יציאה מבית לבן מכח האמהות​

(נמסר לפני בנות ישראל באחד הסמינרים)


פרשה מעניינת מצאנו ביציאת יעקב מבין לבן (בראשית לא פסוק ג - יח):

ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך.



מה היינו מצפים מיעקב בשעה זו? היה עליו להיכנס הבית ולהודיע: נשותי היקרות, קבלתי ציווי מאת הבורא לשוב לארץ אבותי, 'ועשית ככל אשר יורוך', מחר ב8:00 בבוקר אני רוצה לראות את כולם מוכנים עם המזוודות על הגמלים, יוצאים לדרך!!!



אבל בפועל קורה דבר אחר לגמרי:

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. ויאמר להן, ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם, ואלקי אבי היה עמדי. ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן. ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים, ולא נתנו אלקים להרע עמדי.

ותען רחל ולאה ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו? הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו. כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו, ועתה כל אשר אמר אלקים אליך עשה!


רק כעת נוקט יעקב בפעולה:

ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים.



איך ניתן להבין דבר שכזה?


​
***​


שלמה המלך בפרק אשת חיל, משבח את האשה על כך שהיא צופיה הליכות ביתה.

מהו הצופה? אחד מגדולי ישראל באר פעם את מעלתו של אדם גדול מהדור שקדם לו, שהוא ניחן ביכולת לצפות פני עתיד, והדגיש שכל המתנגדים לו היו רחוקים מאוד ממעלתו, התנגדותם לא היתה נחשבת כלל מול דעתו, ודעתם בטלה. ואם תאמר, הרי כלל נקוט שיש להטות אחרי רבים? משל למה הדבר דומה, לצופה בספינה העומד בראש התורן ולפתע מתריע להטות את הספינה מפני שרטון שבאופק. רצים המלחים לסיפון, וכל אחד מתחיל לאמץ את ראייתו. יש בהם בעלי ראיה רגילה, ויש בהם בעלי ראיה חדה, ומקצת ממש ניחונו בעיני נץ להפליא. מביטים המלחים כולם ואומרים, איננו רואים דבר, אין כל סכנה באופק... ברור לכל בר דעת שדבריהם בטלים: איך נשווה מבט מן הסיפון, למבטו של זה שעומד בראש התורן ורואה למרחק שלא ניתן להבחין בו מן הסיפון?...

זו מעלת הצופה, והאשה היא הצופה של הבית, היא זו שיודעת להבחין ולראות למרחוק מה טוב לביתה ומה יש להרחיק.



אלא שהכח שבו משתמשת האשה שונה מן הצופה.

הצופה משתמש בחוש מציאותי וריאלי, הוא יכול להוכיח את דבריו. אבל הצפיה הנשית בנויה על כח אחר, כח אינטואטיבי, היא חשה ומרגישה את הנכון, גם כשאי אפשר להלביש את התחושה במילים. לכן אמרו חז"ל, שהאשה מכרת באורחים יותר מהאיש. אתה מביא אורח לארוחת ערב, ויש לך כוונה להכנס איתו בשותפות. הסעודה נפלאה, הוא מתגלה כאיש רעים להתרועע, הארוחה מסתיימת והאורח עוזב, הדלת נסגרת מאחוריו, ואז אומרת הגברת, עזוב, הוא לא בשבילך. שמע בקולה! היא ראתה רמזים קטנים ורואה את הבאות טוב ממך. צופיה הליכות ביתה.


​
***​


כאן אנו חוזרים לשאלה שפתחנו בה. מדוע יעקב 'מתייעץ' עם נשותיו אחרי שקיבל הוראה מפורשת מהשי"ת?



שאלה זו שאלני בבחרותי רבי יצחק אוברמייסטר זצ"ל, תלמידו של הגר"י הוטנר זצ"ל.

והשיב תשובה פלאית:



מבית מדרשו של הגאון מוילנא למדנו ששורש כל הכוחות הטובים הוא אהבה ויראה, ושל הכוחות הרעים התאווה והכעס. למעשה כשנתבונן מדובר ב2 התנועות הבסיסיות, תנועה שפועלת מן הנפש החוצה ותנועה מתכנסת.



הנה אברהם אבינו היה אחוז במידת החסד המשפיעה.

כשהחסד אינו מאוזן, יש לו מקומות שהוא מתקבל כקלקול, כשמשפיעים שפע היכן שאסור להשפיע. חסד שאינו מאוזן מגיע עד למילוי תאוות, ולכן בפרשת עריות מתריעה התורה ואומרת (ויקרא כ,יז) 'חסד הוא'! משום כך אנו מוצאים שמאברהם אבינו יצא ישמעאל, שהוא השטוף בתאווה (כדברי הגמרא בקידושין מט,ב), והוא המותרות של החסד, דהיינו הקצוות הלא מתוקנות של החסד הבלתי מוגבל.

את ישמעאל צריך להרחיק מביתו של אברהם. מי עושה זאת? שרה, למורת רוחו של אברהם, היא זו שמזהה את הצורך להרחיק את ישמעאל, ואברהם מקבל ציווי מהשי"ת, כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה!



והנה עומד יצחק, האחוז במידה הנגדית, מידת הדין המצמצמת ומתכנסת.

גם דין כשאינו מאוזן יש לו קצוות מקולקלים. מי שמפעיל את מידת הדין על זולתו, שולטת בו מידת הכעס ומידת הרציחה. הוא שולל מזולתו את זכות החיים שלו. זו הסיבה שמיצחק נולד עשו, איש הציד הרצחן. גם אותו יש להוציא מן הבית.

מי עושה זאת? רבקה! יצחק רואה עתיד לעשיו [וכמו שהאריכו מפרשי המקרא שחשב לעשותו ליעקב כעין מה שהיה זבולון ליששכר], אבל רבקה מזהה יותר לעומק, ופועלת בהצלחה לסלק את עשו מן הדרך, כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק.



זהו ממש הרעיון שהזכרנו לעיל, היכולת לזהות את תוכיותם של הדברים ולברר מה יש להשאיר בבית ומה יש להרחיק, זו תכונה נשית, צופיה הליכות ביתה.



והנה מגיע יעקב, והוא משלב להפליא את מידת החסד ומידת הדין, [זו המידה שקראוה מידת התפארת,] ומיטתו שלמה, כל זרעו קודש, י"ב שבטי י-ה בלי קצוות. ויהי לי שור וחמור! הן השור הרצחן והן החמור התאוון קנויים לי ומופיעים מתוקנים!

אלא שעדיין יש גורם השפעה אחד שיש להוציא מן הבית. 20 שנה של חיים במחיצת לבן נותנים להשפעות לחלחל לבית. יעקב מבין שכשמצווה עליו השי"ת לשוב לארץ מולדתו, אין מדובר פה על פעולה גאוגרפית גרידא, צריך להתנתק ולברר מן הבית את השפעת בית לבן. יודע יעקב שאת זה תעשנה נשותיו, ועד שלא שומע יעקב מנשותיו שהן רואות את עצמן כנוכריות בבית אביהן, הוא יודע שעדיין אינו יכול לצאת לדרך! לשם כך מתנהל השיח הנזכר, וזה סוד הפרשה הסתומה שפתחנו בה.


​
***​


אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. מהו הביטוי 'ירכתי הבית'? שמעתי מהרב דוד ברודמן זצ"ל, שכך פירש הרב מנדל בן רש"ר הירש:

כאן כתובה מעלה יחודית שאין ערוך לה.

אם נשאל מהי ההגדרה של בית, יענה מישהו ויאמר 4 קירות. אך התשובה חסרה, כיון שאם נעמיד את הקירות בזה אחר זה, נקבל חומה ולא בית. בית נולד מהירכתיים שלו, הצבת הקירות בזויות מתאימות, הקובעות את החלל שנעשה בית.

האשה היא זו שיוצרת את החלל הפנימי של הבית, כמה עומק יהיו בחיי הבית, כמה רוחניות וכמה טהרה. בלי הכלי שיוצרת האשה לא יהיה לכל אלו מקום לחול. וזה דבר בדוק ומנוסה, שאפילו כשהבעל אינו ברמה תורנית מיוחדת, אם האשה משרה בבית שאיפה לקרבת השם יעמיד הבית צאצאים לכבוד ולתפארת, ולאידך גיסא, אפי' אנשים גדולים מאוד לא תמיד זכו לבנים הצועדים בעקבותיהם, ופעמים רבות הסיבה לכך היה שהבית לא הכיל רוחניות ברמה גבוהה.



באיזה גודל תרצי לראות את הבית שאת עתידה לבנות? כמה ברכה יוכל הבית להכיל? את זה את יכולה ואף נדרשת לקבוע כבר עכשיו, צופיה הליכות ביתה.
​