[ו] הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן, רבי שמעון אומר אינן בכי יותן, וחכמים אומרים בכי יותן. והאוכל שומשמין באצבעו, משקין שעל ידו רבי שמעון אומר אינן בכי יותן, וחכמים אומרים בכי יותן. הטומן פירותיו במים מפני הגנבים, אינן בכי יותן. מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין, וטהרו להן חכמים. הנותן פירותיו בשבולת הנהר להביאן עמו, אינן בכי יותן:
א. ישנה בדיקה לעדשים לדעת אם יתבשלו מהר, ע"י שנופחים בהם, ואם יתלחלחו ויירטבו מהבל פיו בידוע שיתבשלו מהר.
ב. ישנם שבעה משקין המכשירים ונמנו לקמן פרק ו' משנה ד', ואחד מהם הוא מים, אבל שאר משקין אינן מכשירין. ושנינו שם משנה ה' תולדות למים היוצאין כו' מן הפה, ולעומת זה גבי זיעה שנינו בפרק ב' משנה א' זיעת האדם טהורה.
בגדרי המשקין. הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן שאם יתלחלחו וירטבו כשנופח בהם זה סימן שהם יתבשלו מהר, ונתלחלחו ונרטבו, רבי שמעון אומר אינן בכי יותן, שהלחות שמהבל הפה לא נחשבת משקה, וחכמים אומרים בכי יותן שהלחות שמהבל הפה היא משקה. כן פירשו הר"מ והרא"ש, ועיין עוד רש"ש.
הרוצה לאכול שומשומין מניח אצבעו בפיו ללחלחו ברוקו, ומכניס אצבעו בשומשומין שבידו השניה, ונדבקין באצבעו ונותן לתוך פיו ואוכל. ולפעמים הרטיבות שבאצבע נוגעת ביד שהשומשומין בתוכה והיד מתלחלחת.
גבול "רצון". והאוכל שומשמין באצבעו –כסדר הנ"ל ונתלחלחה אף היד שהשומשומין בתוכה, המשקין שעל אצבעו הם בודאי בכי יותן, אבל מה דין משקין שעל ידו, דהיינו המשקין שגלשו מהאצבע ליד המלאה שומשומין, רבי שמעון אומר אינן בכי יותן דלא רצה ברוק הזה, רק ברוק שידביק את השומשומין לאצבע, ועיין במפרשים. וחכמים אומרים בכי יותן, דכיון שהחשיב את הרוק ללחלח את האצבע, כולו חשוב. כן פירש הר"ש, ועיין ר"מ בהלכות.
שימושים שונים במים (הגוררים תלישה) מי מהם מחשיב. הטומן פירותיו במים המחוברין לקרקע, מפני הגנבים, למרות שידע שכשיוציאם יצאו עימם מים, אינן בכי יותן, כי לא רצה כלל במגע עם המים. (*עיין חזון איש מכשירין סימן ג' ס"ק א'.) מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין –מציקין ואנסים, וטהרו להן חכמים.
הנותן פירותיו בשבולת הנהר –שטף המים של הנהר להביאן עמו, למרות שידע שכשיוציאם יצאו עימם מים, אינן בכי יותן, כי לא רצה שירטבו*:
א. ישנה בדיקה לעדשים לדעת אם יתבשלו מהר, ע"י שנופחים בהם, ואם יתלחלחו ויירטבו מהבל פיו בידוע שיתבשלו מהר.
ב. ישנם שבעה משקין המכשירים ונמנו לקמן פרק ו' משנה ד', ואחד מהם הוא מים, אבל שאר משקין אינן מכשירין. ושנינו שם משנה ה' תולדות למים היוצאין כו' מן הפה, ולעומת זה גבי זיעה שנינו בפרק ב' משנה א' זיעת האדם טהורה.
בגדרי המשקין. הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן שאם יתלחלחו וירטבו כשנופח בהם זה סימן שהם יתבשלו מהר, ונתלחלחו ונרטבו, רבי שמעון אומר אינן בכי יותן, שהלחות שמהבל הפה לא נחשבת משקה, וחכמים אומרים בכי יותן שהלחות שמהבל הפה היא משקה. כן פירשו הר"מ והרא"ש, ועיין עוד רש"ש.
הרוצה לאכול שומשומין מניח אצבעו בפיו ללחלחו ברוקו, ומכניס אצבעו בשומשומין שבידו השניה, ונדבקין באצבעו ונותן לתוך פיו ואוכל. ולפעמים הרטיבות שבאצבע נוגעת ביד שהשומשומין בתוכה והיד מתלחלחת.
גבול "רצון". והאוכל שומשמין באצבעו –כסדר הנ"ל ונתלחלחה אף היד שהשומשומין בתוכה, המשקין שעל אצבעו הם בודאי בכי יותן, אבל מה דין משקין שעל ידו, דהיינו המשקין שגלשו מהאצבע ליד המלאה שומשומין, רבי שמעון אומר אינן בכי יותן דלא רצה ברוק הזה, רק ברוק שידביק את השומשומין לאצבע, ועיין במפרשים. וחכמים אומרים בכי יותן, דכיון שהחשיב את הרוק ללחלח את האצבע, כולו חשוב. כן פירש הר"ש, ועיין ר"מ בהלכות.
שימושים שונים במים (הגוררים תלישה) מי מהם מחשיב. הטומן פירותיו במים המחוברין לקרקע, מפני הגנבים, למרות שידע שכשיוציאם יצאו עימם מים, אינן בכי יותן, כי לא רצה כלל במגע עם המים. (*עיין חזון איש מכשירין סימן ג' ס"ק א'.) מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין –מציקין ואנסים, וטהרו להן חכמים.
הנותן פירותיו בשבולת הנהר –שטף המים של הנהר להביאן עמו, למרות שידע שכשיוציאם יצאו עימם מים, אינן בכי יותן, כי לא רצה שירטבו*: