וקצת קשה שהרי יצחק שלח את עשיו לצוד ציד והיינו צבי כמו שמבואר ברש''י ולכן שלח רבקה גדי שטעמו כטעם הצבי
לא הבנתי ליצחק ולצדיקים אין מצווה לאכול בשבת לענג את השבת בסעודה כי זה לא עונג?
רח"ל לחשוב כך על יצחק אבינו!
ואיך אתה מבין את אהבת אברהם ליצחק ככתוב "אשר אהבת"?
גם הגרי"ז לא שלל, רק כתב: "וכי ח"ו התאווה יצחק אבינו ע"ה למאכלים תאבים".
אכן, וראה תניא פרק ל"ב.
לא הבנת את דברי קודשו של הגרי"ז.
אז בשביל מה לכתוב
לא הבנת את דברי קודשו של הגרי"ז.
זה ההסבר בתניא - ש"אהבת ישראל" היינו לאהוב את הנפש - חלק אלוקה ממעל ממש: "כִּי יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף".
תאווה זו לא אהבה.
לא הבינותי.
האבות הק' היו מרכבה לשכינה, אז כנראה יותר.
שוב ראיתי שכ"כ בפירוש בתניא פרק י': "צדיק גמור, שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע. דהיינו, למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאוות הגוף בלבד ולא לעבודת ה', מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא, וכל מה שהוא מהסטרא אחרא, הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל. כי הם זה לעומת זה, כדכתיב: "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, חקרני ודע לבבי...". וכפי ערך גודל האהבה לה', כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית. כי המיאוס הוא הפך האהבה, ממש כמו השנאה".
זה לא כ"כ משנה לעצם השאלה.
מוסבר בתניא שישנם 2 נפשות - "נפש בהמית" ו"נפש אלוקית". הנפש הבהמית רוצה להתענג בתענוגי עוה"ז. והנפש האלוקית רוצה להתקשר לקב"ה. הרשע פועל (בעיקר) ע"פ הנפש הבהמית. הבינוני פועל ע"פ הנפש האלוקית (אבל יש לו נפש בהמית). והצדיק ביטל את הנפש הבהמית ויש לו רק נפש אלוקית.
שוב -
עניינו של העולם הוא - העלם, שמעלים ומסתיר על מציאות הבורא ית'. אלא שיש לכל דבר שורש רוחני, ניצוצות שצריך לברר, ואותם הצדיק רוצה לברר.
