ראש השנה שופר אם הוא עצמו חפצא דמצוה

[גרינפלד]

ידועה החקירה האם השופר נקרא חפץ שבו עצמו מתקיימת המצוה או שהוא רק אפשרות לפעולת התקיעה והשמיעה. והנה הרמ"א (סי' תקפו ס"ג) כתב שיש דין דיחוי בשופר, דהיינו שאם היה שופר של ע"ז שלשיטה אחת כשר רק אחרי שהתבטל צריך שיתבטל דוקא מערב יו"ט.

אמנם בישועות יעקב מובא תשובה מהנתיבות המשפט ונדפס בתשו' ר' יעקב מליסא, וכן החזו"א (פרה סי"ד סקי"ד) בדעת ר"ת שאין דיחוי בשופר כי המצוה היא בקול. וכן יל"ד מספק הר"ן אם שופר מבהמה טמאה כשר או שבעינן מן המותר בפיך, ומצד זה משמע שהוא החפצא דמצוה.

ושמעתי להוכיח מהגמ' בשבת (קלג, ב) שיש הידור לעשות שופר נאה. ויש לדחות כמו קולמוס נאה לס"ת וכן טלית לרש"י (ב"ק ט, ב), ומהאי טעמא אין ראיה ממה שאסור לצחצחו במי רגלים, כי סו"ס זה ביזוי מצוה [ועי' בחו"ב (ר"ה לג, א) שיתכן שת"ק פליג ע"ז ומתיר, משום דאי"ז חפצא דמצוה]. ועוד שמעתי להוכיח מהמשנ"ב (סי' תקפה סק"ד) בשם בנין עולם שעל שופר אחר צריך לברך עוד פעם, אם הביאו לו לפני. ויל"ד בכל זה.​