בפרשתנו מספרת לנו התורה על מלחמת המלכים. קריאה שטחית של הפסוקים מראה שהמדובר על מלחמה כלכלית: עמים שהיו משועבדים תחת אומות חזקות מהם ומעלות להן מיסים, החליטו לקרא לעצמם דרור ומרדו. ארבעת המלכים מגיעים ומראים מי פה בעל הבית. אלא שאז, כשהמערכה מוכרעת, כותבת לנו התורה (יד,יא-יב) דבר משונה: ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו, ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם.
האוזן מיד מרגישה בכפלות, מדוע צריך לומר פעמיים 'ויקחו'?
ועוד, התחביר הוא כמעט בלתי נסבל: את לוט ואת רכשו בן אחי אברהם? כך כותבים? ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו, כך צריך לכתוב!... [וכבר אמרו בהומור, שאכן כך היה ראוי לכתוב, אלא שלא הצליחו להפריד את לוט מרכושו...]
אלא שחז"ל מגלים לנו, שלכל מציאות נגלית לעין ישנו סאב-טקסט. אם מתבוננים לפנימיותם של האירועים מתגלית תמונה שונה לגמרי.
אמרפל מלך גויים הוא מיודענו נמרוד, זה שכבר עמד להתמודד מול אברם, נמרוד המלך הגדול שהמריד את כל הבריות מקדמונו של עולם, ואברם הוא האחד הנמצא בעבר אחר, ומחזיר את הקשר בין הבורא והנבראים, כמאמרם במדרש (תנחומא לך לך ב), ר' ברכיה פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו' במה הכתוב מדבר באברהם כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן, קטנה שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים, ולמה נקרא אחות, שאיחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא.
העימות ביניהם מתגבר עד שנמרוד מחליט להשליך את אברהם לכבשן האש, צעד שעד מהרה הוא עתיד להתחרט עליו: אברהם מושלך לכבשן ויוצא משם בלי פגע, ולעין כל נגלה שאמת בפיו. תנועתו של אברהם מתחילה לצבור תאוצה וסוללת לה נתיבים בלב ההמון. אברהם אמנם יוצא לימים מן הארץ, ואתו כל הנפש שעשה, אך נמרוד יודע שלא שלמה מלאכתו כל עוד מאיר אורו של אברהם.
כאן מוצא אמרפל הזדמנות לסיים את מה שלא הצליח באור כשדים.
וכך אמרו במדרש (בראשית רבה לך לך מב,א): ויהי בימי אמרפל מלך שנער, ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים לז) חרב פתחו רשעים וגו' חרבם תבא בלבם וגו', מעשה בר"א בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה אמר לטובתי נשברה פרתי ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי ריח פיו של ר"א קשה לו א"ל כשם שהבאיש ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה חרב פתחו רשעים וגו', זה אמרפל וחביריו, להפיל עני ואביון זה לוט, לטבוח ישרי דרך זה אברהם.
פלאי פלאים! ר"א בן הורקנוס, שיודע להבחין בתוכנית הפנימית של המציאות, שכשנתקל בתאונה הוא מבין שמדברים אליו מלמעלה ולטובתו, הוא גם זה שיודע להסתכל על פנימיות מעשה המלכים ומגלה לנו שמה שכתוב בעיתונים הוא לא הסיפור האמיתי, הסיפור האמיתי הוא אברהם איש האמונה, והדרך למשוך את אברהם לתוך האש היא דרך לוט. מבחינתו זו הכותרת של הסיפור, חרב פתחו רשעים להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך!
וזוהי הלקיחה הכפולה של ארבעת המלכים, הם לוקחים את השלל והמזון וגוזרים כליה על המורדים, אבל לא שוכחים את המטרה האמיתית שלהם, ושולחים יחידה מובחרת ליישם אותה. ויקחו את לוט ואת רכושו. ומדוע לקחו אותו? כיון שהוא בן אחי אברהם, וכך יפול אברהם למלכודת. אם כך 'בן אחי אברם' אינו בא לייחס את לוט אלא לתת טעם ללקיחתו, והתורה נותנת את הטעם אחר סיפור מעשה השבי: ויקחו את לוט ואת רכושו - מדוע? כיון שהוא - בן אחי אברם.
[שמעתי מחמי שליט"א לפרש מדוע מודגש רכושו של לוט. ואקדים, לפני מספר ימים הגעתי לניחום אבלים בבית ידיד שנסתלקה אמו. ישבתי מולו ונתתי מבט הארון הספרים שמאחוריו. שורות שלמות של ספרים משומשים עמדו מול עיני, ש"ס ומשניות, ראשונים ואחרונים, טור ושו"ע. הוא ראה שאני מתבונן וחייך. הוא רמז לי על אביו ואמר לי, זה אדם שקם בשש בבוקר והולך לישון באחד עשרה בלילה, ובין זה לזה הוא כל הזמן לומד... פירש חמי ואמר: כשבא נמרוד לקלקל את השפעתו של אברהם, הוא נוטל אל לוט הדומה לו בדמות דיוקנו ואת רכושו, ומראה לכולם, הנה ה'צדיק' שלכם, ראו בבקשה מה מצאתי אצלו בבית, ראו מה הוא מחזיק בארון הספרים שלו ראו מה נמצא בארון הבגדים שלו...]
וכך מפרש רבי אליעזר בפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ז את הפרשה, באו עליו כל המלכים להרגו, ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל לו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, שנ' ויקחו את לוט ורכושו וכו'.
אברהם מבין היטב מה קורה כאן. וכך מעידים חז"ל (בראשית רבה מג,ב): וירק את חניכיו, רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם (פי' דברו בכעס, והכועס מאדים או מחויר), אמרו ה' מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולים לעמוד בהם? רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר אצא ואפול על קדוש שמו של מקום. שומעים? על קדוש שמו של מקום! על מה אתה מדבר? ס"ה קצת אנשים ושלל... לא, עונה אברהם , המלחמה פה היא על קידוש שמו של מקום, אצא ואמסור נפשי וידעו הכל שאמונתי איתנה אצלי יותר מחיי, ובזה אקדש את שמו!
והסוף ידוע. יורד אברהם למלחמה ונוצח, נמרוד משלם על ההרפתקאה הזו בחייו ונהרג ע"י אברהם. [ראה בהדיא בתנחומא וירא ב' ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר וכו', מכה איש שהרג את נמרוד. וראה חיי שרה רבה נט,ה דדרשינן הכתוב נקי כפים וכו' על אברהם, אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד, ובמפרשים שם. ולהעיר מלשון 'נפשו', שלפנינו כתיב נפשי, אבל בחז"ל דרשו נפשו גם כאן וגם בשמות רבה ד,א גבי משה אשר לא נשא לשוא נפשו של המצרי שהרג, ובנדה ל,ב ג"כ הגי' נפשו. אמנם יש להעיר מתרגום יונתן ריש תולדות עה"כ ויהי עשו איש יודע ציד, ופרד"א פ' כ"ד ובתולדות רבה פס"ה שנמרוד נהרג ע"י עשיו (שלקח ממנו בגדי החמודות), ובתולדות רבה ס"ג עה"כ הנה אנכי הלך למות אי' שנמרוד רצה להרוג את עשיו ליטול ממנו הבגדים ומשמע איפכא שהבגדים כבר היו אצל עשיו. ואולי שם נמרוד הוא שם המלך כעין שם פרעה במצרים, וכמה נמרוד הוו ולא פליגי המדרשים, שנמרוד שהוא אמרפל הרגו אברהם ונמרוד שאחריו הרגו עשיו ונטל ממנו הבגדים, ונמרוד שאחריו רצה להרוג את עשיו על הבגדים שנטל.]
האוזן מיד מרגישה בכפלות, מדוע צריך לומר פעמיים 'ויקחו'?
ועוד, התחביר הוא כמעט בלתי נסבל: את לוט ואת רכשו בן אחי אברהם? כך כותבים? ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו, כך צריך לכתוב!... [וכבר אמרו בהומור, שאכן כך היה ראוי לכתוב, אלא שלא הצליחו להפריד את לוט מרכושו...]
אלא שחז"ל מגלים לנו, שלכל מציאות נגלית לעין ישנו סאב-טקסט. אם מתבוננים לפנימיותם של האירועים מתגלית תמונה שונה לגמרי.
אמרפל מלך גויים הוא מיודענו נמרוד, זה שכבר עמד להתמודד מול אברם, נמרוד המלך הגדול שהמריד את כל הבריות מקדמונו של עולם, ואברם הוא האחד הנמצא בעבר אחר, ומחזיר את הקשר בין הבורא והנבראים, כמאמרם במדרש (תנחומא לך לך ב), ר' ברכיה פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו' במה הכתוב מדבר באברהם כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן, קטנה שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים, ולמה נקרא אחות, שאיחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא.
העימות ביניהם מתגבר עד שנמרוד מחליט להשליך את אברהם לכבשן האש, צעד שעד מהרה הוא עתיד להתחרט עליו: אברהם מושלך לכבשן ויוצא משם בלי פגע, ולעין כל נגלה שאמת בפיו. תנועתו של אברהם מתחילה לצבור תאוצה וסוללת לה נתיבים בלב ההמון. אברהם אמנם יוצא לימים מן הארץ, ואתו כל הנפש שעשה, אך נמרוד יודע שלא שלמה מלאכתו כל עוד מאיר אורו של אברהם.
כאן מוצא אמרפל הזדמנות לסיים את מה שלא הצליח באור כשדים.
וכך אמרו במדרש (בראשית רבה לך לך מב,א): ויהי בימי אמרפל מלך שנער, ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים לז) חרב פתחו רשעים וגו' חרבם תבא בלבם וגו', מעשה בר"א בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה אמר לטובתי נשברה פרתי ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי ריח פיו של ר"א קשה לו א"ל כשם שהבאיש ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה חרב פתחו רשעים וגו', זה אמרפל וחביריו, להפיל עני ואביון זה לוט, לטבוח ישרי דרך זה אברהם.
פלאי פלאים! ר"א בן הורקנוס, שיודע להבחין בתוכנית הפנימית של המציאות, שכשנתקל בתאונה הוא מבין שמדברים אליו מלמעלה ולטובתו, הוא גם זה שיודע להסתכל על פנימיות מעשה המלכים ומגלה לנו שמה שכתוב בעיתונים הוא לא הסיפור האמיתי, הסיפור האמיתי הוא אברהם איש האמונה, והדרך למשוך את אברהם לתוך האש היא דרך לוט. מבחינתו זו הכותרת של הסיפור, חרב פתחו רשעים להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך!
וזוהי הלקיחה הכפולה של ארבעת המלכים, הם לוקחים את השלל והמזון וגוזרים כליה על המורדים, אבל לא שוכחים את המטרה האמיתית שלהם, ושולחים יחידה מובחרת ליישם אותה. ויקחו את לוט ואת רכושו. ומדוע לקחו אותו? כיון שהוא בן אחי אברהם, וכך יפול אברהם למלכודת. אם כך 'בן אחי אברם' אינו בא לייחס את לוט אלא לתת טעם ללקיחתו, והתורה נותנת את הטעם אחר סיפור מעשה השבי: ויקחו את לוט ואת רכושו - מדוע? כיון שהוא - בן אחי אברם.
[שמעתי מחמי שליט"א לפרש מדוע מודגש רכושו של לוט. ואקדים, לפני מספר ימים הגעתי לניחום אבלים בבית ידיד שנסתלקה אמו. ישבתי מולו ונתתי מבט הארון הספרים שמאחוריו. שורות שלמות של ספרים משומשים עמדו מול עיני, ש"ס ומשניות, ראשונים ואחרונים, טור ושו"ע. הוא ראה שאני מתבונן וחייך. הוא רמז לי על אביו ואמר לי, זה אדם שקם בשש בבוקר והולך לישון באחד עשרה בלילה, ובין זה לזה הוא כל הזמן לומד... פירש חמי ואמר: כשבא נמרוד לקלקל את השפעתו של אברהם, הוא נוטל אל לוט הדומה לו בדמות דיוקנו ואת רכושו, ומראה לכולם, הנה ה'צדיק' שלכם, ראו בבקשה מה מצאתי אצלו בבית, ראו מה הוא מחזיק בארון הספרים שלו ראו מה נמצא בארון הבגדים שלו...]
וכך מפרש רבי אליעזר בפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ז את הפרשה, באו עליו כל המלכים להרגו, ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל לו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, שנ' ויקחו את לוט ורכושו וכו'.
אברהם מבין היטב מה קורה כאן. וכך מעידים חז"ל (בראשית רבה מג,ב): וירק את חניכיו, רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם (פי' דברו בכעס, והכועס מאדים או מחויר), אמרו ה' מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולים לעמוד בהם? רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר אצא ואפול על קדוש שמו של מקום. שומעים? על קדוש שמו של מקום! על מה אתה מדבר? ס"ה קצת אנשים ושלל... לא, עונה אברהם , המלחמה פה היא על קידוש שמו של מקום, אצא ואמסור נפשי וידעו הכל שאמונתי איתנה אצלי יותר מחיי, ובזה אקדש את שמו!
והסוף ידוע. יורד אברהם למלחמה ונוצח, נמרוד משלם על ההרפתקאה הזו בחייו ונהרג ע"י אברהם. [ראה בהדיא בתנחומא וירא ב' ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר וכו', מכה איש שהרג את נמרוד. וראה חיי שרה רבה נט,ה דדרשינן הכתוב נקי כפים וכו' על אברהם, אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד, ובמפרשים שם. ולהעיר מלשון 'נפשו', שלפנינו כתיב נפשי, אבל בחז"ל דרשו נפשו גם כאן וגם בשמות רבה ד,א גבי משה אשר לא נשא לשוא נפשו של המצרי שהרג, ובנדה ל,ב ג"כ הגי' נפשו. אמנם יש להעיר מתרגום יונתן ריש תולדות עה"כ ויהי עשו איש יודע ציד, ופרד"א פ' כ"ד ובתולדות רבה פס"ה שנמרוד נהרג ע"י עשיו (שלקח ממנו בגדי החמודות), ובתולדות רבה ס"ג עה"כ הנה אנכי הלך למות אי' שנמרוד רצה להרוג את עשיו ליטול ממנו הבגדים ומשמע איפכא שהבגדים כבר היו אצל עשיו. ואולי שם נמרוד הוא שם המלך כעין שם פרעה במצרים, וכמה נמרוד הוו ולא פליגי המדרשים, שנמרוד שהוא אמרפל הרגו אברהם ונמרוד שאחריו הרגו עשיו ונטל ממנו הבגדים, ונמרוד שאחריו רצה להרוג את עשיו על הבגדים שנטל.]
