בלק "קבה לי" קשה מ"ארה לי" (רש"י)

[הצעיר שבחבורה]

בלק שלח לבלעם "וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה" ואילו בלעם אומר "עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה־לִּי֙ אֹת֔וֹ"

וכתב רש"י "קבה לי - זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש: וגרשתיו - מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק


ומלבד מה שיש לעיין בעיקר פירוש המילים "ארה" ו"קבה", הנה יש כאן מקום לעי' בסדרם של דברים, וביאורם


לכאו' אף אם בלעם היה שונאם יותר מבלק, הרי כשפונה אל השי"ת עליו למעט בבקשתו, בכדי שאולי יתרצה לו על כך
ובתשובת השי"ת לבלעם נאמר לו "לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא", ולפרש"י השיב לו לא זו בלבד שלא "תקב את העם" אלא אף "לא תאר את העם".
והנה בפעם השניה ששולח בלק לבלעם אומר הוא "וּלְכָה־נָּא֙ קָֽבָה־לִּ֔י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה" והוא תמוה שלאחר שנענה בשלילה פעם אחת, החמיר את בקשתו


ויותר היה נראה לפרש ש"ארה" קשה מ"קבה"

ולכך בפעם הראשונה ביקש בלק "לכה נא ארה לי את העם הזה", ואילו בלעם בפנותו אל השי"ת המעיט בבקשה וביקש "לכה קבה לי אתו", אך השי"ת יודע כל נסתרות ומשיב לבלעם בהתאם לבקשתו של בלק "לא תאר את העם". ולכך בפעם השניה ששולח בלק אינו מבקש אלא "ולכה נא קבה לי את העם הזה" ואכן בזה נאמר לבלעם מאת השי"ת "קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה".

ואני איני כדאי, וצריך יישוב

 

[הצעיר שבחבורה]

ובאמת, שבזו הדרך הלך המלבי"ם בביאורו


(בלק) ולכן אמר לכה ארה לי ולא אמר קבה, כי העקר הוא מה שיפעול בקללתו להחליש כח ישראל שיוכל להכות בם, ועז"א כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר וע"כ אני רוצה שתאור אותם דוקא להחליש כחם העצום ממני:

(בלעם) לא יכול לומר לכה ארה לי את העם הזה, שכבר ידע שקללתו לא תעשה בם שום רושם שיהיה בם מארה וחסרון לא מצד הנחוש כי לא נחש ביעקב ולא מצד הכוכבים כי לא קסם בישראל, וע"כ אמר לכה קבה לי אותו שהגם שקללתו לא יזיק להם כל מאומה, יהיה למואב תועלת ע"י הקבוי שהוא פרסום הקללה, שהגם שזה לא יזיק לישראל להחליש גבורתם עד שיוכל להכות בם, יהיה זה תועלת למואב שיאמינו לדברי בלעם ויוסר הפחד מלבם ועי"ז אולי אוכל להלחם בו, שעי"כ יצאו גבורי מואב למלחמה

וכן הבין ממ"ש לא תאור את העם והוא לא שאל רק לקבותם, משמע שלא הזהירו רק מלאור אותם היינו שיחסר ויזיק אותם ע"י קללתו. אבל על הקבוי שהוא פרישת הקללה לבד לעיני שומעים שיחשבו שקלל אותם ובאמת לא יזיק להם מאומה ע"ז לא הזהירו

ואחר שבודאי ספר להם בלעם גם מה שלא הזהירו רק שלא יאור את העם הוציא מזה ג"כ שיוכל ללכת עם שרים אחרים לקבות ולא לארר כי לא יזיק להם שום קללה:

(בלק בשנית) ואם המניעה הוא מצד שלא תחול בם מארה כי ברוך הוא, איני רוצה שתאור אותם רק ולכה נא קבה לי את העם הזה, כדי שאנשי החיל יחשבו שחל עליהם ארירה וימצאו אומץ לב למלחמה:

(כ) "אם לקרא לך באו", ר"ל אחר שעתה לא באו לבקש שתאור את העם שזה תוכל לעשות גם במקומך, רק שאלתם הוא שתקבה את העם ומצד זה באו לקרא לך דוקא שתלך לארץ מואב, כי תכלית הקבוי שהוא רק לחזק יד מואב לא תושג רק אם תפרש הקללה בארץ מואב, ובאמת לא יזיק זה לישראל מאומה כי הוא רק קללה לפנים לא קללה אמתית שיהי' לישראל ארירה ונזק, א"כ קום לך אתם ובכ"ז אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ר"ל שגם לא תקוב מבלעדי רשותי כי ה' רצה בהפך שתחת שיפרש קללה יברך את העם:​