כללי "פסח, מצה ומרור" - מאכלם של בני ישראל (1 צופה)

[אחת שאלתי]

"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (יב, ח)

ביאור משמעותן הרוחנית של שלוש מצוות אלו (שעליהן אמרו חז"ל: "כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו") - קרבן פסח, מצה, ומרור:

בשעת יציאת מצרים הפכו בני ישראל לעם, ונוצר אז הצורך לספק את צרכיהם הרוחניים כעמו של הקב"ה:

ולכן ניתנו להם אז שלוש מצוות אלו, שהם כנגד שלושה סוגים כלליים בצרכיו של האדם:

א) מצה (לחם) - צרכים חיוניים והכרחיים שבלעדם האדם אינו יכול להתקיים.

ב) מרור (ירקות) - צרכים שאינם הכרחיים באופן מוחלט, אבל גם אינם מותרות של ממש.

ג) קרבן פסח (בשר) - צרכים שאינם הכרחיים כלל, והם באים רק מתוך הרחבה (כמאמר חז"ל: "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך" - לימדך תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון").

לפי הסבר זה יובן גם ההבדל בזמנן של מצוות אלו - בהתאם למצבם הרוחני של בני ישראל:

מצות אכילת מצה - היא מן התורה בכל מקום ובכל זמן, מאחר שמדובר ב"לחם", צורך הכרחי שאי-אפשר בלעדיו.

מצות אכילת מרור - היא מן התורה רק בזמן שבית המקדש קיים (תקופת הרחבה רוחנית), אך בזמן הגלות (תקופת דוחק רוחנית), אינה אלא מדרבנן, מאחר שמדובר ב"ירקות" - צרכים שאינם הכרחיים ממש.

מצות קרבן פסח - חלה רק בזמן שבית המקדש קיים, אבל בזמן הגלות אין מקיימים אותה כלל, מאחר שמדובר ב"בשר" - צרכים שיש להם מקום רק במצב של הרחבה רוחנית.

(הרבי מליובאוויטש, "רשימות" חוברת לח, שיחת אחרון של פסח תשכ"ז ותשכ"ח)​