"בֹּקֶר וְיָדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ" (במדבר ט"ז, ה').
פשוטו של מקרא מורה כי משה רבינו בחר לדחות את ההכרעה במחלוקת קורח ועדתו, וקבע להם מועד חדש ליום המחרת.
אולם, דחייה זו הופכת את הקערה על פיה: מדובר בשעת חירום וביוזמת מרד מיידית המאיימת על הנהגת העם, הדורשת לכאורה פסיקה ברורה ומהירה ללא השהיות.
ומכאן תמיהה צועקת: מה ראה משה רבינו לדחות את בירור המחלוקת לבוקרו של יום מחרת, ומדוע לא נעשה המופת והבירור האלוקי באופן מיידי בו ביום?
א. רש"י כתב בתחילה עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם. וכן הובא במדרש.
ויש בעת שכרות ב' פרושים דהרא"ם פי' שכרות המחלוקת, על דרך (ישעיהו נא, כא) "ושכורת ולא מיין".
אולם הגור אריה כתב על זה ובחנם פירש כן, כי 'עת שכרות' רצה לומר שכבר הכל אכלו סעודתן, ויש לחוש שמא אחד שתה רביעית יין, ולפיכך אין להראות לפניו, ולכך 'עת שכרות'. ולא אמר 'משוכרים אתם', אלא שהזמן הוא זמן של שכרות, שדרך בני אדם שאכלו ושתו להיות שכורים. ועי' בפרדס יוסף שהביא מה שכתב בפני דוד לרבינו החיד"א כאן (אות ד) ע"ש עפ"י דברי הגמ' סנהדרין (נ"ב א) דמפורש כהנ"ל במדרש שקרח פיתה אותם במאכל ומשתה
ב. בפנים יפות ביאר בזה שאמר דהיא עת שכרות ואינם יכולים להקטיר את הקטורת ושתויי יין פסולים לעבודה, ע"ש.
ג. עוד הביא רש"י בשם המדרש בקר, אמר לו משה, גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה - ז) ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל, כך (דה"א כג יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו'.
ד. ובעמק דבר פירש דבקר. אין פירושו מחר דוקא, אלא משמעו שיגיע עת אשר יהיה הדבר ברור לכל, ע"ש.
ה. ובילקוט גורס לפיכך אמר בקר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה וכו'.
ו. באור החיים הק' כתב דלכן אמר "בקר". כיון שרצה שיקריבו את הקטורת ומכיון שהיה כבר אחר זמן הקטרת תמיד של בין הערבים ולכן היה מוכרח לחכות לתמיד של שחר ע"ש.
ז. הרש"ר הירש ביאר שאמר משה כי יש להניח אותם לעצמם בשעות המנוחה וההתבודדות של הלילה. בשעות אלה כל אדם קרוב אצל בני ביתו והוא פנוי להרהורי ליבו, ובאותו זמן הוא גם רחוק מהשפעת חברים מסיתים.
ח. על פי מה שכתב בגמ' (יומא עה א) דבמן יכלו לבדוק מי צדיק ומי רשע דאם יורד סמוך לביתו הוא צדיק, ואם ירד רחוק הוא רשע וא"כ ימתינו לבקר שירד המן ויכלו לבדוק על פי המן אם משה אן קרח הצדיק.
ט. המהרש"א (נדרים לט ב) כתב דיש לפרש שאמר משה בוקר ויודע ה' גו' ר"ל בוקר שלא יהיה השמש יוצא להאיר ויודע ה' כו' שהיה סבור שהקב"ה יסכים על ידם שלא להאיר בשביל כבודו אך אחר שראה משה שלא הסכים הקדוש ברוך הוא על ידם מטעם דקאמר בכבודי לא מחיתם כו'.
י. בקומץ המנחה פירש על פי מה דאיתא בגמ': אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה. וביאר דר"ל, דחז"ל בטוחים שעשה תשובה קודם שהלך לישון בלילה וכדאיתא שיש לעשות כן ע"כ. וא"כ רצה משה שיחזרו בתשובה בלילה.
יא. ועי' בדעת תורה (באורים שמות י א) דכתב שמשה הבין את מצבו של קרח שבה הוא נמצא עכשיו, ובמצב ההוא ממש אי אפשר כלל להדבר אתו, אלא אמר לו "בקר ויודע" - יישן וירגע, "יתהפך על צד השני", ואז יראה וידע ודאי כי מאת ה' היתה זאת, ע"ש.
יב. בספר ליקוטי מהרי"ל כתב בוקר ויודע ה' וכו' [טז, ד]. נראה לי מכאן הוא רמז למה שאיתא בספר חסידים (סי' פג) לאחד שציוה לבנו לסבול הכעס לילה אחת. ופשוט הוא, כי כעס הוא מסיטרא אחרא, ומחלוקת ג"כ הוא מסיטרא אחרא, וע"י פקדון הרוחני בלילה בא ח'דשים ל'בקרים ר'בה.
יג. עוד כתב האור החיים עוד שלא יחשדוהו שעשה המבחן בזמן בלתי הגון שהוא בין הערבים שאינו זמן הרצון, וכמאמרם ז"ל בזוהר הקדוש (ח"ב לט ב) שהוא זמן תגבורת הדינים.
