אם אפשר להביא את התשובה של הגרי"ח במלואה מאחר שאיני מכיר את התשובה (בספר שלמת חיים לא משמע כך מהדו"ח או"ח נז)
ויש להקשות אם זה תלוי במציאות במה נחלקו המג"א והגר"א בזמן קר"ש האם משום לא ידעו את המציאות? וא"כ איך היום נידע את המציאות?
 
אם אפשר להביא את התשובה של הגרי"ח במלואה מאחר שאיני מכיר את התשובה (בספר שלמת חיים לא משמע כך מהדו"ח או"ח נז)
שו"ת תורת חיים (גרי"ח זוננפלד) סימן כג
ולא אמנע מלעורר בעיקר הדבר, מאחר שתלתה התורה ענין זמן ק"ש בשכיבה ובקימה, ולא נכתב בהדיא הזמן, אם דרך בני אדם מצד חולשתם שירדה לעולם משתנה, וכעת כולם ישנים יותר או קמים באיחור יותר, יש מקום לומר דיש כאן חיוב דאורייתא, והגם שלא מצאתי הדבר מפורש, לענ"ד הסברא נכונה, ומכל שכן במקום שטבע האקלים גורם לזה, מכל הלין אפשר לומר בזה "הנח להם לישראל"!
ויש להקשות אם זה תלוי במציאות במה נחלקו המג"א והגר"א בזמן קר"ש האם משום לא ידעו את המציאות? וא"כ איך היום נידע את המציאות?
שינוי המציאות בעיקרו בצורה גורפת קרה רק עם התפשטות החשמל
 
שו"ת תורת חיים (גרי"ח זוננפלד) סימן כג
ולא אמנע מלעורר בעיקר הדבר, מאחר שתלתה התורה ענין זמן ק"ש בשכיבה ובקימה, ולא נכתב בהדיא הזמן, אם דרך בני אדם מצד חולשתם שירדה לעולם משתנה, וכעת כולם ישנים יותר או קמים באיחור יותר, יש מקום לומר דיש כאן חיוב דאורייתא, והגם שלא מצאתי הדבר מפורש, לענ"ד הסברא נכונה, ומכל שכן במקום שטבע האקלים גורם לזה, מכל הלין אפשר לומר בזה "הנח להם לישראל"!

שינוי המציאות בעיקרו בצורה גורפת קרה רק עם התפשטות החשמל
ייש"כ. כעת ראיתי שהמנחת אשר (ויקרא סי' ט' אות ד') באמת תמה מדברי החזו"א הנ"ל על דברי התורת חיים. נמצא שהחזו"א כבר חלק עליו במפורש. (אכן כבודו סובר חלקו על החזו"א וכבר פלפלו בזה קודם).
המשנה ברורה כותב שזמן קימה הוה לפי שעות זמניות ויש להבין האם האנשים קמים לפי היום ארוך או קצר ופעמים ישנים הרבה זמן ופעמים מעט זמן? (לפעמים יש הפרש של שעה)
 
נערך לאחרונה:
המשנה ברורה כותב שזמן קימה הוה לפי שעות זמניות ויש להבין האם האנשים קמים לפי היום ארוך או קצר ופעמים ישנים הרבה זמן ופעמים מעט זמן? (לפעמים יש הפרש של שעה)
אפשר בהחלט שכשהיום קצר אנשים קמים יותר מוקדם להספיק יותר בזמנו שהאור היה מהשמש בלבד
 
מלשונו נראה שרק במקום שהאקלים גורם לזה הוא מקל להלכה ולא בשאר מקומות
חשבתי שתגיב כך
והנה תגובתי המוכנה במחשבתי
האקלים של תפוצת החשמל הרחבה הינו ג''כ אקלים ...
ובקיצור כונתו רק שיש לזה הצדקה הגיונית על משקל בני מלכים מה שנכון היום לגבי בחורי ישיבות
 
חשבתי שתגיב כך
והנה תגובתי המוכנה במחשבתי
האקלים של תפוצת החשמל הרחבה הינו ג''כ אקלים ...
ובקיצור כונתו רק שיש לזה הצדקה הגיונית על משקל בני מלכים מה שנכון היום לגבי בחורי ישיבות
הנה אם הענין תלוי סברא של שעת קימה ושכיבה אמאי יהא תלוי בסיבה נימא שיהא תלוי במציאות מתי קמים? נמצא דהגרי"ח אזיל אחר המקום שיהא ראוי לשעת שכיבה וקימה. ומעתה אולי אפשר לחלק בין דבר חיצוני שהוא חשמל לדבר שהוא בעצם המקום, כי דבר שהוא המקום הוא משנה את הדין את המקום משא"כ דבר חיצוני אין בכוחו לשנות כן.
 
הנה אם הענין תלוי סברא של שעת קימה ושכיבה אמאי יהא תלוי בסיבה נימא שיהא תלוי במציאות מתי קמים? נמצא דהגרי"ח אזיל אחר המקום שיהא ראוי לשעת שכיבה וקימה. ומעתה אולי אפשר לחלק בין דבר חיצוני שהוא חשמל לדבר שהוא בעצם המקום, כי דבר שהוא המקום הוא משנה את הדין את המקום משא"כ דבר חיצוני אין בכוחו לשנות כן.
חילוק מחודד
אבל למה להרוס את דברי הגרי''ח שפתח בסברא וכדי שלא יתקיפוהו היאך מדמה ללא מקור הוסיף הגדר שהיה מצוי בזמנו
ואם היה רואה את רבי @אברך מישיבת מיר עושה מהעיקר שבדבריו טפל ומהטפל עיקר לא היה שמח לכאורה
 
ברצוני להבין מנ"ל שזמן שכיבה וקימה הוא צורת החיוב שמא הוא רק הגדרת הזמן כלומר אם רצון התורה שיקראו בזמן השכיבה והקימה אזי זהו צורת החיוב בקרי"ש אבל רצון התורה הוא שיקראו עד ג' שעות ונקטה הזמן של בקומך שזה הוא הגדרת הזמן א"כ מ"ט שישתנה לפי העת ומה שאמרו במשנה שכן דרך בני מלכים אין ראיה שבדקו דוקא בזמנם שיתכן שידעו שאין שינוי מזמנם לזמן התורה וא"כ לשון זה מתפרש היטב על כל צד.
 
ברצוני להבין מנ"ל שזמן שכיבה וקימה הוא צורת החיוב שמא הוא רק הגדרת הזמן כלומר אם רצון התורה שיקראו בזמן השכיבה והקימה אזי זהו צורת החיוב בקרי"ש אבל רצון התורה הוא שיקראו עד ג' שעות ונקטה הזמן של בקומך שזה הוא הגדרת הזמן א"כ מ"ט שישתנה לפי העת ומה שאמרו במשנה שכן דרך בני מלכים אין ראיה שבדקו דוקא בזמנם שיתכן שידעו שאין שינוי מזמנם לזמן התורה וא"כ לשון זה מתפרש היטב על כל צד.
חבר יקר
הכול יתכן
אבל אין שום סיבה להניח כך
ההגיון הבריא מבין שהתורה רוצה שכשאתה הולך לשכב ולקום תייחד את שם ה'
ולא ש'במקרה' צלף זמן השכיבה והקימה לאיזה זמן עלום קדוש וסודי שדוקא אז יש לייחד את שם ה'
 
חילוק מחודד
אבל למה להרוס את דברי הגרי''ח שפתח בסברא וכדי שלא יתקיפוהו היאך מדמה ללא מקור הוסיף הגדר שהיה מצוי בזמנו
ואם היה רואה את רבי @אברך מישיבת מיר עושה מהעיקר שבדבריו טפל ומהטפל עיקר לא היה שמח לכאורה
אם היה רואה אותי בכל אופן הייתי בורח מפני המורא
ובכל אופן כל מה שכתב בתחילה כתב לפלפול, ולבסוף כשבא להסיק ההלכה כתב רק על מקום שהקלים כך.
 
ובכל אופן כל מה שכתב בתחילה כתב לפלפול, ולבסוף כשבא להסיק ההלכה כתב רק על מקום שהקלים כך.
והגם שלא מצאתי הדבר מפורש, לענ"ד הסברא נכונה, ומכל שכן במקום שטבע האקלים גורם לזה, מכל הלין אפשר לומר בזה "הנח להם לישראל"!
מבואר כאן הפך דבריך
 
ממש ממש לא
התורה אמרה לקרוא כשקמים
המשנה תרגמה את זה למציאות זמנה
וכהיום יש לתרגם למציאות זמננו
עם החלק הראשון אני מסכים באופן מוחלט, שחז"ל בהחלט ניתחו מה היא הגדרת שעת הקימה ועל פי זה פירשו את זמן קימה של התורה.
אבל עם החלק השני שצריך להתאים את זה לזמנינו, אני לא כל כך מסכים [וראיתי את מה שציינת לתשובת הגר"ח זוננפלד אך זה לימוד זכות, ורוב ככל הפוסקים לא חשבו לשנות את ההלכה].

ומה באמת הנקודה, מדוע באמת ההגדרה לא תשתנה? אני אגיד את דעתי וכמובן כל אחד יכול לחלוק.

כאשר חז"ל הגדירו זמן או דין, על דרך כלל הבחינה לא היתה מן המציאות בלבד אלא היא מעורבת בניתוח של עומק הענין, מה שנכון גם על פי שורשי העולם הפנימיים [ובמילים אחרות, דברי חז"ל בעניני הטבע קשורים למה שיהיו הרבה שיקראו 'קבלה'], אלו תובנות מעמיקות ביחס להגדרות החיים, הגדרת הלילה כזמן שינה מצד המהות גם אם אנשים ישארו ערים בגלל נרות (דבר שהיה מצוי גם בזמן חז"ל כמובן) אך כיון שדרך העולם על פי מהותו הוא שלילה זמן שינה, ויום זמן מעשה [דברים שיש להם ביטוי גם בהתגלות הנפש ואפשר לראות שבלילות יגררו בני אדם לשיחות ארוכות, עם רגש, לעומת היום שהאדם חדור מעשיות יותר דבר שלא קשור רק לשינה אלא הרבה לעצם הזמן של יום ולילה], וממילא בחנו זמן קימה על פי המהות של הדבר.

הלאה, אם נתבונן מדוע חז"ל השוו דווקא בני מלכים ולא לדוגמא אנשים עצלנים הבטלים ממלאכתם? (משלי ו, ט) וכמאמר הכתוב 'עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך', והרי סביר להניח שהעצלים רבים יותר מבני המלכים המועטים. אין זאת אלא כי חז"ל ראו בבני מלכים התנהגות בריאה המתואמת לדרכי העולם, לעומת שינה של עצלות שאינה מתואמת לטבע העולם האמיתי.

לדעתי אלו הם דברי החינוך (מצוה תכ) 'ולא משמע להו הקימה כל היום כמו השכיבה, שאין דרך אחד מבני אדם שהוא בריא שיקום ממטתו בסוף היום או אפילו באמצעו'.
כלומר ודאי שישנם אנשים שקמים אחרי זה, אבל זה נובע מחוסר בריאות [גופנית או נפשית], ועל כן אין מביאים ראיה מזה.

ואיך שאני מבין, גם כיום גדר הבריאות היא עד שלוש שעות, ואנשים בעלי מעש בדרך כלל לא יאחרו את קימתם אחרי שלוש שעות פחות או יותר, ואותם הנמרחים במיטתם, הדבר נובע מהיפוך סדרים פנימי גם אם הם יהיו רוב העולם, ועל כן אין קובעים על פיהם את ההלכה.

משא"כ בני בלכים, אשר בריאותם איתנה, ויש להם מה לעשות, אלא שאינם לחוצים, זה הוא המדד לשעת קימה מתי האנשים קמים כאשר הם בעלי מעש, אינם עצלים, אך מצד שני אינם לחוצים], וכמדומני שאם מעמיקים בזה, מגלים שלא באמת נשתנה המציאות כלל.

וכמובן זה הסתכלות כללית על כל גדרי חז"ל והשערתם, אבל אין כאן המקום.
 
הסברא נכונה אך כתב כן להלכה רק במקום שהמקלים שונה
למה אתה אומר על חשבונו ?
הוא אמר שכ''ש במקום שהאקלים שונה
מכל הלין הוא סך הכול למעשה שחוששים יותר
אבל ממש לא כלשונך
כל מה שכתב בתחילה כתב לפלפול
סברא נכונה היא לא לפלפול
 
וז"ל הגמ' ברכות יא' בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמייהו וטעמא דב"ש אלא ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה אמרי לך ב"ש א"כ נימא קרא בבקר ובערב מאי בשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש
לכאו' מאי קושייתם הרי גם לב"ה תלוי בזמן שכיבה ולא בבוקר ובערב
 
למה אתה אומר על חשבונו ?
הוא אמר שכ''ש במקום שהאקלים שונה
מכל הלין הוא סך הכול למעשה שחוששים יותר
אבל ממש לא כלשונך

סברא נכונה היא לא לפלפול
צודק!
אבל מסיום דבריו שכתב 'הנח להם לישראל' היינו שאין לנהוג כן לכתחילה להלכה אלא רק שאין לגעור בהם במי שעושה כן. וכמו שכתבת בתחילה שזה לימוד זכות על העושים כן.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון