בהעלותך מה היתה חטאה של מרים האם לה''ר על משה או מה שהשוותה אותו לשאר הנביאים

[נהנה מקושיא טובה]

יצאתי מבלבול בכל הענין
מה היתה חטאה של מרים האם לה''ר על משה או מה שהשוותה אותו לשאר הנביאים

 

[מוישי שטיין]

שדיברה לשה"ר כדמוכח דקיבלה צרעת ותו דהא המרגלים אינם למדו ממנה כדברי רש"י

 

[נהנה מקושיא טובה]

שדיברה לשה"ר כדמוכח דקיבלה צרעת ותו דהא המרגלים אינם למדו ממנה כדברי רש"י

לחץ כדי לכווץ...

וא''כ מהו חלק החטא של שהשוותה נבואתו של משה לשאר הנביאים

 

[אברך מישיבת מיר]

יצאתי מבלבול בכל הענין
מה היתה חטאה של מרים האם לה''ר על משה או מה שהשוותה אותו לשאר הנביאים

לחץ כדי לכווץ...

החפץ חיים אבי הל' לשון הרע עשה בזה סדר.
העתיק דבריו קצת באריכות, אך החפץ בחיים להבין פשרו של ענין, בודאי יעיין בחפץ.

החפץ חיים (לשון הרע כלל ח', באר מים חיים אות א') מביא מאי דאיתא בספרי (ער"ה) וז"ל: והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא דיברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה וכו', ולכאורה מה כוונת הספרי בזה ונוכל לומר בפשיטות דידוע שכונתם בדיבורם לא היה ח"ו לגנותו למשה רבנו ע"ה רק שלפי דעתם עשה שלא כדין במה שפירש מצפורה.

ומבאר החפץ חיים וסברת הספרי דמה שדיברו ביניהם בזה הוא משום דנחלט בעיניהם דשלא כדין עשה שחשבו דאין קדושת נבואתו גדולה משאר נביאים שיצטרך עי"ז לפרוש ממנה כמו שנאמר הרק אך במשה וכו' על - כן הוסכם ביניהם שיראו להוכיחו עבור זה, ואף דכל זה הדיבור היה להנייתו של משה לשם שמים כדי להוכיחו אחר זה במה שפירש ממנה, ומבואר לקמן בכלל י' שאם נתברר לו שאחד עשה עולה לחבירו מותר לספר הדברים לבני אדם אם כונתו לתועלת עי"ש היטב, וא"כ מותרים היו לדבר ביניהם בענין זה אעפ"כ נענשו משום לשון הרע משום ההחלטה שנחלט בעיניהם שעשה שלא כדין כמו שאמרו הרק אך וגו' דלא היה להם להחליט לעת עתה כל זמן שלא דרשו מאתו טעם הדבר.

אמנם מוסיף החפץ חיים בהערה דבאבות ד' נתן משמע שהטעות של מרים היתה באופן אחר. והיינו דאתא התם מרים אמרה עלי היה הדבור ולא פירשתי מבעלי. אהרן אמר ועלי היה הדבור ולא פירשתי מאשתי. ואף אבותינו הראשונים היה הדבור עליהם ולא פירשו מנשותיהם אבל הוא מפני שדעתו גסה עליו פירש לו מאשתו, ע"כ. משמע דהטעות של מרים שחשבה שנבואת משה היא כמו נבואת שאר הביאים.