וירא עקידת יצחק בפועל - אברהם אבינו אבל ואונן? (6 צופים)

[נדיב לב]

התעוררתי עכשיו לדון, אילו היה אברהם מצטווה לעקוד את יצחק, האם היה צריך לנהוג בדיני אנינות ואבלות?
הלא הטעם באבילות "להראות כבוד מתו" כמש"כ רש"י בסוכה או מטעם והחי יתן אל לבו שכתב הרמב"ם. ולכאורה זה לא שייך כשנצטווה בכך. בפרט לטעם השני.

ולכאו' גם לא היה נוהג דיני אנינות שהרי אינו בקבורה. (וכמו בקרבן שהיו מניחים את אפרו על רצפת העזרה).
ובכלל אם נאמר ששייך בו דין אונן, הרי כמו שכהן הדיוט אסור בעבודה, גם אברהם ברגע שהיה גומר את השחיטה לכאו' היה אסור לו להתעסק בהקרבה. אם לא שנאמר שאברהם נחשב לכהן גדול שיכול לעבוד במקדש כשהוא אונן.

 

[לב טוב]

אם לא שנאמר שאברהם נחשב לכהן גדול שיכול לעבוד במקדש כשהוא אונן.

לחץ כדי לכווץ...

כך כתב הזית רענן בפרד''א פל''א

 

[נדיב לב]

כך כתב הזית רענן בפרד''א פל''א

לחץ כדי לכווץ...

נפלא. זה ספק שממש התעורר לי עכשיו.
אם תוכל להרחיב, על איזו נקודה בדיוק הוא מדבר.

 

[לב טוב]

נפלא. זה ספק שממש התעורר לי עכשיו.
אם תוכל להרחיב, על איזו נקודה בדיוק הוא מדבר.

לחץ כדי לכווץ...

כתוב שם בפרד''א שאברהם בשעה העקידה היה ככהן גדול
וביאר בזית רענן שאם היה שוחט את יצחק היה אברהם אונן אסור להקריבו עוד לכן עשאו כהן גדול שכהן גדול מקריב אונן.

 

[אורי]

כתוב שם בפרד''א שאברהם בשעה העקידה היה ככהן גדול
וביאר בזית רענן שאם היה שוחט את יצחק היה אברהם אונן אסור להקריבו עוד לכן עשאו כהן גדול שכהן גדול מקריב אונן.

לחץ כדי לכווץ...

מה כבר הי' עליו לעשות לאחר השחיטה, הרי פשוט שהי משאירו כך ובזה נגמרה עבודתו. ואם תאמר להדליק את האש. צ''ע מנלן שנפסל לעשות כן, הרי בכל קורבן עולה זה לא נעשה לאחר שחיטה אלא הי' מוכן ועומד אש על המזבח. ואך הכא נימא עוד דדילמא הדליק קודם השחיטה.
ובכלל לא אבין מדוע נעשה כהן גדול, והרי מלכתחילה לא הי' רצון השי''ת שיקריב בפועל את יצחק אבינו, והי' ידוע שהוא יעצור בעדו כפי שהיה.

 

[לב טוב]

מה כבר הי' עליו לעשות לאחר השחיטה, הרי פשוט שהי משאירו כך ובזה נגמרה עבודתו. ואם תאמר להדליק את האש. צ''ע מנלן שנפסל לעשות כן, הרי בכל קורבן עולה זה לא נעשה לאחר שחיטה אלא הי' מוכן ועומד אש על המזבח. ואך הכא נימא עוד דדילמא הדליק קודם השחיטה.
ובכלל לא אבין מדוע נעשה כהן גדול, והרי מלכתחילה לא הי' רצון השי''ת שיקריב בפועל את יצחק אבינו, והי' ידוע שהוא יעצור בעדו כפי שהיה.

לחץ כדי לכווץ...

א. אש זה עבודת הקטרה
ב..אברהם לא ידע שהקב''ה יעצור העקידה

 

[נדיב לב]

התעוררתי עכשיו לדון,

לחץ כדי לכווץ...

בס"ד בעקבות מה שהזכיר @לב טוב בדקתי וראיתי שכבר עמדו בזה גדולים ממני (עכ"פ בנוגע לאנינות) מלבד הז"ר שהוזכר כאן (וברוך שכוונתי).

פרדס יוסף בראשית פרק כב פסוק ז
[קיד] ויאמר יצחק (כ"ב, ז). עיין בספר קרבן שבת (פ"א סימן א') דקשה למה לי ב' פעמים אביו, וגם מה השיב לו הנני בני, ועוד דקדוקים. וי"ל דקשה הלא ע"י עקידה נולד ריעותא גדולה, דיתעורר מה שאמרו ליצני הדור דמאבימלך נתעברה, דאם היה בנו אב לא יוכל להיות אכזר לשחוט בנו יחידו. ותירץ עפ"י מדרש רבה [ב"ר פ"ז, ה] שיוסף לא רצה לזנות עם אשת אדוניו, שאמר אולי יצוה ה' להקריב אותי ואהיה פסול מכח הטומאה שאטמא עמה, עיין שם. וא"כ מכל שכן ממזר שנולד בטומאה שפסול, וא"כ אדרבה מכח זה שצוה לו להקריב יצחק ראיה שאינו ממזר, דממזר פסול להקרבה:
וזהו שאמר ויאמר אבי, אם אתה אבי באמת מנין לך אכזריות כזה, וראיה שאינך אבי. והשיב הנני בני, שזה אמת שהנך בני ולא מאבימלך, מיד ויאמר יצחק איה השה, ואם תקריב אותי יאמרו מאבימלך, ויאמר אלקים יראה וכו', רצה לומר שמכח זה שאלקים יראה לו השה, לו דייקא, להקריב רק אותך, יהיה ראיה שאתה בני שכשר אתה להקרבה, עיין שם, ועיין עוד בקומץ המנחה (פרשת שמיני):
ובשם הר"ר העשיל ז"ל הובא דהפירוש ויאמר יצחק אל אברהם אביו, רצונו לומר דהאמירה היה רק בשביל שהיה אביו, ויאמר אבי, ואם תשחט אותי אתה תהיה אונן ותפסל בעבודה, כי אני רואה האש ועצים שאתה רוצה להקריב קרבן ואסור באנינות, אלא ודאי שאין ברצונך לשחוט אותי, רק דעתך להקריב קרבן אחר, וא"כ איה השה לעולה:
ובספר משנת דר' אליעזר תירץ קושיית יצחק, על פי מדרש [ב"ר ל"ב, ז] ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו אותן ז' ימים התנהג ה' אבלות על עולמו, שבשר ודם אינו יודע מה שעתיד להיות, לכך נוהג אבלות לאחר מיתה, אבל ה' יודע עתידות התנהג אבילות מקודם, וזהו שאמר הכתוב אלקים הוא אשר בחר בך לעולה, וידעתי מקודם להתנהג באנינות ואבילות, ויכול אני להקריב אותך אף לאחר שאשחוט אותך, ולא חל עלי שום אנינות כלל:
<ועיין ספר ילקוט האורים [וירא בפסוק ויאמר יצחק]. והגאב"ד דפה שליט"א העיר מדוע לא חל אנינות עליו, ואפילו באבלות צריך עיון דהא היה רק ג' מן האמירה>:
ובירחון קול תורה היוצא לאור פה פאביאניץ (שנה א' סימן י"א) הביא בשם הגאון מדווינסק, עפ"י מה שאיתא בפרק דרבי אליעזר (פל"א) וזה לשונו וכהן גדול הגיש מנחתו, עיין שם, וכן הוא בפיוט ליום ב' דראש השנה בשחרית (בסליחה המתחלת אשר מי יעשה כמעשיך). ואינו מובן, דלמה צריך להיות כהן גדול, הא כהן הדיוט כשר לעבודה, ורק דאונן פסול לעבודה, אבל כהן גדול מקריב אונן וכמו שאמרו בהוריות [י"ב ע"ב], ועיין לעיל (כ"א, י"ד):
והגאון אב"ד דפה שליט"א ציין על זה, עיקר הדברים כן כתב המגן אברהם בזית רענן, ורד"ל בביאור לפרקי דרבי אליעזר העיר דהוי במה, גם מה שייך אנינות בכגון זה. עיין שם. ובסימן כ' העיר גם כן, דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם כמו שאמרו בזבחים (י"ז ע"ב) והוי להו זרים, וא"כ דלא מצינו דאברהם אבינו היה לבוש בגדי כהונה, ועדיין קשה כלום יש קרבן בלא כהן. וי"ל כיון דשחיטה כשרה בזר ומחוסר בגדים, א"כ אסור ללבוש בגדי כהונה בשחיטה משום כלאים, ועיין חתם סופר (שו"ת יו"ד סימן ס"ט), וכאן הוי קודם שחיטה, על כן לא לבש בגדי כהונה:
ועוד י"ל דאיתא ביומא (מ"ה.) דזר אסור ליקרב למזבח, ועיין משנה למלך [פ"ט מביאת המקדש הט"ו], וא"כ הוא הדין מחוסר בגדים דהוי ליה כזר, א"כ בעקדה דהיה על גבי מזבח איך היה רשאי בלי בגדי כהונה. וי"ל ע"פ דברי תוס' קידושין דנשים שאינן מוזהרות על בגדי כהונה לא הוי מחוסר בגדים, עיין שם. א"כ גם קודם מתן תורה נהי דאבות קיימו כל התורה, מכל מקום בגדי כהונה לא נצטוו, הוי להו כנשים דלא חשיבי מחוסרי בגדים כלל:

משאת המלך בראשית פרק כב פסוק ז
ות"ח העירני דמ"מ אכתי יש לבעל דין לשאול מנ"ל ליצחק שזה יהא שה, אולי יהיה הקרבן אחת מהבהמות הגסות. ויש לתרץ זאת בדרך רחוקה, דהנה כבר העיר הצפנת פענח על מה דאיתא בב"ר (פנ"ה י') שאמר אברהם להקב"ה הרי איני כהן [מזה מבואר ומוכח נמי כהמשך חכמה הנ"ל שבמקום המקדש צריך הקרבה הכשרה בביהמ"ק, בין במין הקרבן ובין שיהא בכהן ולא בזר] וא"ל הקב"ה כבר מניתי אותך לכהן, מיהו בפרקי דר"א (פל"א) איתא מניתי אותך לכה"ג, והק' למה הוצרך להיות כה"ג ואין די ככהן הדיוט, ותי' שהרי לאחר שישחוט את יצחק הרי יהיה אונן ויאסר להמשיך ההקרבה, ואך באם יהיה כה"ג אז יוכל להקריב כדין כה"ג שמקריב אונן. מיהו למד"ר שאמר מניתי אותך לכהן ולא אמרו כה"ג, צ"ל ע"כ שיוכל אברהם להקריב מיד בזמן שיצחק מפרכס קודם שימות, ואע"פ דקיי"ל בזבחים כ"ה. שהמקבל צריך שיקבל כל דמו של פר, והרי הוא לא יוכל להמתין לקבל כל דמו בעודו מפרכס, מ"מ הרי אין זה אלא לכתחילה:

 

[נדיב לב]

מה כבר הי' עליו לעשות לאחר השחיטה, הרי פשוט שהי משאירו כך ובזה נגמרה עבודתו. ואם תאמר להדליק את האש. צ''ע מנלן שנפסל לעשות כן, הרי בכל קורבן עולה זה לא נעשה לאחר שחיטה אלא הי' מוכן ועומד אש על המזבח. ואך הכא נימא עוד דדילמא הדליק קודם השחיטה.
ובכלל לא אבין מדוע נעשה כהן גדול, והרי מלכתחילה לא הי' רצון השי''ת שיקריב בפועל את יצחק אבינו, והי' ידוע שהוא יעצור בעדו כפי שהיה.

לחץ כדי לכווץ...

א. עצם ההנחה זו הקטרה שנאסרה לזר. ראה זבחים קט:
ב. הלא הפסוק צווח שהניחו על גבי העצים "ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים".
כלומר, בשלב הזה הוא לא הדליק את העצים. (ומה יועיל שהאש מוכנה במקום אחר, אם צריך להבעירם?).

לקב"ה היה ידוע, אבל לאברהם ויצחק? כך שאברהם שקיים את כל המצוות בדקדוקיהם, היה ברור לו שדינו ככהן גדול שאם לא כן כיצד מתיישבת ההוראה לשחוט את בנו כקרבן בשעה שהוא אונן? כך נראה לפרש.

וראה לדוגמא מה שפירש הכתב וקבלה עהפ"ס מדברי חז"ל "האש והעצים ואיה השה. הבאת עמך מן הבית דברים הנוחים להשיגם גם בהר, עצים מאחד השיחים אשר סביב, ואש נוכל להוציא מן הרעפים, ודבר שאינו נמצא בהר לא הכינות להביא עמך מן הבית. זהו ואיה השה לעולה, והשיבו אין אנו צריכים לשה, כי אין חפץ להשם כעת להקריב לפניו אחת מן הבהמות, כי בחר לו יה להעלות לפניו על אשה ה' דבר יקר מאד, והוא בני, וזהו אלהים יראה לו השה לעולה בני (רמ"א) והעיד הכתוב כי גם אחר שנודע ליצחק כי הוא הנבחר להיות עולה על אשה ה', התרצה לזה בנפש חפצה, ושניהם הלכו יחדיו בכונה רצוי' זה להקריב, וזה להקרב, אמרו באגדה הובא בילקוט, אברהם דומה כמי שעושה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעושה חופה לעצמו, ובפרדס הגדול הביא אגדה שאמר יצחק שירה כשנעקד ע"ג המזבח וז"ש יצחק ירנן".​

 

[אורי]

א. אש זה עבודת הקטרה
ב..אברהם לא ידע שהקב''ה יעצור העקידה

לחץ כדי לכווץ...

א. כתבתי על האש והערתי דלמא כבר הדליק את האש קודם שחיטה
ב. הוא לא ידע אבל השי''ת ידע, ומי עשה אותו כהן גדול אם לא השי''ת.

 

[לב טוב]

א. כתבתי על האש והערתי דלמא כבר הדליק את האש קודם שחיטה
ב. הוא לא ידע אבל השי''ת ידע, ומי עשה אותו כהן גדול אם לא השי''ת.

לחץ כדי לכווץ...

א. הוספתי הקטרה לומר שהיא מצוה
ב. הקב''ה רוצה שנתנהג במצוות לפי הידיעה שלנו.

 

[אורי]

א. עצם ההנחה זו הקטרה שנאסרה לזר. ראה זבחים קט:
ב. הלא הפסוק צווח שהניחו על גבי העצים "ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים".
כלומר, בשלב הזה הוא לא הדליק את העצים. (ומה יועיל שהאש מוכנה במקום אחר, אם צריך להבעירם?).

לקב"ה היה ידוע, אבל לאברהם ויצחק? כך שאברהם שקיים את כל המצוות בדקדוקיהם, היה ברור לו שדינו ככהן גדול שאם לא כן כיצד מתיישבת ההוראה לשחוט את בנו כקרבן בשעה שהוא אונן? כך נראה לפרש.

וראה לדוגמא מה שפירש הכתב וקבלה עהפ"ס מדברי חז"ל "האש והעצים ואיה השה. הבאת עמך מן הבית דברים הנוחים להשיגם גם בהר, עצים מאחד השיחים אשר סביב, ואש נוכל להוציא מן הרעפים, ודבר שאינו נמצא בהר לא הכינות להביא עמך מן הבית. זהו ואיה השה לעולה, והשיבו אין אנו צריכים לשה, כי אין חפץ להשם כעת להקריב לפניו אחת מן הבהמות, כי בחר לו יה להעלות לפניו על אשה ה' דבר יקר מאד, והוא בני, וזהו אלהים יראה לו השה לעולה בני (רמ"א) והעיד הכתוב כי גם אחר שנודע ליצחק כי הוא הנבחר להיות עולה על אשה ה', התרצה לזה בנפש חפצה, ושניהם הלכו יחדיו בכונה רצוי' זה להקריב, וזה להקרב, אמרו באגדה הובא בילקוט, אברהם דומה כמי שעושה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעושה חופה לעצמו, ובפרדס הגדול הביא אגדה שאמר יצחק שירה כשנעקד ע"ג המזבח וז"ש יצחק ירנן".​

לחץ כדי לכווץ...

מוזר שלא קיבלתי תודה על מה שכתבתי. אבל אני נותן.
א. הנחה על העצים היתה לפני שחיטה
ב. מנלן שלא הדליק את האש מתחת לעצים ועדיין יש הרבה זמן עד שיעלה האש למעלה.
בדרך כלל בכל קרבן האש כבר קיימת בעצים לפני העלאת הקרבן על המזבח.
ג. דו''ק בפירוש הזית רענן שעשאו הקב''ה ככהן גדול, ולא שאברהם ידע שהוא כהן גדול.
ד. וכי רק זה הפריע לאברהם אבינו, ומה עם זה שלא מקריבים אדם על המזבח, אלא הכלל גזירת השי''ת, ואם כן בכלל זה גם אם הוא אונן מותר לו להקריב ככהן רגיל.

 

[אורי]

א. הוספתי הקטרה לומר שהיא מצוה
ב. הקב''ה רוצה שנתנהג במצוות לפי הידיעה שלנו.

לחץ כדי לכווץ...

א. לא הבנתי מה הוספת, כתבת אש להדיא, ומה איכפת לן שזה הקטרה, גם אני התכוונתי לומר שזה עבודה.
ב. אם כך מה עם זה שזה אדם ולא בהמה. ומאי שנא.

 

[לב טוב]

א. לא הבנתי מה הוספת, כתבת אש להדיא, ומה איכפת לן שזה הקטרה, גם אני התכוונתי לומר שזה עבודה.
ב. אם כך מה עם זה שזה אדם ולא בהמה. ומאי שנא.

לחץ כדי לכווץ...

א. קיבלתי.
ב. לא הבנתי.