ספר האחרון (לסדר המקובל ולסדר של בן אשר הראשון) בספרי הכתובים, הארוך ביותר (כמדומני) מכל כ''ד כתבי הקודש, והתמוה ביותר מכל פינה שבו.
תחילתו ברשימת יוחסים עלומה, עם שמות יחודיים שלא נמצא כמותם בכל התנ''ך, וסדר השתלשלות ארועים לא רגיל כלל עד תמוה ומשונה מאוד מאוד.
לאחר מכן, הוא עובר לספר את סדר השתלשלות מלכות בית דוד, באופן מקביל לכאורה לספרי שמואל מלכים, אך בשינויים ודילוגים והוספות רבות למאוד.
באופן פשוט, לכאורה לא מובן כלל מה ספר זה מוסיף, ולכאורה, יסודות דבריו כבר נכתבו בספרים שהוא מקביל אליהם, בתורה ובנביאים ופעמים ממש כופל.
אמנם כשאנו מציצים בדברי חז''ל, הם עמדו מול תחילת הספר הזה [שקראוהו ספר יוחסין] בהשתאות לא רגילה, וזה לשונם בתלמוד בבלי (פסחים סב:)
ר' שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל ניתני לי מר ספר יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעא א"ל אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא כפייה וארצי א"ל ניתנייה בג' ירחי שקל קלא פתק ביה א"ל ומה ברוריה דביתהו דר"מ ברתיה דר"ח בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא ואפ"ה לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין ואת אמרת בתלתא ירחי.
אמר רמי בר רב יודא א"ר מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם אמר מר זוטרא (דברי הימים א ח, לח) בין אצל לאצל טעינו ד' מאה גמלי דדרשא.
ומבואר שהיה כמות עצומה מאוד של משניות קדומות לפרש עניני היוחסין שנמצאים בתחילת הספר ונשכחו ורק על כפילות הקטע האחרון ברשימה היו כמות נכבדה ביותר.
ובמדרש א''י (ויקרא רבה פרשה א סימן ג) מצינו:
ר' סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש. והאריכו שם בדרשת פסוק לידת משה שכמותו דרשו גם בתלמוד בבלי (מגילה יג.).
ומזה אפשר לבאר שכל הספר הוא לדרשה, ולא רק חלק היוחסין שבו, וכיוצא בזה מצינו רבות בדברי חז''ל בתלמודים ובמדרשים, שדרשו הסתירות שיש בינו לספרים המקבילים לו.
והנה מצינו בגמ' (ב''ב טו.) עזרא כתב יחס דברי הימים עד לו ואסקיה נחמיה בן חכליה, ובספר עזרא (פרק ז פסוק י) כתוב כִּ֤י עֶזְרָא֙ הֵכִ֣ין לְבָב֔וֹ לִדְרֹ֛שׁ אֶת־תּוֹרַ֥ת יְהֹוָ֖ה וְלַעֲשֹׂ֑ת וּלְלַמֵּ֥ד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חֹ֥ק וּמִשְׁפָּֽט׃ ועל נחמיה בן חכליה אמרו חז''ל (סנהדרין לח.) שהוא הוא זרובבל בן שאלתיאל, ומצינו בסוף ספר פרקי היכלות (פרק לב) שאמר הקב''ה ''מקדש הראשון לא נזקקתי לי ולבני בקול זה ולכל משרתי ולכסאי והלואי בני למה אתם נופלים על פניכם עמדו ושבו לפני כסאי במדה שאתם יושבים בישיבה ותפשו כתר וקבלו חותם ולמדו חותם ולמדו ספר תורה זה היאך תדרשוהו והיאך תשמשו בו כי הוו מעלין נתיבות לבבכם היו צופין לבבכם בתורה מיד נענה זרובבל בן שאלתיאל''
ומדרשי חז''ל שיסוד דרך לימודם בדרכי הדרשות של ר''ע ור' ישמעאל שבאו בהרחבה בספרי תלמידיהם דאליבייהו ספרא ספרי מכילתות וזוהר, גם קשורים כנראה למעלת דרך הלימוד הזאת [ולכן תחילת ספר פרקי היכלות מדבר בהם].
ומצינו (מנחות כט:) על רבי עקיבא שהקב''ה השתבח בו בפני משה עד כדי שאמר שראוי שתנתן תורה על ידו, וכן מצינו (סנהדרין כא:) על עזרא שהיה ראוי לכך אלמלא קדמו משה.
ובמדרש אלפא ביתא מצינו שלעתיד לבוא משה ידרוש בהלכות וזרובבל בהגדות.
עוד מצינו (מנחות שם) שר''ע דרש כל קוץ וקוץ, ופשוטו היינו כל אות בצורתה המדוקדקת, ובשבת (קג. ובמקבילה בירושלמי) דרשו האותיות ואמרו ע''ז שאלו דברים שלא נאמרו אפילו בימי יהושע בן נון, [ומדרשו על התגין המיוחדים שנמסרו בספר תאגי]. וכל זה שייך בכתב אשורי שניתן ע''י עזרא, ולא בכתב עברי שאינו עיקר ונהפך לרועץ מחטא העגל ועד בית שני, כמבואר בסנהדרין (שם).
והכול הולך אל מקום אחד, שלאחר שבטלה הנבואה בזמן עזרא, זכו ישראל ע''י עזרא ונחמיה, שלמדום להעמיק בתורה ולגלות בה פנים נסתרות, והם הנקראות דרש בכל מקום, ואינם באים חלילה במקום הפשט, אלא כקומה נוספת עמוקה לפני ולפנים, וכפטיש יפוצץ סלע, מקרא אחד נדרש לכמה ענינים, והרבה ממה שזכו הנביאים לקבל בדרגתם, זכו החכמים בכעין זה ברוח קדשם, בהשכלתם בעומק דברי התורה, וזה מה שאמרו (ב''ב יב.) נטלה נבואה מן הנביאים ומן החכמים לא נטלה, ואמרו שחכם עדיף מנביא.
והנה אמרו בגמ' (מגילה טו.) מסתברא כמ''ד מלאכי זה עזרא וכן מופיע בתרגום שם, ונבואתו חותמת בזכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, הרי שעזרא דורש תורת ה' מוסר לנו דבר ה' שמכאן ואילך עבודתנו להיות חכמים ולדרוש את תורת ה' ולשאוב ממנה דרכי הנהגה להמשך הגלות עד שיבוא אליהו, וכך אמרו אנשי כנסת הגדולה הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ומהם נפוצו במשך הדורות תנאי ואמוראי.
וריבוי דברי התורה שבעל פה שאנו זוכים לו כיום, במשנה בתלמודים ובמדרשות, הינו מיסוד חכמי בית שני, תחילתם בעזרא ונחמיה וסופם בר' ישמעאל ורבי עקיבא ותלמידיהם.
ואמרו בזוהר שלכך א דריש דברי הימים רבתי היא במסורה, לומר שסודותיו עצומים מאוד, ולא היה אדם שהשיג את כולם, ומזה נשאב התעוררות וחיזוק, להעמיק בספר זה, בדרכיו ובדקדוקיו בדרשותיו לספרי חבריו, וללמוד ולהשכיל מזה דרכי דרשות רבותינו התנאים, כי עמקו מאוד מאוד, ולא זכינו בהם לפרושים מחוורים בריבוי מקומות וה' יאיר עינינו.
ודברים שנראים כסותרים זה לזה, בהתבוננות בעומקם מגלים שמשלימים זה את זה, ותתהפך כחומר חותם, כדברי הגר''א הנודעים באדרת אליהו ריש משפטים, וצ''ע בזה היטב.
ואמרו חז''ל, שר' ישמעאל שאל לרבי עקיבא פ' הכתוב הראשון והשיבו בפשיטות, וענהו כי לא דבר ריק הוא מכם, אם ריק הוא מכם הוא ריק שאי אתם יגעים לדרשו.
תחילתו ברשימת יוחסים עלומה, עם שמות יחודיים שלא נמצא כמותם בכל התנ''ך, וסדר השתלשלות ארועים לא רגיל כלל עד תמוה ומשונה מאוד מאוד.
לאחר מכן, הוא עובר לספר את סדר השתלשלות מלכות בית דוד, באופן מקביל לכאורה לספרי שמואל מלכים, אך בשינויים ודילוגים והוספות רבות למאוד.
באופן פשוט, לכאורה לא מובן כלל מה ספר זה מוסיף, ולכאורה, יסודות דבריו כבר נכתבו בספרים שהוא מקביל אליהם, בתורה ובנביאים ופעמים ממש כופל.
אמנם כשאנו מציצים בדברי חז''ל, הם עמדו מול תחילת הספר הזה [שקראוהו ספר יוחסין] בהשתאות לא רגילה, וזה לשונם בתלמוד בבלי (פסחים סב:)
ר' שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל ניתני לי מר ספר יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעא א"ל אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא כפייה וארצי א"ל ניתנייה בג' ירחי שקל קלא פתק ביה א"ל ומה ברוריה דביתהו דר"מ ברתיה דר"ח בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא ואפ"ה לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין ואת אמרת בתלתא ירחי.
אמר רמי בר רב יודא א"ר מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם אמר מר זוטרא (דברי הימים א ח, לח) בין אצל לאצל טעינו ד' מאה גמלי דדרשא.
ומבואר שהיה כמות עצומה מאוד של משניות קדומות לפרש עניני היוחסין שנמצאים בתחילת הספר ונשכחו ורק על כפילות הקטע האחרון ברשימה היו כמות נכבדה ביותר.
ובמדרש א''י (ויקרא רבה פרשה א סימן ג) מצינו:
ר' סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש. והאריכו שם בדרשת פסוק לידת משה שכמותו דרשו גם בתלמוד בבלי (מגילה יג.).
ומזה אפשר לבאר שכל הספר הוא לדרשה, ולא רק חלק היוחסין שבו, וכיוצא בזה מצינו רבות בדברי חז''ל בתלמודים ובמדרשים, שדרשו הסתירות שיש בינו לספרים המקבילים לו.
והנה מצינו בגמ' (ב''ב טו.) עזרא כתב יחס דברי הימים עד לו ואסקיה נחמיה בן חכליה, ובספר עזרא (פרק ז פסוק י) כתוב כִּ֤י עֶזְרָא֙ הֵכִ֣ין לְבָב֔וֹ לִדְרֹ֛שׁ אֶת־תּוֹרַ֥ת יְהֹוָ֖ה וְלַעֲשֹׂ֑ת וּלְלַמֵּ֥ד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חֹ֥ק וּמִשְׁפָּֽט׃ ועל נחמיה בן חכליה אמרו חז''ל (סנהדרין לח.) שהוא הוא זרובבל בן שאלתיאל, ומצינו בסוף ספר פרקי היכלות (פרק לב) שאמר הקב''ה ''מקדש הראשון לא נזקקתי לי ולבני בקול זה ולכל משרתי ולכסאי והלואי בני למה אתם נופלים על פניכם עמדו ושבו לפני כסאי במדה שאתם יושבים בישיבה ותפשו כתר וקבלו חותם ולמדו חותם ולמדו ספר תורה זה היאך תדרשוהו והיאך תשמשו בו כי הוו מעלין נתיבות לבבכם היו צופין לבבכם בתורה מיד נענה זרובבל בן שאלתיאל''
ומדרשי חז''ל שיסוד דרך לימודם בדרכי הדרשות של ר''ע ור' ישמעאל שבאו בהרחבה בספרי תלמידיהם דאליבייהו ספרא ספרי מכילתות וזוהר, גם קשורים כנראה למעלת דרך הלימוד הזאת [ולכן תחילת ספר פרקי היכלות מדבר בהם].
ומצינו (מנחות כט:) על רבי עקיבא שהקב''ה השתבח בו בפני משה עד כדי שאמר שראוי שתנתן תורה על ידו, וכן מצינו (סנהדרין כא:) על עזרא שהיה ראוי לכך אלמלא קדמו משה.
ובמדרש אלפא ביתא מצינו שלעתיד לבוא משה ידרוש בהלכות וזרובבל בהגדות.
עוד מצינו (מנחות שם) שר''ע דרש כל קוץ וקוץ, ופשוטו היינו כל אות בצורתה המדוקדקת, ובשבת (קג. ובמקבילה בירושלמי) דרשו האותיות ואמרו ע''ז שאלו דברים שלא נאמרו אפילו בימי יהושע בן נון, [ומדרשו על התגין המיוחדים שנמסרו בספר תאגי]. וכל זה שייך בכתב אשורי שניתן ע''י עזרא, ולא בכתב עברי שאינו עיקר ונהפך לרועץ מחטא העגל ועד בית שני, כמבואר בסנהדרין (שם).
והכול הולך אל מקום אחד, שלאחר שבטלה הנבואה בזמן עזרא, זכו ישראל ע''י עזרא ונחמיה, שלמדום להעמיק בתורה ולגלות בה פנים נסתרות, והם הנקראות דרש בכל מקום, ואינם באים חלילה במקום הפשט, אלא כקומה נוספת עמוקה לפני ולפנים, וכפטיש יפוצץ סלע, מקרא אחד נדרש לכמה ענינים, והרבה ממה שזכו הנביאים לקבל בדרגתם, זכו החכמים בכעין זה ברוח קדשם, בהשכלתם בעומק דברי התורה, וזה מה שאמרו (ב''ב יב.) נטלה נבואה מן הנביאים ומן החכמים לא נטלה, ואמרו שחכם עדיף מנביא.
והנה אמרו בגמ' (מגילה טו.) מסתברא כמ''ד מלאכי זה עזרא וכן מופיע בתרגום שם, ונבואתו חותמת בזכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, הרי שעזרא דורש תורת ה' מוסר לנו דבר ה' שמכאן ואילך עבודתנו להיות חכמים ולדרוש את תורת ה' ולשאוב ממנה דרכי הנהגה להמשך הגלות עד שיבוא אליהו, וכך אמרו אנשי כנסת הגדולה הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ומהם נפוצו במשך הדורות תנאי ואמוראי.
וריבוי דברי התורה שבעל פה שאנו זוכים לו כיום, במשנה בתלמודים ובמדרשות, הינו מיסוד חכמי בית שני, תחילתם בעזרא ונחמיה וסופם בר' ישמעאל ורבי עקיבא ותלמידיהם.
ואמרו בזוהר שלכך א דריש דברי הימים רבתי היא במסורה, לומר שסודותיו עצומים מאוד, ולא היה אדם שהשיג את כולם, ומזה נשאב התעוררות וחיזוק, להעמיק בספר זה, בדרכיו ובדקדוקיו בדרשותיו לספרי חבריו, וללמוד ולהשכיל מזה דרכי דרשות רבותינו התנאים, כי עמקו מאוד מאוד, ולא זכינו בהם לפרושים מחוורים בריבוי מקומות וה' יאיר עינינו.
ודברים שנראים כסותרים זה לזה, בהתבוננות בעומקם מגלים שמשלימים זה את זה, ותתהפך כחומר חותם, כדברי הגר''א הנודעים באדרת אליהו ריש משפטים, וצ''ע בזה היטב.
ואמרו חז''ל, שר' ישמעאל שאל לרבי עקיבא פ' הכתוב הראשון והשיבו בפשיטות, וענהו כי לא דבר ריק הוא מכם, אם ריק הוא מכם הוא ריק שאי אתם יגעים לדרשו.
