מצורע מדוע צריך לומר "כנגע" הרי גם נגע טהור הוי נגע (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית (יד לה)

פירש רש"י אפילו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי, אלא "כנגע" נראה לי. וקשה למה אינו יכול לומר בהחלט "נגע" נראה לי, דהא אפילו אם הנגע הוא טהור, מ"מ נקרא "נגע", דגם נגעים טהורים שם "נגע" עליהם, וכמבואר בשבת קלב: דגם בנגעים טהורים איכא איסור קציצה משום "השמר בנגע הצרעת", ופירש רש"י שם דאף בבוהק שהוא פחות מד' מראות נגעים איכא איסור קציצה. וא"כ ממה נפשך הוי נגע, בין אם הוא טהור ובין אם הוא טמא, ולמה צריך לומר "כנגע" בלשון שאינו ודאי.

ורבינו הגר"ד לנדו שליט"א השיבני, דיש לומר דכל זה בנגעי אדם, משום שנאמרה בו פרשת "בוהק" ואדם כי יהיה בעור בשרו בהרות בהרות לבנות וגו', בוהק הוא טהור הוא, וממילא גם בוהק הוי בכלל נגע. אבל בנגעי בתים, אם הוא פחות מאדמדם וירקרק שהם המראות הטמאים שבבתים, אינו נחשב נגע כלל. ובמנחת חינוך מצוה תקפ"ד מסתפק מה"ט שבנגעי בתים אין איסור קציצה כאשר הוא במראה שהוא למטה מהמראות הטמאים, והיינו כנ"ל. ולפי"ז א"ש, דבבתים באמת אם הוא טהור אינו נגע.

והנה בתוס' יו"ט נגעים פי"ב מ"ה כתב דדין זה שלא יאמר "נגע" אלא "כנגע", הוא בכל הנגעים, ולא רק בנגעי בתים. אמנם לפי הנ"ל יש לדון, דרק נגעי בתים דנגע טהור אינו נחשב נגע, אז אינו יכול לומר "נגע", משא"כ בנגעי אדם.​

 

[גרינפלד]

וא"כ ממה נפשך הוי נגע, בין אם הוא טהור ובין אם הוא טמא, ולמה צריך לומר "כנגע" בלשון שאינו ודאי.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

וי"ל דאע"פ שגם נגע טהור נקרא נגע, מ"מ בנגע טמא יותר מיוחד הלשון "נגע", וכדכתיב בקרא (יג כב), וטמא הכהן אותו נגע הוא, מבואר שהנגע הטמא נקרא ביחוד "נגע". ונפק"מ בזה לדינא, לכהן שטימא בלשון "נגע הוא", ולא אמר "טמא", די"ל דיועיל לטמא.​