מקץ מדרשי חז"ל - פרשת "מקץ" (1 צופה)

יוסף צ. הירשמן · 30 יוני (6) 2026

בעזרת השי"ת הנותן תורה ומלמדה לעמו ישראל, יובאו באשכול זה מדרשי חז"ל לפרשת "ויהי מקץ" לפי סדר הפסוקים.

מלאכתי בליקוט המדרשים המובאים באוצר נחמד זה על חומש בראשית היא כדלהלן:

א. ליקוט דרשות חז"ל מתוך מדרש רבה, מדרש רבי תנחומא, מדרש אגדת בראשית, פרקי דרבי אליעזר, ולפעמים מספר הזוהר, מתוך מאגרים ממוחשבים, וסידורם לפי סדר הפסוקים, דבר דבור על אפניו.

ב. במקום שחז"ל ציטטו בדרשתם תחילת הפסוק בלבד ואסקוה ב-וגו', יקויימו דברי חכמים והפסוק יושלם עד תומו, וידוע שבכמה מקומות עיקר הדרשה נסובה על סיפא דקרא שלא הובאה במדרש כלל, ובלעדי ההשלמה תהיה דרשת הכתוב סתומה וחתומה.

ג. פסוקים ששולבו בתוך דברי הדרשן, או תיבות מתוכם, מודגשים, כדי ליצור הבחנה ברורה בין הפסוק לבין הדרשה שנדרשה עליו.

ד. יצירת הבחנה ברורה בין הדרשות שעל הפסוקים עצמם, לבין הפתיחות, שמטרתם לפתוח את הלב לפני לימוד הפרשה, בדר"כ תהיה גם כותרת שמגדירה את תוכן הפתיחה ועניינה.

ה. לפרקים נתווספו לצד ענייני הפרשה כתובים מקבילים ממרחבי התנ"ך להשלמת הענין, או פרקי משניות וברייתות הנסובים אודות ענין זה, וכיו"ב.

ו. כידוע, לשון המדרש עשיר בביטויים רבים מהשפה היוונית שאינם מוכרים בימינו, ולכן דרכי לאתר מילים אלו ולתרגמם ע"פ המפרשים, וכדאיתא בגמ' (חולין ס:) כתוב קניגי ובליסטרי ופרשה. ופרש"י: אגדה זה כתוב שיש בה תיבות יפין ולשון צח: ופרשה. מאי קניגי ובליסטרי באגדתיך:

ויהי רצון שיודפסו מדרשים אלו בשבח יתר על ההוצא"ה לאור, שלא כמו שהודפסו המדרשים עד הנה א"ך למעט, אחת אחת לבדנה וישת לו עדרים לבדו, ואף גם זאת בקיצורי פסוקים וגו', ולפעמים הושמטו דרשות שלימות וכו', גם ער"ב רב עלה איתם ענין בתוך ענין, הנה אופל"ה בלא סדרי"ם, ואין איש שם על לבו לאמר לאשר בחוש"ך הגלו, להוציאם לאשור"ם, השב תשוב"ב לזק"ן ואינו לפי כבודו.

ענין פרשיות אלו מתוך ספר תהילים (פרק קה):

(ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.

(ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.

(י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.

(יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.

(יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ.

(יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר.

(יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

(טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ.

(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כׇּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר.

(יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.

(יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.

(יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְ-הֹוָה צְרָפָתְהוּ.

(כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.

(כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ.

(כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.

(כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם.

(כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו.

יוסף צ. הירשמן · 1 יולי (7) 2026

וַיְהִי מִקֵּץ

פתיחה בדבר הלכה ממדרש רבי תנחומא:

ענייני ירידת גשמים, הקב"ה שם קצבה לגשמים, וקיצבה לחבישת יוסף בבית הסוהר

א [וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר].
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ: הָרוֹאֶה אֶת הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְמַן שֶׁהַבְּרִיּוֹת צְרִיכִין לָהֶן, כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: עַל הַגְּשָׁמִים הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
וְהַגְּשָׁמִים מֵהֵיכָן יוֹרְדִין?
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִמֵּימֵי אוֹקְיָנוֹס הוּא שׁוֹתֶה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲלֹא מֵי אוֹקְיָנוֹס מְלוּחִין הֵן.
אָמַר לוֹ: מִתְמַתְּקִין מִן הֶעָבִים שֶׁבָּרָקִיעַ.
דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן שְׁחָקִים, שֶׁהֵן שׁוֹחֲקִין אֶת הַמַּיִם וּמְמַתְּקִין אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ הֵן יוֹרְדִין.

וּבְקִצְבָה הֵן יוֹרְדִין, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹצֵב לַבְּרִיּוֹת כַּמָּה גְשָׁמִים יוֹרְדִין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד סוֹף הַשָּׁנָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי:
כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל זוֹכִין, יוֹרְדִין עַל הַצְּמָחִים וְעַל הָאִילָנוֹת וְעַל הַזְּרָעִים וְהָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ. וּכְשֶׁהֵן חוֹטְאִין, יוֹרְדִין בַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת.
מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ פוֹחֵת מִקִּצְבָּה שֶׁפָּסַק.
מִפְּנֵי שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּקִצְבָה הוּא נוֹתֵן.
לַחַמָּה נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ [וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם] (תהלים יט, ז).
לַשָּׁמַיִם נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם (דברים ד, לב).
לָאָרֶץ נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ (ישעיה מ, כח).
לִיצִיאַת מִצְרַיִם נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִים שָׁנָה [וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם] (שמות יב, מא).
לַחֹשֶׁךְ נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר [אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת] (איוב כח, ג).
וְאַף כְּשֶׁנֶּחְבַּשׁ יוֹסֵף קֵץ שָׂם לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.

פתיחה ממדרש רבה:

הקב"ה שם קיצבה לזמן שיצר הרע בעולם, וקיצבה לחבישת יוסף בבית הסוהר

[פרשה פט] א וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים [וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.
(איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת]
קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה, וּמַאי טַעַם קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ,
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם - אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת,
נֶעֱקַר יֵצֶר הָרָע מִן הָעוֹלָם, אֵין אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם.
דָּבָר אַחֵר:
קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לְיוֹסֵף כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ - חָלַם פַּרְעֹה חֲלוֹם.

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

מא {א} וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל-הַיְאֹֽר:

בענין שמלך יוסף בצאתו מבית האסורים

פתיחה ממדרש אגדת בראשית:

ב דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי מִקֵּץ [שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם].

זה שאמר הכתוב (קהלת ד) כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ.

זה אברהם, שיצא מכבשן האש ונתגדל בעולם שנאמר (בראשית טו) אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.

דבר אחר:

כִּי מִבֵּית הָסוּרִים [יָצָא לִמְלֹךְ] זה יצחק,

שהצילו הקדוש ברוך הוא מחרבו של אביו שנאמר (שם כ) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.

יצא ונתגדל בעולם שנאמר וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

דבר אחר:

כִּי מִבֵּית הָסוּרִים [יָצָא לִמְלֹךְ] זה יעקב,

שיצא מבית אביו כשברח מן עשו שנאמר (שם כח) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב [מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה], ומה כתיב בו (שם ל) וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד [וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים].

אלא כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ, בשעה שבא עשו ונטל שלו (בראשית לב) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. [גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה].

דבר אחר:

כִּי מִבֵּית הָסוּרִים [יָצָא לִמְלֹךְ] זה יוסף,

שיצא מבית האסורים ומלך שנאמר (תהליס קה) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ. [לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם].

אלא כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ, שמלך ולא הגביה את עצמו, אלא כשם שהיה לבו כשהיה חבוש בבית האסורים שנאמר (בראשיח מב) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, והוּא הַמַּשְׁבִּיר [לְכָל עַם הָאָרֶץ], וכי איני יודע שהוא השליט והוא המשביר, אלא ללמדך שהוא היה בנערותו והוא היה כשמלך.

לפיכך שלמה אומר (קהלת י) אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח [כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים].

פתיחה ממדרש רבה:

[וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם]

(קהלת ד, יד): כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ [כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ],

זֶה יוֹסֵף שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁל פַּרְעֹה.

יָצָא לִמְלֹךְ - וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה (בראשית מא, יד).

כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ, בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף נוֹלְדָה רָשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע.

בענין שיוסף נתגדל על ידי חלומו של פרעה

פתיחה ממדרש רבה:

דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי מִקֵּץ [שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם.

(קהלת ד, טו): רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו].

רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, זֶה יוֹסֵף.

עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי [אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו], אֵלּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לוֹ,

וְלָמָּה נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיַּחֲלֹם פַּרְעֹה וְיִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים [וּפַרְעֹה חֹלֵם].

פתיחה ממדרש אגדת בראשית:

ג דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי מִקֵּץ [שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם].

זה שאמר הכתוב (ירמיה ל) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ.

אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם,

בשר ודם מכה בחרב ומרפא ברטיה, אבל אינו יכול להכות בחרב ולרפאות בחרב, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן מרפא בחרב ומכה בחרב.

את מוצא במה שלקו ישראל בו בדבר מרפא אותן:

חטאו בענן דכתיב (איכה ג) סַכּוֹתָה בֶעָנָן [לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה],

ולקו בענן דכתיב (ירמיה ד) הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ,

ומתרפאין בענן דכתיב (ישעיה ס) מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם,

וכן (שם ד) וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. [וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר].

חטאו בעב דכתיב (חבקוק ב) [הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי] וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט,

ולקו בעב (איכה ב) אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ,

ומתרפאין בעב (ישעיה ס) מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה [וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם].

חטאו במשפט (ירמיה ה) [שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ] וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ,

ולקו במשפט (שם לט) [וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת] וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים,

ומתרפאין במשפט (ישעי' א) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה [וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה].

חטאו בחלומות (ירמיה כג) [שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים] הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי,

ולקו בחלומות (תהלים עג) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ [אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה],

ומתרפאין בחלומות (יואל ג) [וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם] זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ.

כך אף יוסף לא נמכר אלא בשביל חלומות שנאמר (בראשית לז) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו,

ונתרפא בחלום - וַיְהִי מִקֵּץ [שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם].

הדא הוא דכתיב כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיה ל, יז).

כעין זה במדרש רבי תנחומא (סוף פרשת וישב):

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם.

מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַכֶּה בְּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בִּרְטִיָּה.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמַה שֶּׁהוּא מַכֶּה הוּא מְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיה ל, יז).

יוֹסֵף לֹא נִמְכַּר אֶלָּא עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.

וְלֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם.

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

בענין ששר המשקים שכח את יוסף שתי שנים

במדרש רבי תנחומא (סוף פר' וישב):

[וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ]

וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וכו'.
וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם אֶלָּא עֶשֶׂר שָׁנִים. וְלָמָּה נִתּוֹסְפוּ לוֹ שָׁם שְׁתֵּי שָׁנִים.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

אַתָּה הִשְׁלַכְתָּ בִּטְחוֹנִי וּבָטַחְתָּ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים וְאָמַרְתָּ לוֹ שְׁתֵּי זְכִירוֹת:

א. כִּי אִם זְכַרְתַּנִי [אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד],

ב. וְהִזְכַּרְתַּנִי [אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה],

תִּשְׁתַּכַּח שְׁתֵּי שָׁנִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

לְכָךְ כְּתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, שְׁתֵּי שָׁנִים לִיצִיאַת שַׂר הַמַּשְׁקִים מִבֵּית הַסֹּהַר.

פתיחות ממדרש רבה:

ב וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.

(משלי יד, כג): בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר,

[בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר],

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: כְּגוֹן בֵּין שׁוֹתֶה חַמִּין לְשׁוֹתֶה צוֹנֵן.

וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר.

מְלַקֵּט עֲצָמוֹת אֶחָד בְּצִיפּוֹרִין, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא הֲוָה,

וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה עֲצָמוֹת שְׁחוֹרוֹת הָיָה אוֹמֵר אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי מַיִם.

אֲדֻמּוֹת, אוֹמֵר אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי יַיִן.

לְבָנוֹת, אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי מַיִם חַמִּין.

דָּבָר אַחֵר:

בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, כָּל דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר יוֹסֵף עִם אֲדוֹנָתוֹ הָיָה לוֹ יִתְרוֹן מִמֶּנָּה, לָמָּה, שֶׁנָּטַל אֶת בִּתָּה.

וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי, וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.

ג [אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב] (תהלים מ, ה).

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ , זֶה יוֹסֵף.

וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי, וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים.

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ [וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב],

רַבִּי יוּדָן אָמַר הָמוֹן רִבֵּי רַבְרְבַיָא שֶׁהֵם שָׂטִים אַחֲרֵי כָּזָב, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בָּהֶם.

פתיחה מספר הזוהר בענין זה:

וַיְהִי מִקֵּץ.

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר:

(איוב כח) קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוְת,

הַאי קְרָא אִתְּמָר. קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, דָּא אִיהוּ קֵץ דִּשְׂמָאלָא, דְּאִיהוּ שָׁאט בְּעַלְמָא, וְשָׁאט לְעֵילָא, וְקָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַסְטֵי, וְקַטְרִיג עַל עַלְמָא, וְהָא אִתְּמָר.

וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי לָאו אִינוּן לְטַב, אֶלָּא לְשֵׁיצָאָה תָּדִיר וּלְמֶעְבַּד כְּלָיָה בְּעָלְמָא.

אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת, דָּא אֶבֶן נֶגֶף, דְּבָהּ כָּשְׁלִין חַיָּיבִין, וְקָיְימָא בְּהַאי דְאִקְרֵי, (איוב י) אֶרֶץ עֵפָתָהּ כְּמוֹ אֹפֶל.

תָּא חֲזֵי:

אִית אֶרֶץ חַיִּים לְעֵילָא, וְהַאי אִיהוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

(ד''א ואית ארץ לתתא ונקרא) אֹפֶל וְצַלְמָוֶת, אֹפֶל דְּנַפְקָא מֵאֶרֶץ עֵפָתָה.

מַאי (ס''א ארץ) אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת, דָּא הוּא קֵץ דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְחשֶׁךְ, זוּהֲמָא דְּדַהֲבָא, וְהָא אִתְּמָר.

תָּא חֲזֵי:

כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בְּפוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי. בְּגִין דְּיִנְדְּעוּן וְיִסְתַּכְּלוּן בְּפוּלְחָנֵיהּ. דְּהָא אוֹרַיְיתָא אִיהִי מַכְרְזָא בְּכָל יוֹמָא קַמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ וְאָמְרָה, (משלי ט) מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה חֲסַר לֵב וְאָמְרָה לוֹ, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי.

וְכַד בַּר נָשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְדָּבַּק בָּהּ, זָכֵי לְאִתְתַּקְפָא בְּאִילָנָא דְחַיֵּי, דִּכְתִיב, (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

וְתָּא חֲזֵי:

כַּד בַּר נָשׁ אִתְתַּקַּף בְּאִילָנָא דְחַיֵּי בְּהַאי עַלְמָא, אִתְתַּקַּף בֵּיהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי. דְּהָא כַּד נִשְׁמָתִין נָפְקִין מֵהַאי עַלְמָא, הָכִי אִתְתַּקְּנָן לְהוּ דַּרְגִּין לְעַלְמָא דְאָתֵי.

תָּא חֲזֵי:

אִילָנָא דְחַיֵּי, אִיהוּ בְּכַמָּה דַרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא, וְכֻלְּהוּ חַד. דְּהָא בְּאִילָנָא דְחַיֵּי אִית דַּרְגִּין אִלֵּין עַל אִלֵּין. עַנְפִין, וְעָלִין, קְלִיפִין, (ס''א נופא) גּוּפָא דְאִילָנָא, שָׁרָשִׁין. וְכֹלָּא הוּא אִילָנָא.

כְּגַוְונָא דָא, כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ אִתְתַּקַּן וְאִתְתַּקַּף בְּאִילָנָא דְחַיֵּי.

וְכָל בְּנֵי דִּמְהֵימְנוּתָא יִשְׂרָאֵל, כֻּלְּהוֹן מִתְתַּקְּפִין בְּאִילָנָא דְחַיֵּי, כֻּלְּהוּ אֲחִידִין בְּאִילָנָא מַמָּשׁ.

מִנְּהוֹן בְּהַהוּא (ס''א נופא) גוּפָא דְּבֵיהּ,

מִנְּהוֹן אֲחִידָן בְּעַנְפִין,

מִנְּהוֹן בְּעָלִין,

מִנְּהוֹן בְּשָׁרָשִׁין.

אִשְׁתַּכָּחוּ דְּכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּאִילָנָא דְחַיֵּי.

וְאִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא (דף קצג ע''ב) כֻּלְּהוּ אֲחִידָן בְּגוּפָא דְאִילָנָא. וּבְּגִין כָּךְ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ אָחִיד בְּכֹלָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר.

וַיְהִי מִקֵּץ.

מַאי מִקֵּץ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אֲתַר דְּלֵית בָּהּ זְכִירָה, וְדָא הוּא קֵץ דִּשְׂמָאלָא.

מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּכְתִיב, (בראשית מ) כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ. וְכִי הָכִי אִתְחֲזֵי לֵיהּ לְיוֹסֵף צַדִּיקָא, דְּאִיהוּ אָמַר כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ.

אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל יוֹסֵף בְּחֶלְמֵיהּ. אָמַר, וַדַּאי חֶלְמָא דִזְכִירָה אִיהוּ. וְאִיהוּ טָעָה בְּהַאי, דְּהָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוֵי כֹלָּא.

וְעַל דָּא אֲתַר דְּהֲוָה בֵּיהּ נַשְׁיוּ קָם קַמֵּיהּ, מַה כְּתִיב וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. כֵּיוָן דְּאָמַר וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים, מַהוּ וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. אֶלָּא וַיִּשְׁכָּחֵהוּ אֲתַר דְּאִית בֵּיהּ שִׁכְחָה, וְדָא הוּא קֵץ דְּסִטְרָא דְּחשֶׁךְ.

שְׁנָתַיִם יָמִים, מַאי שְׁנָתַיִם. דְּתָב דַּרְגָּא, לְדַרְגָּא דְּאִית בֵּיהּ זְכִירָה.

וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל הַיְאֹר, דָּא חֶלְמָא דְיוֹסֵף הֲוָה. בְּגִין דְּכָל נָהָר, דְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק אִיהוּ.

וְרָזָא דָּא הֲוֵי, הַאי מַאן דְּחָמֵי נָהָר בַּחֲלוֹם, חָמֵי שָׁלוֹם. דִּכְתִיב, (ישעיה סו) הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם:

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

פסוק א - דרשות על המשך הכתוב - וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר

במדרש רבה:

ד וּפַרְעֹה חֹלֵם.
וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא.
אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא.

וּפַרְעֹה חֹלֵם [וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר],
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרְשָׁעִים מִתְקַיְּמִין עַל אֱלֹהֵיהֶם, וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר,
אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֱלֹהֵיהֶם מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו [וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק].

כעין זה נמצא במדרש רבה לעיל בפתיחות:

(קהלת ה, ב): כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן [וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים],
אָמַר פַּרְעֹה מִי מִתְקַיֵּם עַל מִי, אֲנִי עַל אֱלֹהָי אוֹ אֱלֹהָי עָלַי,
אָמַר לוֹ אַתָּה עַל אֱלֹהֶיךָ,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.

בספר הזוהר (הובא לעיל):

וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל הַיְאֹר,
דָּא חֶלְמָא דְיוֹסֵף הֲוָה. בְּגִין דְּכָל נָהָר, דְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק אִיהוּ.
וְרָזָא דָּא הֲוֵי, הַאי מַאן דְּחָמֵי נָהָר בַּחֲלוֹם, חָמֵי שָׁלוֹם. דִּכְתִיב, (ישעיה סו) הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם:

עוד שם:

וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל הַיְאוֹר,
רָזָא אִיהוּ, כְּמָה דְאִתְּמָר דָּא יוֹסֵף. דְּנָהָר (ס''א דכל נהר) דָּא, יוֹסֵף הַצַּדִּיק הוּא.
וְהִנֵּה מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
וְהִנֵּה מִן הַיְאוֹר, דְּהָא מִנָּהָר דָּא אִתְבָּרְכָאן כָּל אִינוּן דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא. בְּגִין דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, אִיהוּ אַשְׁקֵי וְזָן לְכֹלָּא. וְיוֹסֵף אִיהוּ נָהָר, לְאִתְבָּרְכָא כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם בְּגִינֵיהּ.

פתיחה ממדרש אגדת בראשית:

בענין שהקב"ה גילה לפרעה חלום זה בלילה

[פרק סו] א תורה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים [וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר].

זה שאמר הכתוב (תהילים עג) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה.

אין הקדוש ברוך הוא נגלה לרשעים ביום, ולמה, בשביל לבזותן, כחלום מהקיץ,

ולמה בלילה לפי שמעשיהן חשך ואפילה שנאמר (ישעיה כט) [הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה] וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם [וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ], לפיכך נגלה להן בחושך - כחלום מהקיץ.
ואף בלילה לא היו ראוין שיגלה להן הקדוש ברוך הוא אלא שהוא עושה עצמו שליח לרשעים כדי לעשות רצונן של צדיקים.

וכן את מוצא בפרעה הראשון, כשנטל שרה לא שלח הקדוש ברוך הוא עליו לא מלאך ולא שרף, אלא הוא כביכול הלך שנאמר (בראשית יב) וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ, יכול בזכותה, תלמוד לומר: עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם - טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד [אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם].

וכן כשנטלה אביבלך כביכול הוא הלך ונראה לו בלילה, שנאמר (שם כ) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל.
וכן בלבן - וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע (שם לא)

אף כך פרעה הראה לו בחלום מה שעתיד לעשות - וַיְהִי מִקֵּץ [שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר].
וכן נבוכדנצר חלם חלומות ולמה נגלה להן בחלומות בשביל לבזותן, הוי כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ [אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה].

פתיחה מספר הזוהר בענין זה:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר:
(קהלת ג) לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
תָּא חֲזֵי:
כָּל מַה דְּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא, לְכֹלָּא שַׁוֵּי זִמְנָא וּזְמַן קָצוּב. זְמַן שַׁוֵּי לִנְהוֹרָא וְלַחֲשׁוֹכָא,
זִמְנָא שַׁוֵּי לִנְהוֹרָא דִּשְׁאָר עַמִּין, דְּאִינוּן שָׁלְטִין הַשְׁתָּא עַל עַלְמָא. וְזִמְנָא שַׁוֵּי לַחֲשׁוֹכָא, דְּאִיהוּ גָלוּתָא דְיִשְׂרָאֵל תְּחוֹת שָׁלְטָנוּתָא דִלְהוֹן. זִמְנָא שַׁוֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכֹלָּא,
בְגִין כָּךְ לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ. מַאי וְעֵת לְכָל חֵפֶץ. זִמְנָא וְעִדָּן הוּא לְכֹלָּא, לְכָל הַהוּא רְעוּתָא דְּאִשְׁתַּכַּח לְתַתָּא.

דָּבָר אַחֵר:
וְעֵת לְכָל חֵפֶץ, מַאי עֵת. כְּדִכְתִיב, (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. וּכְתִיב, (ויקרא יז) וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִיהוּ דַרְגָּא מְמַנָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְגִין כָּךְ עֵת אִיהוּ מְמַנָּא, לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, מִסִּטְרָא דְהַהוּא קֵץ דְּחשֶׁךְ חָמָא פַּרְעֹה בְּחֶלְמֵיהּ, וּמִתַּמָּן יָדַע וְאִתְגְּלִי לֵיהּ הַהוּא חֶלְמָא.

עוד פתיחה מספר הזוהר:

בענין שמלכותו של יוסף קיימה את כל ארץ מצרים, וקיום זה בא על ידי החלום

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם.
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר:
(משלי כט) מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה,
תָּא חֲזֵי וכו'. דָּבָר אַחֵר:
מֶלֶךְ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
בַּמִּשְׁפָּט, דָּא יוֹסֵף.
יַעֲמִיד אֶרֶץ, דִּכְתִיב (בראשית מא) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבּוֹר אֶל יוֹסֵף.
וּבְגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב, עֲבַד לֵיהּ לְיוֹסֵף שַׁלִּיטָא עַל אַרְעָא.

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר:
מֶלֶךְ, דָּא יוֹסֵף.
בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ, דָּא יַעֲקֹב.
דְּהָא עַד לָא אֲתָא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, לָא הֲוָה קִיּוּמָא בְּאַרְעָא, מִגּוֹ כַּפְנָא. כֵּיוָן דְּאֲתָא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, בִּזְכוּתֵיהּ אִסְתַּלַּק כַּפְנָא, וְאִתְקְיַּים אַרְעָא.

דָּבָר אַחֵר:
מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ, דָּא דָּוִד מַלְכָּא, דִּכְתִיב, (שמואל ב ח) וַיְהִי דָּוִד עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, וְאִיהוּ קִיֵּים אַרְעָא, וּבִזְכוּתֵיהּ קָיְימָא לְבָתַר דְּנָא.
וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, דָּא רְחַבְעָם.

תָּא חֲזֵי:
קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָא, אַף עַל גַּב דְּפוּרְעֲנוּתָא אִתְגְּזַר עַל עַלְמָא, מִתְעַכְּבָא בְּגִינֵיהוֹן וְלָא שָׁלְטָא עַל עַלְמָא. כָּל יוֹמוֹי דְּדָוִד מַלְכָּא אִתְקָיְימָא אַרְעָא בְּגִינֵיהּ, לְבָתַר דְּמִית אִתְקָיְימָא בִּזְכוּתֵיהּ. דִּכְתִיב, (מלכים ב כ) וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.
כְּגַוְונָא דָּא, כָּל יוֹמוֹי דְיַעֲקֹב וְכָל יוֹמוֹי דְיוֹסֵף, לָא שָׁלְטָא פּוּרְעֲנוּתָא בְּעַלְמָא.

תָּא חֲזֵי:
מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ, דָּא יוֹסֵף.
וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, דָּא פַּרְעֹה. דְּהָא בְּגִין דְּאַקְשֵׁי לִבֵּיהּ לְגַבֵּי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חָרִיב אַרְעָא דְמִצְרַיִם.
וּבְקַדְמִיתָא עַל יְדָא דְיוֹסֵף אִתְקְיַּים אַרְעָא בְּהַהוּא חֶלְמָא דְּחָלַם. דִּכְתִיב, וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

עוד פתיחה מצאתי במדרש אגדת בראשית (סימן סז):

בענין שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, וכשם שיוסף נגאל מקץ שנתים כך נגאלה ירושלים בשנת שתים לדריוש

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

{ב} וְהִנֵּ֣ה מִן-הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
{ג} וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַֽחֲרֵיהֶן֙ מִן-הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַתַּֽעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל-שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
{ד} וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה:
{ה} וַיִּישָׁ֕ן וַיַּֽחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה | שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת:
{ו} וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹֽמְח֖וֹת אַֽחֲרֵיהֶֽן:
{ז} וַתִּבְלַ֨עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם:

במדרש רבה:

פסוק ב-ג

וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר,
רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁאֵין הַשֹּׂבַע בָּא לְמִצְרַיִם אֶלָּא מִן הַיְאוֹר.
וְדִכְוָתָהּ אֵין הָרָעָב בָּא אֶלָּא מִן הַיְאוֹר.

וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים יָפוֹת הַבְּרִיּוֹת נַעֲשִׂין אַחִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ - אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם,
[בילקוט שמעוני: וּכְשֶׁהֵן רָעוֹת, נַעֲשִׂין אֲחֵרִים לְחַבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁהוֹפְכוֹת פְּנֵיהֶם מֵהֶן].

וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, כג): [וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן] יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב,
[כִּירִי כִּירִי* מַרְבֶּה בָּעוֹלָם],
כִּירִי - עֶבֶד, קִירִי - אָדוֹן*.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עב, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם [לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה], אָמַר רַב אַחָא: נָשְׂאוּ הָרִים נְשִׂיאָתָן - שָׁלוֹם לָעָם.
*כירי כירי=טובה ששון וחן. *העבד שווה לאדונו.

פסוק ו

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.
בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים רָעוֹת, גּוּפָן שֶׁל בְּרִיּוֹת מַעֲלֶה חֲטָטִין*.
*מצמיח אבעבועות.

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

{ח} וַיְהִ֤י בַבֹּ֨קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת-חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין-פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה:

במדרש רבה:

ה וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ.
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דניאל ב, א): [וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת] וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ?
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן:
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כָּאן חֶלְמָא יְדַע וּפִתְרוֹנֵיהּ בְּעָא גַבֵּיהּ, וּלְהַלָּן חֶלְמָא וּפִּתְרוֹנֵיהּ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, חֲלוֹם הַצֶּלֶם וַחֲלוֹם הָאִילָן (דניאל ד).
וְרַבָּנָן אָמְרֵי:
וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, לְהַלָּן לִתֵּן גְּדֻלָּה לְאַרְבָּעָה, כָּאן וַתִּפָּעֶם, לִתֵּן גְּדֻלָּה לְאֶחָד.
וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, כְּדֵי לִתֵּן חַיִּים לְאַרְבָּעָה, וַתִּפָּעֶם, לִתֵּן חַיִּים לְאֶחָד.
כָּאן עַל יְדֵי שֶׁהוּא סָמוּךְ לַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וּלְהַלָּן שֶׁהוּא בָּא מִבָּעֶרֶב, כְּתִיב: וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל חֲלוֹם שֶׁהוּא סָמוּךְ לַבֹּקֶר מִיָּד הוּא בָּא.

ו וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי:
פּוֹתְרִין הָיוּ אוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה קוֹלָן נִכְנַס בְּאָזְנָיו - שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַּע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד. שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת, שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר.
וְכֵן אָמְרוּ - שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַע מַלְכֻיּוֹת אַתָּה מְכַבֵּשׁ. שֶׁבַּע שִׁבֳּלִים הָרָעוֹת, שֶׁבַע אִפַּרְכִיּוֹת* מוֹרְדוֹת בָּךְ.
*מדינות.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יד, ו): [בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל].

בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן, אֵלּוּ חַכְמֵי פַרְעֹה וְחַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם.

וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל, זֶה יוֹסֵף.

דָּבָר אַחֵר:
וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא [אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה],
לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם מַעֲמֶדֶת לָהּ ה' חֲכָמִים שֶׁיְשַׁמְּשׁוּ אוֹתָהּ,
וְלֹא עוֹד אֶלָּא נָתַן בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה דְבָרִים, חָכְמָה, וּבִינָה, וּגְבוּרָה.
שֶׁכֵּן סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע אָמַר (ישעיה י, יג): בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי [וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים].
וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם, הוּא נוֹטְלָהּ מִמֶּנָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ח ט): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. וְחַתּוּ גִּבּוֹרֶיךָ תֵּימָן.
וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא יוֹסֵף בָּאַחֲרוֹנָה וְיִטֹּל גְּדֻלָּה.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יָבוֹא יוֹסֵף תְּחִלָּה וְיִפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם אֵין זֶה שִׁבְחוֹ, יְכוֹלִין הַחַרְטֻמִּים שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ, אִלּוּ שָׁאַלְתָּ אוֹתָנוּ כְּבָר פָּתַרְנוּ אוֹתוֹ לָךְ. אֶלָּא הִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁנִּתְיַגְעוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת רוּחוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא יוֹסֵף וְהֶחֱזִירָהּ,

עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כט, יא): [כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה].

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, אֵלּוּ חַכְמֵי פַּרְעֹה.

וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, לט): אֵין נָכוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.

במדרש רבי תנחומא:

ב וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת וְגוֹ'.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ.
וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר כְּתִיב: וַתִּתְפָּעֶם (דניאל ב, א)?
פַּרְעֹה שֶׁיָּדַע הַחֲלוֹם וְלֹא יָדַע פִּתְרוֹנוֹ, נִטְרַף טֵרוּף אֶחָד. נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁשָּׁכַח הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ, נִטְרַף שְׁנֵי טֵרוּפִין.
לְכָךְ כְּתִיב בּוֹ וַתִּתְפָּעֶם.

סיפור החלום של נבוכדנצר שנפתר ע"י דניאל איש חמודות

[וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (דניאל ב)].

חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת.

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, חֲלֹמוֹת שְׁתַּיִם חָלַם, אַחַת שֶׁל צֶלֶם וְאַחַת שֶׁל אִילָן.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחֲרְטֻמִּים, חָסֵר כְּתִיב: אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹאֲלִין בְּטִימֵי מֵתִים.

לָאַשָּׁפִים, אֵלּוּ שֶׁדּוֹחֲקִין בַּמַּזָּל, שֶׁכֵּן אַשָּׁפִים לְשׁוֹן דְּחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן (עמוס ח, ד).

וְלַמְכַשְּׁפִים, שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה.

לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם.

וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית, מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא לְעַבְדָּיךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא.

אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר, אֲנִי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי אֹמַר לָכֶם הַחֲלוֹם, אַתֶּם בּוֹדִים לִי דְבָרִים וְאוֹמְרִים זֶה פִתְרוֹנוֹ - לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי.

עֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין, מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה.

אָמַר לָהֶם: אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אִמְרוּ לִי, וְאַתֶּם אוֹמְרִים לִי אֱמֹר לָנוּ, מָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁתִּהְיוּ מְסִיחִים עִמִּי עַד הַצָּהֳרַיִם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים וְהוֹלְכִים לָכֶם? דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֵנַּנִי חֲדָה הִיא דָתְכוֹן, שֶׁתִּהְיוּ כֻלְּכֶם נֶהֱרָגִין. וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הִזְדַּמִּנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא, לָהֶן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֵנַּנִי.

עֲנוֹ כַשְׂדָּאֵי קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין, לָא אִיתַי אֱנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי. [וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל יַקִּירָה וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי].

וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּא שָׁאֵל יַקִּירָה. נְבוּאָה הִיא צְרִיכָה, שֶׁכֵּן יַקִּירָה לְשׁוֹן נְבוּאָה, כְּמָה דְאָמַר, וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ (ש"א ג, א).

וְאָחֳרָן לָא אִיתַי - וְאַהֲרֹן לָא אִיתַי. כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל בְּנֵי אַהֲרֹן וְשׁוֹאֵל בְּאוּרִים וְתֻמִּים וּמַגִּיד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וְעַכְשָׁו אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵין שׁוֹאֲלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים.

אָמַר לָהֶם: וְכָךְ הָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ יָפֶה וּנְתַתֶּם לִי עֵצָה שֶׁאַחֲרִיבֶנּוּ? מִיָּד כָּעַס וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל. וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין, וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה.

הִתְחִיל דָּנִיֵּאל לוֹמַר לְאַרְיוֹךְ:

עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא, אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל. וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה קֳדָם מַלְכָּא [דִּי זְמָן יִנְתֵּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא].

[אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא] וְכֵן אֱמַר לֵהּ דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע.

אֲמַר לֵה אַנְתְּ הוּא דָנִיֵּאל?* וְכִי לֹא הָיָה מַכִּירוֹ. אֶלָּא אָמַר לוֹ: יֶשׁ בְּךָ כֹּחַ לְסַפֵּר לִי אֶת הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ.

אָמַר לוֹ: הֵן.

אָמַר לוֹ: אֵימָתַי. אָמַר לוֹ: אֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ זְמָן לֹא לְאַחַר שְׁלֹשִים יוֹם וְלֹא לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם, אֶלָּא הַמְתֵּן לִי הַלַּיְלָה וְלַבֹּקֶר אֲנִי אֹמַר לָךְ.

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע. לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָה דִּי לָא יְהוֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל.

אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְרָא דִי לֵילְיָא רָזָא גֲלִי, אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא.
*פסוק זה נאמר לגבי קריאת הכתב אצל בלשצר (דניאל ה יג), וצ"ע.

סיום בענין הגאולה

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה הַנְּבוּאָה בַיְחִידִים. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, עַל כָּל אָדָם,

שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. [וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי] (יואל ג, א).

בספר הזוהר:

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וְגו'.
וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ. מַאי וַתִּפָּעֶם.
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, הָא אוּקְמוּהָ בְּפַרְעֹה כְּתִיב וַתִּפָּעֶם, וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר כְּתִיב, (דניאל ב) וַתִּתְפָּעֶם, וְאוּקְמוּהָ דְּהָא בְּפַרְעֹה כְּתִיב וַתִּפָּעֶם, בְּגִין דְּהֲוָה יָדַע חֶלְמָא, וּפִשְׁרָא לָא הֲוָה יָדַע, אֲבָל נְבוּכַדְנֶצַּר, חָמָא חֶלְמָא, וְחָמָא פִּשְׁרָא, וְאִתְנְשֵׁי כֹּלָּא מִנֵּיהּ.
אֲבָל תָּא חֲזֵי:
וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שופטים יג) לְפַעֲמוֹ, דְּהֲוָה אָתֵי רוּחָא וְאָזִיל, וְאָתֵי וְאָזִיל. וְלָא הֲוָה מִתְיַישְׁבָא עִמֵּיהּ עֲדַיִין כְּדְקָא יְאוּת.
וְעַל דָּא כְּתִיב, (שופטים יג) וַתָּחֶל רוּחַ יְיָ לְפַעֲמוֹ, דִּכְדֵין הֲוָה שֵׁירוּתָא. אוּף הָכָא רוּחֵיהּ אִתְעַר בֵּיהּ, וְאָזִיל וְאִתְעַר, וְלָא הֲוָה מִתְיַשְּׁבָא עִמֵּיהּ לְמִנְדַע.
נְבוּכַדְנֶצַּר וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, בְּאִתְעֲרוּתָא הֲוָה אִתְעַר עַל חַד תְּרִין, (תייבין) וְאָזְלִין וְתָיְיבִין, וְדָא הוּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר כד) כְּפַעַם בְּפַעַם. פַּעַם בְּהַאי, (דף קצד ע''ב) וּפַעַם בְּהַאי, וְלָא מִתְיַשְּׁבָא דַּעְתֵּיהּ וְרוּחֵיהּ.

וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרַיִם, אִלֵּין חֳרָשִׁין.
וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ, אִלֵּין חַכִּימִין בְּטַיְירָא,
וְכֻלְּהוּ הֲווּ מִסְתַּכְּלָן לְמִנְדַע וְלא יָכִילוּ לְאַדְבָּקָא.

יוסף צ. הירשמן · 2 יולי (7) 2026

{ט} וַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת-פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת-חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם:
{י} פַּרְעֹ֖ה קָצַ֣ף עַל-עֲבָדָ֑יו וַיִּתֵּ֨ן אֹתִ֜י בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֚ית שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים אֹתִ֕י וְאֵ֖ת שַׂ֥ר הָֽאֹפִֽים:
{יא} וַנַּֽחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ:
{יב} וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַ֨נְּסַפֶּר-ל֔וֹ וַיִּפְתָּר-לָ֖נוּ אֶת-חֲלֹֽמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּֽחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר:
{יג} וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּֽתַר-לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל-כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה:
{יד} וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת-יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן-הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל-פַּרְעֹֽה:

במדרש רבה:

פסוק ט

ז כֵּיוָן שֶׁרָאָה שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת, הָיָה מְחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר אִם יָמוּת פַּרְעֹה זֶה וְיַעֲמֹד מֶלֶךְ אַחֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מַעֲמִידֵנִי בֶּאֱמוּנָתִי אִם לָאו - וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים [אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר],

[אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם]
אָמַר לוֹ, שְׁנֵי חַטָּאִים יֵשׁ בְּיָדִי:
אַחַת שֶׁלֹא עָשִׂיתִי לְיוֹסֵף טוֹבָה וְהִזְכַּרְתִּיו לְפָנֶיךָ,
וְאַחַת שֶׁרְאִיתִיךָ מִצְטָעֵר עַל פִּתְרוֹנוֹ שֶׁל חֲלוֹם וְלֹא גִּלִּיתִי לְךָ עָלָיו שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנוֹ.

פסוק יב-יג

וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ,
אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר אוֹתוֹ הוּא מְבַזֵּהוּ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה גְּדֻלָּה הוּא נִכְנָס. מִיָּד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא [אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר].

וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי לְשַׂר הַטַּבָּחִים,
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין עוֹשִׂים טוֹבָה שְׁלֵמָה:
נַעַר, שׁוֹטֶה.
עִבְרִי, שׂוֹנֵא.
עֶבֶד, שֶׁכָּךְ מוּכְתָּב בְּסֶקְרִידִין שֶׁל פַּרְעֹה שֶׁאֵין עֶבֶד מוֹלֵךְ וְלֹא לוֹבֵשׁ כְּלִידִים*.
*אצעדה, כלי ידים.

ח וַנְסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר. [וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה].
כֵּן הֲוָה עוֹבָדָא בְּהַהִיא אִינְתְּתָא דַּאֲתַת לְגַבֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמָרַת לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי שָׁרִיתָא דְבֵיתִי תְּבִירָא,
אֲמַר לָהּ אַתְּ יָלְדָת בַּר דְּכַר וְהוּא חָיֵי, אֲזַלַּת וַהֲוָה לָהּ כֵּן.
אֲתַת זְמַן אָחֳרָן לְמִשְׁאֲלִינֵיהּ, אַשְׁכְּחָה תַּלְמִידֵיהּ יָתְבִין תַּמָּן וְרַבְּהוֹן לָא הֲוָה גַּבֵּיהוֹן, וְאָמְרָה לְהוֹן: וְאָן הוּא רַבְּכוֹן, אֲמָרוּ לָהּ: אֵימַר לָן מַה דְּאַתְּ בָּעֵית וַאֲנַן אָמְרִין לִיךְ,
אֲמָרָה לְהוֹן: חֲמֵית בְּחֶלְמִי שָׁרִיתָא דְּבֵיתִי תְּבִירָא, אֲמָרוּ לָהּ: הַהִיא אִתְּתָא קָבְרָה בַּעֲלָהּ,
כֵּיוָן דִּנְפַקַת מִן גַּבֵּיהוֹן שָׁרְיָא מְיַלְּלָא,
שְׁמַע קָלָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לְהוֹן: מָה אֲמַרְתּוּן לַהֲדָא אִתְּתָא, אָמְרִין: הַהִיא אִתְּתָא דַּאֲתַת לְמִשְׁאַל יָתָךְ,
אֲמַר לְהוֹן: וּמָה אֲמַרְתּוּן לָהּ, אֲמָרוּ לֵיהּ: כְּדֵין וּכְדֵין.
אֲמַר לְהוֹן: אוֹבַדְתּוּן גַּבְרָא, לֹא כֵן כְּתִיב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה?
וְלֹא כֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַפִּתְרוֹן? חוּץ מִן הַיַּיִן, יֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ וְרַע לוֹ. תַּלְמִיד חָכָם שׁוֹתֶה וְטוֹב לוֹ, עַם הָאָרֶץ שׁוֹתֶה וְרַע לוֹ.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.

פסוק יד

ט וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו.
לַחְלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.

במדרש רבי תנחומא:

ג וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע. כֵּיוָן שֶׁחָלַם, שָׁלַח וְקָרָא לְכָל הַחַרְטֻמִּים.
וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, אַיָּם אֵפוֹא חַכָמֶיךָ [וְיַגִּידוּ נָא לָךְ וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ ה' צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם. נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ. ה' מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ] (ישעיה יט, יב).
כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדְעוּ, בָּא שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאָמַר, אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם, פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. [וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ] וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר.
אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, שֶׁאֲפִלּוּ הַטּוֹבָה שֶׁעוֹשִׂים, מִתְכַּוְּנִים לְרָעָה, שֶׁאָמַר שַׂר הַמַּשְׁקִים. נַעַר, שֶׁאֵינוֹ בַר דַּעַת. עִבְרִי, עֶבֶד, לְשׁוֹן גְּנַאי, שֶׁכָּךְ כְּתִיב בִּסְפָרָיו שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם עֶבֶד.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

מִתּוֹךְ צָרָה, רְוָחָה. מִתּוֹךְ אֲפֵלָה, אוֹרָה. מִתּוֹךְ נִבּוּלָן שֶׁל צַדִּיקִים, רוֹמְמוּתָן.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה (משלי ל, לב).

חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מִתּוֹךְ נִבּוּלָן רוֹמְמוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא (דניאל ג, כא). וְנִתְרוֹמְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל (דניאל ג, ל).

וְדָנִיֵּאל הֻשְׁלַךְ לְגֹב אַרְיָוָתָא וְנִתְרוֹמֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דַּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פַּרְסָאָה (דניאל ו, כט).

מָרְדְּכַי, כְּתִיב: וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר [וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה] (אסתר ב, א). וְנִתְרוֹמֵם, דִּכְתִיב וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת [בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן].

וְיוֹסֵף, עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ (תהלים קה, יח). וְנִתְרוֹמֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ.
*תרגום הפסוקים שהוזכרו בדרשה זו: באדין גבריא וגו' - אז אנשים אלו נקשרו בחליפותיהם וכובעיהם ושאר מלבושיהם והושלכו לתוך כבשן האש הבוער. באדין מלכא וגו' - אז הצליח המלך לחנניה מישאל ועזריה במדינת בבל.

בספר הזוהר:

פסוק יג

אָמַר רִבִּי יִצְחָק:
אַף עַל גַּב דְּאִתְּמָר דְּלָא אַחְזְיָין לֵיהּ לְבַר נָשׁ אֶלָּא בְּהַהוּא דַרְגָּא דִילֵיהּ, שָׁאנִי לִמְלָכִים, דְּאַחְזְיָין לוֹן מִלִּין עִלָּאִין, וּמְשַׁנְיָין מִבְּנֵי נָשָׁא אָחֳרָנִין. כְּמָה דְמַלְכָּא דַּרְגֵּיהּ עִלָּאָה עַל כָּל שְׁאָר אָחֳרָנִין, הָכִי נָמֵי אַחֲזִיאוּ לֵיהּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה עַל כָּל שְׁאָר אָחֳרָנִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר אֶת אֲשֶׁר הָאֱלהִים עוֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה.
(רלח א) אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא, לָא גָלֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה דְּאִיהוּ עָבַד, בַּר לִנְבִיאֵי אוֹ לַחֲסִידֵי אוֹ לְחַכִּימֵי דָרָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.
תָּא חֲזֵי:
כְּתִיב, אוֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאוֹתוֹ תָּלָה, מִכָּאן דְּחֶלְמָא אָזִיל בָּתַר פִּישְׁרָא.
הֵשִׁיב עַל כַּנִּי מַאן, אֶלָּא דָּא יוֹסֵף.
וְאוֹתוֹ תָלָה, בְּהַהוּא פִּישְׁרָא דְּקָא פָּשַׁר לֵיהּ, וּכְתִיב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה:

פתיחה בענין שהקב"ה מפייס את הצדיקים על הצרות שעבור עליהם

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וְגו'.
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר:
(תהלים קמז) רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.
כַּמָּה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָא, בְּגִין דְּצַדִּיקַיָא אִינוּן עַבְדִּין (שלמא ועבדי) שְׁלָמָא לְעֵילָא, וְעַבְדֵי שְׁלָמָה לְתַתָּא, וְאָעֳלִין כַּלָּה בְּבַעֲלָהּ. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ, בְּאִנּוּן דְּדַחֲלִין לֵיהּ וְעָבְדִין רְעוּתֵיהּ.

לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, מַאן אִינוּן מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. הוֵי אֵימָא אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא, וְאִשְׁתַּתְּפוּ בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא. וְכָד אָתֵי צַפְרָא, אִינוּן מְחַכָּאן לְחַסְדּוֹ.
וְהָא אוּקְמוּהָ, בְּזִמְנָא דְּבַר נָשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא, חוּטָא דְחֶסֶד אִתְמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ בִּימָמָא. כְּדִכְתִיב, (תהלים מב) יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ וּבַלַיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. מַאי טַעְמָא יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ, מִשּׁוּם דְּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי.
וּבְּגִין כָּךְ רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו כְּתִיב, וְלֹא בִירֵאָיו. כְּמַאן דְּרָעֵי בִּרְעוּתֵיהּ לְאַחֲרָא, וְאִתְרְעֵי לֵיהּ לְאִתְפַּיְיסָא בַּהֲדֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו, וְלֹא בִּירֵאָיו.

כְּגַוְונָא דָא, יוֹסֵף הֲוָה עָצִיב בַּעֲצִיבוּ דְרוּחָא, בַּעֲצִיבוּ דְלִבָּא, דְּהֲוָה אָסִיר תַּמָּן. כֵּיוָן דְּשַׁדַּר פַּרְעֹה בְּגִינֵיהּ, מַה כְּתִיב. וַיְרִיצוּהוּ, אִתְפַּיְיסוּ לֵיהּ וְאַהֲדָרוּ לֵיהּ מִלִּין דְּחֶדְוָה, מִלִּין לְמֶחֱדֵי לִבָּא, בְּגִין דְּהֲוָה עָצִיב מִן בֵּירָא.
תָּא חֲזֵי:
בְּקַדְמִיתָא נָפַל בְּבֵירָא, בְּבֵירָא אִסְתַּלַּק לְבָתַר.

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר:
עַד לָא אֵירַע לְיוֹסֵף הַהוּא עוֹבָדָא, לָא אִקְרֵי צַדִּיק. כֵּיוָן דְּנָטַר הַהוּא בְּרִית קַיָּימָא, אִקְרֵי צַדִּיק.
וְהַהוּא דַּרְגָּא דִּבְרִית קַדִּישָׁא אִתְעַטַּר בַּהֲדֵיהּ,
וּמַאי דְּהֲוָה (עביד) בַּבּוֹר בְּקַדְמִיתָא, אִסְתַּלַּק בַּהֲדֵיהּ, וּכְתִיב וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר. אִסְתַּלַּק מִן דָּא, וְאִתְעַטַּר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף,
לִקְרֹא לְיוֹסֵף מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב, (תהלים קה) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְיָ צְרָפָתְהוּ. עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיּקְרָא אֶת יוֹסֵף, כְּתִיב הָכָא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וּכְתִיב הָתָם וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה:

וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלוֹתָיו, בְּגִין יְקָרָא דְמַלְכָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ.

יוסף צ. הירשמן · 3 יולי (7) 2026

עוד מספר הזוהר (בתוך הדברים):

וַיְרִיצֻהוּ חָסֵר וא''ו,
וּמַאן אִיהוּ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
בְּגִין דְּהָא לֵית מַאן דְּאָסִיר וּפַתַּח, בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב, (איוב יב) יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ. וּכְתִיב, (איוב לה) וְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד, דְּהָא כֹּלָּא בֵּיהּ. וּכְתִיב, (דניאל ד) וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָא וְדָיְירֵי אַרְעָא וְלָא אִיתַי דִי יְמַחֵי בִידֵיהּ וְיֵאמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ.
וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וְגו'.
מַאי וַיְרִיצֻהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב לג) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. כְּגַוְונָא דָא וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וּלְבָתַר וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה.
דָּבָר אַחֵר:
וַיְרִיצֻהוּ, דְּאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ חוּטָא דְחֶסֶד, לְמֵיהַב לֵיהּ חִנָּא קַמֵּיהּ דְּפַרְעֹה.
(מה כתיב), אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה, בְּגִין לְאַקְדָּמָא לֵיהּ שָׁלוֹם וּלְמִפְתַּח בְּשָׁלוֹם.

יוסף צ. הירשמן · 3 יולי (7) 2026

{טו} שני וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַֽאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ:
{טז} וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת-פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַֽעֲנֶ֖ה אֶת-שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

במדרש רבה:

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים [יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה],
תָּלָה הַגְּדֻלָּה בִּבְעָלֶיהָ.

במדרש רבי תנחומא:

אָמַר לוֹ פַרְעֹה: חֲלוֹם חָלַמְתִּי [וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ].
אָמַר יוֹסֵף: בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה, תָּלָה הַגְּדֻלָּה בִּבְעָלֶיהָ.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה לֹא רָצִיתָ לְהִתְגַּדֵּל בְּעַצְמְךָ, חַיֶּיךָ, שֶׁעַל ידֵי כָךְ תַּעֲלֶה לִגְדֻלָּה וְלִמְלוּכָה.

בספר הזוהר:

אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה,

בְּגִין לְאַקְדָּמָא לֵיהּ שָׁלוֹם וּלְמִפְתַּח בְּשָׁלוֹם.

פתיחה בענין שלא ידע פרעה אלא שם א-להים

רִבִּי אַבָּא אָמַר, תָּא חֲזֵי:

בְּהַהוּא רָשָׁע דְּפַרְעֹה, דְּאִיהוּ אָמַר, (שמות ה) לא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ, וּפַרְעֹה חַכִּים הֲוָה מִכָּל חֳרָשׁוֹי?

אֶלָּא וַדַּאי שְׁמָא דְּאֱלֹהִים הֲוָה יָדַע, דְּהָא כְּתִיב, הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלהִים בּוֹ. וּבְגִין דְּמשֶׁה לָא אֲתָא לְגַבֵּיהּ אֶלָּא בִּשְׁמָא דַּיְיָ וְלֹא בִּשְׁמָא דְּאֱלהִים. וְדָא הֲוָה קַשְׁיָא קַמֵיהּ מִכֹּלָּא, דְּאִיהוּ הֲוָה יָדַע דְּהָא שְׁמָא דָא אִיהוּ שַׁלִּיט בְּאַרְעָא. וּבִשְׁמָא דַּיְיָ לָא הֲוָה יָדַע, וְעַל דָּא קַשְׁיָא קַמֵּיהּ שְׁמָא דָא.

וְדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ט) וַיְחֲזֵק יְיָ אֶת לֵב פַּרְעֹה, דְּמִלָּה דָא הֲוָה אַתְקִיף לִבֵּיהּ, וְאַקְשֵׁי לֵיהּ. וְעַל דָּא משֶׁה לא אוֹדַע לֵיהּ מִלָּה דִּשְׁמָא אָחֳרָא, אֶלָא שְׁמָא דַּיְיָ בִּלְחוֹדוֹי, וְאוּקְמוּהָ.

פָּתַח וְאָמַר:

(תהלים קיג) מִי כַּיְיָ אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

מִי כַּיְיָ אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, דְּאִסְתַּלַּק מֵעַל כָּרְסֵי יְקָרֵיהּ, (ס''א על כרסי יקריה לעילא) וְלָא אִתְגְּלִי לְתַתָּא. בְּשַׁעְתָּא דְּלָא אִשְׁתַּכָּחוּ זַכָּאִין בְּעַלְמָא, הָא אִיהוּ אִסְתַּלַּק מִנַּיְיהוּ, וְלָא אִתְגְּלִי לְהוּ.

הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, בְּשַׁעְתָּא דְּזַכָּאִין אִינוּן דְּאִשְׁתַּכָּחוּ בְּעַלְמָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָחִית בְּדַרְגּוֹי לְקִבְלֵהוֹן דְּתַתָּאֵי, לְאַשְׁגָּחָא עַל עַלְמָא, לְאוֹטָבָא לְהוּ.

דְּהָא כַּד זַכָּאִין לָא אִשְׁתַּכָּחוּ בְּעַלְמָא, אִיהוּ אִסְתַּלַּק, וְאַסְתִּיר אַנְפִּין מִנַּיְיהוּ, וְלא אַשְׁגַּח עֲלַיְיהוּ.

בְּגִין דְּצַדִּיקַיָּיא אִינוּן יְסוֹדָא וְקִיּוּמָא דְעַלְמָא, דִּכְתִיב, (משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא גַּלֵּי שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא, בַּר לְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדוֹי, דְּאִינוּן חוּלַק עַדְבֵיהּ וְאַחְסַנְתֵּיהּ. וְעַלְמָא פָּלִיג לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִמְמַנָּן תְּרִיסִין, וְהָא אִתְּמָר. דִּכְתִיב, (דברים לב) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְתִיב, כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.

פתיחות בענין שיש לפתוח בדבר טוב, ועל כן פתח יוסף לפרעה בענין השלום

רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי בְאָרְחָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חִיָּיא:

תְּוַוהְנָא עַל הַאי דְּקָאֲמַר שְׁלֹמֹה, כָּל מִלּוֹי (מילין) סְתִימִין וְלָא אִתְיָידְעוּן, דְּהָא קֹהֶלֶת סָתִים (מילין) סְתִימִין.

פָּתַח וְאָמַר:

(קהלת א) כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְׁמוֹעַ.

כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים, וְכִי כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים אִינוּן לְמַלָּלָא, דְּקָאֲמַר לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר.

וְלֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְׁמוֹעַ, מַאי טַעְמָא אִלֵּין.

אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵין מִנְהוֹן, וְאִינוּן עַייְנִין וְאוּדְנִין, לָא קַיָּימִין בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וּפוּמָא אִיהוּ בִּרְשׁוּתֵיהּ. וְכָל (מה) אִלֵּין תְּלַת לָא יָכְלִין לְאַשְׁלָמָא כֹּלָּא, וּלְאַדְבָּקָא כֹּלָּא.

אָמַר רִבִּי חִיָּיא:

הָכִי הוּא, דְּדִבּוּרָא דְּבַר נָשׁ לָא יָכִיל לְמַלָּלָא, וְעַיְינִין לְמֶחֱמֵי, וְאוּדְנִין לְמִשְׁמַע, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְתָּא חֲזֵי:

אֲפִילוּ בִּרְיָין וְקַסְטוֹרִין, דְּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, לָא יָכְלִין לְמַלָּלָא כָּל מִלִּין דְּעַלְמָא, וְעֵינָא לָא יָכִיל (דף קצה ע''ב) לְמִשְׁלַט וּלְמֶחמֵי, וְאוּדְנָא לְמִשְׁמָע.

וּבְגִין כָּךְ שְׁלֹמֹה דְּהֲוָה יָדַע כָּל מִלָּה, הֲוָה אָמַר דָּא.

וְתָּא חֲזֵי:

כָּל עוֹבָדִין דְּעַלְמָא, בְּכַמָּה קַסְטְרִין תַּלְיָין, וְכָל בְּנֵי עַלְמָא לָא יָדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין עַל מַה קָּיְימֵי בְּעַלְמָא, וְאֲפִילּוּ שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּהֲוָה חֲכִּים מִכָּל בְּנֵי עַלְמָא, לָא יָכִיל לְקָיְימָא בְּהוּ.

פָּתַח וְאֲמַר:

(קהלת ג) אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְּעִתּוֹ גַּם אֶת הָעוֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.

תָּא חֲזֵי:

זַכָּאִין אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְיָדְעֵי לְאִסְתַּכָּלָא בְּרוּחָא (ס''א ברזא) דְחָכְמָתָא.

אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְּעִתּוֹ, כָּל עוֹבָדִין דְּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא, בְּכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא, אִית דַּרְגָּא מְמַנָּא עַל הַהוּא עוֹבָדָא בְּעַלְמָא, הֵן לְטַב הֵן לְבִישׁ. מִנְּהוֹן דַּרְגִּין לִימִינָא, וּמִנְהוֹן דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא.

אָזִיל בַּר נָשׁ לִימִינָא, הַהוּא עוֹבָדָא דְּעָבִיד, הַהוּא דַרְגָּא מְמַנָּא (ס''א דימינא) לְהַהוּא סִטְרָא, (עבידי) וְעָבִיד לֵיהּ סִיּוּעָא, וְכַמָּה אִינוּן דִּמְסַיְיעֵי לֵיהּ.

אָזַל בַּר נָשׁ לִשְׂמָאלָא, וְעָבִיד עוֹבָדוֹי, הַהוּא עוֹבָדָא דְּעָבִיד, מְמַנָּא (ס''א דרגא דשמאלא) אִיהוּ לְהַהוּא סִטְרָא, וְקָא מְקַטְרֵג לֵיהּ, וְאוֹבִיל לֵיהּ לְהַהוּא סִטְרָא, וְאַסְטֵי לֵיהּ.

וּבְּגִין כָּךְ הַהוּא עוֹבָדָא דְּעָבִיד בַּר נָשׁ כְּדְקָא חָזֵי, הַהוּא מְמַנָּא דִסְטַר יְמִינָא קָא מְסַיֵּיעַ לֵיהּ. וְדָא הוּא בְּעִתּוֹ, יָפֶה בְּעִתּוֹ, דְּהַהוּא עוֹבָדָא מִתְקַשְּׁרָא בְּעִתּוֹ, כְּדְקָא חָזֵי לֵיהּ.

גַּם אֶת הָעוֹלָם נָתַן בְּלִבָּם. כָּל עַלְמָא, וְכָל עוֹבָדוֹי דְעַלְמָא, לָאו אִינוּן אֶלָּא בִּרְעוּתָא דְלִבָּא, כַּד סָלִיק בִּרְעוּתָא (דלבא, וכד סליק ברעותא) דְבַר נָשׁ.

זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאַמְשִׁיכוּ עוֹבָדִין טָבִין, לְאוֹטָבָא לוֹן וּלְכָל עַלְמָא, וְאִינוּן יָדְעִין לְאִתְדַּבְּקָא בְּעֵת שָׁלוֹם. וּבְחֵילָא דִצְדָקָה דְּעָבְדִין לְתַתָּא, אִינוּן מָשְׁכִין לְהַהוּא דַרְגָּא דְּאִקְרֵי כָּל, לְאַנְהָרָא בְּעִתּוֹ.

וַוי לוֹן לְחַיָּיבַיָא דְּלָא יָדְעִין עֵת דְּהַהוּא עוֹבָדָא, וְלָא מַשְׁגִּיחִין לְמֶעְבַּד עוֹבָדֵיהוֹן בְּעַלְמָא עַל תִּקּוּנָא דְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְעַלְמָא. וּלְאַתְקָנָא עוֹבָדָא בְּהַהוּא דַרְגָּא דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּלָא יָדְעִין.

וְעַל דָּא אִתְיְיהִיב כֹּלָּא בִּרְעוּתְהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּכְתִיב, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.

וּבְגִין כָּךְ דְּאִינוּן עוֹבָדִין לָא אִתְעֲבִידוּ לְאַתְקָנָא בְּדַרְגַּיְיהוּ כִּדְקָחָזֵי, דְּיִתְכְּלִיל עוֹבָדָא דָא בְּדַרְגָּא דָא, כֹּלָּא כְּתִקּוּנָא אֶלָּא כְּפוּם רְעוּתָא דְּבַר נָשׁ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ:

יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.

יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם, בְּאִינוּן עוֹבָדִין, דְּלָא אִתְעֲבִידוּ כְּדְקָא יְאוּת.

כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ, בְּכָל מַה דְּיֵיתֵי עֲלוֹי, וּלְמֵיהַב הוֹדָאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו, דְּהָא אִי הַהוּא עוֹבָדָא גָרִים לֵיהּ בִּישָׁא, בְּגִין הַהוּא דַרְגָּא דְקָא מְמַנָּא עֲלוֹי, אִית לֵיהּ לְמֶחדֵי בֵּיהּ, וּלְאוֹדָאָה עֲלֵיהּ. דְּאִיהוּ גָּרִים לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְאִיהוּ אָזִיל בְּלָא יְדִיעָא, כְּצִיפֳרָא דָא בְּגוֹ קוּסְטִירָא.

וְכָל דָּא מְנָלָן, דִּכְתִיב:

(קהלת ט) כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם.

כִּי גַּם לא יָדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ. מַאי עִתּוֹ, עִתּוֹ דְּהַהוּא עוֹבָדָא דְּקָא עָבִיד. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְּעִתּוֹ,

וּבְגִין כָּךְ אִינוּן כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפָּח.

וּבְגִין כָּךְ זַכָּאִין אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיָדְעֵי אוֹרְחוֹי וּשְׁבִילוֹי דְּאוֹרַיְיתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, לְמֵיהַךְ בָּהּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט.

וְתָּא חֲזֵי:

לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח בַּר נַשׁ פּוּמֵיהּ לְבִישׁ, דְּאִיהוּ לָא יָדַע מַאן נָטִיל הַהִיא מִלָּה. וְכַד לָא יָדַע בַּר נָשׁ אִתְכְּשַׁל בָּהּ.
וְצַדִּיקַיָא כַּד פָּתְחֵי פּוּמַיְיהוּ כֻּלְּהוּ שְׁלָם.

תָּא חֲזֵי:

יוֹסֵף כַּד שָׁרָא לְמַלָּלָא לְפַרְעֹה. מַה כְּתִיב, אֱלהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה:

הָא אִתְּמָר. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עַל שְׁלָמָא דְמַלְכוּתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שמות ו) וַיְצַוִּם אֶל בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם (דף קצו ע''א) וְאוּקְמוּהָ.

יוסף צ. הירשמן · 8 יולי (7) 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ [וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב],
רַבִּי יוּדָן אָמַר: הָמוֹן רִבֵּי רַבְרְבַיָא*, שֶׁהֵם שָׂטִים אַחֲרֵי כָּזָב, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בָּהֶם.

*המיית נערי השרים, שדרכם לסטות אחרי כזב. כן נ"ל, ובעץ יוסף הביא פירוש רק על "רברביא" דהיינו שרים, וזה פשוט, אך לא פירש מהו "המון ריבי", ונראה שריבי הוא מלשון "רביא" שהוא נער, כדמתרגמינן "ויגדל הילד - 'ורבא רביא', ודו"ק.
והטעם שלא נקט דרשתו בבוטח בשרים עצמם אלא נעריהם, אפשר משום שיש שר חכם שעלה בחכמתו לשררה, ומרחם על העניים, אבל נעריו יסטו תמיד אחרי הכזב. [או אפשר שרבי יודן דרש כן משום מעשה שהיה, שפרנסי הדור ביקשו לבטוח בנערי השרים ובא להוכיחם על כך, ומסדר המדרש קיצר ולא הביא דבר המעשה אלא פירוש הכתוב].

יוסף צ. הירשמן · 8 יולי (7) 2026

{יז} וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל-יוֹסֵ֑ף בַּֽחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל-שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
{יח} וְהִנֵּ֣ה מִן-הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
{יט} וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע-פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַֽחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא-רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ:
{כ} וַתֹּאכַ֨לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָֽרַקּ֖וֹת וְהָֽרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת:
{כא} וַתָּבֹ֣אנָה אֶל-קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי-בָ֣אוּ אֶל-קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּֽאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָֽאִיקָֽץ:
{כב} וָאֵ֖רֶא בַּֽחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה | שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת:
{כג} וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹֽמְח֖וֹת אַֽחֲרֵיהֶֽם:
{כד} וַתִּבְלַ֨עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל-הַחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי:
{כה} וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה:
{כו} שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא:
{כז} וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּר֠וֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָֽרָעֹ֜ת הָֽעֹלֹ֣ת אַֽחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הָֽרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִֽהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב:
{כח} הוּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל-פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת-פַּרְעֹֽה:
{כט} הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
{ל} וְ֠קָ֠מוּ שֶׁ֨בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל-הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָֽרָעָ֖ב אֶת-הָאָֽרֶץ:
{לא} וְלֹֽא-יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָֽרָעָ֥ב הַה֖וּא אַֽחֲרֵי-כֵ֑ן כִּֽי-כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד:
{לב} וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַֽחֲל֛וֹם אֶל-פַּרְעֹ֖ה פַּֽעֲמָ֑יִם כִּֽי-נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָֽאֱלֹהִ֖ים לַֽעֲשׂתֽוֹ:

במדרש רבי תנחומא:

אָמַר פַּרְעֹה: חֲלוֹם חָלַמְתִּי. כְּשֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ אֶת הַחֲלוֹם, בִּקֵּשׁ לְבָדְקוֹ וְהָיָה מְהַפֵּךְ לוֹ אֶת הַחֲלוֹם:
אָמַר לוֹ: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ (בראשית מא, יח). אָמַר לוֹ יוֹסֵף, לֹא כָךְ רָאִיתָ, אֶלָּא יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר (בראשית מא, ב).
אָמַר לוֹ: הִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת, דַּלּוֹת וְרָעוֹת [תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר] (בראשית מא, יט). אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ רָאִיתָ, אֶלָּא רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר (בראשית מא, ג).
אָמַר לוֹ: הִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת (בראשית מא, כב). אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ רָאִיתָ, אֶלָּא בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת (בראשית מא, ח).
אָמַר לוֹ: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת [שְׁדֻפוֹת קָדִים] (בראשית מא, כג). אָמַר לוֹ: לֹא כָךְ רָאִיתָ, אֶלָּא דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים (בראשית מא, ו).
הִתְחִיל פַּרְעֹה תָּמֵהּ בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ: אַחֲרַי הָיִיתָ כְּשֶׁחָלַמְתִּי? שֶׁנֶּאֱמַר: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת.

הוּא שֶׁאָבִיו מְבָרְכוֹ: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף (בראשית מט, כב), אַל תִּקְרָא בֵּן פֹּרָת, אֶלָּא בֵּן הַפָּרוֹת - יוֹסֵף.

בספר הזוהר:

רִבִּי חִיָּיא אָמַר:
פַּרְעֹה בָּעָא לְנַסָּאָה לֵיהּ לְיוֹסֵף, וְאַחְלַף לֵיהּ חֶלְמָא. וְיוֹסֵף בְּגִין דְּהֲוָה יָדַע דַּרְגִּין, אִסְתַּכַּל בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה. וְאָמַר, כָּךְ חֲמִיתָא, כָּל מִלָּה וּמִלָּה כְּדְקָא חָזֵי.
הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים, אַחֲרַי הֲוֵית בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דַּחֲלָמִית חֶלְמָא, תַּמָּן הֲוֵית שְׁכִיחַ.
וּבְגִין כָּךְ אָמַר (ס''א אמת את כל זאת ידעת, ואיך ידעת פשריה) אֶת כָּל זֹאת יָדַעְתְּ חֶלְמָא הֵיךְ הֲוָה, וְיָדַעְתְּ פִּשְׁרֵיהּ.
אָמַר רִבִּי יִצְחָק:
אִי הָכִי יוֹסֵף אָמַר כֹּלָּא, חֶלְמָא וּפִשְׁרָא. כְּדָנִיֵּאל דְּאָמַר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵיהּ.
אָמַר לֵיהּ:
לָאו הַאי כְּהַאי (ז''ח ל''ג דהא). יוֹסֵף אִסְתַּכַּל מִגּוֹ מִלּוּלָא דְפַרְעֹה דְּהֲוָה אָמַר בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, וְחָמָא לֵיהּ דְּקָא טָעָה, וְאָמַר לֵיהּ לָאו הָכִי, אֶלָּא הָכִי הוּא. בְּגִין דְּדַרְגִּין כְּסִדְרָן אַתְיָין. אֲבָל דָּנִיֵּאל לָא אִסְתַּכַּל מִגּוֹ מִלּוּלָא דִּנְבוּכַדְנְצַּר כְּלוּם. (דלא) וְכֹלָּא קָאֲמַר לֵיהּ חֶלְמָא וּפִשְׁרֵיהּ.
מַה כְּתִיב בְּדָנִיֵּאל, (דניאל ב) אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גֲלִי.
בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא. מַאן חֶזְוָא דִי לֵילְיָא, דָּא גַבְרִיאֵל, דְּאִיהוּ חֶזְוָא חֵיזוּ מִן חֵיזוּ.
תָּא חֲזֵי:
מַה כְּתִיב, (יחזקאל מג) וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי. כָּל אִלֵּין מַרְאוֹת, אִינוּן שִׁית, דְּאִינוּן מַרְאוֹת וְחֵיזוּ דְּחֶזְוָא. חֵיזוּ אִית לֵיהּ, לְאִתְחֲזָאָה בֵּיהּ גְּוָונִין דִּלְעֵילָא, וְאִתְחֲזוּן בְּהַהוּא חֵיזוּ. וְאִית חֵיזוּ לְחֵיזוּ, וְחֵיזוּ לְחֵיזוּ, דָּא עַל דָּא. וְכֻלְּהוּ קָיְימִין בְּדַרְגִּין יְדִיעָן וְשָׁלְטֵי, וְאִקְרוּן חֵיזוּ דְלֵילְיָא, וּבְהוּ מִתְפָּרְשִׁין כָּל חֶלְמִין דְּעַלְמָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא עֲלַיְיהוּ.
וּבְּגִין כָּךְ דָּנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דְלֵילְיָא רָזָא גֲלִי. אִתְגְּלִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא רָזָא גֲלִי, חַד מֵאִלֵּין דַּרְגִּין, גַּלֵּי לֵיהּ הַהוּא חֶלְמָא וּפִשְׁרֵיהּ.
אֲבָל יוֹסֵף, מִגּוֹ מִלּוֹי דְפַרְעֹה, אִסְתַּכַּל בְּדַרְגִּין עִלָּאִין וְקָאֲמַר.

במדרש רבה:

פסוק כו-כז

שֶׁבַע פָּרוֹת [הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב],
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה:
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ, שֶׁכֵּן פַּרְעֹה רוֹאֶה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הָיוּ, שֶׁכֵּן פַּרְעֹה אָמַר לְיוֹסֵף.
רַבָּנָן אָמְרֵי, אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיוּ, שֶׁכֵּן פַּרְעֹה רוֹאֶה, וְאוֹמֵר לְיוֹסֵף, וְיוֹסֵף חוֹזֵר וְאוֹמֵר לְפַרְעֹה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא:
שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה הָרָעָב, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשָׁם עָלָה הָרָעָב. וְאֵימָתַי חָזְרוּ, בִּימֵי יְחֶזְקֵאל.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כט, יב): וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה.

יוסף צ. הירשמן · 8 יולי (7) 2026

{לג} וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִֽישִׁיתֵ֖הוּ עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
{לד} יַֽעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל-הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע:
{לה} וְיִקְבְּצ֗וּ אֶת-כָּל-אֹ֨כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּב֔וֹת הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָ֞ר תַּ֧חַת יַד-פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּֽעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ:
{לו} וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֨בַע֙ שְׁנֵ֣י הָֽרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא-תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּֽרָעָֽב:

*על פסוקים אלו לא מצאתי שום דרשה מחז"ל.

יוסף צ. הירשמן · 8 יולי (7) 2026

{לז} וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל-עֲבָדָֽיו:
{לח} וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל-עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ:
{לט} שלישי וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת-כָּל-זֹ֑את אֵין-נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:
{מ} אַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל-בֵּיתִ֔י וְעַל-פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל-עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:
{מא} וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל-יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
{מב} וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת-טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל-יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי-שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל-צַוָּארֽוֹ:
{מג} וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר-ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
{מד} וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל-יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא-יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת-יָד֛וֹ וְאֶת-רַגְל֖וֹ בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

במדרש רבה:

פסוק לח, ופתיחה בענין שבחו של יוסף מפי הגויים

[פרשה צ] א וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה [אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ] (לח),

(שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ.

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ.

אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ.

בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְיוֹלַדְתּוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק.

רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים (בראשית מה, טז): וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.

מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו [הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ].

הֲנִמְצָא כָזֶה, אִם מְהַלְּכִים אָנוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כָּזֶה.

פסוק מ ופסוק מד

ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי.
[אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי] שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם נוֹשְׁקֵנִי* חוּץ מִמְּךָ,
וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, שֶׁלֹא יְהֵא פְּרוֹקוֹפִי* חוּץ מִמְּךָ.
*נושקני=מפרנסני. *פרוקופי=שררה וכבוד. ובגירסת הילקוט שמעוני איתא: וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם נוֹשְׁקַנִי חוּץ מִמְּךָ, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם נוֹטֵל פוּרְקוּפִי חוּץ מִמְּךָ.

רַק הַכִּסֵּא [אֶגְדַּל מִמֶּךָּ],
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשַׁת פַּרְעֹה הָרָשָׁע:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים כח, יג): וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, אֶתְמְהָא, תַּלְמוּד לוֹמַר רַק, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְדֻלַּתְכֶם,
וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפַּרְעֹה הָרָשָׁע, אַתָּה תִּהְיֶה [עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי], יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר רַק [הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ], גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְדֻלָּתֶךָ.
וְהָדֵין (ויקרא יט, ב): דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, קְדֻשָּׁתִי לְמַעְלָה מִקְדֻשַּׁתְכֶם,
וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפַּרְעֹה הָרָשָׁע, (בראשית מא, מד): [וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף] אֲנִי פַרְעֹה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנִי פַרְעֹה, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְּדֻלָּתֶךָ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר:
מִן אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתְּ לָמֵד אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
מַה אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם עַל יְדֵי שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע לְיוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הָיָה לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, לִכְשֶׁיָּבוֹא אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא [וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט], עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פסוק מב-מג

ג וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף [רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם].
וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. [וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם],
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, יוֹסֵף מִשֶּׁלּוֹ נָתְנוּ לוֹ:
פִּיו שֶׁלֹא נָשַׁק בַּעֲבֵרָה - וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (לעיל פסוק מ),
גּוּפוֹ שֶׁלֹא נָגַע בַּעֲבֵרָה - וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ,
צַוָּארוֹ שֶׁלֹא הִרְכִּין לַעֲבֵרָה - וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ,
יָדָיו שֶׁלֹא מִשְׁמְשׁוּ בַּעֲבֵרָה - וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף,
רַגְלָיו שֶׁלֹא פָּסְעוּ בַּעֲבֵרָה יֵיתוּן וְיִרְכְּבוּ עַל קָרוֹכִין - וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ,
מַחֲשָׁבָה שֶׁלֹא חָשְׁבָה בַּעֲבֵרָה, תָּבֹא וְתִקָּרֵא חֲכָמָה - וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בְּשָׁנִים,
אֲבָל נְבוּכַדְנֶצַּר (ירמיה נא, כז): טִפְסָר, טִפֵּשׁ בְּחָכְמָה וְשַׂר בְּשָׁנִים.

פסוק מד

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ - כְּלֵי יָדַיִם. וְאֶת רַגְלוֹ - כְּלֵי רַגְלַיִם.

בתרגום אונקלוס:

וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֲנָא פַרְעֹה וּבַר מֵימְרָךְ לָא יְרִים גְּבַר יָת יְדֵהּ לְמֵיחַד זֵין וְיָת רִגְלֵהּ לְמִרְכַּב עַל סוּסְיָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם.

בספר הזוהר (בתוך הדברים):

יוֹסֵף, מִגּוֹ מִלּוֹי דְפַרְעֹה, אִסְתַּכַּל בְּדַרְגִּין עִלָּאִין וְקָאֲמַר. וּבְגִין כָּךְ פַּקְדֵיהּ עַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִדִּילֵיהּ דְּיוֹסֵף קָא יָהִיב לֵיהּ:
פּוּמָא דְלָא נָשַׁק לַעֲבֵירָה, כְּתִיב וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִי.
יָדָא דְלָא קָרִיב לַעֲבֵירָה, כְּתִיב וַיִּתֵּן אוֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף.
צַוָּאר דְּלָא קָרִיב לַעֲבֵירָה, כְּתִיב וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ.
גּוּפָא דְּלָא קָרִיב לַעֲבֵירָה, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ.
רֶגֶל דְּלָא רָכִיב לַעֲבֵירָה, כְּתִיב וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ.
הַמַּחֲשָׁבָה דְּלָא חָשַׁב, נִקְרָא נָבוֹן וְחָכָם.
לֵב שֶׁלֹּא הִרְהֵר, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ.
וְכֹלָּא מִדִּילֵיהּ נָטַל.

במדרש רבי תנחומא:

פסוק מ, ופתיחה בענין שזכה יוסף לגדולה על ידי החלום

הֵשִׁיב פַּרְעֹה, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי [וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי].

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ [תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ] (תהלים מה, יז).

אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהִגִּיעַ לְיַעֲקֹב הִגִּיעַ לְיוֹסֵף:

יַעֲקֹב נוֹלַד מָהוּל, וְיוֹסֵף כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף.

זֶה נִקְרָא: בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד כב), וְזֶה: הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף (דברי הימים א' ה א).

זֶה גָּלָה לְחָרָן, וְזֶה לְמִצְרָיִם.

זֶה נִתְרוֹמֵם בַּחֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם (בראשית כח, כב), וְזֶה: וּפַרְעֹה חֹלֵם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
יוֹסֵף מִשֶּׁלּוֹ נָתְנוּ לוֹ. הַפֶּה שֶׁלֹּא נָשַׁק לָעֲבֵרָה - וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (וְכוּ'*).
*ההמשך הובא בסמוך במדרש רבה ובספר הזוהר, ונראה שמסדר המדרש קיצר ולא הביא רק השייך לפסוק זה.

יוסף צ. הירשמן · 8 יולי (7) 2026

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לט):

רַבִּי פִּינְחָס אוֹמֵר:
שָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יוֹסֵף מִנְּעוּרָיו וְעַד יוֹם מוֹתוֹ, וְהָיְתָה מְנַהֶגֶת אוֹתוֹ בְּכָל דְּבַר חָכְמָה, כְּרוֹעֶה שֶׁהוּא מַנְהִיג אֶת צֹאנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים פ, ב] רֹעֶה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף.
וּבְכָל חָכְמָתוֹ, הִסְתִיו אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְהַרְגִּיל בַּעֲבֵירָה, רָאָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו וְכָבַשׁ אֶת יִצְרוֹ: שְׁלשָׁה כָּבְשׁוּ יִצְרָן לִפְנֵי יוֹצְרָן, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹסֵף וּבֹעַז וּפַלְטִי בֶּן לַיִשׁ. וְהָיָה רָאוּי לַעֲמוֹד מִיּוֹסֵף שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְיָצְאוּ מֵרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו זֶרַע עֲשָׂרָה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית מט, כד] וַיָפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנַיִם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם.
וְהֵבִיאָה עָלָיו הָאִשָּׁה עֲלִילוֹת דְּבָרִים, וְנֶחְבַּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עֶשֶׂר שָׁנִים. שָּׁם פָּתַר הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל עַבְדֵי פַרְעֹה, אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר [שם מא, יב], כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יג] וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה.
וּפָתַר אֶת חֲלוֹם פַּרְעֹה כְּשֶׁשָּׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לח] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וְכָל הַלְּשׁוֹנוֹת הָיָה יוֹדֵעַ.
וְעוֹד כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק הָיָה רוֹאֶה אֶת הָעַמִּים עֲשׂוּיִם כִּתּוֹת כִּתּוֹת חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְהָיוּ מְדַבְּרִים אִישׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְהָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם מְדַבְּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים פא, ו] עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.
וְעוֹד שֶׁהָיָה רוֹכֵב בַּמֶּרְכָּבָה וְעוֹבֵר בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם, וְהָיוּ בָּנוֹת מִצְרִיּוֹת מְצַעֲדוֹת עַל הַחוֹמָה וּמַשְׁלִיכוֹת עָלָיו טַבְּעוֹת זָהָב, אוּלַי יִסְתַּכֵּל בָּהֶן אֶת יְפִי תָאֳרָן, וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אָדָם. וְהָיָה פָּרֶה וְרָבֶה בְּכָל עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית מט, כב] בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.

וּבָאוּ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת לִשְׁבָּר אֹכֶל, וְהָיוּ מְבִיאִין הַמַּס שֶׁלָּהֶן וּמִנְחָתָם לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף, וְהָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ, לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ תֻּרְגְּמָן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם מב, כג] כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם, לְפִיכָךְ הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם.
וְאֵלּוּ שׁוֹבְרִין אֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיהֶם, וְאֵלּוּ בָּאִין לִשְׁבָּר אֹכֶל, וְאֵלּוּ שׁוֹאֲלִין לָאֵלּוּ בְּכַמָּה הוּא שַׁעַר הַמֶּכֶר. וּכְשֶׁהָיוּ בָּאִים אֶל יוֹסֵף הָיָה אוֹמֵר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁשְׁמַעְתֶּם כֵּן הוּא, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֵצֵא שַׁעַר הַמִּמְכָּר פָּחוֹת. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַמּוֹצִיא שַׁעַר הַמִּמְכָּר פָּחוֹת, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם:

יוסף צ. הירשמן · 9 יולי (7) 2026

בספר תהילים (מזמור פא) נאמר שיציאת יוסף מבית האסורים והמלכתו היתה בראש השנה, כי יום זה הוא יום הדין והמשפט, ובו נגזר על יוסף להסירו מסבלו ולהוציאו ולהמליכו על מצרים, וזהו עדות לכל בני ישראל לדעת שביום זה ניחלץ מהצרות על ידי קול השופר:

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף.

(ב) הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

(ג) שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.

(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.

(ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

(ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.

(ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה.

(ח) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחׇנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.

בפירוש רש"י:

(א) על הגתית - כלי שיר הבא מגת:

(ב) הריעו - בר"ה:

(ג) כנור נעים עם נבל - ר' חייא בר אבא אומר הוא נבל הוא כנור, ורבי שמעון אומר נימין (ויתידות) יתירות שבין זה לזה למה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר:

(ד) בחדש - בחדוש הלבנה: בכסה - יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז') ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע:

(ה) כי חק - הוא לישראל מאת הקדוש ברוך הוא לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב"ה:

(ו) עדות ביהוסף שמו - בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים: שפת לא ידעתי אשמע - מפורש במס' סוטה שלמדו גבריאל שבעים לשון:

(ז) מדוד - מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך שאר העבדים, מדוד קדירה כמו (שמואל א ב') והכה בכיור או בדוד:

(ח) בצרה קראת - לי כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם: אענך בסתר רעם - אתה קראתני בסתר ביני ובינך ואני עניתיך בקול רעם הודעתי גבורות ונוראות בפרהסיא: אבחנך על מי מריבה סלה - ואף על פי שגלוי ובחון לפני שאתם עתידים להמרותי במי מריבה, כך שנויה במכילתא:

יוסף צ. הירשמן · 9 יולי (7) 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
ענין פרשיות אלו מתוך ספר תהילים (פרק קה):

(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כׇּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר.
(יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.
(יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.
(יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְ-הֹוָה צְרָפָתְהוּ.
(כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.
(כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ.
(כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
(כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם.
(כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו.

במדרש תהילים - "שוחר טוב" שם נדרשו כמה דברים בענין המלכת יוסף, שחלק מהם לא הובאו במדרש כאן:

פסוק טז-יז

[ה] וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ [כׇּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר. שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף].
אמר ר' יהודה בר נחמני בשם ר' שמעון בן לקיש:
ראוי היה יעקב לירד במצרים בשלשלאות של ברזל, ועשה הקדוש ברוך הוא כמה מנגנאות כדי להורידו בכבודו, לכך נאמר וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ, וכל כך למה - וַיָּבֹא (יוסף) [יִשְׂרָאֵל] מִצְרָיִם.
אמר ר' פנחס הכהן, משל לפרה שהיו מבקשין למשוך אותה למקולין* שלה, ולא היתה נמשכת, מה עשו, משכו בנה תחלה, והיתה רצה אחוריו.
כך קודם שבא יעקב למצרים כמה מנגנאות* נעשו, שיעשו אחי יוסף כל אותן הדברים, כדי שירד יוסף למצרים, ואחרי כן ירד יעקב אחריו למצרים.
*מקולין=מקום השחיטה. *מנגנאות=גלגולי דברים.

פסוק יח-יט

[ו] עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ [אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ].
ר' חייא בר אבא ורבנן:
חד אמר עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ של יוסף,
וחד אמר עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ של הקדוש ברוך הוא, שאמר יוסף לשר המשקים, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ [כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה] (בראשית מ יד), א"ל הקדוש ברוך הוא: כך אמרת? חייך שתעשה עוד בבית האסורים שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים (שם מא א), לכך נאמר עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ [אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ].

פסוק כ-כא

[ז] שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ [מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ]. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ [וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ].
אמר ר' לוי בשם ר' ברכיה בשם ר' יוחנן בן שאול:
אמר להם יוסף, מה אתם סבורים שאין הקדוש ברוך הוא מטעימני ממה שבירך זקני ליעקב אבי? שנאמר יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים (בראשית כז כט), לפיכך ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב ו), הוי שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ [וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ].

פסוק כב

לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ.
כיון שביקש פרעה להמליך את יוסף אמרו כל סנקליטין* שלו יש עבד מלך? כיון שמלך יוסף נטלום וחבשום, והמתין עד שבאו אחיו להודיע שהוא בן גנוסים*, ואחר כך גררן בחבלים.
דבר אחר:
לֶאְסֹר שָׂרָיו, זה פוטיפר, דאמר ר' מאיר מלמד שאסרו בקולר כל ימיו, שרו כתיב שָׂרָיו קרי.
*סנקליטין=יועצים. *בן גנוסים=בן משפחה, ולא בן עבדים.

יוסף צ. הירשמן · 9 יולי (7) 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
דבר אחר:
לֶאְסֹר שָׂרָיו, זה פוטיפר, דאמר ר' מאיר מלמד שאסרו בקולר כל ימיו, שרו כתיב שָׂרָיו קרי.

כעין זה הובא לעיל במדרש רבה (בתחילת הפרשה):
(קהלת ד, יד): כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, זֶה יוֹסֵף שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁל פַּרְעֹה.
יָצָא לִמְלֹךְ - וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה (בראשית מא, יד).
כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ, בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף נוֹלְדָה רָשְׁתּוֹ* שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע.
*עוני ורישות שלו.

יוסף צ. הירשמן · 10 יולי (7) 2026

{מה} וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵֽׁם-יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן-ל֣וֹ אֶת-אָֽסְנַ֗ת בַּת-פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
{מו} וְיוֹסֵף֙ בֶּן-שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲבֹ֖ר בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
{מז} וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים:
{מח} וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת-כָּל-אֹ֣כֶל | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן-אֹ֖כֶל בֶּֽעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵֽה-הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ:
{מט} וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי-חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי-אֵ֥ין מִסְפָּֽר:

במדרש רבה:

פסוק מה

ד וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעֲנֵחַ [וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה],
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: צְפוּנוֹת מוֹפִיעַ וְנוֹחוֹת לוֹ לְאָמְרָם.
רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר: צְפוּנוֹת מוֹפִיעַ בְּדַעַת, מֵנִיחַ רוּחָן שֶׁל בְּרִיּוֹת בָּהֶן.
וְרַבָּנָן אַמְרֵי:
צד"י צוֹפֶה,
פ"א פּוֹדֶה,
נו"ן נָבִיא,
תי"ו תּוֹמֵךְ,
פ"א פּוֹתֵר,
עי"ן עָרוּם,
נו"ן נָבוֹן,
חי"ת חוֹזֶה.

אָמַר רַבִּי אַחָא: צְפוּנָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ כָּאן בָּאתָ לְגַלּוֹת עָלֶיהָ, שֶׁאַתְּ בְּנָהּ.
בְּכֻלָּן כְּתִיב (בראשית לג, ו ז): וַתִּגַּשְׁןָ הַשְׁפָחוֹת [הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ]. וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וּבְיוֹסֵף כְּתִיב (בראשית לג, ז): וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל, אָמַר יוֹסֵף, הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה (וכו'*) שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט אֶת אִמִּי, וְגָבְהָה קוֹמָתוֹ וְכִסָּה אוֹתָהּ.
הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִצְנַעְתָּ לְאִמְּךָ מִן הָעַיִן וְהִגְבַּהְתָּ עַצְמְךָ, אֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ וּמַגְבִּיהֶךָ.
*מסדר המדרש דילג מכאן ועד "עלי עין", כי כבר הביא ענין דרשה זו במקומה (וישלח פרק לג ו', מדרש פרשה עח ו'), ואני העתקתיו משם (וישלח הודעה 13) למצוא דבר חפץ על אופניו.
עוד תדע דשם נוסף בדרשת הכתוב "בן פורת" בזה"ל: בֵּין פָּרוֹת רְבִיַּת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בן פרת רבית יוסף, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר עָלַי לִפְרֹעַ לְךָ מִן אוֹתָהּ הָעָיִן, ע"כ. וכבר עמדו המפרשים על שיבוש הגירסא ועירוב הדרשות שם, וכאן באה רק הדרשה השייכת לכאן באופן ברור.

פסוק מו

וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה [בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם].
*ראה בהמשך הודעה זו פירוש כתוב זה מספר הזוהר, וכן ראה מה שהבאתי מסדר עולם לענין מנין שנותיו של יוסף ואבותיו.

פסוק מז

ה וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָֹּׂבָע לִקְמָצִים.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר:
מִן קוֹצֵץ* לְרֵיחַיָא.
דְּקַמְצָתָא*.
וּבְלָא קַמְצָתָא*.
(רַבָּנָן אָמְרֵי דְּקַמְצָתָא וּדְלָא קַמְצָתָא).
*קוצץ=הקצירה. דקמצתא=לא ידעתי פירושו. בלא קמצתא=בלי חרקים.

פסוק מח-מט

וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ,
נָתַן מַה שֶּׁבִּתְחוּם טְבֶרְיָה בִּטְבֶרְיָה, וּמַה שֶּׁבִּתְחוּם צִפּוֹרִי בְּצִפּוֹרִי, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ מַעֲמֶדֶת פֵּרוֹתֶיהָ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: נָתַן בָּהֶם עָפָר וּקְטוֹמִיּוֹת* דְּבָרִים שֶׁהֵן מַעֲמִידִין פֵּרוֹת.
*פתרונו לפי עניינו.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי אִם מִתְכַּנְסִין הֵם כָּל בְּנֵי טְבֶרְיָה לֶאֱכֹל מַה שֶּׁבִּתְחוּם טְבֶרְיָה, וְכָל בְּנֵי צִפּוֹרִי לֶאֱכֹל מַה שֶּׁבִּתְחוּם צִפּוֹרִי אֵין בָּהּ קֹמֶץ קֹמֶץ, הֲדָא אָמְרָה שֶׁהַבְּרָכָה נְתוּנָה בָּאוֹצָרוֹת.
וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר.

בספר הזוהר (בתוך הדברים):

פסוק מו

מַה כְּתִיב. וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנִי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, מַאי טַעְמָא וַיַּעֲבוֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם. בְּגִין לְשַׁלְטָאָה, דְּמַכְרְזֵי קַמֵּיה הָכִי. וּבְגִין לְמִכְנַשׁ עִבּוּרָא בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר.
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר:
כָּנַשׁ יוֹסֵף עִיבּוּר בְּכָל אֲתַר, בְּגִין דְּלָא יִתְרַקַּב.

אסיפת התבואה היתה כדי שתתמלא מצרים ברכוש גדול, לקיים הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו שיצאו ברכוש גדול

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן:

כָּל מַה דְּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֹּלָּא אִיהוּ לְגַלְגְּלָא גִּלְגּוּלִין, בְּגִין דְּבָעֵי לְקָיְימָא קִיּוּמָא.

תָּא חֲזֵי:

כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, אַיְיתֵי כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ עַלְמָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אַיְיתֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְעַלְמָא, וְאַשְׁכַּח מְזוֹנָא.

(ז''ח ל''ג: תא חזי) כְּגַוְונָא דָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם, (בראשית טו) יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וְגו' וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. כַּד אֲתָא יוֹסֵף לְאַרְעָא דְמִצְרַיִם, לָא אִשְׁתְּכַח בָּהּ רְכוּשׁ גָּדוֹל. גִּלְגֵּל גִּלְגוּלִין, וְאַיְיתֵי כַּפְנָא עַל עַלְמָא. וְכָל עַלְמָא הֲווּ מַיְיתִין כַּסְפָּא וְדַהֲבָא לְמִצְרַיִם, וְאִתְמְלֵי כָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם כַּסְפָּא וְדַהֲבָא. לְבָתַר דְּאִתְתַּקַּן כֹּלָּא רְכוּשׁ גָּדוֹל, אַיְיתֵי יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם.

דְּהָכִי אָרְחֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקַדְמִיתָא בָּארֵי (ס''א אק1דים) אַסְוָותָא, וּלְבָתַר מָחֵי. כָּךְ בְּקַדְמִיתָא אַתְקִין רְכוּשׁ גָּדוֹל, וּלְבָתַר (דף קצו ע''ב) אַיְיתֵי לוֹן לְגָלוּתָא.

וְעַל דָּא גִּלְגֵּל גִּלְגּוּלִין וְאַיְיתֵי כַּפְנָא עַל כָּל עַלְמָא, בְּגִין דְּלֵיהווּ מַיְיתִין כַּסְפָּא וְדַהֲבָא כָּל עַלְמָא לְמִצְרַיִם.

תָּא חֲזֵי:

בְּגִין (כך) יוֹסֵף דְּאִיהוּ צַדִּיק, אִיהִי גָּרִים עוּתְרָא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, לְנַטְלָא יִשְׂרָאֵל. כְּדִכְתִיב, (תהלים קה) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל. וּמִן יְדָא דְּצַדִּיק, אֲתָא דָא לְיִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא לְמִזְכֵּי לוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי.

*עיין שם עוד.

בסדר עולם (פרק ב) דורש שנותיו של יוסף לעומת שנות אבותיו (ושייך לפסוק מ"ו):

בא לו [יעקב] אצל יצחק אביו ארצה כנען ושימשו כ"ב שנה, ויוסף שימשו ט' שנים, אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה (בראשית לז ב), ובו בפרק מתה לאה,

ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חדשים, שנאמר וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה (שם לט ה), בבית מפני החמה ובשדה מפני הצינה,

ועשה בבית האסורים י"ב שנה, עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ (תהלים קה).

בשנת שלשים שנה יצא מבית האסורים, שנאמר וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (בראשית מא מו), בו בפרק מת יצחק,

ושבע שני השבע ושתים שני רעב, נמצא יוסף כשירדו אבותינו למצרים בן ל"ט שנה, ולוי בן מ"ד שנה, נמצא שפירש יוסף מיעקב אביו שלא שימשו כ"ב שנה.

מקץ מדרשי חז"ל - פרשת "מקץ" (1 צופה)

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמשים שצופים באשכול הזה

נושאים דומים