מדברי תוס' (טז.) משמע שכל הטעם שאין מקנים דבר שלא בא לעולם בגלל חסרון בגמ''ד
וכן משמע מדבריו בכמה וכמה מקומות בש''ס שהחסרון הוא שאין גמ''ד (ומח' ר''מ ורבנן בגמירות דעת)
אמנם ידוע מה שהקשו ע''ז מגמ' כתובות (נח:) הקוב''ש ועוד. שם כתוב להדיא שיש חסרון שהדבר הנקנה אינו ברשות המקנה.
ובאמת מצינו כ-10 מחלוקות ראשונים שונות, משמע מהם שנחלקו האם החסרון הוא גמירות דעת או שאינו ברשותו (לראשונים אלו יש לבאר הסוגיא ב''מ טז. באופן אחר כמבואר בשט''מ שם, ובשו''ת נוב''י)
מה בעצם שורש מחלוקת הראשונים ? אולי בגדרי ''מעשה קנין'' (אם הוא גמ''ד, או חלות קנין וגמ''ד הוי תנאי, החקירה הידועה).
יש איזה כיוון ?
לא ראיתי מי שמבאר נקודה זו להדיא. (למרות שנראה שנח' בזה הראשונים בכ-10 או יותר מקומות, בנושאים שונים)
וכן משמע מדבריו בכמה וכמה מקומות בש''ס שהחסרון הוא שאין גמ''ד (ומח' ר''מ ורבנן בגמירות דעת)
אמנם ידוע מה שהקשו ע''ז מגמ' כתובות (נח:) הקוב''ש ועוד. שם כתוב להדיא שיש חסרון שהדבר הנקנה אינו ברשות המקנה.
ובאמת מצינו כ-10 מחלוקות ראשונים שונות, משמע מהם שנחלקו האם החסרון הוא גמירות דעת או שאינו ברשותו (לראשונים אלו יש לבאר הסוגיא ב''מ טז. באופן אחר כמבואר בשט''מ שם, ובשו''ת נוב''י)
מה בעצם שורש מחלוקת הראשונים ? אולי בגדרי ''מעשה קנין'' (אם הוא גמ''ד, או חלות קנין וגמ''ד הוי תנאי, החקירה הידועה).
יש איזה כיוון ?
לא ראיתי מי שמבאר נקודה זו להדיא. (למרות שנראה שנח' בזה הראשונים בכ-10 או יותר מקומות, בנושאים שונים)