- הודעות
- 4,590
- תודות
- 16,598
- נקודות
- 895
סכום ומשקל הנדבות | עשיית בגדי הכהונה | הבאת המלאכות למשה | הקמת המשכן | עבודת משה בימי המילואים | השראת השכינה במשכן | מסעות ישראל על פי הענן.
לאחר שבפרשיות האחרונות, למדנו בהרחבה על ציווי הקמת המשכן וכליו, הרי כעת בפרשת פקודי אנו מגיעים אל השלב האחרון של סיכום ופירוט סך כל הנדבות שהתקבלו, וכן סדר עשיית בגדי הכהונה, והקמת המשכן בראש חודש ניסן.
א. זהב וכסף
משה חישב את סך הנדבות שהתקבלו למשכן, והתורה מפרטת את סך הזהב הכסף והנחושת שהתקבלו. מהכסף עשו: אדני הקרשים, ווים, ציפוי לראשי העמודים. מהנחושת עשו: אדני עמודי החצר, מכבר המזבח, כל כלי המזבח, ואת יתדות המשכן.
ב. תפקיד למשפחה
איתמר בן אהרן היה ממונה למסור לכל משפחה מהלויים את העבודה המוטלת עליה במסעות, לפרק ולהקים את המשכן.
ג. זכה לכוון
בצלאל עשה את כל מלאכת המשכן, אפילו דברים שמשה לא אמר לו, זכה בצלאל לכוון בעצמו את רצון ה'. יחד עם שאר החכמים, הוא עשה את בגדי הכהונה, ואת 'בגדי השרד' - בהם כיסו את הכלים במסעות.
ד. ויהי נועם
עם סיום המלאכות, הביאו האומנים את הכל לפני משה, וכשראה משה שעשו הכל כפי ציווי ה', הוא בירך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם, וברכת 'ויהי נועם וגו''.
ה. כאילו מקים
עקב כובד הקרשים לא הצליחו האומנים להקים את המשכן, לכן ציוה ה' למשה שיעסוק בידיו כאילו מקים הקרשים, ובדרך נס הקרשים יקומו מעצמם. [במשך שבעת ימי המילואים הקים משה את המשכן ופירקו, וביום השמיני, ר"ח ניסן הקימו באופן קבוע (רש"י במדבר ז, א)].
ו. עבודת משה
ביום זה, ר"ח ניסן, משח משה את המשכן וכליו בשמן המשחה כדי לקדשם. כמו כן, קידש את אהרן ובניו, כשהביאם אל פתח אוהל מועד, הטבילם במים, הלבישם בגדי כהונה, ומשחם בשמן המשחה.
בשבעת ימי המילואים שימש משה לבדו ככהן, אבל ביום השמיני למילואים, ר"ח ניסן, היו משה ואהרן ובניו שווים בכהונה, לכן רחצו משה ואהרן ובניו את ידיהם מהכיור. אולם משה לבדו הקריב ביום זה את הקרבנות הקבועים בכל השנה, ואהרן הקריב רק את הקרבנות המיוחדים לאותו היום.
ז. אש בלילה
לאחר הקמת המשכן שרתה בו השכינה, והיה ענן ה' נראה עליו ביום, ומראה אש בלילה. כל זמן שהיה הענן מלא את כל המשכן, לא היה משה יכול להיכנס, ולאחר שהענן נעלה [הענן היה מכסה רק את קדש הקדשים], היה משה נכנס לאהל מועד. בכל המסעות נסעו ישראל רק לאחר שהענן הסתלק מעל האהל
תורה שבכתב
לאחר שבפרשיות האחרונות, למדנו בהרחבה על ציווי הקמת המשכן וכליו, הרי כעת בפרשת פקודי אנו מגיעים אל השלב האחרון של סיכום ופירוט סך כל הנדבות שהתקבלו, וכן סדר עשיית בגדי הכהונה, והקמת המשכן בראש חודש ניסן.
א. זהב וכסף
משה חישב את סך הנדבות שהתקבלו למשכן, והתורה מפרטת את סך הזהב הכסף והנחושת שהתקבלו. מהכסף עשו: אדני הקרשים, ווים, ציפוי לראשי העמודים. מהנחושת עשו: אדני עמודי החצר, מכבר המזבח, כל כלי המזבח, ואת יתדות המשכן.
ב. תפקיד למשפחה
איתמר בן אהרן היה ממונה למסור לכל משפחה מהלויים את העבודה המוטלת עליה במסעות, לפרק ולהקים את המשכן.
ג. זכה לכוון
בצלאל עשה את כל מלאכת המשכן, אפילו דברים שמשה לא אמר לו, זכה בצלאל לכוון בעצמו את רצון ה'. יחד עם שאר החכמים, הוא עשה את בגדי הכהונה, ואת 'בגדי השרד' - בהם כיסו את הכלים במסעות.
ד. ויהי נועם
עם סיום המלאכות, הביאו האומנים את הכל לפני משה, וכשראה משה שעשו הכל כפי ציווי ה', הוא בירך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם, וברכת 'ויהי נועם וגו''.
ה. כאילו מקים
עקב כובד הקרשים לא הצליחו האומנים להקים את המשכן, לכן ציוה ה' למשה שיעסוק בידיו כאילו מקים הקרשים, ובדרך נס הקרשים יקומו מעצמם. [במשך שבעת ימי המילואים הקים משה את המשכן ופירקו, וביום השמיני, ר"ח ניסן הקימו באופן קבוע (רש"י במדבר ז, א)].
ו. עבודת משה
ביום זה, ר"ח ניסן, משח משה את המשכן וכליו בשמן המשחה כדי לקדשם. כמו כן, קידש את אהרן ובניו, כשהביאם אל פתח אוהל מועד, הטבילם במים, הלבישם בגדי כהונה, ומשחם בשמן המשחה.
בשבעת ימי המילואים שימש משה לבדו ככהן, אבל ביום השמיני למילואים, ר"ח ניסן, היו משה ואהרן ובניו שווים בכהונה, לכן רחצו משה ואהרן ובניו את ידיהם מהכיור. אולם משה לבדו הקריב ביום זה את הקרבנות הקבועים בכל השנה, ואהרן הקריב רק את הקרבנות המיוחדים לאותו היום.
ז. אש בלילה
לאחר הקמת המשכן שרתה בו השכינה, והיה ענן ה' נראה עליו ביום, ומראה אש בלילה. כל זמן שהיה הענן מלא את כל המשכן, לא היה משה יכול להיכנס, ולאחר שהענן נעלה [הענן היה מכסה רק את קדש הקדשים], היה משה נכנס לאהל מועד. בכל המסעות נסעו ישראל רק לאחר שהענן הסתלק מעל האהל
תורה שבכתב