- הודעות
- 714
- תודות
- 2,849
- נקודות
- 196
והנה האם יש איסור להעביר זרעו למולך באשה שמעביר בנה עיין טל תורה סנהדרין סד: שהביא בשם השטמ''ק דאשה פטורה דזרעו כתיב בלשון זכר, וכתב ע''ז דהוא חידוש גדול וחכם אחד העיר לו מתו"כ פ' קדושים פ' י"ג דמרבה נשים ועבדים, אבל לענין עבדים תמוה לומר דחייב דהא אין זרעו מתייחס אחריו וע' במנ"ח מ"ע ר"ח כתב בפשיטות דעבד פטור דאין לו חיים עיי''ש עוד, ועיין דובב משרים ח''א סימן קמב שמאריך בזה עיי''ש, ועיין בחינוך מצוה רח שכתב שנוהג באנשים ונשים ודלא כהשטמ''ק
והנה לכאורה יש להעיר מפסוק מפורשת בפרשת שופטים כתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש [יח י] ולכאורה מצד הלשון לא ימצא בך היינו גם בנשים וא''כ מקרא מפורש הוא שגם נשים מחויבים בזה
והראני החברותא שלי שכדבר הזה מפורש הוא בגמ' סנהדרין פה: ת''ר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו [דברים כד ז] אין לי אלא איש שגנב, אשה מניין ת"ל וגונב איש ומכרו [שמות כא טז] וכו', הרי מפורש דאע''ג דמצד קרא אחד היה במשמע למעט נשים, מ''מ כיון דבקרא אחריני כתיב סתמא וגונב איש דמשמע אפ' אשה הרי מרבינן דגם אשה חייב, וא''כ ה''ה הכא אפשר לרבות נשים מכח הפסוק לא ימצא בך, וביותר שבגמ' סנהדרין דף סג: מפורש מסר והעביר למולך ולא באש יכול יהא חייב נאמר כאן להעביר ונאמר להלן לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה להלן באש אף כאן באש, הרי דילפינן חד מהשני וא''כ ה''ה נימא יכול אשה פטורה כיון דכתיב מזרעו ולא זרעה ת''ל לא ימצא בכל אופן דגם אשה חייבת וצ''ע
והנה ת''ח אחד הקשה שהרי כל התורה נכתבה בלשון זכר ומכח השוה הכתוב אשה לאיש ידעינן דכל הדינין שייכים גם באשה, וא''כ מה דייק השטמ''ק מדכתיב זרעו דנדרש ולא זרעה, אלא הראני לדברי החמדת ישראל נר מצו הלאוין ד' דאין הדרשא מצד זרעו ולא זרעה אלא מצד שאין הבן מתייחס אחר האם ומציין לערכין דף ז. דהבנים הם ממונם של בעל עיי''ש, ומעתה שפיר מיושב שאע''ג דכתיב בפרשה לא ימצא בך מעביר בנו ובתו מ''מ קאי רק על האב שהבן והבת מתייחסין אחריו ולא להאם שאינו בנה ואינו בתה ופשוט
אמנם עדיין יש לדון לפי מה ששכתב הצפנת פענח שגם בן שאינו ודאי בנו ורק מוחזק שהוא בנו יש בזה איסור להעבירו למולך, [ולכן לא ילפינן מכאן דאלזינן בתר רוב שהוא אביו] דכמו''כ יש לדון בעבד שאע''פ שאין הבן מתייחס אחריו מ''מ כיון שהוא מוחזק כבנו יש בזה חיוב ואיסור להעביר למולך א''כ ה''ה נימא כן לגבי אשה וצ''ע
והנה לכאורה יש להעיר מפסוק מפורשת בפרשת שופטים כתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש [יח י] ולכאורה מצד הלשון לא ימצא בך היינו גם בנשים וא''כ מקרא מפורש הוא שגם נשים מחויבים בזה
והראני החברותא שלי שכדבר הזה מפורש הוא בגמ' סנהדרין פה: ת''ר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו [דברים כד ז] אין לי אלא איש שגנב, אשה מניין ת"ל וגונב איש ומכרו [שמות כא טז] וכו', הרי מפורש דאע''ג דמצד קרא אחד היה במשמע למעט נשים, מ''מ כיון דבקרא אחריני כתיב סתמא וגונב איש דמשמע אפ' אשה הרי מרבינן דגם אשה חייב, וא''כ ה''ה הכא אפשר לרבות נשים מכח הפסוק לא ימצא בך, וביותר שבגמ' סנהדרין דף סג: מפורש מסר והעביר למולך ולא באש יכול יהא חייב נאמר כאן להעביר ונאמר להלן לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה להלן באש אף כאן באש, הרי דילפינן חד מהשני וא''כ ה''ה נימא יכול אשה פטורה כיון דכתיב מזרעו ולא זרעה ת''ל לא ימצא בכל אופן דגם אשה חייבת וצ''ע
והנה ת''ח אחד הקשה שהרי כל התורה נכתבה בלשון זכר ומכח השוה הכתוב אשה לאיש ידעינן דכל הדינין שייכים גם באשה, וא''כ מה דייק השטמ''ק מדכתיב זרעו דנדרש ולא זרעה, אלא הראני לדברי החמדת ישראל נר מצו הלאוין ד' דאין הדרשא מצד זרעו ולא זרעה אלא מצד שאין הבן מתייחס אחר האם ומציין לערכין דף ז. דהבנים הם ממונם של בעל עיי''ש, ומעתה שפיר מיושב שאע''ג דכתיב בפרשה לא ימצא בך מעביר בנו ובתו מ''מ קאי רק על האב שהבן והבת מתייחסין אחריו ולא להאם שאינו בנה ואינו בתה ופשוט
אמנם עדיין יש לדון לפי מה ששכתב הצפנת פענח שגם בן שאינו ודאי בנו ורק מוחזק שהוא בנו יש בזה איסור להעבירו למולך, [ולכן לא ילפינן מכאן דאלזינן בתר רוב שהוא אביו] דכמו''כ יש לדון בעבד שאע''פ שאין הבן מתייחס אחריו מ''מ כיון שהוא מוחזק כבנו יש בזה חיוב ואיסור להעביר למולך א''כ ה''ה נימא כן לגבי אשה וצ''ע