להג"ר פנחס ע. ייש"כ על התגובה (אם יש למשהו איזה דוגמא, או סברא אני אשמח שישתף את כל באי 'אוצר זה', להגדיל תורה ולחדדה).
כבודו מסתפק בנדר בשבת האם הוה מצות עשה שהזמן גרמא? אך אינו מבאר מספיק את הספק. ואם אני מבין נכון הצדדים של הספק הם. האם י"ל דמחמת שהנדר הוה מצות עשה שאין הזמן גמרא, שהרי אפשר לנדור בכל שעה ושעה, אך שמא צ"ל שמכיון שהאיסור של האכילה המגיע כתוצאה מן הנדר הוה זמן גרמא, דהיינו שאיסורו רק בשבת ולא בשאר הימים, יש להחשיב נדר זה כמצות עשה שהזמן גרמא. והנה בודאי עצם הספק אינו לדינא מאחר שבנדר יש גם לאו דבל יחל, ובלאו אשה חייבת בכל אופן, וא"כ בודאי אי אפשר לדון ספק זה שיהיה מצות עשה שהזמן גרמא, אלא אפילו בלאו הכי איני יודע אם יש להחשיב את האיסור של האכילה הזו כדין מצות עשה שהזמן גרמא, מאחר שאין איסור האכילה אלא תוצאה של העשה ככל היוצא מפיו יעשה, ואינו איסור בפני עצמו, וא"כ בודאי הוה מצות עשה שאין הזמן גרמא.
ולענין פירות שביעית, יש לעיין מדוע כתבו להחשיבה מצות עשה שאין הזמן גרמא, האם הכוונה דאפשר לומר דמכיון שהפירות קיימים אף לאחר השביעית, נמצא דהעשה להפקירם קיים בכלל שעה ושעה, דהיינו שבכל שעה ושעה שהפירותקיימים עדיין מצווים בעלי הפירות שלא להכניסם לביתם ולזכות בהם, וא"כ נמצא דהעשה להפקיר הפירות אינו זמן גרמא, האם יש בזה צד אחר?
ולענין ציצית נראה לענ"ד דהכוונה להקשות על דעת הרא"ש שציצית לא יהא זמן גרמא כי כסות של יום חייבת בין ביום ובין בלילה נמצא שמצות ציצית מתקיימת כל הזמן דלפי הרמב"ם מצות ציצית מתקיימת רק ביום ולא בלילה, האם דייקתי בדברי בביאור ענין זה או שטעיתי?