זה שאמר הכתוב
(איוב מא):
אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם. [אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ], לא כשם שעתיד לעשות בהמות ללויתן?
בהמות מנגח ללויתן בקרניו, ולויתן מוציא אש ונוצח לבהמות, שנאמר (שם) מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן [כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא]. כך היה יוסף הנקרא בְּכוֹר שׁוֹרוֹ [הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ], מקיש בקרניו זה לזה - נוטל לאחיו וחובשן, שנאמר וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים (בראשית מב יז),
כיון שיצא יהודה - וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק [לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו]. לכך נאמר לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל (משלי ל ל).
השלמת ענין בהמות ולויתן ומלחמתם לעתיד מספר איוב (פרק מ-מא):
(ו) וַיַּעַן יְ-הֹוָה אֶת אִיּוֹב מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר.
(ז) אֱזׇר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.
(ח) הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק.
(ט) וְאִם זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם.
(י) עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ.
(יא) הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כׇל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ.
(יב) רְאֵה כׇל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם.
(יג) טׇמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן.
(יד) וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.
בפירוש רש"י: (מענה ה' מן הסערה):
(ח) האף תפר משפטי - האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל: (י) עדה - לשון עדי ותכשיט: (יב) והדוך - לשון דכו במדוכה (במדבר יא):
(טו) הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל.
(טז) הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמׇתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
(יז) יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ.
(יח) עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
(יט) הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.
(כ) כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכׇל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם.
(כא) תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.
(כב) יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל.
בפירוש רש"י:
(טו) בהמות - מוכן לעתיד: (טז) כחו במתניו - ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי: בשרירי - כמו שררך (שיר ז):
(יז) יחפוץ - כמו יחפוז מתקשה, וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא (חולין מז) קשה כעץ: פחדיו - ביציו: ישורגו - גדילים, כמו וישתרגו (איכה א) או שריגי מטה בלשון משנה, והוא לשון גדיל: (יח) אפיקי - חוזק: גרמיו - עצמיו: כמטיל - כמשאוי של ברזל:
(יט) ראשית דרכי אל - מבראשית נברא ראש לבהמות: העושו - הקדוש ברוך הוא בעצמו ישחטנו:
(כ) כי בול הרים ישאו לו - ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם,
(עד כאן יסד רש"י, מכאן ואילך אינו לשון רש"י, ואני קיצרתיו מעט):
(כא) צאלים - צל אילנות: (כב) יסוכהו צאלים צללו - אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות (הרבה):
(כג) הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ.
(כד) בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקׇב אָף.
(כה) תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ.
(כו) הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקֹּב לֶחֱיוֹ.
(כז) הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת.
(כח) הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם.
(כט) הַתְשַׂחֶק בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ.
(ל) יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים.
(לא) הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ.
בפירוש רש"י:
(כג) הן יעשוק נהר ולא יחפוז - פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו: ולא יחפוז - לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו: יבטח כי יגיח ירדן - בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן (תלים כב):
(כד) בעיניו יקחנו - המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו: במוקשים - כלי אומנות של ציידים ששולים בהם דגים:
(כה-כז) תמשך לויתן וגו' - כאשר תמשכנו בחכה, ותשים אגמון באפו, הידבר אליך תחנונים, כלומר לא תוכל (להתקרב אליו) בכלי מצודה: תשקיע לשונו - תשקיע חבל בלשונו. אגמון - הוא כפוף, כמו כיפה ואגמון (ישעיה ט'), ועשוי של ברזל לצוד בו דגים: ובחוח - כלי של ציידי דגים: הירבה אליך תחנונים - אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו: (כח) היכרות ברית עמך - אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם:
(כט) התשחק - אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן: ואם תקשרנו - לצוארי (ס"א לצורך) נעריך הקטנים שיטיילו בו, כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו: (ל) יכרו עליו חברים - אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים על ידי מכשפות, שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים, כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם:
(לא) התמלא - אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו: ובצלצל דגים ראשו - ואם תעשה מראשו צלצל דגים, כפל לשון: צלצל - סוכת דגים.
(לב) שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַף.
(א) הֵן תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָל.
(ב) לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב.
(ג) מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כׇּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא.
(ד) (לא) [לוֹ] אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ.
בפירוש רש"י:
(לב) שים עליו כפך - התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו: זכור מלחמה אל תוסף - ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה.
(א) הן תוחלתו נכזבה - הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו: הגם אל מראיו יוטל - אם גם אל מראית פניו יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו: (ב) לא אכזר כי יעורנו - אין אכזר גבור ועריץ, אשר יעירנו משנתו ויעוררנו ממקומו להקימו: ומי הוא וגו' - אשר יתיצב ויעמוד לפני אשר אני עושה את כל אלה:
(ג) מי הקדימני - ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו: תחת כל השמים לי הוא - כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו: (ד) לא אחריש בדיו - לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפני בתמים ולבניו ישתלמו שכר טוב אביהם וימצאו טובה בזכותו: ודבר גבורות וחין ערכו - ודבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר, ותחינת סדורו של צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו: בדיו - ענפיו והם בניו כמו (יחזקאל יז) ותעש בדים ותשלח פארות:
(ה) מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא.
(ו) דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה.
(ז) גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר.
(ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם.
(ט) אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ.
בפירוש רש"י:
(ה) מי גלה פני לבושו - חוזר על הראשונות לדבר על לויתן, מי יוכל לגלות קשקשות. בכפל הן השפתים שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה, שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו: (ו) דלתי פניו - הן השפתים כשהוא סוגר פיו, מי יוכל לפותחן:
(ז) גאוה אפיקי מגנים - גאוה גדולה יש לו בחוזק מגיניו, הן קשקשים שעליו המגינין עליו כמגן: סגור - הוא חותם שריונו שהוא צר וסגור ועצום, שכל קשקשת וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה, שאין בריה יכולה להכותו בין הדבקים. וזהו שנאמר: (ח) אחד באחד יגשו, שכולן מוגשות ותכופות זו לזו: (ט) יתלכדו ולא יתפרדו - שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה, שלא תהיינה מתפרדות זו מזו:
(י) עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר.
(יא) מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ.
(יב) מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן.
(יג) נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא.
(יד) בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה.
בפירוש רש"י:
(י) עטישתיו תהל אור - בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור: תהל - כמו בהלו נרו (לעיל כט): ועיניו כעפעפי שחר - עיניו זורחות ומאירות כמו לעת בקר שהשמש מתאדמת: (יא) מפיו לפידים יהלוכו - לפידים יוצאות מפיו: כידודי אש - כמו לפידים: יתמלטו: (יב) מנחיריו יצא עשן - כסיר נפוח על האש שמעלה עשן: ואגמון - פתרונו לפי עניינו, לשון כלי חרש הוא: (יג) נפשו גחלים תלהט - גחלים בוערות ולוהטות, ולהבות דולקות יוצאות מפיו:
(יד) בצוארו ילין עוז - גבורה: ולפניו תדוץ דאבה - שאין דאבון ועצבון לפניו, שאינו מתירא משום בריה, תדוץ לשון דיצה ושמחה:
(טו) מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל יִמּוֹט.
(טז) לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית.
(יז) מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ.
(יח) מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה.
(יט) יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה.
(כ) לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע.
(כא) כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן.
בפירוש רש"י:
(טו) מפלי בשרו דבקו - נדבקות ותכופות זו בזו, שהדגים הן נעשין חתיכות חתיכות בבשרו ומדובקות זו בזו, ובדג גדול כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו. יצוק עליו - כל מפל ומפל יצוק זה על זה אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה, יצוק לשון מוצק. (טז) לבו יצוק כמו אבן - לבו בקרבו חזק ומיוסד כאבן הקבועה ונתונה ביסוד הבנין בחוזק: יצוק כפלח תחתית - כפלח של ריחיים שנתון בתחתיתו של פלח רכב, שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן ושל מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו.
(יז) משאתו יגורו אלים - מפחדו מתיראים גבורים וחזקים, בין דגים בין שאר בריות: משברים יתחטאו - גלי הים שקרוין משברים, הן חסרין לפניו, שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים: יתחטאו - לשון חסרון כמו (מ"א א) והייתי אני ובני שלמה חטאים:
(יח) משיגהו חרב בלי תקום - גבור המשיגהו להלחם בחרב, לא יתקיים חרבו כי הוא ישברנה: חנית מסע ושריה - וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, ושריה - שריון: (יט) יחשוב לתבן ברזל - כלי זיין של ברזל חשובים לפניו כתבן, וכלי זיין של נחושת הם לפניו כרקבות עץ: (כ) לא יבריחנו בן קשת - לא יברח מפני בעל קשת וחצים, ואבני בלסתראות הרי הן לפניו כקש: (כא) תותח - הוא כלי זיין ופתרונו לפי עניינו: וישחק לרעש כידון - לרעש מהומת בעלי מלחמות נוטלי כידון הוא משחק ומטייל, שאינו מתיירא מפניהם:
(כב) תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט.
(כג) יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה.
(כד) אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה.
(כה) אֵין עַל עָפָר מׇשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת.
(כו) אֵת כׇּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ.
בפירוש רש"י:
(כב) תחתיו חדודי חרש - במקום חניתו יש זהרורי שמש, כי סנפירים שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש: חדודי - כמו חרב חדה שהיא שנונה צחה ומלובנה: חרש - שמש. ירפד חרוץ עלי טיט - טיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ.
(כג) ירתיח כסיר מצולה - כסיר קטן נפוח שמעלה מהרה רתיחות תכופות ורצופות, כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדולה ועמוקה: ים ישים כמרקחה - כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת, כמו כן ישים ויערב את הים כשהוא זז ממקומו: (כד) אחריו יאיר נתיב - כשהוא פורח ושט בים אחריו מאיר נתיב התהום, שלפי שעה שהוא פורח ואין שם מים מחמת מרוצת פריחתו: יחשוב תהום לשיבה - תהום חשוב לפניו בחלשות ותשות: לשיבה - לחלשות של זקנה ושיבה:
(כה) אין על עפר משלו - ממשלתו, שאין בריה מושלת עליו. העשו - כמו העשוי, בלי פחד ומחיתה, שאינו מתיירא מן הבריות. (כו) את כל גבוה יראה - כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו, שאין להם גבורה כנגדו: הוא מלך על כל בני שחץ - בני גסות הרוח שבראתי בעולמי, שאין להם כנגדו ממשלה ושררה. והאיך נשאך לבך לשאת ראש לפני להתוכח נגדי כי הנני עושה את כל הנפלאות האלה:
ומדרשו בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים ב - פרשה אחרת):
דבר אחר: וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד: ו).
אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקדוש ברוך הוא מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹ[ת] עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ (מ, לא).
את מוצא בשעה שבאו הייסורין על איוב היה עומד וקורא תיגר אחר מידת הדין, שנאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כג: ג), אדעה מלין יענני (שם שם ה).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איוב, מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתי ואמצאיהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאת, שנאמר התמלא בסוכות בעורו.
אם תאמר שאינו דבר משובח עורו של לויתן,
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: פופסים הרוחות שלו מכהות גלגל חמה, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (ט: ז), תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי טיט (מא: כב).
דבר אחר:
ירפד חרוץ עלי טיט, מקום רפידתו חרוץ הוא זהב, שכן הוא אומר ירפד חרוץ עלי טיט.
דבר אחר:
אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו, ומקום רפידתו של לויתן יפה הוא מזהב, לכך נאמר ירפד חרוץ עלי טיט.
גאוה על אפיקי מגינים (מא, ז), אילו הקשקשים שלו.
סגור חותם צר - אמר רבי אבא בר כהנא, רבותינו שבדרום:
אחד מהם אומר סגור כל החתמות הניצררים.
וחבירו אומר סגור כל החותמות המצררים.
דבר אחר:
סגור חותם צר, אמר רבי ברכיה הכהן אמר הקדוש ברוך הוא סגרתי עליו וחתמתי עליו והצררתי עליו.
דבר אחר:
גאוה אפיקי מגינים, שיש לו גאוה של מעלה. והקדוש ב"ה אומר למלאכי השרת רדו ועשו עמו מלחמה.
מיד יורדין ועושין עמו מלחמה, ולויתן תולה פניו ומלאכי השרת רואין אותו ומתבהלין מיראתו ובורחין, שנאמר משאתו יגורו אלים (מא: יז), ואין אלים אלא מלאכי השרת, שנאמר כי מי בשחק יערוך לי"י ידמה לי"י בבני אלים (תהלים פט: ז).
משברים יתחטאו, מה משברים יתחטאו, לומר לך כשהוא מבקש לאכול הוא מקיש מזנבו ועושה שבר בים והדגים מתכוונים ובאין שם והוא אוכל, ואין יחטאו אלא כוונה, שנאמר כל זאת קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ: טז).
והקדוש ב"ה אומר למלאכים טלו חרבות ורדו עליו. מיד נוטלין חרבות ונותנים עליו, ואיכפת לך בהן, שנאמר משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה (מא: יח), כשם שהחנית הזה נוסע מן השריון, כך היא בורחת מעורו של לויתן,
והברזל חשוב לו כתבן, שנאמר יחשב ברזל לעץ ריקבון נחושה (מא, יט).
הם נוטלין ומקשטין עליו חיצים, ואיכפת לו, שנאמר לא יברחנו בן קשת (מא, כ).
והם נוטלין אבני קלע וזורקין עליו והוא סבור בהן כקש, שנאמר כקש נהפכו לו אבני קלע, כקש נחשבו תותח (מא, כ כא).
וכתיב ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה (מא, כג) כמעשה בשמים ישים ים, כמה דאת אמר רוקח מרקחת מעשה רוקח (שמות ל: כה).
אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה (מא: כד), לפי שהוא יושב על תהום סבור ששם הוא יושב, שנאמר יחשב תהום לשיבה.
מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה, דכתיב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (מא: ח),
אל תקרי וְרוּחַ אלא וְרֵוַח.
דבר אחר:
ורוח לא יבא ביניהם, אלו מלאכי השרת שנקראו רוחות, שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד: ד).
מיד בהמות ולויתן מדבקין זה עם זה, שנאמר איש באחיהו ידובקו (מא: ט),
ומשהן מדבקין זה עם זה אינן מתפרשין זה מזה, שנאמר יתלכדו ולא יתפרדו.
מה הקדוש ברוך הוא עושה,
רומז ללויתן והוא מכה את הבהמות בסנפירין ושוחטו,
ורומז לבהמות והוא מכה ללויתן בזנבו וממיתו.
מיד הקדוש ברוך הוא מה עושה, נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים, דכתיב התמלא בסוכות עורו ובצלצל דגים ראשו (מ: לא).
ר' נחמן ורבי הונא הכהן ורבי יהודה הלוי ברבי שלום:
אחד מהם, מקישים בצלצלו ואומר: כל מי שעשה מצות רגיליות יבא ויטול ויאכל מראשו, וטעמו כטעם הראש של דג שבים טבריא.
וחבירו אומר, מקישים בצלצלו ואומר: כל מי שעשה מצות רגיליות יבא ויאכל מראשו, וטעמו כטעם הראש של דג שבים הגדול.
מיד הם באים ומתחברים ונוכרים עליו, שנאמר יכרו עליו חברים (מ: ל), מי שחבר עצמו במצות.
דבר אחר:
יכרו עליו חברים, חבורות חבורות, יש בעלי מקרא, יש בעלי משנה, יש בעלי תלמוד, יש בעלי הגדה, יש בעלי מצוות, יש בעלי מעשים טובים. כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה.
ושמא תאמר יש ביניהם מריבה, (א"ל) [תלמוד לומר] יחצוהו בין כנענים, אילו הפרגמטוטין* הללו, כשיש להם אבן טובה בשותפות והן מוכרין אותה, וכשהן באין לחלק דמיה אינן עושין מריבה, אלא כל אחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן.
כן לעתיד לבא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו,
לכך יחצוהו בין כנענים, ואין כנענים אלא פרגמטוטין, דכתיב אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג: ח).
*סוחרים.
