הנה איתא בגמ' דנשרפה פרה בשני בניסן נמצא דעד ח' ניסן לא נטהרו ואיך הקריבו קורבנו בטומאה, והנה גבי קורבנות ציבור איכא למימר דטומאה הותרה בציבור, אך הניחא קרבנות ציבור אך איך הקריבו את קורבנות הנשיאים.
כמו בקרבן פסח שכולם מתכנסים יחדיו לעשותו, אולי גם כאן זה דומה שכאילו כל הציבור המנה את ראש שבטו וכו' והיה במצב של חגיגה. (איני יודע הגדרים המדוייקים לבא בכנופיא, וייתכן מאוד שטעיתי בהבנה)
הנה איתא בגמ' דנשרפה פרה בשני בניסן נמצא דעד ח' ניסן לא נטהרו ואיך הקריבו קורבנו בטומאה, והנה גבי קורבנות ציבור איכא למימר דטומאה הותרה בציבור, אך הניחא קרבנות ציבור אך איך הקריבו את קורבנות הנשיאים.
היינו מדכתיב נשיא ליום נשיא ליום נמצא שקבוע להם זמן
ומצאתי במשך חכמה (במדבר פ"ז פי"ז) כתב דכיון דהוה זמנו בשבת דכתיב נשיא א' ליום הוה כקורבנות ציבור דדוחים את השבת כיון דזמנם בו ביום, ועי' בעמק דבר (שם פמ"ח) דפירש דדין קורבנות אלו כקורבנות ציבור אע"פ שהם קורבנות יחיד כיון דבאו מחמת חנוכת המזבח, ע"ש.
להרבנים @פנחס ע@הצעיר שבחבורה
נמצא שיש ב' מהלכים להתיר את הקרבנות הנשיאים להקרב בטומאה.
א. הוראת שעה.
ב. מדין טומאה בציבור דשרי דקרבנות אלו הוו כקרבות ציבור.
להרבנים @פנחס ע@הצעיר שבחבורה
נמצא שיש ב' מהלכים להתיר את הקרבנות הנשיאים להקרב בטומאה.
א. הוראת שעה.
ב. מדין טומאה בציבור דשרי דקרבנות אלו הוו כקרבות ציבור.
לא כ"כ ירדתי לסוף דעת כבודו.
דמהגמ' במועד קטן מדשמע דחינוך דוחה את השבת אך לא ניזכר שם סברא שידחה את הטומאה.
ואדרבה זכור לי סברא של האחרונים לגבי הדלקת המנורה בחנוכה שלא נימא טומאה הותרה בציבור מחמת שהיה שם דין חינוך ואין דין טומאה הותרה בציבור בחינוך.
מצאתי עכשיו כי מדברי ר' שלמה קלוגר (הג' חכמת שלמה או"ח סי' תרע א') נראה כן דכתב דאפילו למאן דאמר טומאה הותרה בציבור היינו לגוף העבודה, דילפינן (פסחים סו, ב) מאיש נדחה ואין ציבור נדחין. אבל לחנך בתחילה הבית המקדש, ודאי החינוך בתחילה צריך להיות בטהורים. וכ"כ בגליוני הש"ס בשבת.