נשא צירוף כלי ב"תוך תוכו" (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת (ז יד)

מכאן למדו בגמ' פסחים יט. וחגיגה כג: שהכלי מצרף כל מה שבתוכו לענין קדשים, שאם נגע טמא במקצתו נפסל כולו, דאמר קרא "כף אחת", הכתוב עשה כל מה שבכף אחת. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס' כאן בשם רבינו אפרים [וכבר מובא כן בשמו בתוס' חולין כד: וחגיגה כ:] מנלן דכלי חרס מטמא מאוירו, וילפינן זאת מדכתיב "כל אשר בתוכו יטמא" ואפילו הא מלא חרדל, מנלן דזה משום שמטמא באויר, דילמא משום צירוף כלי שהכל נחשב כדבר אחד, ורק אם עכ"פ חלק מהחרדל נוגע בכלי ולא מן האויר גרידא.

ותירצו במושב זקנים שם דצירוף כלי שייך רק בדבר שהוא שייך לכלי, וכדאמרינן בחגיגה כד. "הצריך לכלי כלי מצרפו ושאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו", וזה שייך רק בקדשים שהם צריכים קידוש כלי, אבל בחולין לא משכחת לה "צריך לכלי", ועי' בתוס' חגיגה כ: ויש לפרש שזו היא כוונתם.

עוד תירצו במושב זקנים כאן, מדאיצטריך קרא למעט "תוכו" ולא תוך תוכו, דאי מחמת צירוף כלי, מה צריך למעט, פשיטא דהיאך יצטרף מה שבכלי הפנימי למה שבכלי החיצון, עכ"ד. ומבואר דלגבי צירוף כלי הוי סברא דתוך תוכו לא מהני להצטרף עם מה שבתוכו. ונפקא מינה בזה לדינא לגבי קדשים דאיכא דין צירוף כלי אליבא דאמת, האם איכא צירוף כלי ב"תוך תוכו", כגון שחלק מן המנחה בכלי החיצון, וחלק ממנה בכלי פנימי המונח בתוך הכלי החיצון, ונגע טמא באחד מן החצאים. ואע"ג דלגבי טומאת כלי חרס נתמעט תוך תוכו, מ"מ הכא דליכא קרא, תוך תוכו ג"כ מהני. אך לדברי המושב זקנים הנ"ל, לענין צירוף מסברא אין מועיל תוך תוכו.

ובטורי אבן חגיגה כג: ד"ה הכלי מצרף, כתב שבאמת לגבי צירוף כלי גם בתוך תוכו מצרף, אם חילק חצי עשרון בכלי זה וחצי עשרון בכלי זה, והניח אחד מהם בתוך חבירו, ונגע טמא באחד מן החצאים. ולדברי המושב זקנים אינו כן, וכנ"ל. אמנם בשיטה מקובצת לרבינו בצלאל אשכנזי זצ"ל עמ"ס חולין הנדמ"ח, כתב בדף כה. בביאור קושיית רבינו אפרים, דאין לומר כתירוץ המושב זקנים דא"כ למה לי מיעוט ל"תוך תוכו", דאיכא למימר דצריכי כל הני מיעוטי גם מצד צירוף כלי, והיינו דבעינן מיעוט לתוך תוכו שאינו מצרף, וא"כ אליבא דאמת דטומאת כלי חרס אינו מדין צירוף כלי, מ"מ בקדשים דאיכא צירוף כלי וליכא מיעוט דתוך תוכו אינו מצרף, שפיר יצטרף, וכדברי הטורי אבן.
​

◆ ◆ ◆​

ובעיקר דברי מושב זקנים צ"ב מה הטעם שלגבי צירוף כלי הדבר פשוט שתוך תוכו לא מהני, מאי שנא מדין אויר, דמסברא חיצונה לולי קרא ס"ד דגם בנמצא בתוך תוכו הרי הוא נחשב באוירו של החיצון, וכיון דנחשב הכל כנמצא בתוכו של הכלי החיצון, למה לא שייך צירוף כלי. וצ"ל שמ"מ בדין צירוף מסתבר שהכלי שבינתיים חוצץ, וצ"ב.

ונראה לבאר בזה דהנה במנחות כד. מבואר שאם צירוף כלי דאורייתא, מהני גם לענין קמיצת מנחה, דבעינן "והרים ממנו" מן המחובר, דהיינו שבשעת הרמת הקמיצה תהיה כל המנחה מחוברת ומהכל יחד ירים את הקומץ, ומ"מ אם צירוף כלי דאורייתא אף אם חילק את העשרון בכלי מהני, דהכלי מצרף להחשב הכל מחובר. ואמרינן שם דהיכא דמפסיקות מחיצות בתוך הכלי אע"ג דמעורב מלמעלה לא מהני.

ונחלקו רש"י והרמב"ם בביאורו דדעת רש"י דהיכא דהמחיצות מגיעות עד שפת הכלי העליונה והחיבור בין שני חלקי העשרון הוא רק בגודש למעלה משפת הכלי, אז אינו מצטרף, אבל אם המחיצות אינן מגיעות עד סוף גובהו של הכלי, מהני צירוף כלי. אמנם הרמב"ם [פסוהמ"ק פי"א הכ"א ועי' כס"מ שם] סובר דגם אם המחיצות אינן מגיעות לשפה העליונה של הכלי אינו מצטרף, עי"ש.

והנה לענין כלי חרס מבואר בכלים פ"ב מ"ז, דהיכא דיש כלי שהוא מחולק בהרבה מחיצות בתוכו, ויש לו שפה העודפת בגובהה על כל המחיצות שבפנים, נחשב הכל לכלי אחד. ואם שרץ באחד מן המחיצות, נטמא כל מה שבשאר המחיצות ג"כ, דהכל כלי אחד. וזהו טעמו של רש"י שפירש דרק היכא דהמחיצות מגיעות עד למעלה, מפסיקות לענין צירוף כלי למנחה. אמנם להרמב"ם מוכרח דאינו תלוי בדין אויר הכלי, דאע"ג דהכל כלי אחד כדחזינן לענין טומאת כלי חרס, מ"מ כיון שיש הפסק מחיצה אינו נחשב "מחובר" ולא מהני ליה הצירוף כלי.

ומעתה א"ש היטב דברי המושב זקנים, דהכא אי"צ מיעוט ל"תוך תוכו", לפי דעת הרמב"ם, דהרי כל חילוק של מחיצה מועיל, ואע"ג דעדיין נחשב ששני החלקים באויר הכלי, מ"מ המחיצה מחלקת, ולכן גם בתוך תוכו הרי עכ"פ לא גרע מהפסק מחיצה. ולכן אע"ג דלגבי אויר כלי חרס בעינן מיעוט, הכא אי"צ מיעוט לזה, דאין גדריהן שוין, וכמו דהכא גם מחיצות שאין מגיעות לשפת הכלי מחלקות. אמנם דברי השיטמ"ק א"ש לדעת רש"י דגדרי הצירוף כלי הם כל שהוא באויר הכלי, וכגדרי אויר כלי לענין טומאת כלי חרס, א"כ בלא מיעוט גם תוך תוכו הרי נחשב באויר, ודוק היטב.
​

◆ ◆ ◆​

ויש לדון דנפק"מ בזה לדינא גם לענין צירוף סל בחלה, האם בתוך תוכו הוי צירוף, כגון שחלק משיעור חלה בכלי החיצון וחלק ממנו בכלי פנימי, ולכאורה הרי כאן ליכא מיעוט לתוך תוכו וחשיב הכל באויר הפנימי, אך לשיטת הרמב"ם והמושב זקנים הנ"ל י"ל דהוי כמו לענין צירוף כלי, דמחיצות מפסיקות לענין צירוף, וכן תוך תוכו, [ועי' בחלת לחם סי' ד' סעיף ה' וס"ק י"ט שדימה דיני צירוף לסל לדין צירוף כלי במנחה, לענין כלי שחלוק במחיצות מתוכו כגוונא דהגמ' במנחות הנ"ל], ועי' בכל זה.​