הובאו שם הרבה דוגמאות, לתמצת בשתי מילים קצת קשה אבל ננסה, האדם הכועס, ניסה מלא פעמים לא לכעוס, להתחזק באמונה, "לשבור" את ה"יצר הרע" של הכעס, להמתין כמה שניות, והוא חידד לעצמו גם כמה זה לא נכון, וכמה זה לא כדאי, למעשה כל הניסיונות לא הצליחו, הוא יצא מתוסכל, לא סובל את עצמו, כועס גם על עצמו, תכל'ס הוא לא חשב שיש הרבה מה לעשות עם זה, אולי לקחת כדורי הרגעה..., המצפון גם שיגע אותו, "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" "כל מיני גיהנום שולטין בו", ועוד, וככה זה נסחב, מה שעוד קרה זה כל פעם שקרה לו משהו מעצבן, הוא גם כעס, וגם כעס על עצמו שכעס, וחוזר חלילה, לפעמים מרוב תסכול הוא הצדיק את הכעס, או לפחות משפט בסגנון, "זה אני וזהו", פטור, הכשר ליאוש, עד כאן המהלך הראשון.
עד שיום אחד הוא פשוט התחיל לאט לאט להכיר בעובדה שהוא כועס, הוא הצליח להסתכל על זה בלי להתנגד, ולנסות לא להרגיש את מה שהוא מרגיש בעקבות כך שהוא כעסן, פשוט הכיר בעובדה הזו, כשהוא התבונן בזה, הוא ממש הרגיש פתאום שלנוכח העובדה שהוא כעסן, הוא מרגיש כישלון, לא שווה, מזולזל, חושש- מה יהיה, הכעס על הכעס לא היה שם, היה שם הסכמה להרגיש את מה שהוא מרגיש בעקבות כך שהוא כעסן, בענווה, ובהכנעה,
ואז נפתח לו פתח חדש, הוא התחיל להתבונן על מה הוא כועס, והוא שם לב שיש מכנה משותף לכל הדברים שמרגיזים אותו, ואז אחרי שהוא כבר לא מבוהל הוא חשב באמת, למה זה כ"כ מרגיז אותי, ואז הוא גילה למשל שכעס הוא רגש משני, כלומר נניח הראש כולל העיר לו על משהו, והוא קיבל התקף זעם רציני ביותר, ואז הוא התבונן, מה הרגשתי כשהראש כולל העיר לי? והתשובה לא הייתה כעס, התשובה הייתה השפלה, חוסר צדק, ניכור, כשהוא מבין שאת זה הוא מרגיש, ואז הוא מביא את הכעס שנותן לו עוצמה, הוא מזהה את התהליך, ואז הוא יכול לבחור להסכים להרגיש מושפל, ואז הוא ננער, מה??? שאני יסכים להרגיש מושפל?? אני ימחק מזה!, אין שום סיכוי! [הנה שוב התנגדות] אבל אז הוא הבין שלא משנה כמה הוא יכעס, תכל'ס הוא מרגיש מושפל, טוב אז הוא שוב נכנע, ומרגיש את ההשפלה, נו, אז מה עשינו תכל'ס אני מרגיש גרוע מאד? השפלה זה רגש מאד מאד לא נעים, נכון, אבל תכל'ס אתה מרגיש אותו, זאת המציאות, וכשתכעס זה לא ייעלם, תרגיש גם מושפל וגם כועס, אז מה נעשה? טוב, נרגיש את ההשפלה, [כאן צריך הרבה זהירות כי לפעמים באמת אין לבן אדם מענה פנימי לזה, ואז כשאתה אומר לא להתנגד אתה הורס אותו, בטיפול זה מאד משמעותי]
ומתוך זה הוא מתחיל להתבונן כמה הוא מרגיש מושפל, ברמה 100, אבל זה לא המציאות, הרי סה"כ הראש כולל נתן איזה הערה, מאיפה הגעתי להרגשה שאני ממש מחוק, ולא שווה כלום, ואז הוא ניתח שוב את העניין וקודם כל הוא הבין שבאמת יש משהו כאן משפיל, כשמעירים לך הערה, ובפרט אם היא לא צודקת או לא לגמרי צודקת יש כאן משהו באמת משפיל וחוסר צדק, ואז הוא נזכר שחבר טוב לחש לו פעם על המושג שנקרא גרעיני אמת ותוספות, דהיינו שיש גרעין אמת של השפלה, וע"ז האדם הוסיף תוספות ויש לו תחושת אמת בהכל כמו בגרעין, [עיין במאמר בהרחבה], ואז הוא למד להפריד בין הגרעין אמת לתוספות, וואו! הוא הרגיש הקלה עצומה, סוף סוף הוא חווה את המציאות כמו שהיא,
רגע אבל עדיין הגרעין אמת גם כואב, נכון, אבל בד"כ עם הגרעין יש לו מענה פנימי לעצמו, ונכון זה כואב, [אין נוסחה איך לא להרגיש רע, יש נוסחה איך לא לייצר עוד בעיות מעבר למה שיש, אין עניין להסתכל על חצי הכוס המלאה, אלא על חצי הכוס הריקה אבל כמו שהיא, בלי תוספות, ועם זה כבר יש איך להתמודד],
אח"כ הוא התבונן יותר לעומק, וגילה שגם המציאות של הגרעין אמת, וההרגשה שלו לא מתואמים, הוא עדיין מרגיש משהו עוצמתי יותר, ואז הוא או יגלה שוב גרעיני אמת ותוספות, שכידוע יש אותם בדקי דקויות, או שהוא יגלה שבעצם מאז ומעולם הוא מרגיש מושפל, הראש כולל רק עורר נקודה ישנה, פתאום הוא יגלה שמלא פעמים הוא מרגיש את ההשפלה הזו, ואז הוא מנסה להרשים, משקר, מתגאה, [או שבדיוק אז הוא פתאום מרגיש צורך באיזה תאווה, והוא קולט שזה בריחה], מפחד, ואז זה שוב אותה עבודה, לזהות את זה שאם הושפלתי ברור שאני ירגיש מושפל, ויחד עם זאת לבדוק, מה התוכן של ההשפלה הישנה שאני מרגיש? מה אמיתי, מה לא, ולמה למרות שזה לא אמיתי אני עדיין מאמין בזה, כל הזמן לחפש פשר לתחושת האמת, ואז ליצור הפרדה, ולהתחיל לתפוס נכון את המושג ערך, ולתרגל אותו, ופשוט ליצור חיים חדשים, [יש עוד חלקים, שבטיפול מקצועי יצטרכו להיעשות, אבל כאן הבאנו את עיקרי הדברים]
המהלך הראשון, היה התנגדות, וממילא פתרונות שהם כולם התנגדות, "לשבור" "להתגבר" "להתאפק", המהלך השני היה לא להתנגד, וממילא לחפש ולמצוא מה באמת קורה לו, כשהוא מבין את זה, הוא מבין שכעס זה לא נכון, זה לא תקין, אבל הוא לא מסתכל על עצמו כחוטא, כפושע, ההבנה שלו את עצמו היא היא התשובה, כי זה הריפוי, אין פה מצפון מייסר, יש פה הבנה ברורה שכעס זה לא נכון, אבל לא בטון מאשים לאדם רופס, אלא מתוך עוצמה שלו, כעס זה לא נכון, ואני יודע להתמודד נכון עם המציאות שקורית איתי,
על הדרך נעשתה כאן עבודה מדהימה, שינוי עומק, בין אני כעסן, לבין כשלא היה לי שום מענה, לא היה לי כ"כ ברירה כי אם להשתמש בכעס שלי, זה הדרך היחידה לא למחוק את עצמי, [נקודת הבחירה שלו אז לא הייתה לא לכעוס, אלא להפעיל את המהלך הנכון, לאבד את האמון בתחושת האמת שבכעס]
כל פרט פה אפשר להרחיב ולדייק יותר, אבל זה קשה מאד בכתב כמובן, אז כתבתי בצורה כללית,
מקווה שהתימצות לא יצא ארוך מדי...
