ידועה התמיהה דאילו מצינו דין 'רובו ככולו', אזי מדוע צריך עשרה במניין, תיסגי בתשעה ו'רובו ככולו', וכך בכ"מ מדוע חייב מלקות על כזית שלימה של חזיק תיסגי ברובה, וכך שיטבול ברוב מ' סאין, ושיצא ידי חובת מצה ברוב כזית.
והתשובה פשוטה, שהכלל של 'רובו ככולו' אמור במקום שהמציאות הנצרכת קיימת, אלא שהיא באופן דיני לא מספקת אותנו, וכגון מקוה ארבעים סאה שיש בו סאה אחת שאובה דאז אמרינן רובו ככולו, וכגון בגוונא שרוב המנין לא התפלל ומיעוטו התפלל דאז במציאות יש עשרה, אלא שהיא אינה מועלת עפ"י דין דאז שייך רובו ככולו, אבל בלט' סאין או ט' במנין - פיסקא של 'רובו ככולו' משנה את עצם המציאות - וזה לא אמרינן וק"ל.
ומעתה תמוה לי דברי הגר"ח שכ' בב"ק כז' על התוס', שבי"ד חשיב המיעוט כמי שאינו - מפני שרובו ככולו, ולכ' הרי במציאות יש כאן דיינים שחלקו על הרוב??? וכי הרובו ככולו מסוגל לייצר מציאות של דיינים???
והתשובה פשוטה, שהכלל של 'רובו ככולו' אמור במקום שהמציאות הנצרכת קיימת, אלא שהיא באופן דיני לא מספקת אותנו, וכגון מקוה ארבעים סאה שיש בו סאה אחת שאובה דאז אמרינן רובו ככולו, וכגון בגוונא שרוב המנין לא התפלל ומיעוטו התפלל דאז במציאות יש עשרה, אלא שהיא אינה מועלת עפ"י דין דאז שייך רובו ככולו, אבל בלט' סאין או ט' במנין - פיסקא של 'רובו ככולו' משנה את עצם המציאות - וזה לא אמרינן וק"ל.
ומעתה תמוה לי דברי הגר"ח שכ' בב"ק כז' על התוס', שבי"ד חשיב המיעוט כמי שאינו - מפני שרובו ככולו, ולכ' הרי במציאות יש כאן דיינים שחלקו על הרוב??? וכי הרובו ככולו מסוגל לייצר מציאות של דיינים???