קרח פלוגתת משה ואהרן בדין פקוח נפש (1 צופה)

[אברך מישיבת מיר]

משה אמר לאהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים עליה קטורת והולך מהרה א העידה וכפר עליהם - כלומר שיקטיר את הקטורת בפנים ואח"כ יוציא את הקטורת למחה ישראל.

ובמה שעשה אהרן כתיב ויקח אהרון כאשר דיבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, ויתן את הקטורת ויכפר על העם - כלומר שאהרון הקטיר את הקטורת בחוץ במחנה ישראל.

ומבאר העמק דבר שמחלוקת גדולה נחלקו אהרן ומשה בדין פקוח נפש, שמצד אחד יש איסור של הקטרה בחוץ, אלא שהוא איסור חמור דאיסור כרת, ומצד אחד יש איסור להוציא את הקטורת המוקטרת החוצה, אלא דאין זה איסור חמור,

לפיכך סבר משה שיקטיר מבפנים ולא יעבור אאיסור חמור דהקטרה בחוץ, אע"פ שכשעובר על האיסור להוציא את הקטורת אין לפניו רק ספק פקוח נפש ,דמכיון שאינו יודע אם עדיין ישראל ניגפים וצריכים להקטרת הקטורת, מ"מ עדיף לעבור איסור קל בספק בפקוח נפש, ממה שיצא החוצה ויראה שיש ודאי פקוח נפש שהמגיפה לא נעצרה, ויצטרך לעבור על איסור חמור דהקטרה בחוץ.

אך אהרן סבר שעדיף לעבור איסור חמור אך יהא ודאי פקוח נפש ממה שיעבור איסור קל אך בספק פקוח נפש.

 

[ממגד שמים]

גם במחנה ישראל למרנא הח"ח כ' דברים בעניין.

 

[אברך מישיבת מיר]

גם במחנה ישראל למרנא הח"ח כ' דברים בעניין.

לחץ כדי לכווץ...

לא מצאתי, איה מקומו?

 

[ממגד שמים]

טוב.
מחילה לא דייקתי.
הח"ח במחנה ישראל פרק י' דן על נידון דומה- המובא בבאר היטב סי' צ' ועוד , אם לקיים מצוה כעת או להמתין למהודרת יותר.
קצת דומה אבל שונה. יען בפיקו"נ יתכן שכל עוד ולא הגיע המצב של ה "אונס" חסר כאן במתיר, ופשוט

 

[נהנה מקושיא טובה]

אעתיק מה שרשום אצלי

ואעתיק מה שרשמתי לעצמי מה ששמעתי פעם שיעור מהאדמו''ר מטאלנא בענין זה - הנה יש לחקור בהא דפיקו''נ דוחה שבת מה הדין כשודאי ברור לו שיצטרך לחלל השבת במשך המעת לעת של שבת, ולמשל שהדוקטור יגיד לו שעד 5 אזייגער בצהריים מוכרח אתה לחלל השבת ואם יעבור שעה זו אז חייך בסכנה, האם כבר מותר לו לחלל השבת בשבת בבוקר אע''ג דעכשיו עדיין אינו במצב של פיקו''נ, או נימא דרק מותר לו רגע לפני שעה חמש, עיין ביאו''ה סימן שד''מ ד''ה מצומצמת דמבואר שם בדין ההולך במדבר בשבת דיעשה בכל יום כדי צורכו, והקשה הביאו''ה למה לא הרשו לו ביום אחד לעשות מלאכה לפרנסתו לכל השבוע ולכן יוכל ודאי לשבות בששה ימים דהרי אם עושה מלאכה בכל יום ויום נמצא דודאי יש כאן חילל שבת, ותי' דעל כדי פרנסתו לכל יום מותר כיון דע''ז יש היתר של פיקו''נ, אבל אם יעשה מלאכות הרבה ביום אחד הלא ע''ז כבר אין לו היתר של פיקו''נ, ומוסיף ונוכל ללמוד מזה לענין איש הצבא שהוצרך לעשות מלאכה שמוטב לו לעשות המלאכה למחר שהוא ודאי שבת מלעשות המלאכה בער''ש בין השמשות שהוא רק ספק, כיון דעכשיו בבין השמשות עדיין אין לו היתר של פיקו''נ דהרי הוא צריך לעשות המלאכה רק שיהא מוכן למחר בשבת בצהריים, אבל למחר שפיר הדבר מותר לו כיון דאז כבר יש כאן פיקו''נ

ומוסיף הביאו''ה וז''ל ויש לדחות דבעניננו הוא שני ימים, משא''כ הכא דהוא יום אחד מה נפק''מ בין תחלת המעל''ע של שבת לאמצע המעל''ע מוטב יותר שיקדים דאפשר שינצל עי''ז מחילול שבת וצ''ע עכ''ל, ומבואר יסוד גדול דיש לו צד לומר דאם רק ברור שיצטרך לחלל השבת א''כ כבר אין נפק''מ מתי עושה המלאכה, אע''ג דלמעשה עכשיו כשעושהו בשעה מוקדם עדיין אין כאן מצב של פיקו''נ וזה חידוש נפלא, [א.ה. יש לדחות דרק באופן זה שיש צד אולי לא יתחלל השבת דהרי הוא בן השמשות לכן עדיף טפי]

ויש להעיר מהמעשה הידוע של הסטייפלער זצ''ל שידוע שלא היה יכול לשמוע כיון שהיה בסיביר בעת המלחמה והיה צריך לשמור שם בחוץ בקור הגדול והכובע היה תלוי על האילן ולא רצה ללבשו כיון שיש איסור דרבנן להוריד דבר מן האילן, וחשב לעצמו עוד חמש דקות אלו לא יפריע לי, וכן הלאה והלאה, ולכאורה לדברי הביאו''ה אע''ג דעכשיו לא היה מפריע לו ואינו במצב של סכנת אבר שמותר לעבור איסור דרבנן על סכנת אבר וא''כ כבר היה מותר לו לעשות כן מיד בתחילה, ומבואר דהסטייפלער הבין דאין היתר של פיקו''נ על סכנת אבר אע''ג דיודע בודאי שיצטרך אח''כ לחלל השבת [שהרי לבסוף אכן איבד חוש השמיעה והיה מותר לו אז לחלל שבת] ודו''ק

ושמועס זה שייך גם ביוה''כ כגון בחולה או זקן שא''א לצום כל היום כולו ורק עד שעה חמש בצהריים האם כבר מותר לו לאכול בתחילת היום ואז יהיה לו כח לצום הלאה, או נימא דרק יש לו הך היתר ברגע קודם שעה חמש

[א.ה. חיפשתי ומצאתי בשו''ת שבט הקהתי ח''ג סימן קלח שהביא דברי הרש''ש יומא דף פד: שגם כתב כהביאו''ה ועיי''ש שמוסיף ע''ז עוד חידוש, וכתב השבט הקהתי דבמשנ''ב שכח סקל''ב משמע דלא כהחידוש השני עיי''ש, עיין אגרות משה ח'ג סימן סט דכשאינו מסוכן אף שברור שיסתכן במשך השבת אסור עכשיו לחלל שבת, ועיין שש''כ פל''ב הערה קג שהעיר דסותר לדבריו בסימן צא ועיין חוט שני פרק צד סק''ב]