ל"ג בעומר מה הענין לעלות לקבר רשב"י (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבבות יהודים ינהרו בל"ג בעומר הקרוב למירון, לשפוך שיח לפני נורא עלילה בציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. מדוע טורחים ונוסעים כה הרבה יהודים לקבר רשב"י?

מנהג התפילה על קברי צדיקים מובא כבר בגמרא בסוטה (לד, ב), שכלב עלה להשתטח על קברי האבות, כדי שיבקשו עליו רחמים ויצילוהו מעצת המרגלים. המנהג להתפלל בקברי צדיקים מוזכר במדרש קהלת (פרשה י) ובזוהר הקדוש במספר מקומות. רש"י ביבמות (קכב, א) כותב: "ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי, היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".

בספר חסידים (סי' תנ) מובא ש"ברזילי הגלעדי אמר: אמות בעירי, כי הנאה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים על נשמתן טובה ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם, הם מתפללים על החיים".

העליה לקברי צדיקים מוזכרת בשיטה מקובצת (כתובות קג, ב), בספר החרדים (פס"ה) בשם הרמב"ם, ובעוד מקומות רבים בספרי הראשונים והאחרונים.

ידועים דברי אדוננו הגר"א ז"ל בפירושו לתיקוני הזוהר, שמיום שחרב בית המקדש, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על קברי צדיקים. ובאגרת תלמיד האור החיים הקדוש תיאר בפרוטרוט על השתטחות רבו הגדול על קברי צדיקים רבים, וביניהם קבר הרשב"י זי"ע, שעל סגולת העליה לקברו הפליג בדברים נפלאים.

ואכן, אין ספק שבעליה לציונו של רשב"י זי"ע במירון נוכל לפעול ישועות ע"י תפילותינו ובקשותינו, כמבואר בספרים ובמנהגי ישראל, וכפי המקובל מקדמא דנא, ממנהגו של הקדוש האריז"ל, כמובא ב'שער הכוונות' ש"אני ראיתי למורי (האר"י) ז"ל, שעלה פעם אחת ביום ל"ג בעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים", ומובא שם עוד, ששנה קודם שרבי חיים ויטל התוודע לאריז"ל, עלה האריז"ל לקבר הרשב"י עם בנו הקטן לתגלחת החלאקה. ובספרי תלמידי האר"י הקדוש (כמו בספר המסעות להרמ"ק, בהקדמת החרדים, ועוד) מובא שהאריז"ל הרבה לעלות עם תלמידיו לקבר הרשב"י פעמים רבות, ולא רק בל"ג בעומר.

יחד עם זאת, עלינו לזכור שהתנא האלוקי רשב"י זי"ע עצמו סבר, שעיקר עבודת היהודי בעולמו הוא עסק התורה ללא הפוגה. רשב"י ותלמידיו למדו תורה כל הזמן ללא הפסק ולא עשו שום דבר, גם לא מצוות חשובות אחרות, חוץ מללמוד (כפי שנאמר במפורש בגמרא: 'מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה. אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו, שתורתן זו היא אומנותן. אבל כגון אנו, מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפילה').

אותו רשב"י, שכל ספר הזוהר הקדוש שחיבר, גדוש בחיבת הקודש לעסק התורה, שוב ושוב ושוב, רומם את לימוד התורה לפסגות גבוהות, עד כי סבר שאדם צריך רק לעסוק בתורה, מבלי לעסוק כלל בפרנסה וביתר העניינים, (כבברכות לה, ב). רשב"י זי"ע העלה על נס את לימוד התורה, ועלינו לשנן לעצמנו כי זוהי עיקר משנתו של התנא האלוקי. תורה, תורה ותורה!

וכך כותב לנו בעל ההילולא עצמו, רשב"י זיע"א, בהקדמת ספר הזוהר הקדוש (מתורגם ללשון הקודש): "כמה שיש לו לבן אדם להשתדל בלימוד התורה יום ולילה. מפני שהקב"ה מקשיב לקולם של אלו העוסקים בתורה, ובכל מילה שהתחדשה בתורה – עושה רקיע אחד. תנן, באותה השעה שמילה בתורה התחדשה מפיו של האדם, אותה מילה יוצאת ועולה לפני הקדוש ברוך הוא, והקב"ה נוטל לאותה המילה ומעטרה בשבעים עיטורים".

רשב"י, בזוהר הקדוש, אומר לנו (הקדמת הזוה"ק, דף יא ע"א) שכוחו של תלמיד חכם גבוה הוא מעל גבוה, והוא עליון ונעלה על כולם, כי כל יהודי המשתדל בעסק התורה אינו מפחד מהעליונים ומהתחתונים, ואינו מפחד מכל מיני מרעין בישין, וזאת מפני שהוא אחוז ודבוק באילנא דחיי, בעץ החיים. ומוסיף הזוהר הקדוש ואומר, שגם כאשר נגזר עלינו גזירות קשות, שאינן אמורות להתבטל, מיד מתבטלות הגזירות על ידי העוסק בתורה. ועל כן מחזק אותנו רשב"י ואומר: "ובגלל כך, צריך האדם להשתדל בעסק התורה יום ולילה ולא יעזבנה, כי העוזב והפורש מלימוד התורה, כאילו פורש הוא מעץ החיים". (רבי שמואל ברוך גנוט)