הלכה כללי הלכות פסוקות ומצויות שרבים אינם יודעים או נכשלים בהן - אשכול מרכזי (1 צופה)

[כתר]

אין לאדם לפרסם את חטאיו ברבים.
"בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם". רמב"ם הלכות תשובה עפ"י מסכת יומא.

 

[אברך מישיבת מיר]

לא ידוע לי במשנ''ב עצמו שמחלק

לחץ כדי לכווץ...

המשנה ברורה לא מחלק אך זכוא לי מפוסקי זמנינו חילוק זה (אולי בשם ר' ניסים או הגרי"ש אלשיב

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אין לאדם לפרסם את חטאיו ברבים.
"בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם". רמב"ם הלכות תשובה עפ"י מסכת יומא.

לחץ כדי לכווץ...

מפורש ברמב''ם שיש לפרסם החטאים שנכשלים בהם האנשים כדי שיזהרו מהם שלא להכשל בפרט בפרסום אנונימי שאין בו חשש

 

[אימתי]

אין לאדם לפרסם את חטאיו ברבים.
"בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם". רמב"ם הלכות תשובה עפ"י מסכת יומא.

לחץ כדי לכווץ...

אף אחד פה לא מדבר על החטאים שלו, נראה לך שאני נכשל בכלל :), אני מדבר רק על חטאים שאני רואה באחרים...

 

[נחמן ל.]

לכורע בתיבות עושה שלום במרומיו לצד ימין, ובהוא יעשה שלום עלינו בצד שמאל, ובעל כל ישראל יכרע לפניו. ולא לעשות במהירות לא חופף למילים.

לחץ כדי לכווץ...

מעניין... הטור סי' קכ"ג כותב עושה שלום במרומיו - שמאל, הוא יעשה שלום - ימין, והוסיף המחבר "ואח"כ ישתחוה לפניו" וכו'
וראה בספר המנהגים עשה שלום במרומיו - שמאל, הוא - באמצע, יעשה שלום עלינו - ימין, ועל כל ישראל - באמצע,

 

[הרב מרודוש]

לכורע בתיבות עושה שלום במרומיו לצד ימין, ובהוא יעשה שלום עלינו בצד שמאל, ובעל כל ישראל יכרע לפניו. ולא לעשות במהירות לא חופף למילים.

לחץ כדי לכווץ...

לפסוע כדין
ולא לחזור למקומו מיד

 

[היא אוצרו]

המשנה ברורה לא מחלק אך זכוא לי מפוסקי זמנינו חילוק זה (אולי בשם ר' ניסים או הגרי"ש אלשיב

לחץ כדי לכווץ...

המשנ"ב דן לגבי לעמוד בקדיש אם הוא עד איש"ר או עד דאמירן בעלמא.

 

[היא אוצרו]

הבעיה הגדולה בשבת קודש.
וזכרוני בילדותי כשהייתי בישיבת קול תורה בבית וגן היו הקהל מפסיקים לאחר אמירת קדוש והיו ממשיכים רק לאחר שהחזן גמר לומר קדוש, וכנ"ל בברוך. אכן גם שם כיום כמדומני שכבר לא עושים כן.

לחץ כדי לכווץ...

בפוסקים מבואר שחזן שלא אומר את הפסוק יחד עם הציבור לא יצא ידי"ח קדושה שהרי לא אמרה יחד עם הציבור, (ואם אין שם אלא תשעה והוא, כולם לא יצאו ידי"ש קדושה. וממילא אין יכול בכה"ג להוציא ידי"ח.
אלא שראוי שהחזן יגביה קולו ככל יכלתו.

 

[אימתי]

לא עונים בחזרת הש''ץ ובקדיש על המון אמנים - לדעתי רוב האנשים הרבה מהאמנים, דבר שמאוד קשה להצליח

 

[אבי אב]

תפילה ובית הכנסת​

1. בשעת הגבהת ספר התורה מצווה לראות את הכתב ולכרוע.
2. את „מזמור לתודה” יש לומר בנגינה ובשמחה.
3. אין לומר את פסוקי דזמרה במרוצה, אלא בנחת.
4. מי שלא כיוון ב„פותח את ידיך” צריך לחזור ולאומרו בכוונה.
5. בתפילת שמונה־עשרה צריך לכוון בפירוש המילים ולחשוב כאילו שכינה כנגדו.
6. אין להתפלל שמונה־עשרה סמוך לפתח בית הכנסת, אלא להיכנס שיעור שני פתחים.
7. אין להתפלל במקום פתוח, כגון בשדה, כשאפשר להתפלל במקום מוקף.
8. קודם מנחה וערבית יש לרחוץ את הידיים אם אינו יודע שהן נקיות; ויש שכתבו שלדעת השולחן ערוך גם סתם ידיים טעונות רחיצה.
9. מי ששומע קדיש או קדושה באמצע שמונה־עשרה שותק ומכוון לדברי הש״ץ, ואינו עונה בפיו.
10. בעניית קדיש יש לכוון ולענות בקול.
11. האומר קדיש כורע במקומות שנקבעו לכך.
12. בסיום הקדיש פוסעים שלוש פסיעות, ורק לאחר מכן אומרים „עושה שלום”.
13. העומד לפני המלך בתפילה צריך להיות לבוש בצורה מכובדת; אין להתפלל בלבוש שלא היו עומדים בו לפני אדם חשוב.
14. אסור לשבת או להישען בתוך ארבע אמותיו של המתפלל שמונה־עשרה, בכפוף לפרטי ההיתר של עוסק בתפילה או בתורה.
15. אסור לעבור לפני המתפלל שמונה־עשרה.
16. המסיים שמונה־עשרה לא יפסע או יסתובב באופן שיפריע למתפלל שמאחוריו.
17. כשפוסעים בסיום שמונה־עשרה יש לפסוע לאחור בעוד הגוף כפוף, ולא להזדקף קודם הפסיעות.
18. המאחר לתפילה צריך, בתנאים המבוארים בשולחן ערוך, לדלג חלקים מפסוקי דזמרה כדי להתפלל שמונה־עשרה עם הציבור.
19. כשמגיעים הציבור לקריאת שמע והוא נמצא במקום אחר בתפילה, עליו לומר עמם לפחות את הפסוק הראשון, במקום שהדבר מותר.
20. יש לומר „עלינו לשבח” עם הציבור.
21. בתחילת עמידה ובסופה יש להמתין עד שהמתפללים יוכלו לפסוע כראוי, ולא למהר באופן חריג.
22. ב„ברכו” שלפני קריאת התורה יש לעמוד, משום שהוא דבר שבקדושה.
23. בברכת כהנים יש לעמוד כשפני המתברך כנגד פני הכהנים.
24. בזמן ברכת כהנים צריך להקשיב ולכוון לברכה ולא לעסוק בדברים אחרים.
25. אין המפטיר מתחיל בהפטרה עד שיסיימו לגלול ולכסות את ספר התורה.
26. המגביה או הגולל צריך ללוות את ספר התורה עד ארון הקודש ולהמתין שם עד החזרתו.
27. אסור להפסיק בשיחה בטלה בין ישתבח ליוצר; לצורך מצווה קיימים היתרים מסוימים.
28. בתפילה שאינו רגיל בה, כגון הפעם הראשונה שאומרים „על הניסים”, ראוי להתפלל מתוך הסידור כדי שלא יטעה.
29. מי שלא התפלל ערבית ומצא ציבור שכבר מתפללים שמונה־עשרה, דינו תלוי באפשרות לסמוך גאולה לתפילה ובפרטים נוספים.
30. אין להכריז בפסח יחד „מוריד הטל ותן ברכה”, מפני שאין מתפללים על רוב טובה; יש להכריז כל שינוי בנפרד כמנהג המקום.

 

[אבי אב]

קריאת שמע וברכות​

1. חובה לכוון לפחות בפסוק הראשון של קריאת שמע; בלי כוונה זו לא יצא ידי חובה.
2. יש לדקדק בהגיית קריאת שמע: להאריך כראוי בחי״ת ובדל״ת של „אחד”, ולא להאריך באל״ף.
3. יש להפריד בין מילים סמוכות כאשר סוף הראשונה ותחילת השנייה עלולות להיבלע.
4. את האות זי״ן במילה „תזכרו” יש לבטא היטב.
5. הקורא קריאת שמע צריך להשמיע לאוזניו את מה שהוא מוציא מפיו.
6. גם בפסוקי דזמרה, בתפילה ובקריאת התורה צריך לדקדק בהגיית המילים.
7. האומר קדושת יוצר ביחיד אומר אותה בטעמי המקרא.
8. אין לקרוא פסוקים קודם ברכת התורה, מלבד האופנים שהותרו.
9. יש להיזהר מאמירת פסוקים בעל־פה כאשר אינם שגורים בפי הכול.
10. חייב אדם להשתדל להשלים מאה ברכות בכל יום.
11. על בשורה טובה או רעה קיימות ברכות „הטוב והמטיב”, „שהחיינו” או „דיין האמת”, לפי העניין ופרטי ההלכה.
12. הרואה מדבר גדול מברך „עושה מעשה בראשית”, בכפוף לתנאים המבוארים בפוסקים.
13. הרואה אדם בעל מום חריג בפעם הראשונה מברך את הברכה המתאימה; למעשה הכרעת המשנה ברורה לברך בלי שם ומלכות במקרים מסוימים.
14. אדם צריך להרגיל עצמו לומר: „כל מה דעביד רחמנא לטב עביד”.

 

[אבי אב]

ציצית ותפילין​

1. קודם ברכת הציצית יש לבדוק את החוטים ולהפרידם זה מזה.
2. יש להקפיד שהציציות יהיו „נוטפות על הקרן” ולא תלויות בצורה שגויה.
3. אסור לגרור את חוטי הציצית על הקרקע.
4. יש להקפיד שטלית קטן תהיה בשיעור הראוי.
5. בשעת עטיפת הטלית טוב להסתכל בציציות.
6. לכתחילה לובשים טלית בעמידה.
7. תפילין של ראש צריכות להיות כולן מעל מקום צמיחת השיער.
8. הקשר של תפילין של ראש צריך להיות בעורף ולא על הצוואר.
9. יש להיזהר שרצועות התפילין לא תהיינה צרות מן השיעור.
10. בזמן לבישת תפילין יש למשמש בהן כדי שלא להסיח את הדעת, בהתאם לפרטי הדין.
11. אין להניח תפילין כשהתיתורא מופנית כלפי מעלה; לצורך ייבוש יש להניחן באופן מכובד אחר.
12. אסור להניח כובע או חפץ של חול על תיק התפילין כשהוא משמש כתשמיש קדושה.

 

[אבי אב]

אכילה, ברכות וסעודה​

1. אין לדבר בזמן שהאוכל נמצא בפה, מחשש שיקדים קנה לוושט.
2. יש לברך לפני הכנסת האוכל או המשקה לפה ולא תוך כדי האכילה.
3. אין להביט בפני האוכל ובמנתו באופן העלול לביישו.
4. מים אחרונים צריכים להגיע לשיעור האצבעות הנדרש; אין להסתפק בהרטבה סמלית בלבד, לדעת המחייבים מים אחרונים בזמן הזה.
5. לאחר שאמר „הב לן ונברך” או נטל מים אחרונים, עשויה להידרש ברכה חדשה אם ירצה להמשיך לאכול, בהתאם לסוג המאכל ולמחלוקת הפוסקים.
6. משעה שהמזמן נוטל את כוס הברכה ועד לאחר שתייתה אין למברך לשוח שיחת חולין.
7. בשבע ברכות וכדומה צריכים המסובים לשתוק עד שהמברך מסיים את ברכת הגפן.
8. את כוס הברכה מקבלים תחילה בשתי הידיים ואחר כך מחזיקים בימין.
9. בהבדלה מחזיקים תחילה את היין בימין ואת הבשמים בשמאל, ובברכת הבשמים מחליפים ביניהם.
10. הטועם תבשיל כדי לבדוק את טעמו ופולטו אינו מברך; אם בולעו קיימת מחלוקת, וספק ברכות להקל.
11. כשיש לפניו מאכלים שונים שברכתם שווה, יש דיני קדימה: שבעת המינים, חביב ושלם.
12. כששני המאכלים אינם מאותה ברכה, סדר הקדימה שונה ויש לפעול לפי כללי ברכות הנהנין.
13. בפרי חתוך יש לברך, ככל האפשר, על החתיכה הגדולה והמכובדת יותר.
14. אין לקחת מן הכיבוד שהגיש בעל הבית כדי להביאו לבני הבית בלי רשותו.
15. המוציא לאחרים אינו מוסר את פרוסת המוציא ישירות ליד המקבל, מפני שזו דרך אבלות.
16. אין לאכול פרוסה גדולה בשיעור הנראה כרעבתנות; אין הכוונה שאסור להחזיק מאכל גדול ולאכול ממנו מעט־מעט.
17. אין להריח בכוונה פת חמה, מחמת הספק אם צריך לברך על ריחה.
18. בברכת הגומל יש להקפיד על אמירתה בפני עשרה, ולכתחילה שניים מהם תלמידי חכמים.
19. נשים שאכלו עם אנשים והתחייבו בזימון צריכות להקשיב לזימון ולא לעסוק באותו זמן בדברים אחרים.
20. מי ששכח „רצה” או „יעלה ויבוא” ונזכר לפני שהתחיל „הטוב והמטיב”, אומר את הברכה המיוחדת שנקבעה לכך ואינו חוזר לראש.
21. כאשר המזמן מברך בקול ראוי שהמסובים יאמרו עמו כל ברכה בלחש וישמעו את סיומה.

 

[אבי אב]

שבת ומועדים​

1. יש מצווה לערוך סעודת מלווה מלכה.
2. יש עניין לערוך סעודה בראש חודש.
3. יש לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע, וגם כאשר ערב שבת חל ביום טוב.
4. בראש השנה אוכלים, שותים ושמחים, אך אין לאכול עד שובע גמור המביא לקלות ראש.
5. בשבת שובה אין מתענים.
6. תוקע שהתחיל לתקוע ואינו יכול להשלים – אחר יכול להמשיך על סמך ברכת הראשון, בתנאי ששמע אותה.
7. מי שמסופק בראש השנה או ביום הכיפורים אם אמר „המלך הקדוש”, והוסיף את התוספות המיוחדות של ימים אלו, עשוי שלא להזדקק לחזור.
8. מי שפגע בחברו והלה לא התפייס, צריך לחזור ולבקש ממנו מחילה עד שלוש פעמים, ובכל פעם לקחת עמו שלושה אנשים.
9. בערב יום הכיפורים יש פרטים מיוחדים בדין הטמנת מאכל חם לצורך מוצאי הצום.

 

[אבי אב]

בין אדם לחברו וכבוד התורה​

1. אסור ללמוד בספרו של אדם אחר בלי רשותו, כאשר קיים חשש שיינזק.
2. אסור להלוות כסף ללא עדים או שטר; למעשה יש לבדוק כיצד נוהגים בהלוואות קטנות ובמקום שקיים תיעוד בנקאי.
3. חובה לדון אדם כשר לכף זכות.
4. יש להיזהר מאוד בלשון הרע וברכילות, גם כשמדובר בדברים אמיתיים.
5. צריך לקום מפני אב ואם ומפני תלמיד חכם בהתאם לפרטי הדין.
6. יש מצווה לקום מלוא הקומה מפני זקן בן שבעים, ולדעות מסוימות כבר מגיל שישים.
7. אסור להניח משקפיים, עט, טלפון או חפצי חול על ספר קודש פתוח.
8. אין להניח טלית על ספרי קודש.
9. אסור להישען על ספרי קודש.
10. הרואה ספר או תשמיש קדושה המונחים בדרך ביזיון צריך לסדרם בצורה מכובדת.
11. ספרי קודש הנמצאים בחדר שינה טעונים כיסוי מתאים; בספר תורה, תפילין, מגילה וכתבי קודש יש הבדלים בפרטי הדין.

 

[אבי אב]

הנהגות יום יומיות​

1. אין להשהות את צרכיו.
2. לפני נטילת ידיים בבוקר אין לגעת בפה, באף, באוזניים ובעיניים.
3. את כלי הנטילה לוקחים תחילה ביד ימין ומעבירים לשמאל כדי לשפוך תחילה על יד ימין.
4. הנוגע במקומות המכוסים או מחכך בשיערו צריך לנקות או ליטול את ידיו לפני תפילה, לימוד וברכה, לפי העניין.
5. מתחילים פעולות חשובות בימין; בחליצת נעליים חולצים תחילה את השמאל.
6. אין ללכת יחף במקום שאין דרך בני אדם ללכת כך.
7. אסור לישון על הגב או על הבטן, אלא על הצד.
8. קודם השינה קוראים קריאת שמע שעל המיטה ואין לדבר לאחריה שלא לצורך.
9. אם הפסיק בדיבור לאחר קריאת שמע שעל המיטה, יחזור על הפרשה הראשונה.
10. אין לבטל את ברכת „המפיל” מחמת חששות בלתי מבוססים.
11. כל מעשיו של אדם – אכילה, שינה, עבודה, שיחה והנאות – צריכים להיות מכוונים לשם שמים ולעבודת הבורא.
12. אין להימנע תמיד מנדרים: במקום שבו אדם חושש שיתרשל במצווה, לעיתים מצווה לנדור כדי לזרז עצמו; למעשה אין לעשות זאת בלי ידיעת ההלכות.
13. הנהגה טובה שנהג אדם שלוש פעמים עלולה לקבל תוקף של נדר, אם לא אמר מראש „בלי נדר”.
14. התרת נדרים דורשת חרטה אמיתית על עצם קבלת הנדר, ולא רק מפני שכעת קשה לקיימו.
15. אין להתיר נדר במקום רבו או במקום שיש גדול ממנו בלי רשות.

 

[אבי אב]

רשימה נוספת של הלכות מצויות (שאינן מופיעות ברשימה הקודמת) דברים מפורשים בשולחן ערוך ובמשנה ברורה, אך למעשה יש לעיין בכל מקרה לפי פרטיו ומנהגיו.

השכמת הבוקר והכנות לתפילה​

1. בנעילת נעליים נועלים תחילה את נעל ימין, אחר כך את שמאל; קושרים תחילה את שמאל ואחר כך את ימין. בנעליים ללא שרוכים מקדימים רק את ימין.
   מקור: שו״ע או״ח ב, ד; משנה ברורה שם.
2. אסור להזכיר את שם ה׳ או לומר דברי תורה כנגד ערווה, צואה או ריח רע, גם כאשר הדבר נשמע באמצעות הקלטה או שידור.
   מקור: שו״ע או״ח עה–עט; פרטי המדיה החדשה תלויים בדברי פוסקי זמננו.
3. קודם תפילת שחרית אסור להקדים לפתחו של אדם כדי לומר לו „שלום”; כאשר פוגשו בדרך מותר לברכו באופנים המבוארים בפוסקים.
   מקור: שו״ע או״ח פט, ב.
4. אסור לאכול קודם תפילת שחרית; מים מותרים, ובתה או קפה קיימים פרטי דינים ומנהגים שונים.
   מקור: שו״ע או״ח פט, ג–ד; משנה ברורה שם.
5. גם מי שמתפלל ביחידות ראוי שיקבע מקום קבוע לתפילתו.
   מקור: שו״ע או״ח צ, יט; משנה ברורה שם.
6. אין להתפלל מאחורי רבו באופן הנראה כאילו הוא משתחווה לרבו, וגם לא בצדו ממש, אלא אם יש מרחק או סידור מקומות המבטל את החשש.
   מקור: שו״ע או״ח צ, כד.

 

[אבי אב]

חזרת הש״ץ, קדיש וברכות​

1. בחזרת הש״ץ צריכים לפחות תשעה אנשים להקשיב לברכות החזן; אם אין תשעה המכוונים לברכותיו, קרובות ברכותיו להיות לבטלה.
   מקור: שו״ע או״ח קכד, ד.
2. אין לעסוק בלימוד, אפילו בדברי תורה, בשעת חזרת הש״ץ; יש להקשיב לברכות ולענות אמן.
   מקור: משנה ברורה קכד, יז.
3. אין לומר „ברוך הוא וברוך שמו” על ברכה שהשומע מתכוון לצאת בה ידי חובה, כגון קידוש, הבדלה, שופר ומגילה.
   מקור: משנה ברורה קכד, כא; ויש בזה מנהגים שונים בקהילות מסוימות.
4. אין לענות אמן לפני שהמברך סיים את כל הברכה, ואין לאחר את האמן עד שכבר עבר זמן הענייה.
   מקור: שו״ע או״ח קכד, ח.
5. אין לענות „אמן יתומה”, כלומר אמן בלי לדעת על איזו ברכה הוא עונה, כאשר הוא מחויב באותה ברכה; פרטי הדין תלויים בנסיבות.
   מקור: שו״ע או״ח קכד, ח; משנה ברורה שם.
6. אין לענות אמן בקול חזק יותר מקולו של המברך, אלא אם עושה זאת כדי לעורר את הציבור לענות.
   מקור: שו״ע או״ח קכד, יב.
7. אין אדם עונה אמן אחר ברכת עצמו, מלבד במקומות מיוחדים, כגון לאחר „בונה ירושלים” בברכת המזון.
   מקור: שו״ע או״ח רטו, א; קפח, א.
8. השומע ברכה מפי ילד שהגיע לחינוך עונה אחריו אמן; אם הילד רק מתאמן ואינו מברך כדי לצאת ידי חובה, אין עונים.
   מקור: שו״ע או״ח רטו, ג.
9. באמירת „מודים דרבנן” הציבור צריך להשתחוות, ולא להסתפק באמירת הנוסח בלבד.
   מקור: שו״ע או״ח קכז, א.

 

[אבי אב]

קריאת התורה​

1. אסור לצאת מבית הכנסת בשעה שספר התורה פתוח, אפילו אם יישארו עשרה. בין עולה לעולה מותר בשעת צורך.
   מקור: שו״ע או״ח קמו, א.
2. בשעת קריאת התורה אין לשוח שיחה בטלה, אפילו בין עולה לעולה.
   מקור: שו״ע או״ח קמו, ב.
3. ראוי שהציבור יעקוב אחר קריאת התורה מתוך ספר או חומש, אך לא יקרא בקול באופן שיפריע לשמיעת בעל הקורא.
   מקור: שו״ע או״ח קמו, ב; משנה ברורה שם.
4. הקורא בתורה צריך להכין את הקריאה קודם לכן; אין לסמוך לכתחילה על כך שהוא מכיר את הפרשה.
   מקור: שו״ע או״ח קלט, א.

 

[אבי אב]

ברכות ואכילה​

1. אסור להפסיק בדיבור בין נטילת ידיים לברכת המוציא. גם מילים בודדות שאינן מצורכי הסעודה יש להימנע מלומר.
   מקור: שו״ע או״ח קסו; משנה ברורה שם.
2. לאחר הברכה אסור להמתין שלא לצורך לפני האכילה; יש לאכול מיד.
   מקור: שו״ע או״ח רו, ג.
3. אם דיבר לאחר הברכה ולפני שטעם, בדבר שאינו קשור לאכילה, עליו לחזור ולברך.
   מקור: שו״ע או״ח קסז, ו.
4. מי שיש לו בעלי חיים התלויים בו למזונם צריך להאכילם לפני שהוא עצמו אוכל. בשתייה, אדם קודם לבעלי החיים.
   מקור: שו״ע או״ח קסז, ו; משנה ברורה שם.
5. אין לזרוק לחם, אפילו באופן שאינו מאוס; מאכלים אחרים מותר לזרוק רק כשאינם מתקלקלים ומתבזים.
   מקור: שו״ע או״ח קעא, א.
6. אין לשתות כוס שלמה בבת אחת, מפני שהדבר נראה כרעבתנות; גם שתייה באיטיות מוגזמת אינה דרך ארץ.
   מקור: שו״ע או״ח קע, ח.
7. אין לנשוך פרוסת לחם ולהחזיר את מה שנותר ממנה אל הקערה המשותפת, מפני שהוא עלול למאוס על האחרים.
   מקור: שו״ע או״ח קע, טו.
8. אין לתת לאדם מאכל כאשר ידוע שלא יברך עליו, אלא אם קיימת דרך היתר לפי הנסיבות.
   מקור: שו״ע או״ח קסג, ב; משנה ברורה שם.
9. מי שאכל פת ושינה את מקומו באופן המחייב חזרה למקום הסעודה, צריך לשוב ולברך ברכת המזון במקום שאכל.
   מקור: שו״ע או״ח קפד, א; קיימים הבדלים בין סוגי המאכלים והמקומות.
10. מי שאכל כזית צריך להיזהר שלא להמתין עד שהמזון יתעכל לפני ברכה אחרונה. בסעודה גדולה השיעור ארוך יותר מאשר באכילה מועטת.
    מקור: שו״ע או״ח קפד, ה; רז, ג.
11. בסיום הסעודה אין להסיר את הלחם מעל השולחן עד לאחר ברכת המזון.
    מקור: שו״ע או״ח קפ, א.
12. נוהגים לכסות או להסיר את הסכינים מן השולחן בשעת ברכת המזון; בשבת וביום טוב יש מקילים.
    מקור: שו״ע או״ח קפ, ה.