מצוה דאורייתא שאולי השתכחה - מצות וידוי על עבירה

[כמעיין המתגבר]

יש להרבה האנשים עבירות שנעשו להם כהיתר, ולא בזה עוסק אשכול זה. אשכול זה עוסק באדם שעבר עבירה שלא נעשית לו כהיתר והוא מצטער שהוא עבר. בדרך כלל האדם מצטער וחושב כיצד לא יכשל בה שוב. אך לא הרבה יודעים שהוא חייב מדאורייתא להתודות בפיו על העבירה.

למשל אדם שביטל קריאת שמע או היכה את חבירו או עבר על לא תשנא את אחיך בלבבך או שהקניט את חבירו וציערו וכיוצא בזה, יש לו מצוה לשוב בתשובה, ובכלל מצות התשובה יש חיוב דאורייתא להתוודות על העבירה בשעה שחוזר, והוידוי צריך להיות עם חרטת הלב, ווידוי בלא חרטת הלב לא מהני, ודבר זה אינו ביום הכיפורים אלא לאלתר כשחוזר בתשובה.

למצוה זו - כמו לכל מצוה דאורייתא - יש גדרים ומחלוקות ראשונים בפרטי המצוה (כנראה שלא לעיכובא), כגון האם צריך לפרט את העבירה, ובאיזה לשון יתודה, ופרטי הוידוי נתבארו בטוש"ע והב"י באו"ח סי' תרז. אבל בגוף המצוה אין חולק.

מקורות: הרמב"ם בהל' תשובה א,א, ובספר המצוות שלו במצוות עשה מצוה עג, סמ"ג בעשה טז, החינוך במצוה שסד, רבינו יונה בשערי תשובה בשער א,יא, ושם אותיות יח-יט-מ, ובאגרת התשובה אות סז, והרוקח בסי' ב.

 

[מכנדבי]

ומי שיקפיד על מצוה זו עובר לעשייתן, יגיע לאלול אחרת לגמרי. בדוק ומנוסה.

 

[אברך קלאסי]

כנראה העולם סומך על מה שצידד המנ''ח שאין מצוה בתשובה וודיוי ואין בזה חיוב אלא דאם עשה שובה יש לו מצוה להתודות, ויש להרחיב