- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,885
- נקודות
- 695
בתפילה אנו אומרים - ממצרים גאלתנו מבית עבדים פדיתנו
בהגדה מברכים - "על גאולתנו ועל פדיון נפשנו"
בתורה מוזכר פעמים רבות - "כי דבר סרה על ה' אלוקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים, והפדך מבית עבדים"
בנביא מיכה - "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך"
מה ההבדל אם כן בין גאולה לפדות?
ראיתי בשם רבינו הגר"ח (הובא בהגדת בית הלוי עמ' קפט) בביאור נוסח הגדה של פסח על גאולתנו ועל פדיון נפשנו וז"ל: דחלוקה גאולה מפדיון בעיקרה וביסודה, דלשון גאולה מצאנו לגבי שדה אחוזה דחוזר ביובל כדכתיב [ויקרא כה, לא] "גאולה תהיה לו", והיינו דלשון גאולה הוא לשון של העברת רשות בעלמא [עיין רמב"ן שם, כא] משא"כ לשון פדיה מצאנו גבי פדיון מעשר שני ופדיון הקדש, והיינו דלשון פדיה הוא חלות בחפצא בעצמותה שנשתנה בה, דמקודם היתה הקדש ועכשיו היא חולין. והנה בעבדות ישנם ב' דברים, א', דין עבדות שהוא עבד בעצם, אע"פ שאינו עובד ומ"מ הוי עבד. ב', ועוד שעובד במציאות ולזה לא צריך שיהיה לו דין עבד, וביציאת מצרים הרי היו ב' הדברים, א' עצם זה שהקב"ה הוציאנו שלא נעבור לפרעה בפועל ועוד שביציאת מצרים נאמר [ויקרא כה, נה] עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ודרשו חז"ל [קידושין כב:] ולא עבדים לעבדים, דנאמר בזה, דכלל ישראל בעצמותם נעשו לבני חורין שאינם יכולים עוד להיות עבדים בחפצא וזהו מה שאומרים בתפילה "ממצרים גאלתנו" הכוונה שאין אנו עבדים עוד לפרעה דעל זה שייך לשון גאולה "ומבית עבדים פדיתנו" היינו דחל עלינו שם בן חורין ובעצם החפצא נפדינו מדין עבד עכ"ל.
ואמנם יש להעיר לפירוש זה מדברי הנביא ירמיה "כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" (פ' לא פסוק י'). משמע שגאולה גדולה מפדיון, שפדיון היא פעולה מועטת משא"כ גאולה שהיא גאולה גמורה.
וראיתי עוד בפי' המלבי"ם ירמיה על אתר, כתב לפרש בדרך שונה את המילים גאולה ופדות וז"ל: "פדה וגאלו". הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים. והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה) ע"כ.
בהגדה מברכים - "על גאולתנו ועל פדיון נפשנו"
בתורה מוזכר פעמים רבות - "כי דבר סרה על ה' אלוקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים, והפדך מבית עבדים"
בנביא מיכה - "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך"
מה ההבדל אם כן בין גאולה לפדות?
ראיתי בשם רבינו הגר"ח (הובא בהגדת בית הלוי עמ' קפט) בביאור נוסח הגדה של פסח על גאולתנו ועל פדיון נפשנו וז"ל: דחלוקה גאולה מפדיון בעיקרה וביסודה, דלשון גאולה מצאנו לגבי שדה אחוזה דחוזר ביובל כדכתיב [ויקרא כה, לא] "גאולה תהיה לו", והיינו דלשון גאולה הוא לשון של העברת רשות בעלמא [עיין רמב"ן שם, כא] משא"כ לשון פדיה מצאנו גבי פדיון מעשר שני ופדיון הקדש, והיינו דלשון פדיה הוא חלות בחפצא בעצמותה שנשתנה בה, דמקודם היתה הקדש ועכשיו היא חולין. והנה בעבדות ישנם ב' דברים, א', דין עבדות שהוא עבד בעצם, אע"פ שאינו עובד ומ"מ הוי עבד. ב', ועוד שעובד במציאות ולזה לא צריך שיהיה לו דין עבד, וביציאת מצרים הרי היו ב' הדברים, א' עצם זה שהקב"ה הוציאנו שלא נעבור לפרעה בפועל ועוד שביציאת מצרים נאמר [ויקרא כה, נה] עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ודרשו חז"ל [קידושין כב:] ולא עבדים לעבדים, דנאמר בזה, דכלל ישראל בעצמותם נעשו לבני חורין שאינם יכולים עוד להיות עבדים בחפצא וזהו מה שאומרים בתפילה "ממצרים גאלתנו" הכוונה שאין אנו עבדים עוד לפרעה דעל זה שייך לשון גאולה "ומבית עבדים פדיתנו" היינו דחל עלינו שם בן חורין ובעצם החפצא נפדינו מדין עבד עכ"ל.
ואמנם יש להעיר לפירוש זה מדברי הנביא ירמיה "כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" (פ' לא פסוק י'). משמע שגאולה גדולה מפדיון, שפדיון היא פעולה מועטת משא"כ גאולה שהיא גאולה גמורה.
וראיתי עוד בפי' המלבי"ם ירמיה על אתר, כתב לפרש בדרך שונה את המילים גאולה ופדות וז"ל: "פדה וגאלו". הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים. והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה) ע"כ.