א. מנחות לה, א ״אמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני״ ובתוס' ד"ה רצועות כתב ״יש שעושין בתים של תפילין מקלף לבן דלא בעינן שחורות אלא רצועות״ וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"ג מתפילין הל' י"ד שכתב ״ולא יהיה אחורי הרצועות לעולם אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים״. וכ"כ הרא"ש בהל' קטנות הל' תפילין סי' ח׳.
וכמה מן הראשונים חכמי אשכנז נסתפקו בזה, וזה לשון ספר התרומה (הל' תפילין סי' ר"ז) ״רצועות שחורות הלכה למשה מסיני ושמא כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור״ וכ"כ במחזור ויטרי (סי' תקי"ב ד"ה משפט סדר). וכ"כ באגור סי' נ"ג בשם הר"ש משאנץ. אולם כתב ״והעולם נהגו לעשותן שחורות״. ובכלבו (סי' כ"א ד"ה ובהנחתן בבתים) נקט לשון מוכרעת יותר ״גם עור הבתים נקרה שצריך שיהיה שחור״.
ובמרדכי (הל' קטנות רמז תתקסט) הוכיח בשם ר"י שאף עור הבתים צריך שיהיה שחור, כי בגמ' במס' שבת שקלו וטרו במה דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא, הלא בתפילין בהדיא כתיב בהו ׳למען תהיה תורת ה' בפיך׳ ולמדו מכאן ׳מן המותר בפיך׳, ועור הבתים הלכה למשה מסיני הוא. ובעי למימר דהלכתא לרצועות שיהו מן המותר בפיך, ופריך והא אמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני, ומסיק נהי דגמירי שחורות טהורות לא גמירי ולזה הוצרכה ברייתא דתני רב יוסף.
והקשה ר"י מה עלה על דעת המקשה להשוות שחורות לטהורות, ומפני מה סבר שאם שחורות הלכה למשה מסיני אף טהורות כן. וצריך לומר, משום שעור הבתים הלכה למשה מסיני שיהא מעור בהמה טהורה, וכמו כן הלכה למשה מסיני שיהו שחורות. ולפיכך סלקא דעתיה דאם הלכה למשה מסיני ברצועות שיהו שחורות הוא הדין שיהו טהורות, וכמו הבתים שטעונים שתיהם. ומשני דלא תליא הא בהא ושחורות גמירי וטהורות לא גמירי.
וכן כתב בתוס' בשבת (שם ד"ה תפילין) וז"ל ״וכיון דמצריך שיהו הרצועות שחורות כמו הקציצה וכו'״ (עי' בב"ח, ובעולת תמיד ס"ק נ"א דחה הראיה מהגמ' על פי דרכו).
ומיהו נוי לתפילין שיהו אף הבתים שחורות, כמו שכתבו הרמב"ם והרא"ש. (ועי' בשו"ת יכין ובועז[א] ח"א סי' ק"נ).
ב. והנה בירושלמי מגילה פ"ד ה"ט אי' ״תנה רבי יוסי בן ביבי תפילין מרובעות שחורות הלכה למשה מסיני״, ובקה"ע פי' על פי דרכו להשוות שתי התלמודים דקאי על הרצועות, אבל בפשוטו קאי על הבתים, דאותם שהן מרובעות יהו שחורות, וכן הוכיח בישועות יעקב (או"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ז).
ובתרגום אסתר עה"פ ״ומרדכי יצא מלפני המלך גו' ועטרת זהב״ ״ומרדכי נפק מן קדם מלכא גו' ועביד לעילא מניה כלילא רבא דדהבא מוקדונא ולעילא מן כלילא טוטפן דמקבעין בדהבא״ והיה נראה דהיינו תפילין הנקראים טוטפות בלשון המקרא וקבען בזהב לנאותן, דהיינו שאת בתי התפילין שהיו עשויין עור בהמה טהורה ציפה זהב. ומכאן שאין צריכים להיות שחורות מדינא. אבל אינו מוכרח, דיתכן שהיה כעין קישוט מעל הכתר וכמו ששנינו (שבת רפ"ו) ״במה אשה כו' ולא בטוטפת״ ודומה לזה אמר ישעיהו (ג, יט) ״הנטיפות גו'״ שכל מעין תכשיט שכזה נקרא טוטפת. או אולי היה כעין מסגרת אל התפילין.
ג. בטור או"ח סי' ל"ב ויהיו מרובעין ושחורין ואם עשאן מצבע אחר כשרים אלא שעיקר מצותן להיות שחורין. ובב"י הביא דעת התוס' שאי"צ שחורות ודעת המרדכי שבעינן שחור אף בבתים, והביא ג"כ דברי הרא"ש שמצוה לעשותן שחורות, ובדרכי משה ״ואני לא ראיתי מימי רק בצבע שחור״. וכן פסק בשו"ע סעיף מ׳ ״עור הבתים מצוה לעשותו שחור״.
אבל הב"ח כתב להחמיר כדעת המרדכי שבעינן שחרות הבתים לעיכובא, דכן מוכח מדברי הגמ', ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המקלין שלא להתבטל ממצות תפילין. וכן במחצית השקל חתם וכתב ״לכן יש להחמיר״. וכ"כ בישועות יעקב (ס"ק כ"ז).
וכן נראית דעת הגר"א בבאורו שכתב ״עתוס' שם ד"ה רצועות כו' וכתב הרא"ש ומ"מ מצוה כו' משום זה אלי ואנוהו. אבל המרדכי כתב בשם ר"י דמדינא בעינן שחורות מדפריך בשבת כ"ח ב' והאר"י רצועות כו' ותימא מאי ס"ד מה ענין זה לזה אלא ה"פ כשם שהל"מ שיהא מצבע הבתים ה"ה לענין טהורות ומשני נהי דבהא גמירי כו'״, וצ"ע מדוע לא הביא דברי הירושלמי, ושו"ר שכן העיר בספר תוספת ירושלים על הירו'.
ובהגהות וציונים במהדו' עוז והדר אות ב׳ ציינו שתוספת היא בירו' מהמגיה בכתב יד ליידן, והוא אמנם כתה"י המוסמך ביותר של הירו', אבל נראה שתוספת זו כנראה לא באה ממקור נכון, כי גם הראשו' לא הביאוה ולא הזכירו כן בשם הירו', וגם האחרונים השמיטו לזה ובראשם הגר"א, וצ"ע.
נמצינו למדים, כי דעת הרמב"ם והתוס' במנחות שבתי התפילין אינם צריכים להיות שחורים, ומכל מקום יש בכך משום נוי לתפילין, וכ"פ השו"ע ודעת רוב האחרונים. וכמה ראשונים נסתפקו בזה, ודעת התוס' בשבת והמרדכי בהל' תפילין שמדינא צריכות להיות שחורות, וכן דעת הב"ח והגר"א ועוד אחרונים. וכן במ"ב ס"ק קפ"ד כתב דיש להחמיר.
ד. בספר בית יעקב (להרב יעקב בן ר' ברוך ברודא, ירושלים תרמ"ד) נדפס בראשו תוספת מעשה רב מכת"י הגר"י משקלוב, ושם בסי' ה׳ כתב ״עור הבתים מדינא צריך להיות שחור כמ"ש הגר"א בסי' ל"ב ס"ק מ"ד ולעת זקנותו היה מהדר שגם המעברתא תהי' למטה שחור״ עכ"ל (וכפה"נ משם העתיק מסדר הכתר ראש וקבעו שם בסי' ט"ו).
ולכאו' מדינא אין לזה מקום, דמאי שנא מרצועות התפילין דמסיק במנחות שם שמבפנים אי"צ להיות שחורות. ונראה, דכמו שברצועות מבחוץ דינן להיות שחורות ומבפנים אפי' לבן אפי' ירוק לבר מן אדומות. כך מתחת התיתורא (מש"ש מעברתא נראה דלאו דוקא וה"ה תחת התיתורא), דהוי כמו פנים הרצועות שאינן נראות, לכתחילה יהיו בצבע הבתים משום נוי התפילין. וכמו שכתב הרמב"ם שיהא אחורי הרצועה בצבע הקציצה משום נוי, ולכתחילה הכל בצבע שחור. אבל נראה דאף הגר"א לא סבר דכך הוא מעיקר הדין, דלא גרע מפנים הרצועות, וכן יש לדקדק הלשון ׳היה מהדר׳ שאי"ז אלא מחמת הידור מצוה.
ועי' בס' ילקוט אבנים (ליקוטים בשם הגר"א) שהביא מכת"י הגר"י משקלוב תוספת על האמור בבית יעקב וז"ל ״ונ"ל דדייקי ממ"ש הרמב"ם הביאו הב"י שהיא[ב] כולם שחורות הקציצה והרצועה כולה כלומר שגם אחורי הרצועה יהי' שחור״. ולפי"ז באמת זה מצד נוי התפילין כנ"ל.
ואפשר דס"ל שאחורי הרצועות שווה לתוך הבית מבפנים, דזהו פנים וחוץ שלהן. וכמו שתוך הבית אי"צ שחרות כך אחורי הרצועות, אבל תחת המעברתא הוי כחוץ הבית וכמו הרצועות מבחוץ שצריכות להיות שחורות. אבל מאידך יש לפקפק בזה כי לכאו' הצד שכלפי גוף המניח ואינו נראה כלפי חוץ הוא הנקרא פנים, משום שאין רגילים לראותו, וא"כ תחת המעברתא שווה לרצועות מבפנים דהיינו אחוריהם, וצ"ע[ג]. ושו"ר שכ"כ בהג' אהלי חיים על הכתר ראש שם.
[א] לבני הרשב"ץ, רבי צמח ורבי שמעון.
[ב] אוצ"ל שיהא.
[ג] אבל הגידין התפורים במעברתא אי"צ להשחירם, דאינם עור הבתים. ומשום ואונהו דומה שא"א לקבוע בזה כללים אלא הכל לפי הענין אם נוי הוא להם כך או לא.
