- הודעות
- 868
- תודות
- 2,636
- נקודות
- 382
{א} רביעי וַיִּקְרָ֥א יַֽעֲקֹ֖ב אֶל-בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר-יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
{ב} הִקָּֽבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל-יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם:
במדרש רבה:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו,
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּינְחָס:
רַבִּי יוּדָן אָמַר, וַיִּקְרָא יַעֲקֹב לָאֵל לִהְיוֹת עִם בָּנָיו.
רַבִּי פִּינְחָס אָמַר, זִמְּנוֹ לְבָנָיו.
אָמַר רַבִּי אָבוּן: עֲשָׂאוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל בָּנָיו.
וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. [הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב],
הֵאָסְפוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִקָּבְצוּ לְרַעְמְסֵס.
הֵאָסְפוּ מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְהִקָּבְצוּ לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. צִוָּה אוֹתָן לִהְיוֹת נוֹהֲגִין בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין בְּכָבוֹד.
רַבִּי אַחָא אָמַר: הִטַּהֲרוּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה יב, כח ל): וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן חַצְרֵי נְטֹפָתִי. [וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם. וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם] וַיְטַהֲרוּ אֶת (הַלְּשָׁכוֹת*) [הָעָם וְאֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת הַחוֹמָה].
וְרַבָּנָן אָמְרֵי: צִוָּה אוֹתָן עַל הַמַּחְלֹקֶת, אֲמַר לְהוֹן תִּהְיוּ כֻּלְכוֹן אֲסִיפָה אֶחָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לז, טז): וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. [וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ]. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו - חֲבֵרוֹ כְּתִיב.
נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת, הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לַגְאֻלָּה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, (יחזקאל לז, כב): וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.
*טהרת הלשכות כתובה גם כן בספר נחמיה (פרק יג): וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים. וַיֵּרַע לִי מְאֹד וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה. וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה. אולם שם לא נזכר לשון אסיפה כלל.
אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים,
רַבִּי סִימוֹן אָמַר: מַפֶּלֶת גּוֹג הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לח, טז): בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה [וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג].
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ד, א): וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים [נָכוֹן] יִהְיֶה הַר בֵּית ה' (נָכוֹן) [בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם].
רַבָּנָן אָמְרֵי: בָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ.
רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִגְלָה לָהֶם הַקֵּץ וְחָזַר וְנִתְכַּסָּה מֵהֶם. וְאֵלּוּ הֵם, יַעֲקֹב וְדָנִיֵּאל:
דָּנִיֵּאל (דניאל יב, ד): וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם אֶת הַדְּבָרִים וַחֲתֹם.
יַעֲקֹב, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, מְלַמֵּד שֶׁבָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ.
מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה נִפְנֶה מִן הָעוֹלָם וְהָיוּ בָנָיו סוֹבְבִין אֶת מִטָּתוֹ, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וַאֲגַלֶּה לָכֶם מִסְטוֹרִין* שֶׁל מֶלֶךְ, תָּלָה עֵינָיו וְהִבִּיט בַּמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הֱיוּ זְהִירִין בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ.
כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבָּיו, אָמַר לָהֶם: הֱווּ זְהִירִין בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
*סודות.
(וְרַבָּנָן אָמְרֵי: כָּךְ הָיְתָה עֲדָתוֹ שֶׁל קֹרַח שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, עַד שֶׁעָמְדָה חַנָּה וְנִתְפַּלְּלָה עֲלֵיהֶן (שמואל א ב, ו): ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל).
ג הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה, זִמְנִין אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, וְזִמְנִין אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן: מִכָּאן שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וְיָרַד מַלְאָךְ וְכִנְסָן.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: מִכָּאן שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וְכִנְסָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּינְחָס:
רַבִּי יוּדָן אָמַר, שִׁמְעוּ לְאֵל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
וְרַבִּי פִּינְחָס אָמַר, אֵל הוּא - יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, אַף אֲבִיכֶם בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת, אַף אֲבִיכֶם מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת.
אֶלְעָזָר בֶּן אֲחוּי אָמַר:
מִכָּאן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִפְטַר מִן הָעוֹלָם קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו.
אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ אֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם - אֲבִיכֶם, שֶׁמָּא יֵשׁ בִּלְבַבְכֶם מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
אָמְרוּ לוֹ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ מַחְלֹקֶת, אֶלָּא ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד,
אַף הוּא פֵּרַשׁ בִּשְׂפָתָיו וְאָמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל:
הֲדָא הוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁצֶּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
במדרש רבי תנחומא:
הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם [אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב].
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם:
מַהוּ הֵאָסְפוּ, הִטַּהֲרוּ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים [מִחוּץ לַמַּחֲנֶה] וְאַחַר תֵּאָסֵף (במדבר יב, יד).
דָּבָר אַחֵר:
הֵאָסְפוּ, מִנָּה מֵהֶם זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. [וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ] (במדבר יא, טז).
לָמָּה אָמַר הֵאָסְפוּ, הִקָּבְצוּ, הוֹדִיעָם שֶׁהֵן גּוֹלִין שְׁתֵּי פְעָמִים.
מִשֶּׁמִּנָּה מֵהֶן זְקֵנִים, הִתְחִיל מוֹכִיחָן: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה.
וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת קוֹרִין שְׁמַע.
כֵּיצַד, כְּשֶׁהָיָה יַעֲקֹב מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאָמַר, אַבְרָהָם אָבִי הוֹלִיד יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, יִצְחָק אָבִי הוֹלִיד אוֹתִי וְעֵשָׂו, שֶׁמָּא אֲנִי יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסֹלֶת.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָךְ, אָמְרוּ כֻלָּן בְּפֶה אֶחָד: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד).
הָדָא הוּא דִכְתִיב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
{ב} הִקָּֽבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל-יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם:
במדרש רבה:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו,
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּינְחָס:
רַבִּי יוּדָן אָמַר, וַיִּקְרָא יַעֲקֹב לָאֵל לִהְיוֹת עִם בָּנָיו.
רַבִּי פִּינְחָס אָמַר, זִמְּנוֹ לְבָנָיו.
אָמַר רַבִּי אָבוּן: עֲשָׂאוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל בָּנָיו.
וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. [הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב],
הֵאָסְפוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִקָּבְצוּ לְרַעְמְסֵס.
הֵאָסְפוּ מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְהִקָּבְצוּ לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. צִוָּה אוֹתָן לִהְיוֹת נוֹהֲגִין בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין בְּכָבוֹד.
רַבִּי אַחָא אָמַר: הִטַּהֲרוּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה יב, כח ל): וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן חַצְרֵי נְטֹפָתִי. [וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם. וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם] וַיְטַהֲרוּ אֶת (הַלְּשָׁכוֹת*) [הָעָם וְאֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת הַחוֹמָה].
וְרַבָּנָן אָמְרֵי: צִוָּה אוֹתָן עַל הַמַּחְלֹקֶת, אֲמַר לְהוֹן תִּהְיוּ כֻּלְכוֹן אֲסִיפָה אֶחָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לז, טז): וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. [וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ]. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו - חֲבֵרוֹ כְּתִיב.
נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת, הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לַגְאֻלָּה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, (יחזקאל לז, כב): וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.
*טהרת הלשכות כתובה גם כן בספר נחמיה (פרק יג): וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים. וַיֵּרַע לִי מְאֹד וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה. וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה. אולם שם לא נזכר לשון אסיפה כלל.
אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים,
רַבִּי סִימוֹן אָמַר: מַפֶּלֶת גּוֹג הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לח, טז): בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה [וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג].
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ד, א): וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים [נָכוֹן] יִהְיֶה הַר בֵּית ה' (נָכוֹן) [בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם].
רַבָּנָן אָמְרֵי: בָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ.
רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִגְלָה לָהֶם הַקֵּץ וְחָזַר וְנִתְכַּסָּה מֵהֶם. וְאֵלּוּ הֵם, יַעֲקֹב וְדָנִיֵּאל:
דָּנִיֵּאל (דניאל יב, ד): וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם אֶת הַדְּבָרִים וַחֲתֹם.
יַעֲקֹב, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, מְלַמֵּד שֶׁבָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ.
מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה נִפְנֶה מִן הָעוֹלָם וְהָיוּ בָנָיו סוֹבְבִין אֶת מִטָּתוֹ, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וַאֲגַלֶּה לָכֶם מִסְטוֹרִין* שֶׁל מֶלֶךְ, תָּלָה עֵינָיו וְהִבִּיט בַּמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הֱיוּ זְהִירִין בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ.
כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבָּיו, אָמַר לָהֶם: הֱווּ זְהִירִין בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
*סודות.
(וְרַבָּנָן אָמְרֵי: כָּךְ הָיְתָה עֲדָתוֹ שֶׁל קֹרַח שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, עַד שֶׁעָמְדָה חַנָּה וְנִתְפַּלְּלָה עֲלֵיהֶן (שמואל א ב, ו): ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל).
ג הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה, זִמְנִין אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, וְזִמְנִין אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן: מִכָּאן שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וְיָרַד מַלְאָךְ וְכִנְסָן.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: מִכָּאן שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וְכִנְסָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּינְחָס:
רַבִּי יוּדָן אָמַר, שִׁמְעוּ לְאֵל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
וְרַבִּי פִּינְחָס אָמַר, אֵל הוּא - יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, אַף אֲבִיכֶם בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת, אַף אֲבִיכֶם מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת.
אֶלְעָזָר בֶּן אֲחוּי אָמַר:
מִכָּאן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִפְטַר מִן הָעוֹלָם קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו.
אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ אֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם - אֲבִיכֶם, שֶׁמָּא יֵשׁ בִּלְבַבְכֶם מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
אָמְרוּ לוֹ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ מַחְלֹקֶת, אֶלָּא ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד,
אַף הוּא פֵּרַשׁ בִּשְׂפָתָיו וְאָמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל:
הֲדָא הוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁצֶּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
במדרש רבי תנחומא:
פתיחה בענין שביקש יעקב לגלות סוד ה' לבניו, ולבסוף אמר להם לכבד את ה'
ח וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו [וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים],
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח (איוב יב, כא).
הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁשְּׁנֵיהֶם בִּקְשׁוּ לְגַלּוֹת מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
יִצְחָק כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל. בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לוֹ אֶת הַקֵּץ, וְהֶעְלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ.
יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לְבָנָיו אֶת הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. [הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם].
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁהֶאֱמִינוֹ הַמֶּלֶךְ כָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ. בָּא הָעֶבֶד לָמוּת, קָרָא לְבָנָיו לַעֲשׂוֹתָן בְּנֵי חוֹרִין, וְלוֹמַר לָהֶם הֵיכָן דִּיָּתֵּיקֵי* שֶׁלָּהֶן וְהָאוֹנֵי* שֶׁלָּהֶן. יָדַע הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר, עָמַד לוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ.
רָאָהוּ אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ וְהִפְלִיג אֶת הַדָּבָר שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְגַלּוֹת לָהֶם. הִתְחִיל מְדַבֵּר הָעֶבֶד לְבָנָיו, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם אַתֶּם עֲבָדָיו שֶׁל מֶלֶךְ, הֱווּ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְכַבְּדוֹ כָּל יָמָי.
כָּךְ וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו לְגַלּוֹת לָהֶן אֶת הַקֵּץ, נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ: לְבָנֶיךָ אַתָּה קוֹרֵא וְלִי לָאו?
שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל (ישעיה מג, כב).
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ יַעֲקֹב, הִתְחִיל אוֹמֵר לְבָנָיו, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הֱווּ מְכַבְּדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁכִּבְּדוּהוּ אֲנִי וַאֲבוֹתַי, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו.
אָמְרוּ לוֹ: יוֹדְעִין אָנוּ מַה בְּלִבֶּךָ.
עָנוּ כֻלָּם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד).
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶם כָּךְ, מִיָּד וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה. הִתְחִיל אוֹמֵר בְּלַחַשׁ: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
*דייתיקי=צוואה. *אוני=שטר מכר.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר (משלי כה, ב).
אֵין הַמִּדָּה הַזּוֹ שֶׁלְּךָ.
הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר (משלי יא, יג).
הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם [אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב].
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם:
מַהוּ הֵאָסְפוּ, הִטַּהֲרוּ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים [מִחוּץ לַמַּחֲנֶה] וְאַחַר תֵּאָסֵף (במדבר יב, יד).
דָּבָר אַחֵר:
הֵאָסְפוּ, מִנָּה מֵהֶם זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. [וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ] (במדבר יא, טז).
לָמָּה אָמַר הֵאָסְפוּ, הִקָּבְצוּ, הוֹדִיעָם שֶׁהֵן גּוֹלִין שְׁתֵּי פְעָמִים.
מִשֶּׁמִּנָּה מֵהֶן זְקֵנִים, הִתְחִיל מוֹכִיחָן: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה.
וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת קוֹרִין שְׁמַע.
כֵּיצַד, כְּשֶׁהָיָה יַעֲקֹב מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאָמַר, אַבְרָהָם אָבִי הוֹלִיד יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, יִצְחָק אָבִי הוֹלִיד אוֹתִי וְעֵשָׂו, שֶׁמָּא אֲנִי יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסֹלֶת.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָךְ, אָמְרוּ כֻלָּן בְּפֶה אֶחָד: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד).
הָדָא הוּא דִכְתִיב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
במדרש אגדת בראשית (פרק פ, כתובים):
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ [בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם].
ולמה קרא אותן,
אלא אמר, אברהם זקני שני בנים היו לו יצחק וישמעאל, ישמעאל רשע, יצחק צדיק, וכן יצחק שני בנים היו לו עשו ואני, עשו שנא דרכי המקום, ואני אהבתי דרכיו, ואני נתן לי י"ב בנים, תאמר חציין צדיקים וחציין רשעים?
אמרו לו יודעין אנו מה בלבך, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו ד),
כיון ששמע יעקב, מיד השתחוה, שנאמר וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל [עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה] (לעיל מז לא), התחיל אומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אמר רבי חנינא למה השתחוה, אלא השתחוה שלא יצא ממיטתו פסולת,
אותה שעה נתקיים נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ (תהלים פרק עו, ב).
פתיחות בענין שביקש יעקב לגלות סוד ה' לבניו, ולבסוף אמר להם לכבד את ה'
פרק פא [ב]. דבר אחר:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב [אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים].
זה שאמר הכתוב כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר [וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר] (משלי כה, ב).
את מוצא שהראה לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו מה שלא הראה לאברהם וליצחק:
לא הראה לאברהם אלא מה שלפניו, שנאמר [וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה]. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם (בראשית יג טו).
ליצחק - גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת [וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ] (שם כו ג).
ליעקב הראה לו מה שבפניו ומה שלא בפניו, שנאמר וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה (שם כח יד), הרי הראה לו ארבע רוחות העולם.
כיון שבא לפטור מן העולם בא להודיע הכל לבניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא:
ומה יעקב, כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, כך את מודיע לבניך מסטי"רין* שלי? אין המידות אלו שלך.
וכן שלמה אמר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד [וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר] (משלי יא יג). אין זו שלך.
בלעם הרשע הוא אומר (במדבר כד): אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה [אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל. וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר] - זה הוֹלֵךְ רָכִיל.
אבל את - נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר.
*סודות.
[ג] דבר אחר: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב [אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים].
זה שאמר הכתוב: [אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה]. אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי [נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר] (תהלים עז ה),
זה יעקב, שהראה לו הקדוש ברוך הוא כל מה שעתיד לעשות:
האיך הנביאים עומדים,
האיך בית המקדש נבנה וחרב,
והאיך גוג ומגוג עתידין לעלות על ה' ועל משיחו, והאיך יוצא הקדוש ברוך הוא ונלחם עמהם.
בא להראות לבניו את הכל, שנאמר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
אימתי גוג ומגוג עולה, שנאמר בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ (על ארצי) [עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג] (יחזקאל לח טז).
אימתי בונה הקדוש ברוך הוא את ביתו, דכתיב [נָכוֹן] יִהְיֶה הַר בֵּית ה' (נָכוֹן) [בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם] (ישעי' ב ב),
עד אימתי המלכיות עומדות, שנאמר וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית (ה)אֵלֶּה (דניאל יב ח).
כיון שבא להודיע הכל לבניו, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, ונטמטם לבו, שנאמר: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר.
משל למלך שעשה לאוהבו קטוליקוס* שלו, האמינו על האוצרות של מלך, כיון שבא למות קרא לבניו שיאמר להן היכן האוצרות של מלך, וידע המלך ונגלה עליו.
כיון שראה את המלך נתבהל, ולא אמר מה שהיה מבקש לומר, אלא אמר: הוי מכבדין את המלך כשם שכבדתיו אני.
כך יעקב בקש להראות לבניו מה שעתיד להיות, מיד נתראה לו הקדוש ברוך הוא.
לא מצא מה לומר, אלא אמר להן: התיראו מן הקדוש ברוך הוא ושמעו לו, שנאמר וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם (בראשית מט ב),
לכן נאמר אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר.
*נאמן.
נערך לאחרונה: