למה זה תשאל לשמי?

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
194
תודות
631
נקודות
92
וז"ל ספר החינוך הו"ד להלכה בביאור הלכה סי' א' א':
"שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו" ע"כ.
הרי לנו שבכל פעם שאדם נהנה מעוה"ז בלא כוונה לש"ש, הרי הוא עובר בלאו דלא תתורו.

ואבקש מחו"ר הפורום לחוות דעתם בתרתי. א. אם מצינו לחינוך חבר בזה, דאף שמוסכם הוא שאין לרדוף וללכת אחרי תעוגות העוה"ז, כידוע לכל מעי' בספרי המוסר מראשוני הראשונים עד בני זמנינו, מ"מ כמדומה שדעתו שהוא בלאו דלא תתורו- דעת יחידאה היא.

ב. הא קמן דלא חיישינן להכי (לפחות כפי הנראה לי) ולא ראיתי (אם כי אינה ראיה) אף ליראים ושלמים שיקפידו לחשוב בכל הנאה לפניה ואחריה שתהא לש"ש ומ"מ אעיד על עצמי שאני רחוק מאד מדרגא זו. ולמעשה עד כמה שהביאור הלכה מביא את החינוך להלכה- הרי שבכל פעם שאדם אוכל קרטיב, וכיוצ"ב, הרי הוא עובר בלאו דלא תתורו והדברים נראים מחודשים. אשמח לדעת הציבור בענין.
 
גם אני כשלמדתי את החינוך הנ"ל הזזעזעתי ואמרתי לעצמי שביטולה זו קיומה דהיינו שאם אני ישים לב בכל פעם אזי אני יפסיק להשים לב תמיד אבל מצפון נשאר לי, וכשקראתי את החינוך שוב נראה לי לבאר כך:
ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו" ע"כ.
הרי למדו חז"ל מהפסוק בכל דרכך דעהו והרמב"ם פוסק זו להלכה אלא שביאור הדבר שזו מצווה כללית לדעת את ה' בכל דרכיו ובשום אופן אין חיוב פרטי ובכל פעם שאדם מתאווה לדבר והולך אחד תאוותו שלא כנגד דין אינו עובר חלילה באף איסור אלא שאם בחייו ככלל אין דרכיו מכוונות למען דעת ה' אזי אז הוא עובר על איסור
הא למה זה דומה לציווי התורה והלכת בדרכיו
ואפשר לדייק מלשונו מי שהוא רודף.
הרי לנו שבכל פעם שאדם נהנה מעוה"ז בלא כוונה לש"ש, הרי הוא עובר בלאו דלא תתורו.
ואבקש מחו"ר הפורום לחוות דעתם בתרתי. א. אם מצינו לחינוך חבר בזה, דאף שמוסכם הוא שאין לרדוף וללכת אחרי תעוגות העוה"ז, כידוע לכל מעי' בספרי המוסר מראשוני הראשונים עד בני זמנינו, מ"מ כמדומה שדעתו שהוא בלאו דלא תתורו- דעת יחידאה היא.
כולם מבארים שאין זה דרך הישר ובוודאי מסכימים שזה נכלל בוהלכת בדרכיו ואולי בזה לא אל גם אם כן אפשר לומר כפי שביארנו.
 
הרי שבכל פעם שאדם אוכל קרטיב, וכיוצ"ב, הרי הוא עובר בלאו דלא תתורו והדברים נראים מחודשים
לשון החינוך כפי המצוטט לעיל "רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו"

דהיינו שזהו כל שאיפתו ומגמתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו, ונמצא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה וכו'. שאז משום שזהו כווונתו תמיד הוא בכלל אחרי עיניכם זה זנות, שהאיסור הוא לא המעשה אלא החשיבה בצורה זו ובמעשה הוא מביא לידי קיום מחשבתו.
 
גם אני כשלמדתי את החינוך הנ"ל הזזעזעתי ואמרתי לעצמי שביטולה זו קיומה דהיינו שאם אני ישים לב בכל פעם אזי אני יפסיק להשים לב תמיד אבל מצפון נשאר לי, וכשקראתי את החינוך שוב נראה לי לבאר כך:

הרי למדו חז"ל מהפסוק בכל דרכך דעהו והרמב"ם פוסק זו להלכה אלא שביאור הדבר שזו מצווה כללית לדעת את ה' בכל דרכיו ובשום אופן אין חיוב פרטי ובכל פעם שאדם מתאווה לדבר והולך אחד תאוותו שלא כנגד דין אינו עובר חלילה באף איסור אלא שאם בחייו ככלל אין דרכיו מכוונות למען דעת ה' אזי אז הוא עובר על איסור
הא למה זה דומה לציווי התורה והלכת בדרכיו
ואפשר לדייק מלשונו מי שהוא רודף.

כולם מבארים שאין זה דרך הישר ובוודאי מסכימים שזה נכלל בוהלכת בדרכיו ואולי בזה לא אל גם אם כן אפשר לומר כפי שביארנו.
לא"ככ הבנתי כוונתך. היאך ראית בד' החינוך שכוונתו להל' ד'בכל דרכיך דעהו', וכפה"נ מדבריו זוהי הנהגה אחרת לחלוטין. אודה לתוספת ביאור.
 
לשון החינוך כפי המצוטט לעיל "רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו"

דהיינו שזהו כל שאיפתו ומגמתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו, ונמצא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה וכו'. שאז משום שזהו כווונתו תמיד הוא בכלל אחרי עיניכם זה זנות, שהאיסור הוא לא המעשה אלא החשיבה בצורה זו ובמעשה הוא מביא לידי קיום מחשבתו.
אמת הוא שבסו"ד כתב כן, אך בתחילת דבריו לא כתב אלא 'ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה' ותו לא, ויל"ע.
 
אמת הוא שבסו"ד כתב כן, אך בתחילת דבריו לא כתב אלא 'ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה' ותו לא, ויל"ע.
לשונו הוא בלשון רבים מתחילתו, וז"ל ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו עכ"ל.
 
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון