אכן, כאן הבאת מקור ראשון שמדבר על עצם הטעם של יצחק באוכל,
אך כ"ז עדיין אינו בגדר -
רח"ל לחשוב כך על יצחק אבינו!
וכבר הבאתי לכבודו את שני הדוגמאות הראשונות שהעלתי במוחי, ומן הסתם רבות יש:
וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ
אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה
וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.
ולא, אל תשוב ותתרץ לי שמדובר באהבה ככל איש ישראל, כיון שא"כ אין שום חידוש ואין צורך שהקב"ה ידגיש זאת לאברהם כשהוא מתכוון להבדילו מישמעאל וכן אין צורך להדגיש זאת ביחס של יצחק לרבקה.
יותר מזה,
כתיב במשלי:
חֲכַם־לֵב יִקַּח מִצְוֺת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט:
ופי' רש"י - חכם לב יקח מצות - משה רבינו; שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים , והוא היה עוסק במצות שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף" וגו'.
והנה ודאי שביזת הים הייתה מצווה, דלא יתכן לומר שאחר שראו ישראל הניסים הגדולים, יעסקו בכסף וזהב, וע"פ חלק מן השיטות היה זה חלק מ"ויצאו ברכוש גדול" והמשך הציווי של שאילת כלי מצרים.
וא"כ כיצד ניתן לומר חכם לב יקח מצוות על מרע"ה, הלא גם כל ישראל עסקו במצוות?
אלא שאפי' בדרגת משה רבינו, עדיין קיים הבדל כלשהו, בין מצווה שמקיימים עם גשמיות, זהב וכסף, לבין מצווה שמקיימים ברוחניות לבד.
כי זהו "צילו של הגוף" (- מילותיו של המכתב מאליהו), וזה נמצא בכל הדרגות, בכל הדורות אצל כולם.
כל עוד מדובר בגוף, ולא במלאך, קיימים הרגשים של גוף.
