לדעת הרמב"ם זה פשוט יותר שהרי הוא כותב חייב להראות את עצמו וזה שייך ע"י ההסיבה כפי שכותב הרמב"ם
אבל זה פשוט שלא שייך כל לילה, אני שואל לא לדעת הרמבם
כבר פרסמו כאן מה שכתב ה"אור החיים" הקדוש בפרשת בלק (במדבר כג, כב): "אמרו יודעי פנימיות התורה, כי כל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים. והוא אומרו (שם): א-ל מוציאם ממצרים, כי לא יציאה ראשונה לבד, אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר". וזו היא הכוונה: "ועכשיו" קרבנו המקום לעבודתו... עכשיו ממש... כל אחד מישראל יכול להתקרב בלילה הזה אל הקדושה...
נראה לך שמי שיחשוב על זה יקיים דינא דגמרא כפשטם?
לא יודע! מה כבודו אומר.
סליחה, טעיתי באשכול דומה, טעות הדומות, עכ"פ לעניננו אם זה הפשט ברמבם באמת לא הקשיתי מידי
לי נראה יותר שלא
forum-otzar-hatorah.co.il
כוח הציור הוא יסוד מוסד מהראשונים במעלה אצל כל בעלי המוסר.
מיסוד מוסד לצורת קיום מצווה הדרך די רחוקה
כאמור, יסוד מוסד שצריך כוח הציור ללות כל יהודי בהרבה מאוד תחומים.
אין כאן דמיון אלא הבנה, ובזה יש הרבה דרגות לחוש את זה.
מי אמר שצריך לחוש? לא מספיק לדעת את זה בשכל, הא גופא אני שואל מהכ"ת, האם מדברי הרמבם אתה מדייק כן?
כשאתה מדבר על קריאת שמע לא תגיד שהדמיון וההרגש ביחוד הבורא הוא מעיקר המצווה, אלא הוא קיום בהידור.
נכון! הבנה בשכל זה גם דרגה באמונה וכאילו הוא יצא ממצרים.
לראות לא משמע בעיני הדמיון?
האריך על זה הרש"ז מקעלם בספרו חכמה ומוסר
מפריע לי המילה דמיון, כי דמיון זה משהו לא אמיתי כמו חלום אבל הבנה בשכל זה דבר אמיתי אף שהוא לא חש אותו כל כך.