התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,742
תודות
17,284
נקודות
895
ונשמרתם מאד לנפשותיכם

הפירוש הפשוט של מצות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', הוא בנוגע לזהירות מן החטא של עשיית פסל של תמונת צורה מסוימת. אולם במסכת ברכות (לב, ב) מובא מעשה בהגמון ששאל לחסיד אחד מדוע לא הפסיק מתפילתו לתת לו שלום, והזכיר ההגמון שני כתובים על החיוב להיזהר מסכנה: א. (לעיל פסוק ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד. ב. וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם. וכבר כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קיא) שאף שדברים אלו אמר ההגמון, מכל מצינו בגמרא (שבועות לו, א) שהסכימו לכך, ודרשו מהכתוב 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד' איסור לא תעשה שלא לקלל עצמו, וגם הרמב"ם (הל' רוצח יא, ד) והשלחן ערוך (חו"מ סי' תכ"ז, ח) למדו את החיוב לשמור הגוף מכל סכנת נפשות, מהפסוק רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד [אך יש לשים לב, שלא הזכירו כלל את הכתוב 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'].
תורה שבכתב​
 
איזוהי קנאה טובה?
בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת (ד, לט)

'בשמים' - בצרכי שמים, מה שנוגע לעבדות הבורא, תסתכל 'ממעל', על יהודים שהם למעלה ממך, ותקנא ותשאף להיות כמו אלו שיש בהם מעשים טובים יותר ממך. אבל 'ועל הארץ' - בעסקי הגוף הנוגע לעולם הזה, אל תקנא באנשים שיש להם יותר ממך, אלא תסתכל 'מתחת' שיש אביונים יותר ממך, ותשמח בחלקך.​

(קדושת לוי, פרשת אמור, תורה שבכתב)​
 
חיזוק במצוות, קבלת התורה, והתעוררות לתשובה
מה בפרשה:
תחינת משה להיכנס לארץ | שכר ותועלת בשמירת המצוות | מעמד קבלת התורה | איסור עשיית פסל | התרחקות מהגוים | התעוררות תשובה באחרית הימים | ערי מקלט | פרשת שמע, תפילין ומזוזה | אהבת ה' לבני ישראל.

בפרשת ואתחנן ממשיך משה רבינו את דרשת הפרידה מישראל וההכנה לקראת כניסתם לארץ, בדברי התעוררות על חובת ומעלת שמירת מצוות ה', והוא גם מציין את חובת זכירת מעמד קבלת התורה בו שמעו את דבר ה' מתוך האש.

א. מתנת חינם


לאחר שמשה כבש את ארץ סיחון ועוג, הוא חשב שהתבטלה הגזירה שהוא לא יכנס לארץ, לכן התחנן אז לפני ה' שיתן לו מתנת חינם ויזכהו להיכנס לארץ. אולם ה' אמר לו שלא יתפלל עוד, כי הוא לא יכנס לארץ, אבל מאחר ובתפילתו ביקש גם לראות את הארץ, יעלה לראש ההר, ומשם יראה את כל הארץ. רק יהושע יכניס את העם, ולכן משה ציוה לו לקבל את ההנהגה, על אף הטרחות והמריבות, ושיהושע עצמו ילך לפני ישראל בכל מלחמות כיבוש הארץ.

ב. מחול לכם

מוסיף משה ואומר לישראל: אני לא זכיתי שהחטא שלי יימחל, אבל אתם, אף שחטאתם בעבודה זרה, הכל מחול לכם ואתם חיים כולכם ותזכו להיכנס לארץ. אולם עליכם ליראה את ה', ולהיזהר בשמירת המצוות, לא להוסיף עליהם ולגרוע מהם, ורק כך תיחשבו כחכמים בעיני הגוים, ולמען ייטב לכם כל הימים.

ג. אשר בחר בנו

משה מזכיר את הניסים שעשה ה' ביציאת מצרים, ושה' בחר בישראל לו לעם. ומזהיר אותם לזכור את מתן תורה בסיני, שם ראו כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, ויש ללמד כל זאת לדורות הבאים.

ד. עבודה זרה

בדבריו מזהיר משה את ישראל שלא לעשות פסל וכל צורה, ושלא לנסות את ה'. אם יעבדו עבודה זרה, ילכו בגלות בין הגוים. אך הוא מתנבא שבאחרית הימים, כאשר יתגברו הצרות בגלות, ישובו בתשובה, והקב"ה ברחמיו יקבל תשובתם.

ה. מצוה הבאה לידך

על אף שערי המקלט בצד המזרחי של הירדן לא קלטו רוצחים בשוגג, עד שהוקמו ערי מקלט בארץ כנען, בכל זאת אמר משה 'מצוה שאפשר לי לקיימה – אקיימנה', ולכן, הכין משה את שלשת ערי המקלט: א. 'בצר' – במדבר בארץ המישור, בנחלת בני ראובן. ב. 'ראמות' – בגלעד, בנחלת בני גד. ג. 'גולן' – בארץ הבשן, בנחלת בני מנשה.

ו. האש הגדולה

מכאן ולהלן, עד סוף פרשת כי תבוא, חזר משה שוב על מצוות התורה, ומזכיר גם את עשרת הדברות שנאמרו בסיני, כאשר בני ישראל – מרוב פחדם מהאש הגדולה - ביקשו לשמוע את הדברות מפי משה, ולא מפי ה'.

ז. ה' אחד

בתחילת החזרה על המצוות מקדים משה את פרשת שמע ואומר להם: שמע ישראל! השי"ת שעכשיו הוא רק אלקינו, עתיד להיות ה' אחד, כאשר כל העמים יקראו בשם ה'. בפרשת שמע מוזכרות המצוות: א. אמונה באחדות ה'. ב. אהבת ה' בכל לב ונפש וממון, ובכל מצב. ג. לימוד וידיעת התורה, ולימוד לתלמידים. ד. קריאת שמע. ה. תפילין. ו. מזוזה. כאשר הבן החכם ישאל טעם לשמירת המצוות, יש לענות לו שהקב"ה הוציאנו ממצרים על מנת שנשמור המצוות לטוב לנו כל הימים.

ח. התרחקות מהגוים

עוד מזהיר משה את ישראל שריבוי השפע בארץ לא יגרום להם לעזוב את ה', וכן מוזהרים הם להכות את האומות ולאבד את אליליהם, להתרחק מהגוים, לא לחון אותם, ולא להתחתן עמהם.

ט. אהבה ושכר

ה' אוהב את ישראל, לפי שהם מתנהגים בענווה, ובגלל שבועת האבות. את שכר המצוות שומר ה' גם לאחר אלפיים דור, ועיקר השכר לצדיקים הוא לעולם הבא.
תורה שבכתב​
 
ריקוד מול השריפה
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה) ובכל מאדך - בכל ממונך (רש"י).

פעמיים בכל יום אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים באהבה ואומרים גם 'בכל מאדך' כפירוש רש"י – 'בכל ממונך'. לאמר, יהודי מוסר את כל אשר לו, את כל רכושו וכל ממונו, למען קיום מצוות ה' ולמען כבוד שמו יתברך. שום שיקול של הוצאת ממון או הפסד כביר, לא יעמוד בדרכו בשעה שהשיקול הוא כבוד שמים ועשיית נחת רוח לאבינו שבשמים.

ישב פעם מרן הגאון חכם רבי בן ציון אבא שאול זי"ע, ראש ישיבת 'פורת יוסף', ומסר שיעור לפני בעלי בתים בדיני איסור כיבוי בדליקה הפורצת בשבת, והסביר שבמקום שאין סכנת נפשות אסור לכבות, אף שכיבוי היא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואיסורו מדרבנן. הוא הרחיב בכך שאדם חייב למסור כל רכושו כדי שלא לעבור על איסור מדרבנן, ותיאר כיצד רואה האדם את כל רכושו עולה בלהבות, ויכול להציל את כל ניירות הערך שיבטיחו את עתידו, ועומד שם נכרי וצינור המים בידו וממתין רק לפקודה לכבות הדליקה, שהוא רק איסור דרבנן של אמירה לנכרי, והיהודי צריך לשתוק ולא לומר לנכרי לכבות.

ישב שם בשיעור יהודי פשוט שנחרד למשמע הדברים, והתפרץ בשאלה: 'מה היה כבוד הרב בעצמו עושה? אם הרב היה רואה את כל רכושו עולה חלילה באש בשבת, האם הרב לא היה עושה כלום?!'.

נענה חכם רבי בן ציון: לא אמרתי שאשב בשקט ולא אעשה כלום! בוודאי שאעשה משהו! אקום וארקוד, אשיר ואשמח, בשבח להשי"ת שזיכה אותי לקיים מצות 'ואהבת את ה' אלקיך וגו' בכל מאודך - בכל ממונך'!
תורה שבכתב​
 
תחינת משה להיכנס לארץ • ראיית הארץ • איסור בל תוסיף ובל תגרע

נלמד על תחינתו של משה רבינו לבטל את הגזירה שנגזרה עליו שלא ייכנס לארץ, אולם ה' אמר לו שלא יתפלל עוד כי הגזירה לא תתבטל, הוא רק יעלה על ההר לראות את כל הארץ, ויצווה ליהושע להנחיל את הארץ. משה מצווה את ישראל לקיים את המצוות בלי להוסיף או לגרוע מהם.

תחינה:

אומר משה לבני ישראל: לאחר שכבשתי את ארץ סיחון ועוג (כפי שלמדנו בסוף הפרשה הקודמת), הייתי סבור שמא הותר הנדר שנדר ה' שלא אכנס לארץ.

מתנת חינם:
לכן, באותו עת התפללתי אל ה' בלשון תחינה (שהיא אחד מעשר לשונות של תפילה).
פירוש נוסף: לפי שאמר ה' 'וחנותי את אשר אחון', לפיכך ביקשתי אף אני מתנת-חינם, כדרך הצדיקים שמבקשים מתנת חינם, למרות שיכולים לבקש בזכות מעשיהם הטובים.

התחלת להראות:
וכך היתה תפילתי: אתה ה' רחום בדין, וכבר התחלת להראות לי עבדך את מלחמת סיחון ועוג, שם ראיתי את גודל מידת טובך, ואת יד ימינך הפשוטה לבאי עולם לקבל שבים, ואת ידך החזקה בה אתה כובש ברחמים את מידת הדין. ובכן, הראני נא גם את מלחמת 31 מלכים בכיבוש הארץ.

כח התפילה:
ומדרשו: בחטא העגל, למרות שלא הייתי תופס בך, בכל זאת אמרת לי 'ועתה הניחה לי', ובכך פתחת לי פתח לדעת שגם כאשר נגזרה גזירה הדבר תלוי בתפילה, ולכן סברתי גם עכשיו להתפלל לבטל את הגזירה.

מי ימחה:
כי אין אתה כמו מלך בשר ודם שיש לו יועצים ושרים המוחים בידו כשרוצה להעביר על מידותיו ולגמול חסד לפנים משורת הדין, ואתה ה' אין עוד בשמים וארץ שיעשה כמעשיך וגבורותיך וימחה בידך אם תמחל לי ותבטל את הגזירה.

ירושלים והמקדש:
על כן מתחנן אנכי בלשון 'נא' של בקשה, שאזכה לעבור ולהיכנס לתוך הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ולראות אותה, ואת ההר הטוב של ירושלים, ואת בית המקדש הנקרא 'לבנון'.

איני מניחך:
בתוך תפילתו של משה אמר לפני ה': 'איני מניחך עד שתודיע לי אם תעשה בקשתי, או לאו'.

רב לך:
אולם אתם בני ישראל גרמתם שה' התמלא כעס וחמה עלי ואמר לי: כבר התפללת רבות, ודי בכך, כדי שלא יאמרו הבריות 'הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן' – כלומר כמה הקב"ה אינו שומע בקולך וכמה אתה מתעקש להתפלל.

רב טוב:
פירוש נוסף: רב טוב צפון לך, הרבה יותר ממה שאתה מבקש להיכנס לארץ.

וראה בעיניך:
אך בכל זאת, אף שלא תעבור את הירדן הזה, אבל מאחר ובתוך תפילתך ביקשת גם לראות את הארץ, אני מראה לך את כולה. לכן, עלה לראש פסגת ההר, ומשם תישא עיניך ותראה לארבע רוחות השמים, מערב וצפון, דרום ומזרח.

הוא יעבור:
עוד ציוה ה' למשה: עליך לצוות את יהושע שיקבל עליו את ההנהגה למרות כל הטרחות והמשאות והמריבות, וגם תחזק אותו בדברים שלא יחשוש לומר 'כשם שמשה רבי נענש בגללם שאינו נכנס לארץ כך גם אנכי אענש', אלא מבטיחו אני כי הוא יעבור!

יהושע במלחמה:
גם תזהיר את יהושע שרק אם הוא בעצמו יעבור לפני העם במלחמותיהם, אזי יוכלו לנחול את הארץ, אבל אם לא ילך לפניהם לא ינחלו. כך אכן היה במלחמת העי שכאשר יהושע לא הלך לפני העם והגוים הכו בישראל, נפל יהושע על אפיו, ואמר לו ה': הרי אמרתי לרבך שרק אם הוא עובר הם נוחלים.

הכל מחול:
מוסיף משה ואומר לעם ישראל: אני לא זכיתי שימחל החטא שלי, ואילו אתם, למרות שנצמדתם לעבודה זרה כאשר התיישבנו בגיא מול בית-פעור, בכל זאת הכל מחול לכם, וכעת כאשר תשמעו אל החוקים והמשפטים אזי תחיו ותבוא לרשת את הארץ שנשבע ה' לאבותיכם.

בל תוסיף ובל תגרע:
ואתם אל תוסיפו על המצוות שציוויתי אתכם, כגון לעשות חמש פרשיות בתפילין או ליטול חמשת מינים בלולב, או להטיל חמש ציציות. ומצד שני גם לא תגרעו מהמצוות, לעשות שלש פרשיות בתפילין ושלש מינים בלולב ושלש ציציות.

חיים כולכם:
הלא עיניכם רואות כי ה' השמיד מקרבכם את כל מי שהלך אחרי בעל פעור, ואילו אתם הדבקים בה' אלקיכם – חיים כולכם היום!
תורה שבכתב​
 

נשיקת התפילין והמזוזה מצלת מנגעי בני אדם​


וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (ו, ט).
ידוע אומרם ז"ל (אבות פ"ב) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", וכמו הזריעה אשר לפעמים זורעים זריעה מועטת ולבסוף יעלה ויצמח ועושה פרי רב, כן 'במצוה קלה' נדמה לאדם שהיא קטנה בכמותה, ובאמת כי באיכותה גדולה היא למאוד, כי יש בה סגולות יקרות מפלאות תמים דעים, וכמו למשל נשיקת התפילין והמזוזה המצלת מנגעי בני אדם הנולדים מרוחות רעות ואורבים וכו'.
עבודת ישכר – פר' תזריע, גליון מחוברים​
 
שקול שבת כנגד כל התורה כולה

וידעת היום והשבות אל לבבך (ד, לט).
יתבאר על דרך אומרם ז''ל (שמו''ד פ' כ''ה) שקול שבת כנגד כל התורה כולה, והנה לפי שיבא היצר ויאמר לאדם מה כחך כי תיחל לקיים כל התורה כלה שהיא שלימות האדם, ומה גם אדם שעברוהו רעות רבות ירחיקהו היצר מה תוכל לתקן את אשר פעלו ידיך מהרעות, לזה אמר משה וידעת היום אותו שכתוב בו היום שהוא השבת דכתיב (שמות ט''ז כ''ה) כי שבת היום תן דעתך עליו ובו תשיב אל לבבך כי הוא שקול כנגד כל התורה, וזה יועיל לסתור ב' טענות בין לתקן מה שעברוהו מהמרדים בין להשלמת הנפש, שעל ידי שמירתו הרי הוא כאלו קיים תרי''ג מצות.
אור החיים הק' - בפרשתנו
 
האם מותר לחקוק את עשרת הדברות מעל ארון הקודש?

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (דברים ה, יט)

המגן-אברהם (סי' א' סק"ט) פוסק שאסור לכתוב את עשרת הדברות על קונטרס המיוחד בציבור, וזאת על פי דברי הרמ"א שם שאסור לומר בציבור בכל יום את עשרת הדברות, מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו. גם המשנה ברורה (סקט"ז) מביא להלכה את איסור כתיבת עשרת הדברות על קונטרס מיוחד בציבור.​

דעת האוסרים

והנה בבתי כנסת רבים נהוג לכתוב מעל ארון הקודש, או לרקום על הפרוכת, את קיצור עשרת הדברות, והשאלה הנשאלת האומנם הדבר מותר.

יש מגדולי הפוסקים שאכן כתבו בספריהם שאין לכך כל היתר על פי הלכה, כפי שכתב בשו"ת תשורת שי (קמא סי' ג'), ובשו"ת זכר יהוסף (או"ח סי' י"ט אות ב'), ובשו"ת בצל החכמה (ח"ג סימן קיב). גם בספר נמוקי אורח חיים (סי' א' אות ד') מעיד שאביו הגה"ק בעל דרכי תשובה ממונקאטש זי"ע הזהיר על כך, וגם במקומות שכבר קבעו את עשרת הדברות פעל להסיר אותם.​

קיצור עשרת הדברות

לעומת זאת כמה פוסקים כתבו להתיר את הדבר, בפרט אחרי שאנו רואים שנהגו כך בקהילות קודש במשך מאות שנים ולא מיחו חכמים בידם. והנימוק להתיר: היות ואין כותבים את כל נוסח עשרת הדברות, רק את תחילת הדברות בשתי מילים, שוב אין זה בגלל האיסור (אורח נאמן סקנ"א; שו"ת באר משה ח"ג סי' קפ"ה; שו"ת שרגא המאיר ח"ה סי' קי"ז).​

בארון קודש ובפרוכת

יש שכתבו סיבה נוספת להתיר את הדבר, היות וכותבים זאת מעל ארון הקודש או על הפרוכת, שוב אין חשש דתערומת המינין שיאמרו אין תורה אלא זו, שהרי כאילו מכוונים בזה להורות שכל הכתוב בספר תורה שבארון הקודש הוא כמו עשרת הדברות, והכל ניתן למשה בסיני (אורח נאמן שם).​

הלכה למעשה:

יש האוסרים לכתוב את עשרת הדברות מעל ארון הקודש, אך המנהג בהרבה מקומות להקל בזה ויש מהפוסקים שכתבו להתיר כיון שאין כותבים את כל הדברות רק שתי מילים מכל דיבור, ויש שכתבו עוד סברות להתיר בזה.
תורה שבכתב
 
תלמידים כבנים
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (דברים ו, ז) אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים (רש"י).

אם אכן כוונת הכתוב היא ללימוד עם התלמידים מדוע לא נכתב במפורש 'ושננתם לתלמידיך'? אלא, שהתורה מלמדת אותנו בכך יסוד נכבד, שהדרך להעמדת תלמידים, היא רק כאשר מתייחסים אליהם כמו 'בנים', באופן של 'ושננתם לבניך – אלו התלמידים'!​

(הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, תורה שבכתב)​
 
תלמידים כבנים
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (דברים ו, ז) אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים (רש"י).

אם אכן כוונת הכתוב היא ללימוד עם התלמידים מדוע לא נכתב במפורש 'ושננתם לתלמידיך'? אלא, שהתורה מלמדת אותנו בכך יסוד נכבד, שהדרך להעמדת תלמידים, היא רק כאשר מתייחסים אליהם כמו 'בנים', באופן של 'ושננתם לבניך – אלו התלמידים'!​

(הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, תורה שבכתב)​
אמת.
אבל מאידך כתוב כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו משמע דזה אף להפך שבן נעשה ע"י התלמיד.
 
התנערי מאפר קומי...
הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי (דברים ד, לג)

באחת מדרשותיו של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, רבה של לובלין, עמד ודרש את כתוב זה ברגש רב: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה - האם כבר אירע פעם שאומה מסוימת תשמע את הקול האלוקי מדבר אליה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ - מתוך האש היוקדת להשמיד ולהרוג את ישראל, כמו שבני ישראל עברו במהלך מאורעות הגלויות השונות, כמו במדורות המוקד של האינקוויזיציה בספרד [ובדור שאחריו גם בכבשני ההשמדה באושוויץ, טרבלינקה, מיידאנק וכו'] ובכל זאת "וַיֶּחִי"!! - העם הזה חי וקיים, היש עוד עם כזה בעולם? - הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ?!
תורה שבכתב​
 
התנערי מאפר קומי...
הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי (דברים ד, לג)

באחת מדרשותיו של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, רבה של לובלין, עמד ודרש את כתוב זה ברגש רב: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה - האם כבר אירע פעם שאומה מסוימת תשמע את הקול האלוקי מדבר אליה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ - מתוך האש היוקדת להשמיד ולהרוג את ישראל, כמו שבני ישראל עברו במהלך מאורעות הגלויות השונות, כמו במדורות המוקד של האינקוויזיציה בספרד [ובדור שאחריו גם בכבשני ההשמדה באושוויץ, טרבלינקה, מיידאנק וכו'] ובכל זאת "וַיֶּחִי"!! - העם הזה חי וקיים, היש עוד עם כזה בעולם? - הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ?!
תורה שבכתב​
וכידוכ מפורסמים דברי היעב"ץ בהקדמה לסידור (כתב בלשון שבועה 'חי נפשי') שזה נס יותר גדול מיציאת מצרים.
 
תמונת כל סמל

בתורה הק' מצינו את המילה 'סמל' בהקשר של צורת עבודה זרה, והוא האמור בפרשתנו באיסור לעשות פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל (וכן בספר יחזקאל ח, ג, עיי"ש). רש"י כאן פירש: 'סמל – צורה'. ולדעת רש"י אכן המילה 'סמל' יכולה לשמש ככינוי לכל צורה, אולם ב'רבינו מיוחס' פירש ש'סמל' הוא כמו 'צלם', והתיבה היא הפוכה ובמקום 'צלם' נכתב 'צמל', והאות צ' מתחלפת באות ס', ולדעתו 'סמל' הוא כינוי רק לעבודה זרה. ואילו המלבי"ם כאן כתב ש'סמל' היא צורה בעלת ארבעה פנים, ועובדי עבודה זרה היו עושים צורה כזו.
תורה שבכתב​
 
זהירות בקיום המצוות • זכירת יציאת מצרים וקבלת התורה • איסור עשיית פסלים • גלות בעוון עבודה זרה • אין עוד מלבדו • תשובה באחרית הימים

נלמד על דברי משה לישראל שאם ישמרו את המצוות כהלכתם יהיו נחשבים עם חכם ונבון לעיני הגוים; משה מצווה להם לזכור את מעמד קבלת תורה ולהתבונן בנסי יציאת מצרים, ולדעת שאין עוד מלבדו. כן מזהיר אותם על איסור עשיית פסל וכל תמונה, ועונש הגלות על חטא עבודה זרה, ומתנבא על ההתעוררות לתשובה עקב הצרות באחרית הימים, והקב"ה יקבל את התשובה ולא יתן להם רפיון.

עקב האריכות מצורף הקובץ
 

קבצים מצורפים

שתוכל לדבר עם צאצאיך

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ (ו, ז).
על הפסוק "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך", מובא פירוש שנון וחודר לבבות מתוך מכתב קודש של בעל ה"מקור ברוך" מסערט ויז'ניץ זצוק"ל.
הוא מסביר כי התורה רומזת כאן להורים על התוצאה של השקעה מבורכת בחינוך: אם תשקיעו את מיטב כוחותיכם, כדי לגדל את בניכם ובנותיכם על ברכי התורה ויראת שמים, – אזי מובטח לכם שכאשר הילדים יגדלו, יהיה לכם שפה משותפת איתם ויהיה לכם עם מי לדבר.
וזהו עומק הפסוק: "ושננתם לבניך" – תשקעו בחינוכם של הבנים, ובזכות זה תזכו ל"ודברת בם בשבתך בביתך", שבעת שתשבו יחד, תמצאו אוזן קשבת, שיח תורני משותף ונחת יהודית אמיתית מיוצאי חלציכם.
גליון מחוברים
 
תלמידים כבנים
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (דברים ו, ז) אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים (רש"י).

אם אכן כוונת הכתוב היא ללימוד עם התלמידים מדוע לא נכתב במפורש 'ושננתם לתלמידיך'? אלא, שהתורה מלמדת אותנו בכך יסוד נכבד, שהדרך להעמדת תלמידים, היא רק כאשר מתייחסים אליהם כמו 'בנים', באופן של 'ושננתם לבניך – אלו התלמידים'!​

(הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, תורה שבכתב)​
 
העצה להכניע את היצר הרע

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וגו' (ד, לט). צריך לדעת מה ידיעת יום ימים, מה ישיב אל לבו אולי נתכוון להערות הצריכין להכני היצר השוכן בלב האדם.
א', על דרך אומרם ז"ל (קידושין ל:) אם פגע בך מנוול זה וכו', ואם לאו יזכור לו יום המיתה (ברכות ה), ובזה יהיה נכנע לבבו, והוא אומרו וידעת יתן בדעתו היום הידוע, שהוא יום המיטה, ובזה והשבות אל לבבך, להשיבו אל דרך הטוב והישר ודקדק. לומר לבבך לשון רבים, לרמוז לשני יצרנים יצרן הטוב ויצר הרע:
ב', על דרך אומרם ז"ל (סוכה נב.) שלעתיד לבא יביא הקדוש ברוך הוא את השטן ושוחטו לעיני כל ישראל, וצוה משה שיתן האדם בידיעתו היום הוא הגדול, שבו ישלוף ה' חרבו וישחט ס"מ הרשע, ובזה ישיב אל לבבו לדרך הישר, כי יכנע השטן לפניו.
אור החיים הק' - פרשת דברים
 
נשמע ונעשה?

בפרשת השבוע, בפסוקי מעמד קבלת התורה כתוב שבני ישראל אמרו למשה (דברים ה, כד) קְרַב אַתָּה וגו' וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹקֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. ויש להקשות, שהרי בפרשת משפטים כתוב שאמרו (שמות כד, ז) וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שהקדימו עשייה לשמיעה, ולמה כאן נאמר 'וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ'? וצריך עיון.
תורה שבכתב​
 
האנוכיות חוצצת
אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם (דברים ה, ה)

'אנכי' – האנוכיות של האדם, שרואה עצמו כאדם חשוב ומכובד, דבר זה 'עומד בין ה' וביניכם' – זה החוצץ והמבדיל שלא יוכל יהודי להתקרב אל ה'.​

(הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, תורה שבכתב)​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון