"הזי"ו ל"ך" – לאיזה פסוקים הכוונה?
שמונה מהלכים בדברי הראשונים כיצד לפרש את דברי הגמרא שיש לחלק את פסוקי פרשת האזינו לפי החלוקה של "הזי"ו ל"ך"
מדי שבת אנו קוראים לתורה שבעה קרואים, אולם בגמרא ובכל הראשונים והפוסקים, לא נזכר באיזו חלוקה יש לחלק הפרשה לשבעה קרואים, וניתנת האפשרות לחלק את הפרשה בכל חלוקה שהיא, כפי שכותב המאירי (קרית ספר מאמר ה"ב): 'קריאות שבשאר ימות השנה ושבתות ומועדים אין מניינם ידוע, אלא שהחזן מקרא כרצונו' (והארכנו במדור זה, בגיליון האזינו תשפ"ה, לברר מי קבע את חלוקת הפרשיות לשבעה קרואים כפי שנדפס בחומשים).
יוצאת מן הכלל היא פרשת האזינו, עליה יש הוראה מפורשת כיצד לחלק אותה, כפי שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (לא, א) שיש לחלק את הפרשה בקריאתה בבית הכנסת לפי הסימן 'הזי"ו ל"ך', שהוא ראשי תיבות של פסוקים המתחילים באותיות אלו. ובטעם שפוסקים דווקא בפסוקים אלו כתב הרמב"ם (הלכות תפילה יג, ה) מפני שהם דברי תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה, ולכן מפסיקים דווקא בפסוקים שיש בהם תוכחה מיוחדת.
אולם זאת לא מבואר בגמרא מה הם הפסוקים שראשי התיבות שלהם הוא '"הזי"ו ל"ך" – ולהלן נראה כמה וכמה שיטות שנאמרו בעניין זה (מבוסס על מאמר נרחב שהתפרסם בקובץ ירושתנו, תשע"ו, עמוד קלט).
שיטת רש"י
רש"י במסכת ראש השנה כתב שהכוונה היא לפסוקים דלהלן: ה'אזינו, ז'כור ימות עולם, י'רכבהו על במתי ארץ, ו'ירא ה' וינאץ, עד כאן ששה פסוקים לכל אחד, ומכאן ואילך שמונה פסוקים לכל אחד (עי' רש"ש): ל'ולי כעס אויב אגור, כ'י ידין ה' עמו. וכתבו התוספות שם שכן הוא המנהג.
שיטת מסכת סופרים
מהלך שני מביאים שם התוספות בשם מסכת סופרים, שהוא כשיטת רש"י מלבד שני שינויים באותיות ו' ל': ו'ישמן ישורון ויבעט, ל'ו חכמו ישכילו.
שיטת רבינו חננאל
מהלך דומה מביאים התוספות בשם רבינו חננאל, עם שינוי באותיות ו' ל': ו'ירא ה' וינאץ, ל'ו חכמו ישכילו.
דעת רוב הראשונים
מהלך רביעי, והוא המהלך בו נקטו רוב הראשונים, וכן פסקו הרמב"ם (הל' תפילה יג, ה) והטור והשלחן ערוך (או"ח סי' תכח, ה), שהסדר הוא כדלהלן: ה'אזינו השמים, ז'כור ימות, י'רכיבהו על במתי, ו'ירא ה', לו' חכמו, כ'י אשא אל שמים עד סוף השירה [והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה].
חילוקי מנהגים
אמנם לעיל הזכרנו שהתוספות כתבו שהמנהג הוא כרש"י, אולם בבית יוסף שם כתב שבימיו פשט המנהג כשיטת הרמב"ם והטור, ומהלך זה אכן נקבע בכל החומשים הנדפסים בחמש מאות השנים האחרונות.
אך יצויין, שהט"ז שם (סק"ד) כתב שבכל הקהילות במדינות אלו נוהגים כשיטת רש"י, ותמה על הרמ"א שלא הגיה כאן על השלחן ערוך שאנו אין נוהגים בזה כשיטת השלחן ערוך. וכן הביא המשנה ברורה (סקי"ג) שנוהגים במדינתנו כשיטת רש"י ולא כשיטת הרמב"ם המובאת בשלחן ערוך.
כי קרוב – תחילת פסוק?
מהלך חמישי בסדר חלוקת העליות, אנו מוצאים ב"סדר קריאת התורה בימות החול ובשבת במנחה מתקופת הגאונים", שנדפס לראשונה מכתב יד בשנת תשע"ד (גנזי קדם, י, עמוד 117) שם הסדר הוא: ה'אזינו, ז'כור, י'רכיבהו, ו'ירא ה', ל'ולי כעס, כ'י קרוב.
שיטה זו דומה לשיטת רש"י, מלבד האות כ', שנקט כאן פסוק חדש (לב, לה) כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם. אולם הפלא הגדול הוא, שהרי התיבות 'כי קרוב' אינם תחילת פסוק לפי המסורת שלנו. אך באמת כתב שם באותו כתב יד, שבמקומו נהגו לחלק פסוק זה לשני פסוקים, והתיבות 'כי קרוב' הוא פסוק חדש, וזה חידוש.
כי מגפן
מהלך שישי, נמצא בפירושו של רבינו חיים פלטיאל, שם כתב פסוק חדש לאות כ': כִּ'י מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם.
י' – ה' בדד ינחנו
מהלך שביעי ושמיני, כותבים ב'תוספות ישנים' במסכת ראש השנה שם, בשונה מכל השיטות עד כאן שנקטו שהאות י' עולה על הכתוב ירכיבהו וכו', והם כתבו שהכוונה לפסוק י'מצאהו בארץ וגו', או לפסוק י'י בדד ינחנו וגו'.
שיטה זו הובאה גם בכתב יד של סידור תפילה ופירוש אשכנזי (כתב יד לונד-2, הובא בקובץ סיני, קיט, עמוד רמג), שהאות י' היא הפסוק י'י בדד ינחנו.
יש קפידא בפסוקים?
על פניו נראה הדבר תמוה קצת, איך נמצאו כל כך הרבה שיטות, וכי לא היתה מסורת ברורה איך קוראים, והרי זה דבר הנוהג בכל שנה ושנה. אך באמת אין זו פליאה כל כך, שכבר כתב בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' לו אות ב) שבאמת אין קפידא איזה פסוקים יקרא, אלא העיקר שיתקיים הסימן 'הזי"ו ל"ך', וכל הראשונים שפירשו פירושים שונים כיצד הוא הסדר של הזי"ו ל"ך, לא נחלקו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואין קפידא דווקא על פסוקים מסוימים, אלא העיקר שהאותיות הזי"ו ל"ך קיימין בתחילתן.
תורה שבכתב