הגמרא אומרת ג׳ רבעי מיל. ואז בודקים במציאות: יש שלושה כוכבים בתוך 13.5 דקות? - לא!
קודם כל יש טוענים שכן יש ככובים, אבל לא משנה כי אתה לא מקבל את זה, וגם אני מפקפק קצת על זה.
דבר שני, ג' רבעי מיל יכול להיות גם 17-18 דקות שזה יותר סביר כבר.
דבר שלישי, אף אחד לא החליט מהי השקיעה, אם בהר או בעמק, לפי בעל התניא שהשקיעה העקרית לדינא היא שקיעת ההר, לא קשה מדי, כי צריך להוסיף 4-6 דקות, ומגיעים ל19 דקות בערך.
דבר רביעי, יש צד שהשקיעה היא לא ממש שקיעת השמש, לדעתי זה קצת מופרך (ולכן אני סבור כבעל התניא בזה) אבל זו מובא בשם הגרי''ש אליישיב, וגם בשו''ת אור לציון בכמה דוכתי, וכך סבר החז''א, ורוב פוסקי דורנו חששו לחומרא לזה, ו
לא ל72 דקות.
- שלושת הכוכבים של 27 דקות? הם של רבי יוסי!
התירוץ הזה כבר כתוב בתוס' שבת. אכן, רוב הראשונים חלקו על ולכן קשה לי לקבל כזה דבר, אבל אין הכי נמי, זה עוד 'צד'.
כלומר, אם לסכם את השיטה:
הגמרא לא מסתדרת עם המציאות — מזיזים את השיעור.
עדיין לא הבאת:
- מה מכריח לומר שאין כוכבים ב13-18 דקות ?
- מי החליט שזה שקיעה מישורית ?
- מי החליט מהי שקיעה ?
בגמרא אין זכר למה היא ''שקיעה'' והפשטות היא לקחת 'כוכבים' או 'הכסיף' ולחשב אחורה 14-18 דקות, וכמו שנהגו למעשה גדולי הפוסקים בדורות שונים, כמו המנחת כהן, מגן אברהם, חתם סופר, משנה ברורה, אגרות משה, ועוד.
הגענו לזמן שכבר רחוק מג׳ רבעי מיל — מחליפים תנא.
לא מחליפים תנא.
יוצא מפשט הגמ' שסימן הכוכבים הוא רק לר' יוסי, וכ''כ הגר''א.
הירושלמי אומר:
ראה כוכב אחד — פטור.
ראה שני כוכבים — אשם תלוי.
ראה שלושה כוכבים — חייב חטאת.
שימו לב: אדם ראה.
לא אסטרונום.
לא מומחה.
לא בעל טלסקופ.
לא ״מיטיבי ראות בתנאים אופטימליים״.
כדי לראות 3 כוכבים קטנטנים בתוך אלפי כוכבים שיש ב-72 דקות, בהחלט צריך להיות אסטרונום, מומחה, בעל טלסקופ
כדי לראות 3 כוכבים ברקיע יחסית מואר לא צריך את כל זה.
ואגב, פעם לא היה זיהום ותאורה, ופשוט שהראייה היתה הרבה יותר טובה, אין מה לדון על זה.
הרי על בין השמשות של רבי יוסי חז״ל אמרו שאין אדם יכול לעמוד עליו.
הגר''א כבר כתב את זה
אין לי שום בעיה שתחלקו על הגר''א - אבל אל תציג את זה כאילו זו המצאה שלי ושל חבריי בבקשה.
ואם התשובה היא: ״אפשר אולי למצוא אותם בדוחק עצום, על ידי מומחה, בתנאים מיוחדים״ — הרי זה בדיוק העניין.
שוב, כבר כתבתי שזו שטות גמורה.
הירושלמי לא כתב ״מומחה ראה״. הוא כתב ראה. כלומר הוא לא נתן לנו שיעור שמיועד ליחידי סגולה שמסוגלים לערוך תחרות חיפוש כוכבים בשמים.
שוב, כנ''ל.
ולכן אי אפשר לקחת קושי מציאותי, להזיז את השיעור מ־13.5 ל־20, משם ל־27, ואז כשהגמרא מתחילה לצעוק ״רגע, לא אמרתי 27״ — להחביא את כל העסק מתחת למטרייה של רבי יוסי.
זה לא נקרא ליישב את הגמרא. זה נקרא להמשיך להזיז את קו הסיום עד שהרץ סוף־סוף הגיע אליו.
והבעיה היותר גדולה היא שהירושלמי לא משתף פעולה עם המשחק הזה:
כי אם שלושת הכוכבים הם סימן מעשי שאדם רגיל רואה ועל פיו נקבע דינו — קשה מאוד להפוך אותם פתאום לכוכבים של בין השמשות של רבי יוסי, שעל זמנו חז״ל אמרו שאין אדם יכול לעמוד.
אז לפני שמאריכים את בין השמשות ל־27 דקות, ואחר כך מחפשים תנא שיכול לשמש כ״מטריית כיסוי״ לזמן הזה, אולי כדאי קודם להתמודד עם הירושלמי.
כי כל עוד לא הצלחתם לעשות את זה — 27 דקות אינן תירוץ לקושיה. הן פשוט הקושיה, עם עוד 13.5 דקות שהוספתם לה.
טוב, כשתסיר לי מה ההכרח לומר שהשקיעה היא השקיעה מישורית וגם מה ההכרח לומר שאין ככובים ב13-18 דקות, באמת אקבל את קושיותיך. בינתיים אתה מניח הרבה הנחות.
ושים לב, שאת שיעורי 20-30 דקות נוקטים אך ורק לחומרא, כי חוששים 'אולי' השקיעה מאוחרת, או שהמציאות מוכיחה כתירוץ השני של תוס' בשבת שביה'ש דר' יוסי מופלג. ואין לנו אלא מה ששענינו רואות, ויש קושיא, ואז מה ? השיטה של ה-72 גרועה בהרבה, כי אין שום אפשרות למצוא 3 כוכבים קטנים מאוד שלא יוצאים לפני 59 דקות, שיוצאים בחושך גמור כשיש מאות כוכבים ברקיע.