יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:
בגמ' בשבת (דף נה עמוד ב) מובא על הפסוק הזה, תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם.
וקודם לכן, מובא, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה, אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו, אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'.
ומתבאר בגמ' שנחלקו התנאים האם מתו משה ואהרן בסיבת חטאם שחטאו על מי מריבה, או שאף שלא חטאו כלל מתו מחמת שמקרה אחד לצדיק ולרשע.
ויש לתמוה, שהרי נאמר במפורש בפסוק "יען לא האמנתם בי להקדישני" וגו', והוא כדברי רבי שמעון בן אלעזר שאילו "האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם", וכיצד נחלקו עליו תנאים בברייתא ומפרשים שמשה ואהרן מתו למרות שלא חטאו כלל וקיימו כל התורה כולה?
ומבאר המהרש"א "ומאן דאמר שמתו בלא חטא מפרש ליה להאי קרא יען לא האמנתם וגו' לכן לא תביאו את הקהל הזה אלא הארץ וגו' הא האמנתם בי זכיתם להכניסם לארץ ישראל אבל אין זה כדאי להיות מתים אי לאו דיש מיתה בלא חטא ודו"ק".
חטא המרגלים, או מי מריבה
מפשט הכתוב נראה שמה שלא נכנסו משה ואהרן לארץ ישראל הוא מחמת מי מריבה, וכאמור "יען לא האמנתם בי להקדישני.. לכן לא תביאו.. אל הארץ אשר נתתי להם".
והמלבי"ם כתב לתמוה על זה מדברי משה רבינו בפרשת דברים שאמר בעונש חטא המרגלים "גַּם־בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף ה' בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם־אַתָּ֖ה לֹא־תָבֹ֥א שָֽׁם: יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ הָעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי־ה֖וּא יַנְחִלֶ֖נָּה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:", הרי שמבואר מזה שנגזר עליו שלא יבוא לארץ ישראל בסיבת חטא המרגלים, ואילו כאן מבואר שמחמת מי מריבה "לא תביאו.. אל הארץ אשר נתתי להם", וכן בתהילים (פרק קו פסוק לב) "וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָ֑ה וַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם".
עוד מעיר המלבי"ם שמן הפסוקים נראה שסיבת הדבר היא מחמת בני ישראל ולא בעבור חטא משה, שהרי משה אומר להם "גם בי התאנף ה' 'בגללכם' לאמר" הרי שהיה זה בסיבת בני ישראל, וכן מצינו שאמר להם משה "וה' התאנף בי על דבריכם", וכן בתהילים נאמר "וירע למשה בעבורם".
ביאת משה רבנו לארץ ישראל
מביא המלבי"ם ממדרשי חז"ל שאם היה משה מכניס את ישראל לארץ ישראל היתה ביאתם לארץ ישראל שונה מביאתם על ידי יהושע בן נון
בגמ' בשבת (דף נה עמוד ב) מובא על הפסוק הזה, תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם.
וקודם לכן, מובא, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה, אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו, אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'.
ומתבאר בגמ' שנחלקו התנאים האם מתו משה ואהרן בסיבת חטאם שחטאו על מי מריבה, או שאף שלא חטאו כלל מתו מחמת שמקרה אחד לצדיק ולרשע.
ויש לתמוה, שהרי נאמר במפורש בפסוק "יען לא האמנתם בי להקדישני" וגו', והוא כדברי רבי שמעון בן אלעזר שאילו "האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם", וכיצד נחלקו עליו תנאים בברייתא ומפרשים שמשה ואהרן מתו למרות שלא חטאו כלל וקיימו כל התורה כולה?
ומבאר המהרש"א "ומאן דאמר שמתו בלא חטא מפרש ליה להאי קרא יען לא האמנתם וגו' לכן לא תביאו את הקהל הזה אלא הארץ וגו' הא האמנתם בי זכיתם להכניסם לארץ ישראל אבל אין זה כדאי להיות מתים אי לאו דיש מיתה בלא חטא ודו"ק".
חטא המרגלים, או מי מריבה
מפשט הכתוב נראה שמה שלא נכנסו משה ואהרן לארץ ישראל הוא מחמת מי מריבה, וכאמור "יען לא האמנתם בי להקדישני.. לכן לא תביאו.. אל הארץ אשר נתתי להם".
והמלבי"ם כתב לתמוה על זה מדברי משה רבינו בפרשת דברים שאמר בעונש חטא המרגלים "גַּם־בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף ה' בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם־אַתָּ֖ה לֹא־תָבֹ֥א שָֽׁם: יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ הָעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי־ה֖וּא יַנְחִלֶ֖נָּה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:", הרי שמבואר מזה שנגזר עליו שלא יבוא לארץ ישראל בסיבת חטא המרגלים, ואילו כאן מבואר שמחמת מי מריבה "לא תביאו.. אל הארץ אשר נתתי להם", וכן בתהילים (פרק קו פסוק לב) "וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָ֑ה וַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם".
עוד מעיר המלבי"ם שמן הפסוקים נראה שסיבת הדבר היא מחמת בני ישראל ולא בעבור חטא משה, שהרי משה אומר להם "גם בי התאנף ה' 'בגללכם' לאמר" הרי שהיה זה בסיבת בני ישראל, וכן מצינו שאמר להם משה "וה' התאנף בי על דבריכם", וכן בתהילים נאמר "וירע למשה בעבורם".
ביאת משה רבנו לארץ ישראל
מביא המלבי"ם ממדרשי חז"ל שאם היה משה מכניס את ישראל לארץ ישראל היתה ביאתם לארץ ישראל שונה מביאתם על ידי יהושע בן נון
- "שאם היה משה מביא את ישראל לארץ היה אז הכיבוש שלא ע"י מלחמה רק על ידי ה' שהיה מפיל את אויביהם לפניהם"
וכבר נרמז כן בפירוש רש"י (דברים פרק א פסוק ח) "באו ורשו, אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין".
- "שאם היה משה נכנס לארץ ישראל היה בונה את בית המקדש ולא היה נחרב לעולם"
- "שאם היה משה נכנס לארץ היה אז הגאולה הנצחית המקווה שיהיה לעתיד לבא, והיה אז ימות המשיח".
כניסת ישראל לארץ לאחר שחטאו
חטא המרגלים
ומבאר המלבי"ם על פי זה, שמכיון שחטאו ישראל בחטא המרגלים שוב לא היו ראויים להכנס על ידי ה' לארץ ישראל שלא על ידי מלחמה כלל, וכן לא היו ראויים שתהיה הגאולה הנצחית, ואם היה בית המקדש נבנה על ידי משה ולא היה נחרב הרי כשהיו חוטאים לא היו מתכפרים בחורבן בית המקדש (כנודע שה' שפך את חמתו על עצים ואבנים ולא על בני ישראל עצמם).
ולכך משעה שחטאו ישראל בחטא המרגלים אי אפשר שמשה יביא אותם לארץ ישראל שאינם ראויים לכך, ועל כן נגזר משעה זו על בני ישראל ש"יהושע בן נון.. הוא ינחילנה את ישראל", וע"ז אמר להם משה "גם בי התאנף ה' בגללכם" שהרי היה זה בגלל חטא בני ישראל במרגלים ומסיבת חטאם לא היה משה יכול להביא אותם אל הארץ הטובה הזאת.
מי מריבה
אמנם מכך שאמר הקב"ה למשה ואהרן לאחר חטא מי מריבה "יען לא האמנתם בי להקדישני.. לכן לא תביאו את הקהל הזה", נמצינו למדים דאף לאחר חטא המרגלים עדיין נשארה האפשרות שמשה הוא שיביא את בני ישראל אל ארץ ישראל.
ומבאר זאת המלבי"ם בדבריו "אם היו דור באי הארץ שלמים באמונתם, ולא היו כאבותם דור סורר ומורה, היה אפשר שמשה יביא אותם אל הארץ, ושיגיע עת התיקון הכללי, כי לא היה גזר דין שיש עמו שבועה, והיה תלוי בהטבת מעשיהם".
אך לאחר שחטאו במי מריבה, והראו שאף הם כאבותם אינם שלמים באמונתם, נמצא שאף הם אינם ראויים להכנס לארץ על ידי ה', ולכך שוב אי אפשר שיביא אותם משה אל הארץ, שהרי אף הם אינם ראויים שתגיע עת התיקון השלם שלא יהיה עוד גלות וחורבן וכל דבר רע, ועל כן נגזר עליהם שמשה ואהרן לא יביאו אותם אל הארץ, ולזה אמר בתהילים "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם", שמכיון שהקציפו על מי מריבה נגזר על משה שלא יכנס לארץ.
אשמת בני ישראל, וביאור המחלוקת בחטא משה ואהרן
ונמצינו למדים שעיקר מה שלא נכנסו משה ואהרן לארץ ישראל, הוא מפני שלא היו ישראל ראויים לכך, ולכן אומר משה לבני ישראל "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר", וכן "וה' התאנף בי על דבריכם", ומיושבים היטב דברי הברייתא שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה "והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו".
אבל רבי שמעון בן אלעזר לומד הוא מלשון הפסוק שאמר ה' למשה ולאהרן "יען לא האמנתם בי להקדישני" שמכלל חטא לא יצא, ועל כן הוא לומד שבחטאם מתו.
ואף לדעתו שאם כי די בחטא זה שלא נאמר שמתו בלא חטא, מכל מקום לא היה די בסיבה הזאת לגזור עליהם שימותו במדבר ולא יכנסו לארץ ישראל, אבל סיבת גזירה זו היא בחטא בני ישראל, שלא היו ראויים לכך שיכניסום משה ואהרן לארץ ישראל, ועל כן נאמר בתהילים "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם".
