הנידון הראשון
שבערוגות הבושם לרבו של האו"ז כתוב
שבמצה עשירה לא יצאו יד"ח לחם עוני אבל יד"ח מצה יצא
שזה כמו מצווה באפי נפשיה
ויש לדון אם לדבריו אסור לאכול מצה עשירה בער"פ שהרי יוצאים בה יד"ח
או"ד כיון שלא מקימים בה הקיום השלם לא נאסר
וגם במצה זו לכאו' לא צריך שימור לשמה דהא לא יכולה להחמיץ וא"כ א"צ לשמה
וא"כ מה הדין בגוי שעשה את המצה האם מהני להכי
ובגמ' לא משמע כן שכתיב מצה שנילושה ביין ושמן לא יוצאים בה יד"ח דהא אין חמץ משמע שלא יוצאים בזה ולא משמע שרק מצד הלחם עוני דא"כ למה לא הוי חמץ
הרב בקאן תי' דאולי הגמ' מתכוונת לסיפא של הפסוק ללחם עוני
הרב לובין תי' שמצה שנילושה במי פירות להרמב"ם שמצה שלשו במי פירות שלא ביין ושמן ודבש וע"כ ששייך שימור שלא יפול מים ואפשר לעשותה לשמה
הדז'יקעבר דן שמה שיוצאים בדמאי דהוא לחם עוני ונמצא שמצה עשירה האם יותר דמאי
במהר"ל כתב לחלק בזה דמצה עשירה שיש בה מים ומי פירות דבכה"ג אמנם לא יוצא י"ח לחם עוני אך מ"מ כיון שיש בה גם מים באה לידי חימוץ ויוצא בזה יד"ח מצה, [וראי' מכל המנחות באות מצה ואף שנילושות בשמן] וכת' מה"ט דיאסר לאכול מצה כה"ג בע"פ ודלא כדעת התוס', אך במצה שאין בה מים כלל שאינה באה לידי חימוץ אף ידי מצה לא יוצא וממילא שרי לאוכלה בע"פ.
כן הביא הרב גרינוואלד
והגיב הגרד"ל שמכיר, אבל הביא ראשון.
והסיף הגרח"מ אולמן שבמהר"ל כתוב שאסור לאכול בער"פ, ומבסתברא שגם לערוגת הבושם כך יהא.
כלומר שר' דב שאל אם לפי הערוגת הבושם אסור לאכול מצה עשירה בער"פ, כיון שיוצא בה דין מצה, ודלא כהשו"ע שהתיר לאכול מצה עשירה בער"פ, ואח"כ צידד לומר שגם לשיטתו מותר, כיון שלא יוצא בה י"ח בשלימות (כי חסר הטעם מצה), וע"ז אותו חכם רצה להביא ראיה מהמהר"ל שאסר לאכול מצה עשירה עם מים, אע"פ שא"א לצאת בה מצוה בשלימות, וא"כ ה"ה במצה עשירה רגילה אליבא שהערוגת הבושם.
אבל אפשר לדחות שאע"פ שא"א לצאת בה בשלימות, אכתי יש בה מים, ולכן יש בה חצי מצה רגילה, אלא שהחצי השני מבטל אותה, וא"א לצאת בה י"ח בלילה (כמו חצי עבד וחצי בן חורין, שלא יכול לתקוע בשופר בגלל החצי הפטור), משא"כ מצה זו שאין בה טיפת מים, ולכן אין בה בכלל צד של מצה רגילה. ולכן אולי יהיה מותר לאכלה בער"פ.
אבל באמת המהר"ל זה לא ממש כמו הערוגת הבושם, שהערוגת הבושם דיבר על מצה עשירה לגמרי, כלומר ללא מים כלל, וע"ז הוא חידש שיש להם דין מצה (אבל לחם עוני ליכא), אבל במהר"ל מיירי על מצה עם מים ומי פירות, ולכן יש לה גם דין מצה (בגלל המים) אבל ליכא לחם עוני, אבל אין ממנו ראיה כ"כ למצה עשירה ללא מים כלל.
כך כותב המהר"ל (גבורות ה' פרק מח) וז"ל: ר"ת שהיה מתיר בודאי כהאי גוונא התיר והא לא הוי טעמא משום מצה עשירה שזה שייך במצה שיש בה מים ומי פירות ביחד דזה בא לידי חמוץ רק דהוי מצה עשירה, אבל אם נלושה במי פירות בלבד דבר זה לא בא לידי חימוץ ושרי לגמרי: