יש לדון, האם חומרת איסור ביזוי תלמיד חכם,נאמרה דווקא על עם הארץ או גם מתלמיד חכם לתמיד חכם.
והנה, מצינו שכתב השו"ע (יו"ד שלד מז):
"וכן החכם בעצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר כנגדו ואין צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה החכם ואם מת החכם באים שלשה ומתירין לו".
משמע שדווקא לעם הארץ יכול לנדות.
מאידך מצינו, שלגבי עקביא בן מהללאל (בעדויות ה, ו):
"הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין מַשְׁקִין לא אֶת הַגִּיּוֹרֶת וְלא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחֲרֶרֶת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַשְׁקִין. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶֹה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחֲרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמַר לָהֶם: דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ. וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה! שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָּל אָדָם מִיִּשְֹרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וְאֶת מִי נִדּוּ? אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטַהֲרַת יָדַיִם"
ואם כן מצינו שגם את עקביא מהללאל נידו על שביזה כבודם של שמעיה ואבטליון, אע"פ שהיה תלמיד חכם, וגםרבי יהודה לכאורה לא חלק על עצם העניין?
וראיתי בזה ב' תירוצים (אביא המקורות בלנ"ד בהמשך):
א. יש אומרים, שבאמת רבי יהודה חולק על עצם הדבר, וסובר שבגלל שעקביא היה ת"ח ואדם גדול לא היו מנדים אותו בשביל זה (אמנם לכאו' חכמים חולקים ע"ז).
ב. יש אומרים, שתלמיד חכם שביזה ת"ח מופלג ממנו מנדים, אבל בשוים (או עכ"פ בשאינו מפולג מחבירו) אין מנדים.
קישור לאשכול המרכזי שמרכז נושאים אלו
והנה, מצינו שכתב השו"ע (יו"ד שלד מז):
"וכן החכם בעצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר כנגדו ואין צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה החכם ואם מת החכם באים שלשה ומתירין לו".
משמע שדווקא לעם הארץ יכול לנדות.
מאידך מצינו, שלגבי עקביא בן מהללאל (בעדויות ה, ו):
"הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין מַשְׁקִין לא אֶת הַגִּיּוֹרֶת וְלא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחֲרֶרֶת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַשְׁקִין. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶֹה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחֲרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמַר לָהֶם: דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ. וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה! שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָּל אָדָם מִיִּשְֹרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וְאֶת מִי נִדּוּ? אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטַהֲרַת יָדַיִם"
ואם כן מצינו שגם את עקביא מהללאל נידו על שביזה כבודם של שמעיה ואבטליון, אע"פ שהיה תלמיד חכם, וגםרבי יהודה לכאורה לא חלק על עצם העניין?
וראיתי בזה ב' תירוצים (אביא המקורות בלנ"ד בהמשך):
א. יש אומרים, שבאמת רבי יהודה חולק על עצם הדבר, וסובר שבגלל שעקביא היה ת"ח ואדם גדול לא היו מנדים אותו בשביל זה (אמנם לכאו' חכמים חולקים ע"ז).
ב. יש אומרים, שתלמיד חכם שביזה ת"ח מופלג ממנו מנדים, אבל בשוים (או עכ"פ בשאינו מפולג מחבירו) אין מנדים.
קישור לאשכול המרכזי שמרכז נושאים אלו
נערך לאחרונה:
