בדין מצטער ובגדר אכילת ליל יו''ט ראשון
הנה נחלקו הראשונים בדין מצטער בלילה הראשון האם הוא חיב באכילה דכזית למרות שירדו גשמים וכו' יעוין בשו''ע תר''מ ס''ד וברמ''א שם.
ונחלקו בזה הראשונים בסוכה כ''ז דנתקשו שם בביאור הגמ' בברכות דמבואר דבימים טובים חוזר בבהמ''ז אם לא הזכיר יעלה ויבא כיון שהוא אכילה מחויבת והקשו הראשונים שם דהרי רק בלילה הראשון איכא גזיה''כ של חיוב אך בשאר הימים מבואר בגמ' דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ועין בתוס' שישבו דהגמ' בברכות אירי ביום טוב עצמו ולא בחוה''מ ועין בר''ן שתירץ באופ''א.
וברא''ש בברכות מ''ט ע''ב כתב דמצד דיני סוכה אין חיוב אך מצד שמחת יו''ט יש חיוב בפת כל שבעה והנפק''מ הוא בדין מצטער שחיב לאכול בסוכה כזית ביו''ט ראשון אף בירידת גשמים.
וכן פוסק הטור בסימן תרל''ט כדעת הרא''ש וכ''ה ברמ''א תרל''ט ה' ומשמע דהשוע פליג וכן מוכרח לכאורה דהראשונים דלא תירצו כהרא''ש פליגי עליו בזה.
ויל''ע בביאור הפלוג' האם מצטער פוטר בלילה הראשון ויש שר''ל דנחלקו אם הגדר במצטער הוא ''פטור'' בגברא או דהוא פסול בהחפצא דהסוכה ואם הוא פטור י''ל דלא נתחדש כלפי הלילה הראשון ואם הוא דין בסוכה עצמה הרי סו''ס אין כאן סוכה.
ואמנם נ''ל דוחק דזה גדר של פטור בעלמא חדא, מדאמרו דהווה הדיוט אם מחמיר ואם הוא פטור בעלמא מדוע חשיב בזה הדיוט, עוד יל''ע ממה דפסק הטור תר''מ דדין מצטער הוא רק באופן דגם שאר בנ''א מצטערין בו ולא כשיש לו צער פרטי בזה ואם הווה פטור צ''ע מהיכ''ת לומר כן דהרי סו''ס יש לו צער.
וגם ההגדרה דאין כאן סוכה כלל קצ''ע אצלי מהיכ''ת לומר דכיון דיש בה צער חולף אין לה שם דירה וזה מחוד, וצ''ע בזה.
והאחרונים ביארו דנחלקו הראשונים בחקירה הידועה בדין אכילת כזית בלילה הראשון אם הוא דין ''אכילה'' או דין ''דירה'', והינו דהוא חיוב לדור בסוכה באופן של אכילה או דהוא חיוב של אכילת כזית בסוכה.
ובזה ביארו דאם הווה דין דירה הרי מצטער פטור וגם אינו נחשב דירה אך אם הווה דין אכילה הרי אינו שיכא לדין הדירה ואין לפוטרו בלילה הראשון.
ולענ''ד הדברים תמוהים דיהא כאן ''דין אכילה'' דהרי אין כאן תוכן כלל באכילה עצמה ומהיכ''ת לחדש עוד דין בסוכות שאינו שיכא לענין הסוכה.
עוד יל''ע דהרי הריטב''א סוכה כ''ז מביא דעת הראשונים דאיכא חיוב שינה בלילה הראשון ויעוי''ש שכותב להדיא דהוא אפ' אם ירדו גשמים ושינה הוא ודאי ענין דיורים ומ''מ חיבו בלילה הראשון ואי אפשר להעמיד דברי כדברי האחרונים.
ואמנם מאידך יעוין בירושלמי סוכה ב' ז' שדנו אם להקיש לפשח את האכילה גם לענין שיהא בעי כזית, וכן נסתפקו אם להקישו לפסח לענין שיהא דין תאבון ולא יאכל פת מו' שעות, יעוי''ש ומכל זה נראה דהוא דין אכילה[ןחידוש גדול מצינו בפמ''ג דדן דמצה עשירה לא יהני בליל סוכות יעוי''ש].
ונראה ביאור כל הענין דעיקר מצות סוכה כל שבעה הוא ''בסוכות תשבונ שבעת ימים'' הינו המצוה היא בעצם מה דמגוריו בסוכה ובה הוא אוכל ואף אם לא יאכל בפועל מ''מ מקים המצוה בעצם מה שכך היא דירתו בימי הסוכות.
ומצות ליל יו''ט ראשון היא קביעת הדבר הינו לקבוע את דיוריו בסוכה ולזה בעי אכילה[ ואולי אף שינה],ובזה האו החיוב.
וגם בפסח המצוה היא ''שבעת ימים תאכלו מצות'' שקובע שאכילתו היא המצה ומצות לילה הראשון היא קביעת האכילה במצה ושהיא תהא האכילה שלו.
ולפי''ז יל''פ דברי הירושלמי דדיני תיאבון וכזית אינם דינים באיכות האכילה אלא בחשיבות האכילה שתהא אכילה של קביעת הדבר בעי תיאבון וכזית בשביל חשיבות האכילה, וע''ד זה דנו האם להקיש לסוכה גם בזה והצדדים הם דכאן הקביעה היא לא באכילה אלא בדיורים אך סו''ס יל''ד דגם לקביעת הדיורין ע''י האכילה בעי אכילה חשובה וכדיני הפסח.
ומה דנחלקו הראשונים בגדרי מצטער בלילה הראשון נל''פ כך- דהנה עיקר האיסור לאכול חוץ לסוכה אינו איסור בעצם אלא שע''י שאוכל חוץ לסוכה הוא פוגע בקביעה של דיוריו בסוכה ומעמיד סתירה לדיורין שלו בסוכה וזהו גדר האיסור.
וכל שהוא מצטער בסוכה ואוכל במקו''א גדר הענין הוא דאין כאן פגיעה בדיוריו בסוכה כלל, כיון דאף בביתו אם יצטער יאכל במקום אחר וזהו גדר פטור מצטער דאין כאן את סיבת האיסור כלל, ולכך חשיב הדיוט כיון דאין הגדר שיש מצוה שיאכל בסוכה אלא עיקר המצוה היא שזה יהיה דיוריו וכל שלא סותר לזה גם אם יאכל במקו''א אין שום תועלת ותוספת באכילתו בסוכה וחשיב הדיוט.
ומה דנחלקו הראשונים בלילה הראשון הוא האם יש כאן בכלל הגדרה של דיורים והינו שזה ודאי דלא הווה פגיעה בדיוריו בסוכה כשאוכל במקו''א, אך מ''מ נחלקו אם עכ''פ יש ע''ז ''שם דיורין'' וכלפי דין לילה הראשון שאין ענינו רק שלא יסתור את דיוריו אלא ענינה הוא העמדת וקביעת דיוריו יל''ע אם בכלל יש לזה שם קביעת דיורין, ובהא פליגי הראשונים, ודו''ק.
והנה במעשה רב מבואר דעת הגר''א[ובחיי אדם כתב דכן ראוי לעשות אמנם המשנ''ב הנית בצ''ע בזה] דאם ירדו הגשמים בלילה הראשון חיב להמתין עד שיפסקו,ויסודו הוא מדברי התוס' בברכות מ''ט ע''ב שהקשו שם הקושיא הנ''ל אמאי מוגדר חיוב אכילה בימים טובים והרי רק בלילה הראשון חיב ותירצו ע''ד הרא''ש דיש חיוב מדיני סוכה ויש חיוב מדיני יו''ט, רק דהרא''ש כתב דהנ''מ הוא שחיב אפילו במצטער בלילה הראשון אך התוס' שם כתבו דהנ''מ הוא אם כבר אכלו כזית בחוה''מ והיו מצטערים ולא אכלו בסוכה אינם צריכים לחזור ולאכול כזית בסוכה ומשא''כ בלילה הראשון דחיב לחזור לסוכה לאחר שפסקו הגשמים ולאכול כזית נוסף,ונראה כונת התוס' והגר''א מובנת היטב לפימשנ''ת דכיון דבלילה הראשון אכתי יש כאן את קביעת הדיורין שמחויב בה א''כ צריך להמתין אם יוכל לקים המצוה, דאין כאן פטור אלא יש כאן מציאות שאינו יכול לקים חיובו כיון דאין כאן שם קביעת דיורין, ועין בזה.
וע''ע בפסחים בדין אכילה מן המנחה מש''כ בגדרי אכילת מצה ובסוכה ומובא בהערה[1]
[1] ואעתיק כאן מש''כ שם בריש ערבי פסחים.
מבואר במשנה הדין של לא יאכל מן המנחה והינו מנחה קטנה וקצת לפניה, וכמבו' ברשב''ם, והטעם בזה כתב הרשב''ם ''כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה'', והוא שונה מהאיסור של ער''ש וכמבו' בגמ' דכאן איכא אף הידור מצוה.
והנה גדר ההידור מצוה יל''ע בענינו ובפשטות הינו שהוא קיום אלים של האכילה באכילה ככל שהיא יותר בתיאבון זה עצמו הידור בקיום האכילה ויש יותר משמעות להאי אכילה.
והנה בדרכי משה תרל''ט מביא מהמהרי''ל דגם בליל סוכות איכא הדין שלא יאכל מן המנחה וכמו בער''פ והדרכ''מ פליג עליו מסברא, ושוב מביא מהאו''ז בשם הירושלמי כהמהרי''ל.
ובביאור סברת הדרכ''מ לחלוק עליו בפשטות מובן שבסוכה באכילה דליל סוכות אין המצוה בגופה של אכילה אלא בקביעות בסוכה שאותה מקימים ע''י אכילה ואין דין אכילה ממש ועיקר הדין הוא דין ''דירה'' וכנודע דברי האחרונים בזה.
ובאמת מובן היטב מה דמסברא נראה לדרכ''מ דלא כההמהרי''ל, ובדעת המהרי''ל היה אפ''ל דס''ל דאין הדין מצד הידור מצוה כרשב''ם אלא מצד הלכה אחרת של ''חביבות המצוה'' וכמבואר בלשון הרמב''ם (פ"ו מחו"מ הי"ב) ''וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה 'ויהיו מצוות חביבין עליו'' ומשמע מדבריו דעניינו הוא דכשעושה מצוה יש לעשותו בדרך של חביבות ולא באופן של עול וכבדות.
ואמנם עי' בירושלמי שדרש זאת מט''ו ט''ו מפסח לסוכות וזה אינו נראה כדין חביבות גרידא אלא יש כאן ילפו' שגדרי אכילה דליל סוכות ולילי פסח שוים[וילפי' משם גם לכמה דינים ולדין כזית].
ויש שהבינו דגם בליל סוכות הווה דין של אכילה, ואמנם זה מחודש ומתמיה שיהיה דין אכילה והרחבנו בזה במקו''א בגדרי אכילה בלילה הראשון בסוכות.
ונראה ביאור כל הענין דעיקר מצות ואכילת מצה היא ''שבעת ימים תאכלו מצות'' והינו הקביעה שהאוכל שלו בהאי ז' ימי הוא המצה וזה עצמו המצוה בעצם המציאות הזו, רק שביום הראשון יש מצוה דבערב תאכלו מצות שענינה בקביעות האכילה לכל השבוע שקובע כעת את המאכל שלו בשבוע הפסח במצה.
וסוכה כל שבעה הוא ''בסוכות תשבו שבעת ימים'' הינו המצוה היא בעצם מה דמגוריו בסוכה ובה הוא אוכל ואף אם לא יאכל בפועל מ''מ מקים המצוה בעצם מה שכך היא דירתו בימי הסוכות, ומצות ליל יו''ט ראשון היא קביעת הדבר הינו לקבוע את דיוריו בסוכה ולזה בעי אכילה[ ואולי אף שינה],ובזה הוא החיוב.
ולפי''ז יל''פ דברי הירושלמי דדיני תיאבון וכזית אינם דינים באיכות האכילה אלא בחשיבות האכילה שתהא אכילה של קביעת הדבר בעי תיאבון וכזית בשביל חשיבות האכילה, וע''ד זה דנו האם להקיש לסוכה גם בזה והצדדים הם דכאן הקביעה היא לא באכילה אלא בדיורים אך סו''ס יל''ד דגם לקביעת הדיורין ע''י האכילה בעי אכילה חשובה וכדיני הפסח.
ובסברא זו יהיה מובן דעת המהרי''ל ע''פ הירושלמי הנ''ל שהדין הוא באכילה של קביעות שהיא אכילה חשובה, וע''כ בעי שיהיה אכילה של תיאבון ואי''ז דין הידור באכילה אלא דין חשיבות בקביעות של המצוה וזהו ענין ההידור שבה.
ואמנם עי' בתוס' בריש פרקין שנוקט דכתיב לשון ''פסחים'' משום פסח שני והנה התם ודאי אינו דין של קביעות אלא הוא דין אכילה יחד עם הקרבן דאי''ז דין בערב תאכלו אלא דין על מצות ומרורים יאכלוהו שהוא דין מדיני האכילה של הקרבן, ואפ''ה יש בו ג''כ הדין של אכילה ולתוס' צ''ל דהינו דין באכילה שזהו ההידור באכילה וכמש''כ בדעת הדרכ''מ ודלא כמשנ''ת בירושלמי ובמהרי''ל, ודו''ק.
הנה נחלקו הראשונים בדין מצטער בלילה הראשון האם הוא חיב באכילה דכזית למרות שירדו גשמים וכו' יעוין בשו''ע תר''מ ס''ד וברמ''א שם.
ונחלקו בזה הראשונים בסוכה כ''ז דנתקשו שם בביאור הגמ' בברכות דמבואר דבימים טובים חוזר בבהמ''ז אם לא הזכיר יעלה ויבא כיון שהוא אכילה מחויבת והקשו הראשונים שם דהרי רק בלילה הראשון איכא גזיה''כ של חיוב אך בשאר הימים מבואר בגמ' דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ועין בתוס' שישבו דהגמ' בברכות אירי ביום טוב עצמו ולא בחוה''מ ועין בר''ן שתירץ באופ''א.
וברא''ש בברכות מ''ט ע''ב כתב דמצד דיני סוכה אין חיוב אך מצד שמחת יו''ט יש חיוב בפת כל שבעה והנפק''מ הוא בדין מצטער שחיב לאכול בסוכה כזית ביו''ט ראשון אף בירידת גשמים.
וכן פוסק הטור בסימן תרל''ט כדעת הרא''ש וכ''ה ברמ''א תרל''ט ה' ומשמע דהשוע פליג וכן מוכרח לכאורה דהראשונים דלא תירצו כהרא''ש פליגי עליו בזה.
ויל''ע בביאור הפלוג' האם מצטער פוטר בלילה הראשון ויש שר''ל דנחלקו אם הגדר במצטער הוא ''פטור'' בגברא או דהוא פסול בהחפצא דהסוכה ואם הוא פטור י''ל דלא נתחדש כלפי הלילה הראשון ואם הוא דין בסוכה עצמה הרי סו''ס אין כאן סוכה.
ואמנם נ''ל דוחק דזה גדר של פטור בעלמא חדא, מדאמרו דהווה הדיוט אם מחמיר ואם הוא פטור בעלמא מדוע חשיב בזה הדיוט, עוד יל''ע ממה דפסק הטור תר''מ דדין מצטער הוא רק באופן דגם שאר בנ''א מצטערין בו ולא כשיש לו צער פרטי בזה ואם הווה פטור צ''ע מהיכ''ת לומר כן דהרי סו''ס יש לו צער.
וגם ההגדרה דאין כאן סוכה כלל קצ''ע אצלי מהיכ''ת לומר דכיון דיש בה צער חולף אין לה שם דירה וזה מחוד, וצ''ע בזה.
והאחרונים ביארו דנחלקו הראשונים בחקירה הידועה בדין אכילת כזית בלילה הראשון אם הוא דין ''אכילה'' או דין ''דירה'', והינו דהוא חיוב לדור בסוכה באופן של אכילה או דהוא חיוב של אכילת כזית בסוכה.
ובזה ביארו דאם הווה דין דירה הרי מצטער פטור וגם אינו נחשב דירה אך אם הווה דין אכילה הרי אינו שיכא לדין הדירה ואין לפוטרו בלילה הראשון.
ולענ''ד הדברים תמוהים דיהא כאן ''דין אכילה'' דהרי אין כאן תוכן כלל באכילה עצמה ומהיכ''ת לחדש עוד דין בסוכות שאינו שיכא לענין הסוכה.
עוד יל''ע דהרי הריטב''א סוכה כ''ז מביא דעת הראשונים דאיכא חיוב שינה בלילה הראשון ויעוי''ש שכותב להדיא דהוא אפ' אם ירדו גשמים ושינה הוא ודאי ענין דיורים ומ''מ חיבו בלילה הראשון ואי אפשר להעמיד דברי כדברי האחרונים.
ואמנם מאידך יעוין בירושלמי סוכה ב' ז' שדנו אם להקיש לפשח את האכילה גם לענין שיהא בעי כזית, וכן נסתפקו אם להקישו לפסח לענין שיהא דין תאבון ולא יאכל פת מו' שעות, יעוי''ש ומכל זה נראה דהוא דין אכילה[ןחידוש גדול מצינו בפמ''ג דדן דמצה עשירה לא יהני בליל סוכות יעוי''ש].
ונראה ביאור כל הענין דעיקר מצות סוכה כל שבעה הוא ''בסוכות תשבונ שבעת ימים'' הינו המצוה היא בעצם מה דמגוריו בסוכה ובה הוא אוכל ואף אם לא יאכל בפועל מ''מ מקים המצוה בעצם מה שכך היא דירתו בימי הסוכות.
ומצות ליל יו''ט ראשון היא קביעת הדבר הינו לקבוע את דיוריו בסוכה ולזה בעי אכילה[ ואולי אף שינה],ובזה האו החיוב.
וגם בפסח המצוה היא ''שבעת ימים תאכלו מצות'' שקובע שאכילתו היא המצה ומצות לילה הראשון היא קביעת האכילה במצה ושהיא תהא האכילה שלו.
ולפי''ז יל''פ דברי הירושלמי דדיני תיאבון וכזית אינם דינים באיכות האכילה אלא בחשיבות האכילה שתהא אכילה של קביעת הדבר בעי תיאבון וכזית בשביל חשיבות האכילה, וע''ד זה דנו האם להקיש לסוכה גם בזה והצדדים הם דכאן הקביעה היא לא באכילה אלא בדיורים אך סו''ס יל''ד דגם לקביעת הדיורין ע''י האכילה בעי אכילה חשובה וכדיני הפסח.
ומה דנחלקו הראשונים בגדרי מצטער בלילה הראשון נל''פ כך- דהנה עיקר האיסור לאכול חוץ לסוכה אינו איסור בעצם אלא שע''י שאוכל חוץ לסוכה הוא פוגע בקביעה של דיוריו בסוכה ומעמיד סתירה לדיורין שלו בסוכה וזהו גדר האיסור.
וכל שהוא מצטער בסוכה ואוכל במקו''א גדר הענין הוא דאין כאן פגיעה בדיוריו בסוכה כלל, כיון דאף בביתו אם יצטער יאכל במקום אחר וזהו גדר פטור מצטער דאין כאן את סיבת האיסור כלל, ולכך חשיב הדיוט כיון דאין הגדר שיש מצוה שיאכל בסוכה אלא עיקר המצוה היא שזה יהיה דיוריו וכל שלא סותר לזה גם אם יאכל במקו''א אין שום תועלת ותוספת באכילתו בסוכה וחשיב הדיוט.
ומה דנחלקו הראשונים בלילה הראשון הוא האם יש כאן בכלל הגדרה של דיורים והינו שזה ודאי דלא הווה פגיעה בדיוריו בסוכה כשאוכל במקו''א, אך מ''מ נחלקו אם עכ''פ יש ע''ז ''שם דיורין'' וכלפי דין לילה הראשון שאין ענינו רק שלא יסתור את דיוריו אלא ענינה הוא העמדת וקביעת דיוריו יל''ע אם בכלל יש לזה שם קביעת דיורין, ובהא פליגי הראשונים, ודו''ק.
והנה במעשה רב מבואר דעת הגר''א[ובחיי אדם כתב דכן ראוי לעשות אמנם המשנ''ב הנית בצ''ע בזה] דאם ירדו הגשמים בלילה הראשון חיב להמתין עד שיפסקו,ויסודו הוא מדברי התוס' בברכות מ''ט ע''ב שהקשו שם הקושיא הנ''ל אמאי מוגדר חיוב אכילה בימים טובים והרי רק בלילה הראשון חיב ותירצו ע''ד הרא''ש דיש חיוב מדיני סוכה ויש חיוב מדיני יו''ט, רק דהרא''ש כתב דהנ''מ הוא שחיב אפילו במצטער בלילה הראשון אך התוס' שם כתבו דהנ''מ הוא אם כבר אכלו כזית בחוה''מ והיו מצטערים ולא אכלו בסוכה אינם צריכים לחזור ולאכול כזית בסוכה ומשא''כ בלילה הראשון דחיב לחזור לסוכה לאחר שפסקו הגשמים ולאכול כזית נוסף,ונראה כונת התוס' והגר''א מובנת היטב לפימשנ''ת דכיון דבלילה הראשון אכתי יש כאן את קביעת הדיורין שמחויב בה א''כ צריך להמתין אם יוכל לקים המצוה, דאין כאן פטור אלא יש כאן מציאות שאינו יכול לקים חיובו כיון דאין כאן שם קביעת דיורין, ועין בזה.
וע''ע בפסחים בדין אכילה מן המנחה מש''כ בגדרי אכילת מצה ובסוכה ומובא בהערה[1]
[1] ואעתיק כאן מש''כ שם בריש ערבי פסחים.
מבואר במשנה הדין של לא יאכל מן המנחה והינו מנחה קטנה וקצת לפניה, וכמבו' ברשב''ם, והטעם בזה כתב הרשב''ם ''כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה'', והוא שונה מהאיסור של ער''ש וכמבו' בגמ' דכאן איכא אף הידור מצוה.
והנה גדר ההידור מצוה יל''ע בענינו ובפשטות הינו שהוא קיום אלים של האכילה באכילה ככל שהיא יותר בתיאבון זה עצמו הידור בקיום האכילה ויש יותר משמעות להאי אכילה.
והנה בדרכי משה תרל''ט מביא מהמהרי''ל דגם בליל סוכות איכא הדין שלא יאכל מן המנחה וכמו בער''פ והדרכ''מ פליג עליו מסברא, ושוב מביא מהאו''ז בשם הירושלמי כהמהרי''ל.
ובביאור סברת הדרכ''מ לחלוק עליו בפשטות מובן שבסוכה באכילה דליל סוכות אין המצוה בגופה של אכילה אלא בקביעות בסוכה שאותה מקימים ע''י אכילה ואין דין אכילה ממש ועיקר הדין הוא דין ''דירה'' וכנודע דברי האחרונים בזה.
ובאמת מובן היטב מה דמסברא נראה לדרכ''מ דלא כההמהרי''ל, ובדעת המהרי''ל היה אפ''ל דס''ל דאין הדין מצד הידור מצוה כרשב''ם אלא מצד הלכה אחרת של ''חביבות המצוה'' וכמבואר בלשון הרמב''ם (פ"ו מחו"מ הי"ב) ''וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה 'ויהיו מצוות חביבין עליו'' ומשמע מדבריו דעניינו הוא דכשעושה מצוה יש לעשותו בדרך של חביבות ולא באופן של עול וכבדות.
ואמנם עי' בירושלמי שדרש זאת מט''ו ט''ו מפסח לסוכות וזה אינו נראה כדין חביבות גרידא אלא יש כאן ילפו' שגדרי אכילה דליל סוכות ולילי פסח שוים[וילפי' משם גם לכמה דינים ולדין כזית].
ויש שהבינו דגם בליל סוכות הווה דין של אכילה, ואמנם זה מחודש ומתמיה שיהיה דין אכילה והרחבנו בזה במקו''א בגדרי אכילה בלילה הראשון בסוכות.
ונראה ביאור כל הענין דעיקר מצות ואכילת מצה היא ''שבעת ימים תאכלו מצות'' והינו הקביעה שהאוכל שלו בהאי ז' ימי הוא המצה וזה עצמו המצוה בעצם המציאות הזו, רק שביום הראשון יש מצוה דבערב תאכלו מצות שענינה בקביעות האכילה לכל השבוע שקובע כעת את המאכל שלו בשבוע הפסח במצה.
וסוכה כל שבעה הוא ''בסוכות תשבו שבעת ימים'' הינו המצוה היא בעצם מה דמגוריו בסוכה ובה הוא אוכל ואף אם לא יאכל בפועל מ''מ מקים המצוה בעצם מה שכך היא דירתו בימי הסוכות, ומצות ליל יו''ט ראשון היא קביעת הדבר הינו לקבוע את דיוריו בסוכה ולזה בעי אכילה[ ואולי אף שינה],ובזה הוא החיוב.
ולפי''ז יל''פ דברי הירושלמי דדיני תיאבון וכזית אינם דינים באיכות האכילה אלא בחשיבות האכילה שתהא אכילה של קביעת הדבר בעי תיאבון וכזית בשביל חשיבות האכילה, וע''ד זה דנו האם להקיש לסוכה גם בזה והצדדים הם דכאן הקביעה היא לא באכילה אלא בדיורים אך סו''ס יל''ד דגם לקביעת הדיורין ע''י האכילה בעי אכילה חשובה וכדיני הפסח.
ובסברא זו יהיה מובן דעת המהרי''ל ע''פ הירושלמי הנ''ל שהדין הוא באכילה של קביעות שהיא אכילה חשובה, וע''כ בעי שיהיה אכילה של תיאבון ואי''ז דין הידור באכילה אלא דין חשיבות בקביעות של המצוה וזהו ענין ההידור שבה.
ואמנם עי' בתוס' בריש פרקין שנוקט דכתיב לשון ''פסחים'' משום פסח שני והנה התם ודאי אינו דין של קביעות אלא הוא דין אכילה יחד עם הקרבן דאי''ז דין בערב תאכלו אלא דין על מצות ומרורים יאכלוהו שהוא דין מדיני האכילה של הקרבן, ואפ''ה יש בו ג''כ הדין של אכילה ולתוס' צ''ל דהינו דין באכילה שזהו ההידור באכילה וכמש''כ בדעת הדרכ''מ ודלא כמשנ''ת בירושלמי ובמהרי''ל, ודו''ק.
