עיקר החיוב בשבעת ימי החג, זה הישיבה בסוכה, והד' מינים, וצריך להבין הקשר בין הדברים,
ומצינו בגמ' פלוג' גבי גובה הסוכה, לרבנן עד כ' אמה,
ואיפלגו בגמ' בטעמא [ב.], אמר רבה דאמר קרא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" עד עשרים אמה אדם יודע כו',
רבי זירא אמר מהכא "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" עד כ' אמה אדם יושב כו',
ורבא אמר מהכא "בסוכות תשבו שבעת ימים" אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד כ' אמה כו',
אלא דבגמ' אמרינן כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות היא, [פירש"י. לאו בידיעה דישבת סוכה קא אמר אלא בידיעת דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות],
כרבי זירא נמי לא אמרי ההוא לימות המשיח הוא דכתיב, [פירש"י. אותם סוכות היו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצווה אינה לצל], ור' זירא א"כ לימא קרא וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה תהיה לצל יומם שמעת מיניה תרתי,
כרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאביי,
ונראה בביאור פלוג' דנח' בביאור קרא ד"למען ידעו דורותיכם", שלרבה הידיעה נעשית באופן שמבנה הסוכה מבטא את זה, ולר"ז מספיק צל, ולרבא עצם היציאה לסוכה מהני לקיום העניין "כי בסוכות הושבתי את בנ"י,
ובגמ' יא: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.,
והילפותא לסכך 'כי אתא רבין אמר ר"י אמר קרא "באספך מגרונך ומיקבך' בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, כו', רב חסדא אמר מהכא "צאו ההר והביא עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות", היינו הדס היינו עץ אבות אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה ועץ אבות ללולב,
חזינן שהלימוד לסכך וד' מינים הוי בהדי הדדי,
והנה גבי ד' מינים צ"ע דלא מוזכר טעמא,
ב' מדוע דווקא אלו המינים,
והנה מבואר רק הטעם של הנענוע, לז: א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי בר חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים כו'.
והנה בקרא לכאו' מבואר הטעם והקשר, וההדברים פשוטים.
אמור כג לט-מד,
[1]{לט} אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון: {מ} ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים: {מא} וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו: {מב} בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת: {מג} למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם: {מד} וידבר משה את מעדי יהוה אל בני ישראל: (פ)
נראה דהעניין הוא כמו שמבואר בקרא "באספכם את תבואת הארץ" וע"כ לוקחים הד' מינים כמבואר ולקחתם לכם כו' ושמחתם לפני ה', להודאות להקב"ה על תבואת השנה, וע"כ זהו הטעם שבעי סכך מפסולת גורן ויקב,
דברים טז-יג
(פ) {יג} חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּֽעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ: {יד} וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֨ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַֽאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָֽאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ: {טו} שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר-יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֣י יְבָֽרֶכְךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ: [2]
רואים בהדיא שהלימוד לסכך נלמד מהא דאוספים הגורן והיקב, שעל זה התבאר בויקרא שלוקחים הד' מינים, והדברים פשוטים,
ולפי"ז מובן מדוע עושים את זה דווקא בתחילת החורף שאז זה זמן אסיפת התבואה, [ולא קשה מדוע יוצאים בחורף ולא בתחילת הקיץ],
ב' מדוע עושים ניסוך המים, שללא מים אין תבואה,
ג' וכן מדוע בסוכות יש שמחה יתירה 'שמחת בית השואבה',
וניחא למ"ד סוכות ממש עשו, דעניין חד הוא להודאות על הגורן ויקב שהיה להם לצורך הכנת הסוכה,
ולמ"ד ענני כבוד ממש צ"ע,
[1] (פ) {לג} וידבר יהוה אל משה לאמר: {לד} דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה: {לה} ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו: {לו} שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו: {לז} אלה מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו: {לח} מלבד שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליהוה:
[2] {טז} שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים | בַּשָּׁנָ֡ה יֵֽרָאֶ֩ה כָל-זְכ֨וּרְךָ֜ אֶת-פְּנֵ֣י | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵֽרָאֶ֛ה אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם: {יז} אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לָֽךְ: (ססס)
ומצינו בגמ' פלוג' גבי גובה הסוכה, לרבנן עד כ' אמה,
ואיפלגו בגמ' בטעמא [ב.], אמר רבה דאמר קרא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" עד עשרים אמה אדם יודע כו',
רבי זירא אמר מהכא "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" עד כ' אמה אדם יושב כו',
ורבא אמר מהכא "בסוכות תשבו שבעת ימים" אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד כ' אמה כו',
אלא דבגמ' אמרינן כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות היא, [פירש"י. לאו בידיעה דישבת סוכה קא אמר אלא בידיעת דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות],
כרבי זירא נמי לא אמרי ההוא לימות המשיח הוא דכתיב, [פירש"י. אותם סוכות היו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצווה אינה לצל], ור' זירא א"כ לימא קרא וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה תהיה לצל יומם שמעת מיניה תרתי,
כרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאביי,
ונראה בביאור פלוג' דנח' בביאור קרא ד"למען ידעו דורותיכם", שלרבה הידיעה נעשית באופן שמבנה הסוכה מבטא את זה, ולר"ז מספיק צל, ולרבא עצם היציאה לסוכה מהני לקיום העניין "כי בסוכות הושבתי את בנ"י,
ובגמ' יא: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.,
והילפותא לסכך 'כי אתא רבין אמר ר"י אמר קרא "באספך מגרונך ומיקבך' בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, כו', רב חסדא אמר מהכא "צאו ההר והביא עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות", היינו הדס היינו עץ אבות אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה ועץ אבות ללולב,
חזינן שהלימוד לסכך וד' מינים הוי בהדי הדדי,
והנה גבי ד' מינים צ"ע דלא מוזכר טעמא,
ב' מדוע דווקא אלו המינים,
והנה מבואר רק הטעם של הנענוע, לז: א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי בר חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים כו'.
והנה בקרא לכאו' מבואר הטעם והקשר, וההדברים פשוטים.
אמור כג לט-מד,
[1]{לט} אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון: {מ} ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים: {מא} וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו: {מב} בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת: {מג} למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם: {מד} וידבר משה את מעדי יהוה אל בני ישראל: (פ)
נראה דהעניין הוא כמו שמבואר בקרא "באספכם את תבואת הארץ" וע"כ לוקחים הד' מינים כמבואר ולקחתם לכם כו' ושמחתם לפני ה', להודאות להקב"ה על תבואת השנה, וע"כ זהו הטעם שבעי סכך מפסולת גורן ויקב,
דברים טז-יג
(פ) {יג} חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּֽעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ: {יד} וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֨ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַֽאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָֽאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ: {טו} שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר-יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֣י יְבָֽרֶכְךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ: [2]
רואים בהדיא שהלימוד לסכך נלמד מהא דאוספים הגורן והיקב, שעל זה התבאר בויקרא שלוקחים הד' מינים, והדברים פשוטים,
ולפי"ז מובן מדוע עושים את זה דווקא בתחילת החורף שאז זה זמן אסיפת התבואה, [ולא קשה מדוע יוצאים בחורף ולא בתחילת הקיץ],
ב' מדוע עושים ניסוך המים, שללא מים אין תבואה,
ג' וכן מדוע בסוכות יש שמחה יתירה 'שמחת בית השואבה',
וניחא למ"ד סוכות ממש עשו, דעניין חד הוא להודאות על הגורן ויקב שהיה להם לצורך הכנת הסוכה,
ולמ"ד ענני כבוד ממש צ"ע,
[1] (פ) {לג} וידבר יהוה אל משה לאמר: {לד} דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה: {לה} ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו: {לו} שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו: {לז} אלה מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו: {לח} מלבד שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליהוה:
[2] {טז} שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים | בַּשָּׁנָ֡ה יֵֽרָאֶ֩ה כָל-זְכ֨וּרְךָ֜ אֶת-פְּנֵ֣י | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵֽרָאֶ֛ה אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם: {יז} אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לָֽךְ: (ססס)
