פורים פורים תורה - משנכנס יין יצא סוד - שמחת הלבבות בדברי חידוד ובדיחותא

[שלמה ו.]

מסופר
אין לכתוב כך בפורום משום יקרא דאסתר הנביאה שעדיפא טובא מאיתנו.

לחץ כדי לכווץ...

מסופר על הגאון רבי איזיל חריף

לחץ כדי לכווץ...

 

[אולפן חדת]

מסופר על הגאון רבי איזיל חריף שישב שנה אחת בפורים עם בני עירו וכאשר ליבו היה מבוסם עליו,

לחץ כדי לכווץ...

אין לכתוב זאת בפורום משום יקרא דאסתר הנביאה דעדיפא מינן טובא טובא.
(חמורה היא ההלכה, ולא ניתנה להקבע על פי סיפורים.)

 

[עמוסיך]

אין לכתוב כך בפורום משום יקרא דאסתר הנביאה שעדיפא טובא מאיתנו.

לחץ כדי לכווץ...

ומה עם לשון הרע על כל נשות ישראל? על זה לא חששת?
כאשר מדובר בהומור - שהוא לא על חשבון הזולת והוא ברור כהומור פורימי בריא, אין כאן בעייה.
ואם באמת הוא הוא אמר כן, זו ראייה לכך. אך -

מסופר על הגאון רבי איזיל חריף

לחץ כדי לכווץ...

באשר לעובדה שמצמידים עובדות וחוכמות הזויות על רבותינו, זו עובדה ידועה ומכת מדינה
לרוגוצ'ובער הוצמדו סיפורים נוראים הפך השו"ע רק כי המספר העמרץ חשב שזה יפה, על ר' חיים ור' ברוך מרדכי הוצמדו בדיחות קרש שלא שמעתם אוזן... התרגלנו
כמובן שניתן רק להעריך את רגישותך היהודית לכבוד גדולים, אך לענ"ד נראה שאין כאן יותר מהומור משמח ומותר

 

[אולפן חדת]

ומה עם לשון הרע על כל נשות ישראל? על זה לא חששת?

לחץ כדי לכווץ...

לא דיברתי על לשון הרע אלא על מורא רבך.
זה לא הומור פורימי, זה לייחס לה חולשה שאין בה. (אולי יחסית למרדכי יש, וכעובדא דברוריא, אבל יחסית לכל השחקנים שדשים בזה...)

 

[גברא זוטרא]

אמר פעם פורים רוב באחד מהישי' בליטא
מנין שיש מצוה לשתות בליל פורים?
דאיתא בגמ' דאסור לאדם לשתות כוס בלגימה אחת דהוי גרגרן אלא צריך לשתות חצי חצי, וע"ז איתא במתני' ריש ברכות כל מה שאמרו חכמים עד חצות (חצי) מצוותן עד שיעלה עמוד השחר ( כל הלילה...)

 

[ד. ח.]

איני יודע אם זה הובא פה, כי עוד לא הספקתי לראות את כל הדברים הנפלאים שהביאו פה כל הרבנים שליט"א.
אבל, מסופר שפעם חקרן אחד הגיע לחברו ושאלו: "כידוע משה רבינו נולד בז' באדר (מגילה יג:), ומילתו היתה בפורים, א"כ האיך יתכן שלא קראו לו מרדכי ע"ש מרדכי הצדיק, כנהוג לקרוא לתינוק שמילתו בפורים?"
ענה לו חברו: "הואיל וכידוע משה נולד מהול (סוטה יב:) א"כ המילה היתה ביום שבו נולד, ז' אדר, ומיושב הקושיא, שהרי בז' אדר היה היארצייט של משה רבינו, א"ש שקראוהו משה ע"ש משה רבינו."
אך הראשון עדיין לא היה רגוע: "הרי ע"פ ההלכה גם מי שנולד מהול עושים לו 'הטפת דם ברית' ביום השמיני ואז נותנים לו שם, וחוזרת הקושיא למקומה, שביום ה'הטפת דם ברית' היה פורים, ולמה לו קראו לו ע"ש מרדכי הצדיק?"
עונה לו חברו תירוץ נפלא ביותר: "לא קשיא, שהרי ידוע, שמצרים היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, וא"כ היה פורים במצרים, ביום ט"ו אדר, והברית לא היתה בפורים אלא יום לפני כן, בי"ד, ולכן לא קראו לו ע"ש מרדכי."
נ.ב. אני לא בטוח אם המקורות שהבאתי נכונים, לא בדקתי אותם לפני הכתיבה, אז ימחלו לי הרבנים אם ישנם טעויות פה ושם, ואם אכן יש, אשמח אם תוכלו להעיר לי ע"כ, ייש"כ.

 

[אבי אב]

הג"ר נתן לוברט זצ"ל היה רגיל לספר על "הרב של פורים" בישיבה שהביא רמז למנהג שצריך לשתות בליל פורים עד עלות השחר, ממשנה מפורשת בריש מסכת ברכות, שכן במסכת פסחים פו: שנינו: השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, שנים - דרך ארץ, ולפי זה ראוי לחלק את שתיית הכוס לחצי. והרי המשנה אומרת בפירוש - כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותו עד שיעלה עמוד השחר.

 

[אבי אב]

פעם בחודש אדר נסע האדמו''ר הקדושת יום טוב לאסיפת רבנים בעיר פעסט, ולקח איתו את בנו, שלימים היה האדמו''ר מסאטמר. על אם הדרך, עמד הילד בפינה, והתפלל בהתלהבות גדולה. היה שם בן בליעל א' מכת המשכילים, וכשראה את הנער עומד בתפילה, וכל גופו מתנענע ופיאותיו קווצותיו תלתלים יורדים מב' צדעיו, לגלג ושאל את הילד: ילד, וכי פורים היום? למה לא הבאת גם את הרעשן של פורים איתך?. השיב לו הילד מיניה וביה: לו ידעתי שעל אם הדרך אמצא את המן, בודאי הייתי מביא את הרעשן...

 

[אבי אב]

מעשה בבעל בית קמצן שהזמין אורח לסעודת פורים. הגישו לשולחן קערה מלאה אזני המן, נטל האורח אוזן המן אחד ואמר: אני לוקח אחד כנגד הקדוש ברוך הוא, שהוא אחד בשמים ובארץ. לאחר שאכלו, לקח שני אזני המן והכריז: אני נוטל שניים, כנגד משה ואהרן. אחר כך נטל שלושה והודיע: אני נוטל שלושה, כנגד שלושה אבות. לא התעייף ולקח עוד ארבעה ואמר בחגיגיות: עתה אני לוקח כנגד ארבע אמהות. לאחר שלקח עוד חמישה, כנגד חמישה חומשי תורה, קפץ בעל הבית ממקומו ואמר לאשתו: הסירי מהר את הקערה מן השולחן, חוששני שעוד מעט יטול כנגד ששים ריבוא יוצאי מצרים....

 

[אבי אב]

פירוש נפלא על מגילת אסתר על דרך צחות והלצה

לחץ כדי לכווץ...

מי המחבר?

 

[אבי אב]

א. היכן שהתודעה של האדם נמצאת, שם הוא נמצא, לשם הוא שואף ב. החיצונית מעוררת את הפנימיות

לחץ כדי לכווץ...

מה באמת המקור הראשון?

 

[שירת העשבים]

(אולי זה לא כ"כ מתאים לאשכול זה, אך לי מעשיה זו הירבתה לי את השמחה...)

עומקה של הלכה

פעם אחת נזדמנו רבנו הגר"ח זצ"ל והג"ר אליעזר גורדון זצ"ל מטעלז להסב יחד בסעודות השבת, במהלך הסעודה בליל שבת שוחחו בדברי תורה בעומקה של סוגיא.

לידם ישב אחד שכיהן כרב עיר בפולין, תוך כדי הדברים הפטיר לעברם, שאמנם הם מפלפלים בעומק הסוגיות, 'אבל מה יהא עם ההלכה למעשה', ולא השיבוהו דבר, למחרת בסעודת היום, חזר המראה על עצמו, ששניהם ישבו ודנו ופלפלו ברוב עוז, ואותו רב חזר והפטיר לעברם 'אבל מה יהא עם ההלכה למעשה', ולא השיבוהו דבר, בסעודה שלישית נשתלש המראה כאשר שני הגאונים דנים ומפלפלים, והלה משלש ומפטיר לעברם, 'אבל מה יהא עם ההלכה למעשה'.

באותה שעה גמר בדעתו הגר"ח להשיבו דבר, ופנה אליו ואמר לו, כפי הבנתי, אתם עוסקים בהלכה למעשה, אם כן, אדרבה, אשאל אותך שאלה שנתעוררה אצלנו בעיר בריסק, ואולי תאבה להורות לנו ההלכה למעשה, וכאן פתח הגר"ח בהצגת השאלה, אחד מתושבי עירנו בישל סיר גדול מלא בשר, אך המשרתת הכניסה בטעות לתוך הסיר חתיכת בשר נבלה, ובעת שנודע הדבר כבר הוציאו חלק מהבשר שנתבשל, ולכן אין יודעים אם היה בסיר שישים חתיכות בשר כשר, כנגד חתיכת הבשר נבלה, ובא בעל הבית לשאול איך הוא הדין בכאי גונא, וכאן פנה הגר"ח לאותו רב ואמר לו, נו, אתם הרי יודעים הלכה למעשה, אם כן לדעתכם מהו הדין של בשר זה.

מיד השיב הרב, כי בהיות שהמדובר הוא על תערובת של בשר כשר בבשר אסור, אם כן הוא תערובת של מין במינו, שמדאורייתא חד בתרי בטיל, וכל מה שצריך שישים הוא רק מדרבנן, ואם כן הספק אם היה שישים כנגד האיסור הוא ספק דרבנן, על כן, הוא בכלל ספק דרבנן לקולא. אמר לו הגר"ח, אז אם כן אתם פוסקים הלכה למעשה שהבשר מותר, השיבו הרב, כי אכן כן.

נענה הגר"ח ואמר לו, אמנם כן לגבי הבשר אתם צודקים, אבל חוץ מהבשר עצמו הרי כמובן שבשר הנבלה לא נמלח, ואם כן מלבד הבשר יש כאן גם תערובת של דם, ולגבי הדם הוא תערובת של מין בשאינו מינו, ואם כן בשביל הביטול צריך מדאורייתא שישים כנגד האיסור, ולא רק מדרבנן, ושוב הרי זה בכלל ספק דאורייתא. מיד תפס הרב את ראשו בין ידיו ואמר, ודאי ודאי טעיתי לרגע, אתם צודקים, והבשר אסור, אמר לו הגר"ח, אז אם כן אתם פוסקים הלכה למעשה שהבשר אסור, השיבו הרב, כי אכן כן.

נענה הגר"ח לעברו, שהרי אע"פ שדם מעורב בבשר, ועל כן הוא תערובת של מין בשאינו מינו, אבל הדם הרי התבשל, ודם שנתבשל, אסור רק מדרבנן, ואם כן עדיין הספק הוא ספק דרבנן ולא ספק דאורייתא. ויהי כשמוע הרב את הדברים, מיד שוב תפס את ראשו ואמר, אכן ודאי ודאי טעיתי, אתם צודקים והבשר מותר. שב הגר"ח וסיכם את הדברים באומרו, אז אתם פוסקים הלכה למעשה שהבשר מותר, השיב הרב, כי אכן כן.

המשיך הגר"ח ואמר לו, טוב, כל זה הוא לגבי האיסור של בשר אסור והאיסור של דם, שבשניהם הביטול של שישים הוא מדרבנן, אבל בדם מלבד האיסור דם יש עוד איסור של יוצא מן הטמא שדינו כטמא, ועל זה לא מועיל מה שנתבשל, ואם כן נמצא דדם של בהמה טמאה הוא אסור מדאורייתא גם אחר שנתבשל, משום איסור יוצא, ואם כן שוב חוזר הספק להיות ספיקא דאורייתא שדינו לחומרא.

שוב חזר אותו הרב ואמר, שאמנם טעה, ואכן הדין הוא שצריך לאסור את הבשר.

חזר הגר"ח ואמר לו כי הדבר אינו פשוט, והרחיב עמו הדיבור מדברי התוס' במסכת פסחים ומסכת ביצה, אם יש איסור יוצא על דם של נבלה, שהאיסור חל רק אחר מיתה, ולאחר ככלות הכל כשנתחוורה ההלכה, אמר לו הגר"ח, אז אתם רואים איך אצלנו פוסקים ומורים הלכה למעשה...

 

[צופה מן הצד]

(אולי זה לא כ"כ מתאים לאשכול זה, אך לי מעשיה זו הירבתה לי את השמחה...)

עומקה של הלכה

פעם אחת נזדמנו רבנו הגר"ח זצ"ל והג"ר אליעזר גורדון זצ"ל מטעלז להסב יחד בסעודות השבת, במהלך הסעודה בליל שבת שוחחו בדברי תורה בעומקה של סוגיא.

לידם ישב אחד שכיהן כרב עיר בפולין, תוך כדי הדברים הפטיר לעברם, שאמנם הם מפלפלים בעומק הסוגיות, 'אבל מה יהא עם ההלכה למעשה', ולא השיבוהו דבר, למחרת בסעודת היום, חזר המראה על עצמו, ששניהם ישבו ודנו ופלפלו ברוב עוז, ואותו רב חזר והפטיר לעברם 'אבל מה יהא עם ההלכה למעשה', ולא השיבוהו דבר, בסעודה שלישית נשתלש המראה כאשר שני הגאונים דנים ומפלפלים, והלה משלש ומפטיר לעברם, 'אבל מה יהא עם ההלכה למעשה'.

באותה שעה גמר בדעתו הגר"ח להשיבו דבר, ופנה אליו ואמר לו, כפי הבנתי, אתם עוסקים בהלכה למעשה, אם כן, אדרבה, אשאל אותך שאלה שנתעוררה אצלנו בעיר בריסק, ואולי תאבה להורות לנו ההלכה למעשה, וכאן פתח הגר"ח בהצגת השאלה, אחד מתושבי עירנו בישל סיר גדול מלא בשר, אך המשרתת הכניסה בטעות לתוך הסיר חתיכת בשר נבלה, ובעת שנודע הדבר כבר הוציאו חלק מהבשר שנתבשל, ולכן אין יודעים אם היה בסיר שישים חתיכות בשר כשר, כנגד חתיכת הבשר נבלה, ובא בעל הבית לשאול איך הוא הדין בכאי גונא, וכאן פנה הגר"ח לאותו רב ואמר לו, נו, אתם הרי יודעים הלכה למעשה, אם כן לדעתכם מהו הדין של בשר זה.

מיד השיב הרב, כי בהיות שהמדובר הוא על תערובת של בשר כשר בבשר אסור, אם כן הוא תערובת של מין במינו, שמדאורייתא חד בתרי בטיל, וכל מה שצריך שישים הוא רק מדרבנן, ואם כן הספק אם היה שישים כנגד האיסור הוא ספק דרבנן, על כן, הוא בכלל ספק דרבנן לקולא. אמר לו הגר"ח, אז אם כן אתם פוסקים הלכה למעשה שהבשר מותר, השיבו הרב, כי אכן כן.

נענה הגר"ח ואמר לו, אמנם כן לגבי הבשר אתם צודקים, אבל חוץ מהבשר עצמו הרי כמובן שבשר הנבלה לא נמלח, ואם כן מלבד הבשר יש כאן גם תערובת של דם, ולגבי הדם הוא תערובת של מין בשאינו מינו, ואם כן בשביל הביטול צריך מדאורייתא שישים כנגד האיסור, ולא רק מדרבנן, ושוב הרי זה בכלל ספק דאורייתא. מיד תפס הרב את ראשו בין ידיו ואמר, ודאי ודאי טעיתי לרגע, אתם צודקים, והבשר אסור, אמר לו הגר"ח, אז אם כן אתם פוסקים הלכה למעשה שהבשר אסור, השיבו הרב, כי אכן כן.

נענה הגר"ח לעברו, שהרי אע"פ שדם מעורב בבשר, ועל כן הוא תערובת של מין בשאינו מינו, אבל הדם הרי התבשל, ודם שנתבשל, אסור רק מדרבנן, ואם כן עדיין הספק הוא ספק דרבנן ולא ספק דאורייתא. ויהי כשמוע הרב את הדברים, מיד שוב תפס את ראשו ואמר, אכן ודאי ודאי טעיתי, אתם צודקים והבשר מותר. שב הגר"ח וסיכם את הדברים באומרו, אז אתם פוסקים הלכה למעשה שהבשר מותר, השיב הרב, כי אכן כן.

המשיך הגר"ח ואמר לו, טוב, כל זה הוא לגבי האיסור של בשר אסור והאיסור של דם, שבשניהם הביטול של שישים הוא מדרבנן, אבל בדם מלבד האיסור דם יש עוד איסור של יוצא מן הטמא שדינו כטמא, ועל זה לא מועיל מה שנתבשל, ואם כן נמצא דדם של בהמה טמאה הוא אסור מדאורייתא גם אחר שנתבשל, משום איסור יוצא, ואם כן שוב חוזר הספק להיות ספיקא דאורייתא שדינו לחומרא.

שוב חזר אותו הרב ואמר, שאמנם טעה, ואכן הדין הוא שצריך לאסור את הבשר.

חזר הגר"ח ואמר לו כי הדבר אינו פשוט, והרחיב עמו הדיבור מדברי התוס' במסכת פסחים ומסכת ביצה, אם יש איסור יוצא על דם של נבלה, שהאיסור חל רק אחר מיתה, ולאחר ככלות הכל כשנתחוורה ההלכה, אמר לו הגר"ח, אז אתם רואים איך אצלנו פוסקים ומורים הלכה למעשה...

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי לפני כשבוע את הסיפור הזה אות באות במוסף תורני של אחד העיתונים.

 

[שירת העשבים]

ראיתי לפני כשבוע את הסיפור הזה אות באות במוסף תורני של אחד העיתונים.

לחץ כדי לכווץ...

ואני לא...
אך כן ראיתי אותו בכמה מקומות.

 

[דוד בן ישי]

כידוע המנקה רצפות מאוד מזהיר לבלתי ידרכו על הרצפה הרטובה,
וכבר העירו בזה האחרונים דלכאו' הוא עצמו עובר והוי הודאת בע"ד,
וי"ל דלדידיה הוי הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

 

[שלמה דייטש]

פירוש נפלא על מגילת אסתר על דרך צחות והלצה

לחץ כדי לכווץ...

זו המהדורה הישנה,
מצ"ב המהדורה החדשה,
(באישור המחבר)

לחץ כדי לכווץ...

 

[תורה תמימה]

כידוע המנקה רצפות מאוד מזהיר לבלתי ידרכו על הרצפה הרטובה,
וכבר העירו בזה האחרונים דלכאו' הוא עצמו עובר והוי הודאת בע"ד,
וי"ל דלדידיה הוי הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

לחץ כדי לכווץ...

אין אדם מרשיע עצמו.

 

[דוד בן ישי]

אין אדם מרשיע עצמו.

לחץ כדי לכווץ...

זה לא דבר רשע,
אלא מזכויות המנקה שלא ידרכו על הרצפה ששטף........

 

[איש האשכולות]

עם הארץ שנתעשר קנה לעצמו "חתן תורה". בשמחת תורה בשעה שקראו לפניו את ה"רשות לחתן תורה" לא יכול אחד המתפללין להתאפק והוא לחש באזני הרב: "רבי, כלום יאה כך שעם הארץ כזה יהיה חתן תורה?" השיב לו הרב: "כך המנהג בישראל שהחתן אינו מכיר את הכלה..."

 

[איש האשכולות]

מדוע מברכין בתפילת כל נדרי "שהחיינו" ? משום שבאותה תפילה רואים הרבה מאוד "פנים חדשות" אנשים שאינם מראים פניהם בביהכ"נ כל השנה.
בועידת שלום שבה השתתפו נציגי שלש הדתות יהודי, נוצרי, ומוסלמי, הוקרא שמו של היהודי אחרי שמותיהם של הנוצרי והמוסלמי. לאחר הטכס, פנה המנחה אל היהודי ואמר לו: "אני מקווה שלא הקפדת על-כך ששמך הוקרא אחרון". חייך היהודי ואמר: לא היה כל מקום לקפידה, אמא לעולם אינה מקנאה ביוצאי חלציה, והדת היהודית היא כידוע האמא של הדתות האחרות.