תכלית מעשה שמיים וארץ

[הבור רי"ק]

'אתה קידשת את יום השביעי תכלית מעשה שמיים וארץ'
צל"ע מאי האי לישנא 'תכלית', דלכאו' המילה תכלית חוץ ממה שהיא מסמלת את סוף הדבר, בנוסף זה מסמל את מהות ועיין הדבר, ולהיכן זה צועד,
וא"כ צריך לבאר אמאי השבת היא תכלית מעשה שמיים וארץ.

 

[אברך מעמיק]

וא"כ צריך לבאר אמאי השבת היא תכלית מעשה שמיים וארץ.

לחץ כדי לכווץ...

השבת היא זמן המנוחה, ותכלית העולם היא למנוחה מכמה בחינות.

הן מצד האדם שהעולם הבא והשכר הוא תכלית הבריאה, ועיקר השכר הוא המנוחה השלימה והשמחה בעשייה של חיי העולם, וכבר נודע כי עולם השכר מקביל כנגד השבת שהיא 'מעין עולם הבא' והמשילו חכמים את העוה"ב לשבת 'מי שטרח בער"ש יאכל בשבת', והאלף השביעי שהוא כנגד היום השביעי בשבוע.

והן מצד הקב"ה, שתכלית הבריאה מצידו הייתה למען ישרה בתחתונים, ויתחבר עם עולמו, ועל כן יום השבת שהוא יום מנוחה והתאחדות בבורא, ממילא בא הקב"ה ושוכן בעולמו, ובא העולם אל תכליתו, הן בבחינה הפרטית של השבוע, והן בבחינת העולם של שית אלפי שנין - כנגד ששת ימי המעשה, והאלף השביעי - כנגד יום השבת.

ובזה יבואר שני מקראות בבראשית, כי בתחילה, בראשית הבריאה נאמר 'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים' ומרומז בזה כי רוח הקב"ה לא היה לה מקום מנוחה בעולם שהיה תוהו ובהו, ולא בא העולם אל תכליתו והיה צריך תיקון, אבל ביום השבת כתוב 'וינח ביום השביעי' 'מ'כח ומחמת 'כל מלאכתו אשר עשה' כי ביום השבת רוח ה' נחה על הארץ, וכעין הלשון אשר יסד הפייט (מפיוט ברוך א-ל עליון) 'צור העולמים רוחו בם נחה'. ואכמ"ל.​

ויש בנותן ענין לציין למאמר שכתבתי, וקשור קצת לענין:

ביאור פרשת 'ויכולו' - מה נברא והתחדש ביום השבת?

מבאר את ענין השבת, וכיצד היא הופכת את חלקי הבריאה לכלל אחד גדול על ידי שהיא מעמידה להם תכלית

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[עבד לעבדי ה]

תכלית מלשון כילוי וסוף, שהשבת היא היא סיום הבריאה, דהמנוחה נבראה בשבת. ואין זו לשון תכלית ומטרה, דזה נקרא בשביל, וכדכתב רשי בשביל ישראל שנקראו ראשית.

 

[אור זרוע לצדיק]

עוד אפשר לומר דתכלית הוא מלשון נכספה וגם כלתה נפשי, שכל הבריאה נתחמדה לשוב לשורשה ביום השבת.

 

[הצעיר שבחבורה]

ואציין לתרגום ה'למשמעות' למילה 'ויכולו' ו'ויכל'

דומני שכיום מתרגמים זאת אחרת