הלכות יום טוב מיגו דאתקצאי ביום ב' דר"ה

[שיל"ת]

נשאלה שאלה בביהמ"ד
האיך ניתן לתקוע ביום השני של ראש השנה בשופר כשחל יום הראשון בשבת והלא בבין השמשות של ערב שבת היה השופר אסור בשימוש והוקצה וכיון שקדושה אחת הם מיגו דהתקצאי בין השמשות התקצאי לכולי יומא.

אשמח לשמוע דבר הת"ח דפה

יש"כ

 

[דבר ה']

קודם כל התשובות אפשר לענות בפשיטות דודאי רבנן לא אסרו בזה כיון שהורו לנו לתקוע ביום השני אף כשהראשון בשבת
(כעי"ז מאן דהו הקשה למה לא תוקעים בבין השהשות של מוצאי היום הראשון שהרי הוי שבות בבין השמשות לצורך מצוה ושמעתי שהגרח"מ אוזבנד שליט"א ענה לו בפשטות שודאי שרבנן לא התירו בזה)

 

[נהנה מקושיא טובה]

ממה שמצאתי במחשב
כנראה שאח שלי כתב לי את זה פעם
הנני להעיר בראש השנה דהאי שעתה תשפ"ד הבעל"ט שחל יום א' דר"ה בשבת, האיך מותר לתקוע
בשופר ביום ב' דר"ה, והרי בגמ' ביצה [ד' ע"א] איתא, דב' הימים דר"ה קדושה אחת הן וכיום אחד הן
חשובין, ומיגו דאיתקצאי בביה"ש דשבת איתקצאי לכולי יומא, עד סוף יום ב' דר"ה, ובדומה לזה אמרי'
בגמ' שם לענין ביצה שנולדה בא' דר"ה שאסורה בב' דר"ה, וכן פסק הרמב"ם [פ"א מהל' יו"ט הכ"ד].
וחשבתי כמה צדדים בזה, וכדיבואר.
א{ מדברי הרמ"א [סי' ש" ח ס"ד] יוצא דשופר דינו ככשמל"א ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו,
והטעם מבואר בגמ' שבת [ל"ה סוע"ב], משום דחזי לגמוע [להשקות] בהם מים לתינוק, וכן מפורש
במשנ"ב [שם סקכ" ה], עיי"ש.
ומצינו שנחלקו גדולי הפוסקים אי אמרי' מיגו דאיתקצאי בכשמל"א, דבפמ"ג [שם מ"ז סקט"ז], הביא
דדעת העולת שבת [סקי"ד], והא"ר [סקי"ד], דאמרי' מיגו דאיתקצאי גם על כלי שמלאכתו לאיסור,
ולדבריהם שברי כשמל"א מותרים רק לצורך גו"מ, ובפמ"ג בתחילה מסתפק בזה, ורצה להוכיח מדברי
הרמב"ם [פכ"ו ה"ו], שכתב דשברי תנור הם ככלי שמלאכתו להיתר, והרי תנור הוא כשמל"א ומ"מ
השברים חשיבי מלאכתו להיתר.
אמנם מצינו בפמ"ג [מ"ז סקי"ז], שנקט דאינו מותר אלא לצורך גו"מ, וכ"כ הפמ"ג [א"א סקי"ט],
בדעת המג"א שכתב דכלים המוקצים שנשברו בשבת אע"ג דעכשיו אין מוקצים אסורים, דיצוייר דבר זה
בכלי שמלאכתו לאיסור, דאע"פ שנשברו ועומד עכשיו למלאכת היתר מכ"מ אסור מחמה לצל מדין מיגו
דאיתקצאי, וכן נקט לדינא בשו"ת אג"מ [או"ח ח"ה סי' כ"ב אות ל'], דבכל מוקצה אמרי' מיגו
דאיתקצאי.
לעומת זאת בשוע"ה [סכ"ז], ובמשנ"ב [סקל"ה{] פירשו דברי המג"א שם, דקאי על מוקצה מח"כ
והשמיטו הדין בכשמל"א, ומזה נראה שנקטו דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי בכשמל"א, וכן דייק הקצוה"ש
[סי' ק"ט סק"א], מסתימת דברי הרב הנ"ל, וכן דייק בקצוה"ש שם מדברי הביה"ל [ס"ו ד"ה כגון],
שכתב דשברי עריבה דהוי כשמל"א שמלאכתה ללישה, שנשברו וראוי להיתר, מותר אפי' מחמה לצל,
ומבואר דנקט דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי בכשמל"א.

ב] אמנם בפוסקי זמנינו נקטו דכהיום שאין הדרך להשקות בהם מים לתינוקות [וגם מאוס בעיני בני"א
לשתות ממנו] א"כ י"ל דתו לאו כלי הוא ושפיר חשיב מוקצה מחמת גופו, גם יש לדון מצד מוקצה מחמת
חסרון כיס, דדוקא בזמניהם שהשתמשו בשופרות לשם השמעת קול, על כן לא הקפידו כל כך עליו,
משא"כ בזמנינו שאינן עומדים אלא לתקיעות דמצוה, שוב י"ל דמוקצים מחמת חסרון כיס, וכן מבואר
בשש"כ [פכ"ח הע' פ"ב] וכן כתב בשלמי יהודה [עמ' ל"ב{], וא"כ למה לא אמרי' מיגו דאיתקצאי
לכולי יומא דיום שני, כיון שהוא יומא אריכתא.


ג] ואשר נראה בזה, דכיון דיושב ומצפה שבאמצע היום יהיה מותר לו לתקוע, בכה"ג לכו"ע לא אמרי'
מיגו דאיתקצאי, וכאשר נסתלקה הסיבה שאסרתו, מותר החפץ בשימוש, ואף דמצינו בשו"ע [סי' ש"י
ס"ג] דאף ביושב ומצפה אמרי' מיגו דאיתקצאי וכשיטת ר"י, היינו בדבר שדחייה בידים, אבל בלא דחי'
בידים קיי"ל כר"ש דמותר.
ד] עוד יש לדון בזה, דהנה בשבת יש הרבה דברים שאסורים במוקצה אע"פ שביו"ט אינם אסורים,
כדברים שאינם ראוים לאכילה, כגון דג תפל שאינו ראוי לאוכלו [סי' ש"ח סל"ב] ואף שראוי לבהמה
מכ"מ אדם מקצה דעתו מיניה, ומ"מ ביו"ט אינו אסור כיון שאפשר לבשלו ויהיה ראוי לאכילה, וא"כ
יל"ע האיך אופין ומבשלין ושוחטין ומדליקין ביו"ט שני לר"ה שחל ביום א', דכיון דיומא אריכתא הוא
נימא מיגו דאיתקצאי לכולה יומא.

אלא יש לדון דכיון דסיבת האיסור הוא רק משום קדושת שבת לחוד,
לא אמרי' מיגו דאיתקצאי, כיון דמצד יו"ט אין סיבה שיאסר, ולא דמי לביצה שנולדה ביו"ט שאיסורו
משום נולד דיום א', וסברא זו מצאתי בשו"ת מנחת שלמה [סי' י"ז סוף אות ד'] עיי"ש.