ע"כ.

ובפשטות לכאורה נקטה התורה "חרש" לרבותא, שאפילו שלא ישמע את הקללה, מכל מקום אסור לקללו.

ובעלים לתרופה (שם) צויין לרש"י (סנהדרין סו. ד"ה חרשותו), שכתב שמתוך שהוא שפל הזהירה עליו התורה שלא לצערו כיון שהוא נותן צרתו על לבו ומיצר על שפלותו [ויש לעיין אם זה גם אליבא דאמת שילפינן שיש איסור לקלל כל אדם].​

לחץ כדי לכווץ...

וברמב"ם בספר המצוות ל"ת שי"ז
ביאר בלשונו הזהב

''לא תקלל חרש'', והבן ממני ענין זה החרש מהו, וזה כי כשהנפש כשהתנועעה לנקום מהמזיק לפי צורת ההיזק הקיימת בדמיון הנה לא תסור מהיות מתנועעת עד שתגמול למזיק לפי צורת ההיזק הרשומה בדמיון וכאשר שלמה לו גמול תנוח אותה התנועה ונעדרה מהתנועעה מן הדמיון, ופעמים ישלימנו גמול בקללה ובחרופין לבד ותנוח בדעתו בשיעור מה שהגיע למזיק היזק באותן המאמרים והחרוף, ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח אותה התנועה עד שתאבידהו ממונו אז תנוח בדעתו שיעור מה שהגיע לו מכאב לאבוד ממונו, ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח עד שתנקום ממנו בגופו ממיני ההכאות וחסרון האיברים, ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח התנועה עד שתקח נפש המזיק ואת חלקו מן המציאות וזה הוא התכלית, ופעמים תהיה תנועת הנפש קטנה לבקשת עונש המזיק וזה לקטנות עונש עד שתנוח התנועה בצעקות וגזמו עליו וקללו אע''פ שלא ישמע אותו אדם ולא יהיה במעמד ההוא, וזה מפורסם מפועל בעלי החמה וכעס שתנוח דעתם בזה השיעור מהחטאים הקלים ואף על פי שיהיה החוטא בלתי יודע בכעסם ולא ישמע בחרופיהם. ואולי יהיה בדעתנו כי בתכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל כשיהיה שומע אותו למה שישיגהו מן הצער והכאב אבל קללת החרש אחר שלא ישמע ולא יכאב בו שלא יהיה בזה חטא, הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו, כי התורה לא הקפידה בענין המקולל לבד אבל הקפידה גם כן בענין המקלל לבד כשהזהיר שלא יניע נפשו לנקימה ולא ירגיל לכעוס

לחץ כדי לכווץ...