וכי תימא שאכן פיזרו רק את עשירית האיפה שלהם ואולי גם את של בני ביתם, וכי במידה קטנה זו רצו לשכנע את כל עם ישראל - ששים ריבוא שיורד מן בשבת?
בעלון שיו"ל ע"י ארגון ערכים נקטו כאפשרות זו,
והסיקו מזה דכשאדם רוצה לכפור במשהו,
מספיק לו משהו מן המשהו שבזה יפקפק בדבר.
 
אגב האם יש מקור קדום למדרש זה של דתן אבירם
אני מצאתי את זה רק בספר טעמי המנהגים - ליקוטים סימן צח שכתב בענין מה שמפזרים מזון לצפורים בערב שבת שירה וז"ל: עוד טעם, לפי שדתן ואבירם פזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת בכדי להכחיש דברי מרע"ה במאמרו "שבת לא יהיה בו" ואמרו אל העם צאו וראו שנמצא מן על פני השדה, ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, מפני שהצפרים היו אוכלים מקודם שבאו, וזה שכתוב "ולא מצאו", כי קשה, דהיה לו לכתוב "ולא היה", רק ר"ל לא מצאו מה שהניחו, כי לשון מציאה נופל על דבר שהיה לו ונאבד ממנו. על כן בשבת שירה שקורין פרשת המן נותנין לפניהם מזונות בשכרן (ספר שער בת רבים ששמע מהרה"צ הקדוש מוהר"ר אברהם חיים ממיקלייאוב זצוק"ל בשם הרב הצדיק הקדוש מלובלין זי"ע ועכ"י אמן):
 
בעלון שיו"ל ע"י ארגון ערכים נקטו כאפשרות זו,
והסיקו מזה דכשאדם רוצה לכפור במשהו,
מספיק לו משהו מן המשהו שבזה יפקפק בדבר.
בפשטות סגי שמכחישים את משה אפילו במשהו וכו שכתב רש"י לגבי מכת בכורות שמשה נצרך לומר כחצות כדי שלא יכחישו אותו שהיה מעט לאחר חצות אע"פ שכל המכהתהיה כמו שמשה אמר.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון