יוסף צ. הירשמן

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
895
תודות
2,778
נקודות
382
בעזרת השי"ת הנותן תורה ומלמדה לעמו ישראל, יובאו באשכול זה מדרשי חז"ל לפרשת "ויחי יעקב" לפי סדר הפסוקים.

מלאכתי בליקוט המדרשים המובאים באוצר נחמד זה על חומש בראשית היא כדלהלן:

א. ליקוט דרשות חז"ל מתוך מדרש רבה, מדרש רבי תנחומא, מדרש אגדת בראשית, פרקי דרבי אליעזר, ולפעמים מספר הזוהר, מתוך מאגרים ממוחשבים, וסידורם לפי סדר הפסוקים, דבר דבור על אפניו.

ב. במקום שחז"ל ציטטו בדרשתם תחילת הפסוק בלבד ואסקוה ב-וגו', יקויימו דברי חכמים והפסוק יושלם עד תומו, וידוע שבכמה מקומות עיקר הדרשה נסובה על סיפא דקרא שלא הובאה במדרש כלל, ובלעדי ההשלמה תהיה דרשת הכתוב סתומה וחתומה.

ג. פסוקים ששולבו בתוך דברי הדרשן, או תיבות מתוכם, מודגשים, כדי ליצור הבחנה ברורה בין הפסוק לבין הדרשה שנדרשה עליו.

ד. יצירת הבחנה ברורה בין הדרשות שעל הפסוקים עצמם, לבין הפתיחות, שמטרתם לפתוח את הלב לפני לימוד הפרשה, בדר"כ תהיה גם כותרת שמגדירה את תוכן הפתיחה ועניינה.

ה. לפרקים נתווספו לצד ענייני הפרשה כתובים מקבילים ממרחבי התנ"ך להשלמת הענין, או פרקי משניות וברייתות הנסובים אודות ענין זה, וכיו"ב.

ו. כידוע, לשון המדרש עשיר בביטויים רבים מהשפה היוונית שאינם מוכרים בימינו, ולכן דרכי לאתר מילים אלו ולתרגמם ע"פ המפרשים, וכדאיתא בגמ' (חולין ס:) כתוב קניגי ובליסטרי ופרשה. ופרש"י: אגדה זה כתוב שיש בה תיבות יפין ולשון צח: ופרשה. מאי קניגי ובליסטרי באגדתיך:

ויהי רצון שיודפסו מדרשים אלו בשבח יתר על ההוצא"ה לאור, שלא כמו שהודפסו המדרשים עד הנה א"ך למעט, אחת אחת לבדנה וישת לו עדרים לבדו, ואף גם זאת בקיצורי פסוקים וגו', ולפעמים הושמטו דרשות שלימות וכו', גם ער"ב רב עלה איתם ענין בתוך ענין, הנה אופל"ה בלא סדרי"ם, ואין איש שם על לבו לאמר לאשר בחוש"ך הגלו, להוציאם לאשור"ם, השב תשוב"ב לזק"ן ואינו לפי כבודו.
 
{כח} וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵי-יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:


במדרש הגדול:

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וכי לא היה אלא שבע עשרה שנה בלבד?
אלא שהיו בשובע בטובה ושלום, כביכול אלו הן שראה בהם חיים,
אבל למעלן מה הוא אומר? יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים [הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם].
ועליו הוא אומר: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד.

וכן אתה מוצא בכל מקום שהרשעים תחילתן שמחה וסופן צער עד לאין קץ, אבל הצדיקים תחילתן צער וסופן שמחה לעולם, דכתיב וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם [שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה].


במדרש רבה:

פרשה צו א וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה מִכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה?
אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב הִתְחִילָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל.

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה הִיא סְתוּמָה?
מִפְּנֵי שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ.

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה הִיא סְתוּמָה?
מִפְּנֵי שֶׁסָּתַם מִמֶּנּוּ כָּל צָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.



עוד מצאתי בספר תנא דבי אליהו (רבה פרק ו):

מפני מה זכה יעקב אבינו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה ממה שעתיד [ליתן] לצדיקים לעתיד לבא,
מפני שהיה בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו בקי במקרא ובמשנה במדרש ובהלכות ובאגדות,
שנאמר וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כ"ה כ"ז),
ואומר כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר (תהלים קכ"ז ד-ה),
ואומר אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם (ישעיה כ"ח ט').

וכשיצא מבית אביו ללכת אל בית לבן, באת שכינה ועמדה למעלה הימינו, משיבה ואמרה לו ליעקב:
בני שא נא עיניך וראה השמימה, וראה שנים עשר כוכבים ומזלות ברקיע, שתים עשרה שעות היום, שתים עשרה שעות הלילה, כנגד שנים עשר שבטים שאני נותן לך.
שכיון שבא יעקב ונמכר יוסף היה בוכה ומתאבל עליו עשרים ושתים שנה, שנאמר וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (בראשית ל"ז ל"ה), וכי על יוסף בכה,
אלא אמר שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות, או שמא נהניתי מממונו של לבן, או שמא נהניתי מממונה של שכם, ובטלה ברית שכרת לי הקדוש ברוך הוא,
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא, ונתן [לו] הקדוש ברוך הוא שבע עשרה שנה סמוך לזקנותו טובה,

מיכן אמרו:
כל שהישיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנותו סימן יפה לו, וכל שהישיגתו שנה אחת רעה סמוך לזקנותו סימן רע לו,
יעקב אבינו היה בטובה לשבע עשרה שנה והעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו כל ימיו בטובה, שנאמר וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה (בראשית מ"ז כ"ח).

 
{כט} וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א | לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִׂים-נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶֽאֱמֶ֔ת אַל-נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:
{ל} וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם-אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֨נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻֽרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָֽנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:
{לא} וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל-רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: (פ)



במדרש רבה ובמדרש רבי תנחומא:
פתיחות בענין שאי אפשר להימלט מן המיתה
א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
[במדרש רבה: כְּתִיב כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבוֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה (דה"א כט, טו).​
כַּצֵּל יָמֵינוּ, הַלְוַאי כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אוֹ כְּצֵל הָאִילָן, אֶלָּא כְּצִלּוֹ שֶׁל עוֹף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עָף, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר.
וְאֵין מִקְוֶה, אֵין מִי יְקַוֶּה שֶׁלֹּא יָמוּת, אֶלָּא הַכֹּל יוֹדְעִים וְאוֹמְרִים בְּפִיהֶם שֶׁהֵן מֵתִים:​
אַבְרָהָם אוֹמֵר, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית טו, ב).​
יִצְחָק, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (בראשית כז, ד).​
יַעֲקֹב, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי.
אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁנָּטָה לָמוּת. לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.

בענין שאדם משפיל עצמו בבוא עיתו
ב וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו (קהלת ח, ח).​
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, חֲצוֹצְרוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָמוּת, גְּנָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא תוֹקֵעַ אָדָם אַחֵר בָּהֶן וְהֵן בָּאִין אֶצְלוֹ,​
לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.
דָּבָר אַחֵר, אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת,
כְּשֶׁעָשָׂה זִמְרִי אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מַה כְּתִיב שָׁם, [וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ]. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה (במדבר כה, ח). וְהֵיכָן הָיָה מֹשֶׁה, וּפִינְחָס מְדַבֵּר לִפְנֵי משֶׁה.​
אֶלָּא לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. וְאֵין מָוֶת אֶלָּא לְשׁוֹן הַשְׁפָּלָה, נִתְּנָה הַיְשׁוּעָה לְפִינְחָס וְהִשְׁפִּיל מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹ.​
וְאַף דָּוִד כְּתִיב בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן [בָּא בַּיָּמִים] (מלכים א א, א).​
כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד - אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא - וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת (מלכים א ב, א).​
וְאַף יַעֲקֹב כְּשֶׁנָּטָה לָמוּת, הִתְחִיל מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ.
אֵימָתַי, כְּשֶׁקָּרַב לַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ:​
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ אַתָּה נִטְמָן וְאֵין אַתָּה מֵת.​


פסוק כט-ל

וַיִּקְרְבוּ [יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת].
מַהוּ וַיִּקְרְבוּ, אָמַר לֵהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹם קוֹבֵל עָלֶיךָ לוֹמַר כִּי הוּא יָקוּם, כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר, פְּלוֹנִי קָרַב עַל חֲבֵרוֹ.
הֱוֵי, וַיִּקְרְבוּ.

וַיִּקְרְבוּ [יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת].
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קְרִיבָה לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו.
דָּוִד כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו בֹּעַז וְעוֹבֵד וְיִשָׁי.
וְעוֹבֵד*, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה חָיָה. וְדָוִד לֹא חָיָה אֶלָּא שִׁבְעִים, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו,
לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ וַיִּקְרְבוּ.
עַמְרָם חָיָה מֵאָה שְׁלֹשִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וּמֹשֶׁה לֹא חָיָה אֶלָּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת (דברים לא, יד).
יַעֲקֹב כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. אַבְרָהָם חָיָה מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. יִצְחָק, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים. יַעֲקֹב, מֵאָה אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע.
לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה - וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל.
*במדרש רבה ליתא לתיבה זו, אלא כך נאמר שם: בועז ועובד ישי אמרו חכמים יותר מארבע מאות שנה וכו'.

ג וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף.
לָמָּה לֹא קָרָא לִרְאוּבֵן וְלֹא לִיהוּדָה. רְאוּבֵן בְּכוֹר וִיהוּדָה מֶלֶךְ וְהִנִּיחָן וְקָרָא לְיוֹסֵף.
לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַכֹּל מְכַבְּדִין לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ.
וְעוֹד, שֶׁהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲמֹד בְּצַוָּאָתוֹ.

וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ [שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת],
אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

בִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לְמִצְרַיִם, בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי אָמוּתָה הַפָּעַם.

וְעַכְשָׁו אֲפִלּוּ אָדָם מֵת בִּסְפִינָה, הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת אֵצֶל אֲבוֹתָיו - וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי.

וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם,

שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַקְּבוּרָה - [אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת] בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי [לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי] (בראשית נ, ה).


עוד במדרש רבה ובמדרש רבי תנחומא:

פסוק כט

וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת.
וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר, שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת.
מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר, מֵת בְּרֵהּ דְּרַחֲמָךְ, טְעֹן. מֵת רַחֲמָךְ, פְּרֹק.
אָמַר לוֹ: אִם תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד אַחַר מִיתָתִי, הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת.

אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם,
שֶׁסּוֹפָהּ לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת תַּחְתָּי.
לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה לֹא רָצָה יַעֲקֹב לְהִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ מִצְרַיִם עֲבוֹדָה זָרָה.
שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד, כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד, דִּכְתִיב: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים (שמות יב, יב).
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, כֵּיוָן שֶׁפָּתַר חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, מַה כְּתִיב: בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָא לֵהּ (דניאל ב, מו). אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא קִבֵּל. לָמָּה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כָּךְ נִפְרָעִין מִמֶּנָּה.
וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּחִירָם, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, מַה כְּתִיב בּוֹ, יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים (יחזקאל כח, ב).
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיּאֵל כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ, שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר בִּקֵּשׁ לְקָרֵב לוֹ וְלֹא קִבֵּל, וְאַתָּה עוֹשֶׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ.
מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ: עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ.

דָּבָר אַחֵר: אָמַר יַעֲקֹב שֶׁלֹּא יִפָּדוּ בִי הַמִּצְרִים, שֶׁהֵן מְשׁוּלִין לַחֲמוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ). וַאֲנִי מָשׁוּל בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיה נ, יז). וּכְתִיב: וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה (שמות לד, כ), שֶׁלֹּא יִפָּדוּ בִי הַמִּצְרִים.
הֱוֵי, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

ענייני קבורת ארץ ישראל

וְלָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.​
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּבָרִים בְּגוֹ.​
אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה, דְּבָרִים בְּגוֹ.​
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּבָרִים בְּגוֹ.​
מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ.​
כְּתִיב: אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים (תהלים קטז, ט).​
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁנֵי דְבָרִים, אֶחָד בְּשֵׁם רַבִּי חֲלָבוֹ:​
לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חָיִין תְּחִלָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאוֹכְלִין שְׁנוֹת הַמָּשִׁיחַ.​
וְרַבִּי חֲנַנְיָה אָמַר:​
מִי שֶׁמֵּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם, שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר [אַתָּה וְכָל אֹהֲבֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר] (ירמיה כ, ו). הֱוֵי, יֵשׁ בְיָדוֹ שְׁתֵּי מִיתוֹת.​
לְפִיכָךְ אָמַר יַעֲקֹב, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.
אָמַר לוֹ רַבִּי סִימוֹן:​
אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים הַקְּבוּרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ.​
אֶלָּא מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶם מְחִילוֹת בָּאָרֶץ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כִּמְעָרוֹת הַלָּלוּ, וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין,​
שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל (יחזקאל לז, יב). וְאַחַר כָּךְ וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם [וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם].
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מִקְרָא מָלֵא הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ (ישעיה מב, ה).​
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בְּפִילֵי* שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָא. רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת שֶׁבָּא מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.​
אָמַר לוֹ רַבִּי לְרַבִּי אֶלְעָזָר:​
מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו, [וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה] (ירמיה ב, ז).​
וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה - בְּחַיֵּיכֶם לֹא עֲלִיתֶם, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ - בְּמִיתַתְכֶם.​
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר:​
כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֶּר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג).​
*בשערים.
רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, אָמַר לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בִּקְבוּרָתוֹ, קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים צְבוּעִים, לֹא לְבָנִים וְלֹא שְׁחוֹרִים. שֶׁאִם עָמַדְתִּי בֵּין הַצַּדִּיקִים, לֹא אֵבוֹשׁ. וְאִם עָמַדְתִּי בֵּין הָרְשָׁעִים, לֹא אֵכָּלֵם.​
רַבִּי יֹאשִׁיָּה כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד עָלָיו, קִרְאוּ לִי לְתַלְמִידַי. אָמַר לָהֶם: קִבְרוּ אוֹתִי בְכֵלִים לְבָנִים. לָמָּה, שֶׁאֵינִי בוֹשׁ בְּמַעֲשַׂי לְהַקְבִּיל פְּנֵי בוֹרְאִי.​
מַעֲשֶׂה בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, צִוָּה שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. אָמַר לָהֶם: אַל תָּזוּז אַלְמָנָתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תַּסְפִּידוּנִי בַעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַע בְּמִטָּתִי, אֶלָּא מִי שֶׁנִּטְפַּל בִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי.​
בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְקָרָא עַל עַצְמוֹ, וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה - וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.​
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְכָל אוֹתָן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.​
בְּסוֹף שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כָּעַס רַבִּי עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל. נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ, וּמִיָּד נִתְרַפֵּא.​
לְמָחָר נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אוֹתָהּ שִׁנְּךָ מָה הִיא עוֹשָׂה. אָמַר לוֹ: מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל, נִתְרַפֵּאת.​
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא, אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.​
כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ, יָדַע רַבִּי שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד.​


פסוק ל-לא

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי [וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה].
אָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לִי כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, יָפֶה. וְאִם לָאו, נַפְשִׁי יוֹצֵאת מִמֶּנִּי, מִיָּד, אָמַר לוֹ: כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ.
אָמַר לוֹ: הִשָּׁבְעָה לִי. וַיִּשָּׁבַע לוֹ.
וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל
- לַשְּׁכִינָה שֶׁעוֹמֶדֶת עָלָיו.
כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם. [וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא].


סיום בנחמת ציון
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:​
בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין הַמָּוֶת מַנִּיחַ לָאָדָם שֶׁיִּשְׂמַח. אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח [וּמָחָה ה"א דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים] (ישעיה כה, ח).​
וְכֵיוָן שֶׁיְּבֻלַּע הַמָּוֶת, וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה (ישעיה סה, יט).​



בפרקי דרבי אליעזר (פרק לט):

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
בִּשְׁעַת אֲסִיפַת יַעֲקֹב קָרָא לִבְנוֹ יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ, בְּנִי, הִשָּׁבְעָה לִי בִּבְרִית מִילָה [נ"א: אברהם], שֶׁתַּעֲלֵנִי לְקִבְרֵי אֲבוֹתַי לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.
מִתְּחִלָּה הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים נִשְׁבָּעִים בִּבְרִית מִילָה [נ"א: אברהם] טֶרֶם נְתִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כט] שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. [וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ].
וְנִשְׁבַּע לוֹ
וְשָׁמַר וְעָשָׂה.

 
נערך לאחרונה:
ענייני קבורת ארץ ישראל
וְלָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
נראה שענין זה בא כהמשך לדרשה א', שמסתיימת בענין "וקברתני בקבורתם" שהיו מחבבין קבורת ארץ ישראל, ועל כך באה שאלה "למה כל האבות תובעין ומחבבין" וכו'. אלא שנכנס ביניהם דרשה אחרת על פסוק כ"ט. ויותר מכך תראה שבמדרש רבה נחסר לגמרי המשך הדרשה אחרת על פסוקים ל-לא, והובא רק במדרש תנחומא.
 
בספר הזוהר:
פתיחה בענין שירשו ארץ ישראל בזכות שנמצאו צדיקים במצרים
וַיְחִי יַעֲקֹב וְגו',
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר: (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגו',
זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל, יַתִּיר מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לוֹן צַדִּיקִים. לְאַחְסִין לוֹן יְרוּתַת עַלְמִין בְּעַלְמָא דְאָתֵי, לְאִתְעֲנָגָא בְּהַהוּא עַלְמָא, כְּמָה דִכְתִיב, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמִתְדַּבְּקִין בְּגוּפָא דְמַלְכָּא, דִּכְתִיב, (דברים ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר:
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, הַאי קְרָא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ בֵּין מְחַצְדֵי חַקְלָא, דְּהָא בְּרָזָא דְּאַגַּדְתָּא תָּנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּאַחְסָנַת יְרוּתָא עִלָּאָה דְּהַהִיא אֶרֶץ, לֵית מַאן דְּיָרִית לָהּ, בַּר הַהוּא דְאִקְרֵי צַדִּיק. וכו'.
כְּמָה דְתָנִינָן, כָּל מַאן דְּאִתְגְּזַר, וְעֲיִּיל בְּהַאי (ס''א ברית קדישא ועייל בהאי) אַחְסָנָא, וְנָטִיר לְהַאי בְּרִית, עָאל וְאִתְדָּבַּק בְּגוּפָא דְמַלְכָּא, וְעָאל בְּהַאי צַדִּיק. וּבְגִינֵי כָּךְ אִקְרוּן צַדִּיקִים, וְעַל דָּא לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. מַאי אָרֶץ, דָּא אֶרֶץ הַחַיִּים.​
אַהֲדַר וְאָמַר, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. נִצֶר מַטָּעַי, עֲנָפָא מֵאִינוּן עֲנָפִין, דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עַלְמָא. דִּכְתִיב, (בראשית ב) וַיִּטַּע ה' אֱלהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם, וְהַאי אֶרֶץ חַד מִנַּיְיהוּ. בְּגִינִי כָּךְ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.
דָּבָר אַחֵר:
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, דָּא יַעֲקֹב וּבְנוֹי דְּנָחֲתוּ לְמִצְרַיִם בֵּין עַם קְשֵׁי קְדַל, וְאִשְׁתַּכָּחוּ כֻּלְּהוּ זַכָּאִין.
וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, לְעוֹלָם (דף רטז ע''ב) יִירְשׁוּ אֶרֶץ דְּמִּתַּמָּן סְלִיקוּ לִירַית אַרְעָא קַדִּישָׁא.​


פסוק כח

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,
אַמַּאי פַּרְשָׁתָא דָא סְתִימָא.
רִבִּי יַעֲקֹב אָמַר: בְּשַׁעְתָּא דְּמִית יַעֲקֹב, אִסְתִּימוּ עֵינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר: דִּכְדֵין נָחֲתוּ לְגָלוּתָא, וְאִשְׁתַּעְבִּידוּ בְּהוֹן.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: מַה כְּתִיב לְעֵילָא, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. וּכְתִיב וַיְחִי יַעֲקֹב, דְּלָא אִתְחֲזֵי לְאַפְרָשָׁא בֵּין דָּא לְדָא.
מָה אִינוּן קָיְימֵי בְּתַפְנוּקִין דְּמַלְכִין, וְקַבִּילוּ עִנּוּגָא וְכִסּוּפִין לְגַרְמַיְיהוּ. אוּף יַעֲקֹב נָמֵי, קַיַּים בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין, בְּעִנּוּגָא וְכִסּוּפָא לְגַרְמֵיהּ, לָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְהָכָא אִקְרֵי וַיְחִי. דְּהָא כָּל יוֹמוֹי לָא אִקְרֵי וַיְחִי, בְּגִין דְּכָל יוֹמוֹי בְּצַעֲרָא הֲווּ, בְּצַעֲרָא אִשְׁתַּכְּחָן, עֲלֵיהּ כְּתִיב, (איוב ג) לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. בָּתַר דְּנָחַת לְמִצְרַיִם, אִקְרֵי וַיְחִי. חָמָא לִבְרֵיהּ מַלְכָּא, חָמָא לְכָל בְּנוֹי זַכָּאִין צַדִּיקִין, וְכֻלְּהוּ בְּתַעֲנוּגֵי וְתַפְנוּקֵי עַלְמָא, וְהוּא יָתִיב בֵּינִיהוֹן כַּחֲמַר טַב דְּיָתִיב עַל דּוּרְדַּיֵּיהּ, כְּדֵין אִקְרֵי וַיְחִי יַעֲקֹב.
וְלָא פָּרִישׁ בֵּין וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד לְוַיְחִי יַעֲקֹב, וְהָכִי אִתְחֲזֵי.

שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה,
מַאי טַעְמָא שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל יוֹמוֹי דְּיַעֲקֹב בְּצַעֲרָא הֲווּ, בְּצַעֲרָא אַעֲבַר לוֹן בְּקַדְמִיתָא, כֵּיוָן דְּחָמָא לְיוֹסֵף, וְהֲוָה קָאִים קַמֵּיהּ, כַּד יַעֲקֹב מִסְתַּכֵּל בְּיוֹסֵף, הֲוָה אִשְׁתְּלִים בְּנַפְשֵׁיהּ, כְּאִילּוּ חָמָא לְאִמֵּיהּ דְּיוֹסֵף. דְּשַׁפִּירוּ דְּיוֹסֵף דָּמֵי לְשַׁפִּירוּ דְּרָחֵל. וְהֲוָה דָּמֵי בְּגַרְמֵיהּ כְּמָה דְּלָא אַעֲבַר עֲלֵיהּ צַעֲרָא בְּיוֹמוֹי.
וְכַד יוֹסֵף אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, כְּדֵין אִתְקְיַּים, לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. דְּדָא קַשְׁיָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב מִכָּל מַה דְּעֲבַר, וּבְזִמְנָא דְּאִתְפְּרַשׁ יוֹסֵף מִנֵּיהּ, מַה כְּתִיב, (בראשית לז) יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רוֹעֶה וְגו'. וְכָל יוֹמִין דְּיַעֲקֹב, לָא הֲוָה לֵיהּ צַעֲרָא כְּהַאי, וְהֲוָה בָּכֵי כָּל יוֹמָא לְאִינוּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה דְיוֹסֵף.
מַאי קָאֲתִיבוּ לֵיהּ, (בראשית מו) וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ, הָא לְךָ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אָחֳרָנִין, בְּעִנּוּגִין וְתַפְנוּקִין וַהֲנָאוֹת וְכִסּוּפִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגו'.

תָּנָא:
כָּל אִינוּן שְׁנִין, שְׁכִינְתָּא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עִמֵּיהּ אִשְׁתַּכְּחָא, וּבְגִין כָּךְ חַיִּים אִקְרוּן.
תָּא חֲזֵי:
כְּתִיב וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אִתְחֲזֵי דְּהָא בְּקַדְמִיתָא מִית הֲוָה הַהוּא רוּחָא דִילֵיהּ, וְלָא הֲוָה מִתְכַּוֵּין לְקַבְּלָא רוּחָא אָחֳרָא. דְּהָא רוּחָא דִלְעֵילָא, לָא שַׁרְיָא בְּרֵיקַנְיָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּאֲתַר שְׁלִים, וְלָא בְּאֲתַר חָסֵר, וְלָא בְּאֲתַר פָּגִים, וְלָא בְּאֲתַר עָצִיב, אֶלָּא בְּאֲתַר דְּאִתְכַּוֵּון, בְּאֲתַר חֲדוּ. וּבְגִין כָּךְ, כָּל אִינוּן שְׁנִין דְּיוֹסֵף אִתְפְּרַשׁ מֵאֲבוֹי, וְיַעֲקֹב הֲוָה עָצִיב, לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא.
תָּנָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי אַבָּא:
כְּתִיב, (תהלים ק) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. לְאֲפָקָא, דְּלֵית פּוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִגּוֹ חֶדְוָה.
דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לֵית שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא מִגּוֹ עַצְבוּת, דִּכְתִיב (מלכים ב ג) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן. מְנַגֵּן מְנַגֵּן תְּלַת זִימְנֵי אַמַּאי. בְּגִין לְאַתְעָרָא רוּחָא מִשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, דְּהוּא רוּחַ שְׁלֵימָא וכו'.


פסוק כט

תַּנְיָא. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה:
וַוי לְעַלְמָא, דְּהָא בְּנֵי נָשָׁא לָא חָמָאן וְלָא שְׁמָעָן, וְלָא (דף ריז ע''ב) יָדְעִין דְּהָא כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא, קָלָא דְּכָרוֹזָא אִשְׁתְּמַע, בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין עָלְמִין.
תָּנָא עַלְמָא חָדָא, אִשְׁתְּמוֹדַע לְעֵילָא. וְכַד כָּרוֹזָא נָפִיק, הַהוּא עַלְמָא מִזְדַּעְזְעָא וּמִתְחַלְחְלָא וכו'.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה:
בְּשַׁעְתָּא דְּמִתְלַכְּדָן רַגְלוֹי דִּבְנֵי נָשָׁא, וְיוֹמוֹי אִתְקְרִיבוּ, הַהוּא יוֹמָא, אִתְקְרֵי יוֹם ה', לְאֲתָבָא רוּחֵיהּ לֵיהּ.
תָּנָא:
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, פַּקְדָא הַהוּא כִּתְרָא קַדִּישָׁא, עַל רוּחֵיהּ. וּמַאן אִיהוּ, דִּכְתִיב, (תהלים צ) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. וְהִיא כִּתְרָא שְׁבִיעָאָה דְּכֹלָּא.
וְאִם מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה קָאֳתֵי, כְּתִיב, וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמֹנִים שָׁנָה דְּכִתְרָא דִּגְבוּרָה תְּמִינָאָה הֲוֵי,
מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לֵית אֲתַר לְאִתְמְשַׁךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוְן. בְּאֲתַר דְּלָא הֲוֵי יְסוֹדָא, בִּנְיָינָא לָא אִתְקְיַּים.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה:
זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאֲתָבָא רוּחֵיהּ לֵיהּ, וּלְשָׁאֲבָא הַהוּא רוּחָא בְּגַוֵּיהּ.
דְּתַנְיָא, בְּשַׁעְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאֲתָבָא רוּחֵיהּ לֵיהּ, אִי זַכָּאָה הוּא הַהוּא רוּחָא, מַה כְּתִיב, (קהלת יב) וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
וְאִי לָא אִשְׁתַּכַּח זַכָאָה, וַוי לְהַהוּא רוּחָא, דְּבָעֵי לְאִסְתַּחָאָה בְּנוּרָא דְּדָלִיק, וּלְאִתְתַּקָּנָא בְּגִין לְאִשְׁתָּאֲבָא בְּגוּפָא דְמַלְכָּא.
וְאִי לָא אִתְתַּקָּנַת, וַוי לְהַהוּא רוּחָא, דְמִתְגַּלְגְּלָא כְּאַבְנָא בְּקוֹסְפִיתָא, דִּכְתִיב, (שמואל א כה) וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.
תַּנְיָא:
אִי הַהוּא רוּחָא זָכֵי, כַּמָּה טָבִין גְּנִיזִין לֵיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא. דִּכְתִיב, (ישעיה סד) עַיִן לא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
כַּד הַהוּא בַּר נָשׁ אִתְקְרִיבוּ יוֹמוֹי, תְּלָתִין יוֹמִין מַכְרִיזֵי עֲלוֹי בְּעַלְמָא וְאֲפִילּוּ צִפֳּרֵי שְׁמַיָא מַכְרִיזִין עֲלוֹי. וְאִי זַכָּאָה הוּא, תְּלָתִין יוֹמִין מַכְרִיזִין עֲלוֹי בֵּין צַדִּיקַיָא, בְּגִינְתָא דְעֵדֶן.
תָּנָא:
כָּל אִינוּן תְּלָתִין יוֹמִין, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ בְּכָל לֵילְיָא, וְסָלְקַת וְחָמַאת דּוּכְתָּהּ בְּהַהוּא עַלְמָא, וְהַהוּא בַּר נָשׁ לָא יָדַע, וְלָא אַשְׁגַּח, וְלָא שַׁלִּיט בְּנִשְׁמָתֵיהּ, כָּל אִינוּן תְּלָתִין יוֹמִין כְּמָה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא. דִּכְתִיב, (קהלת ח) אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלא אֶת הָרוּחַ וְגו'.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה:
מִכַּד שָׁרָאן אִינוּן תְּלָתִין יוֹמִין, צַלְמָא דְּבַּר נָשׁ אִתְחֲשַׁךְ, וְדִיוּקְנָא דְאִתְחֲזֵי בְּאַרְעָא אִתְמְנָעַת.

*עיין עוד בהמשך הדברים (דף ריח) מעשה דרבי יצחק שידע עת מותו, ורבי שמעון הצילו ממלאך המות, ועוד הרבה מעניינים אלו.


וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי חִיָּיא:
כְּתִיב וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָתָם בְּקִיּוּמֵיהּ יַעֲקֹב, וְהָכָא בְּמִיתָתֵיהּ יִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא לָא כְּתִיב וַיִּקְרַב יוֹם יִשְׂרָאֵל לָמוּת, אֶלָּא יְמֵי, וְכִי בְּכַמָּה יוֹמֵי מִית בַּר נָשׁ, וְהָא בְּשַׁעְתָא חָדָא, בְּרִגְעָא חָדָא, מִית וְנָפִיק מֵעַלְמָא.
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא:
כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאֲתָבָא רוּחֵיהּ לֵיהּ, כָּל אִינוּן יוֹמִין דְּקָאִים בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא, אִתְפַּקְדָּן קַמֵּיהּ, וְעָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא. וְכַד אִתְקְרִיבוּ קַמֵּיהּ לְמֵיעַל בְּחוּשְׁבְּנָא, מִית בַּר נָשׁ. וְאָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחֵיהּ לֵיהּ, הַהוּא הֶבֶל דְּאַפִּיק וְנָפַח בֵּיהּ, אוֹתְבֵיהּ לְגַבֵּיהּ.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּיוֹמוֹי אִתְקְרִיבוּ גַּבֵּי מַלְכָּא בְּלָא כִּסּוּפָא, וְלָא דָחֵי יוֹמָא מִנַּיְיהוּ לְבַר, דְּיִשְׁכַּח בְּהַהוּא יוֹמָא, דְּאִתְעֲבִיד בֵּיהּ חוֹבָא. בְּגִין כָּךְ, כְּתִיב בְּצַדִּיקַיָא, קְרִיבָה. (והיך יקרבון) מִשּׁוּם דְּקָרִיבוּ יוֹמוֹי קַמֵּי מַלְכָּא, בְּלָא כִּסּוּפָא.
וַוי לְרַשִּׁיעַיָא, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ קְרִיבָה, וְהֵיךְ יִקְרְבוּן יוֹמֵי קַמֵּי מַלְכָּא, דְּהָא כָּל יוֹמוֹי בְּחוֹבֵי עַלְמָא אִשְׁתַּכָּחוּ. ובְגִינֵי כָּךְ לָא יִקְרְבוּן קַמֵּי מַלְכָּא, וְלָא יִתְמַנּוּן קַמֵּיהּ, וְלָא יִדָּכְרוּ לְעֵילָא, אֶלָּא אִינוּן שְׁצֵיאָן מִגַּוַּויְיהוּ. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, (משלי ד) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ.
(דף רכב ע''א) וְהָכָא וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל וַדַּאי, בְּלָא כִסּוּפָא, בִּשְׁלֵימוּתָא, בְּחֶדְוָותָא שְׁלִים. וּבְגִינֵי כָּךְ, יְמֵי יִשְׂרָאֵל, דְּהֲוָה שְׁלִים יַתִּיר יִשְׂרָאֵל מִיַּעֲקֹב.
וְאִי תֵימָא, וְהָא כְּתִיב, (בראשית כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שְׁלִים. שְׁלִים הֲוָה, וְלָא שְׁלִים בְּדַרְגָּא עִלָּאָה כְּיִשְׂרָאֵל.

תַּנְיָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
בְּשַׁעְתָּא דְיוֹמוֹי דְּבַר נָשׁ אִתְפַּקִּידָן קַמֵי מַלְכָּא, אִית זַכָּאָה דְּאִתְפַּקְּדָן יוֹמוֹי וּרְחִיקִין מִקַּמֵּי מַלְכָּא. וְאִית זַכָּאָה, דְּכַד מִתְפַּקְּדָן יוֹמוֹי, קְרִיבִין וּסְמִיכִין לְמַלְכָּא, וְלָא מִתְרַחֲקִין. בְּלָא כִסּוּפָא עָאלִין, וְקָרִיבִין לְמַלְכָּא. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.


וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף,
אָמַר רִבִּי יִצְחָק:
וְכִי שְׁאָר שִׁבְטִין לָאו בְּנוֹי אִינוּן.
אֶלָּא אָמַר רִבִּי אַבָּא:
יוֹסֵף בְּנוֹ הֲוָה יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. דְּתָנִינָן, בְּשַׁעְתָּא דְּאִנְתְּתֵיהּ דְּפוֹטִיפַר דְּחָקַת לֵיהּ לְיוֹסֵף, מַה כְּתִיב, (בראשית לט) וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת.
הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, וְאֵין אִישׁ בַּבַּיִת. מַהוּ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת. אֶלָּא לְאַכְלָלָא דִּיוּקְנָא דְיַעֲקֹב, דְּהֲוָה תַּמָּן וְאִשְׁתַּכַּח תַּמָּן. וּבְגִינֵי כָּךְ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, אֲבָל אִישׁ אָחֳרָא הֲוָה תַּמָּן.
כֵּיוָן דְּסָלִיק יוֹסֵף עֵינוֹי, וְחֲמָא דִיוּקְנָא דַאֲבוֹי, יְתִיב בְּקִיּוּמֵיהּ, וְתָב לַאֲחוֹרָא.
תָּא חֲזֵי:
מַה כְּתִיב, (בראשית לט) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַתְּ אֲמַרְתְּ וַיְמָאֵן, וַיֹּאמֶר. חַיֶּיךָ, וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אָחֳרָא, יֵיתֵי לְבָרְכָא לִבְנָךְ, וְיִתְבָּרְכוּן בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְּנִי יָדַעְתִּי.
כֵּיוָן דְּאָמַר יָדַעְתִּי בְּנִי, אַמַּאי אָמַר, יָדַעְתִּי אָחֳרָא. אֶלָּא אָמַר, יָדַעְתִּי בְּנִי, בְּזִמְנָא דְּקָיְימַת בְּגוּפָךְ דְּאַתְּ בָּרִי, כַּד חָמִית דִּיוּקְנָא דִילִי, וְתָבַת בְּקִיּוּמָךְ. וּבְגִינֵי כָּךְ כְּתִיב, יָדַעְתִּי בְּנִי, יָדַעְתִּי, עַל מַה דְּאֲמַרְתְּ דְּדָא הוּא בּוּכְרָא, גַּם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל,
וְהָכָא בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, לִבְנוֹ לְיוֹסֵף מַמָּשׁ.

דָּבָר אַחֵר:
וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, דְּבְדִיוּקְנָא חַד הֲווּ מִתְחַזְּיָין. דְּכָל מַאן דְּחָמֵי לְיוֹסֵף, הֲוָה אַסְהִיד דִּבְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב הֲוָה.
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר:
כֹּלָּא הָכִי הוּא. וְעוֹד דְּיוֹסֵף זָן לֵיהּ וְלִבְנוֹי בְּסִבוּתֵיהּ, וּבְגִינֵי כָּךְ בְּנוֹ מַמָּשׁ, יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ.
וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, אַמַּאי לְיוֹסֵף וְלָא לְאָחֳרָא. מִשּׁוּם דִּרְשׁוּתָא הֲוָה בִּידֵיהּ לְסַלְקֵיהּ מִתַּמָּן.
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר:
כֵּיוָן דְּיַעֲקֹב הֲוָה יָדַע דִּבְנוֹי יִשְׁתַּעְבְּדוּן בְּגָלוּתָא תַּמָּן בְּמִצְרַיִם, אַמַּאי לָא אִתְקַבַּר תַּמָּן בְּגִין דְּיָגִין זְכוּתֵיהּ עַל בְּנוֹי. אַמַּאי בָּעָא לְאִסְתַּלְּקָא מִתַּמָּן. וְהָא כְּתִיב, (תהלים קג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, אָן הוּא רַחְמָנוּתָא.
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא:
בְּשַׁעְתָּא דְּהֲוָה נָחִית יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הֲוָה דָחִיל. הֲוָה אָמַר, דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם יִשְׁתֵּצוּן בָּנַי בֵּינִי עַמְּמַיָא, וְדִילְמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְסַלֵּק שְׁכִינְתֵּיהּ מִינִי כְּקַדְמִיתָא.
מַה כְּתִיב, (בראשית לה) וַיֵּרָא אֱלהִים אֶל יַעֲקֹב וְגו'. (בראשית מו) (ויאמר אלהים לישראל) אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.
וּמַה דְּאֲמַרְתְּ דִּילְמָא אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִּי מִבֵּינָךְ, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה.
אָמַר עוֹד, דָּחִילְנָא דִּילְמָא אִתְקַבַּר תַּמָּן, וְלָא אֶזְכֶּה עִם אֲבָהָתַי. אָמַר לֵיהּ וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלה. אֲעַלְךָ, מִמִּצְרַיִם. גַּם עָלה, לְאִתְקַבְּרָאָה בְּקִבְרָא דַּאֲבָהָתָךְ.
בְּגִינֵי כָּךְ, בָּעָא לְסַלְקָא גַרְמֵיהּ מִמִצְרַיִם.
חַד, דְּלָא יַעַבְדוּן מִנֵּיהּ דַּחֲלָא, דְּהָא חָמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאִתְפְּרָעָא מִדַּחֲלֵיהוֹן.
וְחַד, דְּחָמָא דִשְׁכִינְתָּא יְשַׁוֵּי מְדוֹרֵיהּ בֵּין בְּנוֹי בְּגָלוּתָא.
וְחַד, בְּגִין דִּיהֵא גּוּפֵיהּ דַּיָּיר בֵּין גּוּפַיְיהוּ דַּאֲבָהָתוֹי לְאִתְכְּלָלָא בֵּינַיְיהוּ, וְלָא יִתְמַנֵּי עִם חַיָּיבַיָא דְמִצְרָאֵי.
וְתָנִינָן, גּוּפָא דְיַעֲקֹב, אִתְמְשִׁיךְ מִשּׁוּפְרוֹי דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהֲוָה דִּיוּקְנִיהּ דְּיַעֲקֹב, דִּיוּקְנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. דִּיוּקְנָא דְּכוּרְסְיָא קַדִּישָׁא, וְלָא בָּעָא לְאִתְקְבָרָא בֵּינִי חַיָּיבַיָא.
וְרָזָא דְמִלָּה, דְּבַאֲבָהָן לֵית פִּירוּדָא כְּלַל. וְעַל דָּא כְּתִיב וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי.

 
עוד בספר הזוהר:

וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף,
בְּנוֹ,
בְּחַד דִּיוּקְנָא דְאַנְפִּין, בְּגִין דְּבִרְעוּתָא דְרוּחָא וְלִבָּא, אוֹלִיד לֵיהּ יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ.
תָּא חֲזֵי:
מַה כְּתִיב, (בראשית ל) הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, דְּכָל רְעוּתָא דְיַעֲקֹב בְּרָחֵל הֲוָה, וּבְגִין כָּךְ (דף רכב ע''ב) וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף.
תָּאנָא, רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר: (דברים כט) הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ וְגו'.
הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלקֵינוּ, תָּא חֲזֵי:
כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבוֹי, וּלְאִסְתַּכָּלָא דְּלָא יַעֲבָר עַל רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ. דְּתָנִינָן, כָּל מַה דְּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַאי עַלְמָא, בְּסִפְרָא כְּתִיבוּ אִינוּן עוֹבָדִין, וְעָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא קַמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְכֹלָּא אִתְגַּלְּיָיא קַמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיה כג) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'. אִי הָכִי, אֵיךְ לָא יִסְתַּמַּר בַּר נָשׁ מִלְּמֵיחַב קַמֵּיהּ דְּמָארֵיהּ.
וְתָנִינָן:
אֲפִילּוּ הַהוּא (מאן) מַה דְּחָשִׁיב בַּר נָשׁ וְאִסְתַּלַּק בִּרְעוּתֵיהּ, כֹּלָּא אִשְׁתַּכַּח קַמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ.
תָּא חֲזֵי:
בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּעָאלַת לֵאָה לְגַבֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, וְיַהֲבַת לֵיהּ אִינוּן סִימָנִין דְּיָהַב יַעֲקֹב לְרָחֵל, סָלִיק בִּרְעוּתֵיהּ דְּאִיהִי רָחֵל, וְשַׁמַּשׁ שִׁמּוּשָׁא בָּהּ. וְהַהִיא טִפָּה קַדְמִיתָא דְּיַעֲקֹב הֲוַת. דִּכְתִיב, (בראשית מט) כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, וְסָבַר דְּאִיהִי רָחֵל. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ גָלֵי עֲמִיקְתָּא וּמְסַתַּרְתָּא, וְיָדַע מַה בַּחֲשׁוֹכָא, סָלִיק הַהוּא רְעוּתָא לְאַתְרֵיהּ, וּבְכֵירוּתָא דִרְאוּבֵן אִסְתַּלַּק לְיוֹסֵף. מָאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּהָא דְרָחֵל הֲוַת, הַהִיא טִפָּה קַדְמִיתָא דְנָפְקַת מִיַּעֲקֹב. וּבְגִין דְּהֲוַת דִּילָהּ, הַהוּא בְּכֵירוּתָא מַמָּשׁ דִּרְאוּבֵן, יָרִית יוֹסֵף. וְרָחֵל יָרְתָה לְהַהוּא דִילָהּ.
וּבְגִין כָּךְ, רָזָא דְמִלָּה, לָא אִסְתַּלַּק רְאוּבֵן בִּשְׁמָא כִּשְׁאָר שִׁבְטִין. אֶלָּא רְאוּבֵן. כְּלוֹמַר חֲמוּ בַּר, רְאוּ בֵּן סְתָם. וְהַאי בֵּן לָא אִתְיְדַע שְׁמֵיהּ, וְעַל דָּא לָא קַרְיָא לֵאָה בְּנֵי בְּהַאי שְׁמָא, וְלָא אִקְרֵי רְאוּ בְּנִי, דְּהָא לֵאָה יָדְעַת עוֹבָדָא.
וְתָנִינָן, גָּלֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיַעֲקֹב לָאו רְעוּתֵיהּ לְמֵיחַב קַמֵּיהּ בְּהַאי, וְלָא אִסְתַּכַּל בִּרְעוּתָא בְּאִתְּתָא אָחֳרָא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, כִּשְׁאָר חַיָּיבֵי עַלְמָא. וְעַל כָּךְ כְּתִיב, (בראשית לה) וַיִּהְיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. דְּהָא בְּנַיְיהוּ דִּשְׁאָר חַיָּיבֵי עַלְמָא דְּעָבְדִין הַהוּא עוֹבָדָא, בִּשְׁמָא אָחֳרָא אִקְרוּן.
וְהָא יְדִיעָא מִלָּה דָא לְגַבֵּי חַבְרַיָא, וּבְגִינֵי כָּךְ וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, בְּנוֹ מַמָּשׁ, מִשֵּׁירוּתָא וְסִיּוּמָא (ד''א ל''ג בריה) בְּנוֹ הֲוָה.


תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
בַּמֶּה אוֹמֵי לֵיהּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, דִּכְתִיב שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. אֶלָּא בְּהַהוּא אָת קַיָּימָא, דְּהֲוָה רָשִׁים בְּבִשְׂרֵיהּ, דְּדָא חֲשִׁיבוּתָא דְּאֲבָהָן יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְהַאי בְּרִית, רָזָא דְיוֹסֵף אִיהוּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
בְּאַבְרָהָם וּבְיַעֲקֹב כְּתִיב, שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, תְּחוֹת יֻרִכִי, כְּלוֹמַר, בְּהַהוּא אֲתַר דִּרְמִיזָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאַפִּיק זַרְעָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנָא לְעַלְמָא.
בְּיִצְחָק לא כְּתִיב, בְּגִין דְּנָפִיק מִנֵּיהּ עֵשָׂו.
תוּ, מַאי טַעְמָא הָכָא, שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.
אֶלָּא אָמַר לֵיהּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, בְּהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אוֹמֵי לִי, דְּאַפִּיק זַרְעָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנָא לְעַלְמָא, וְאִתְנְטִיר, וְלָא אִסְתָּאַב לְעָלְמִין. דְּלָא יִתְקַבַּר בֵּין אִינוּן מְסָאֲבִין, דְּלָא נָטְרוּ לֵיהּ לְעָלְמִין. דִּכְתִיב בְּהוּ, (יחזקאל כג) אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם.
וְאִי תֵימָא, הָא יוֹסֵף דְּנָטִיר לֵיהּ עַל כֹּלָּא, אַמַּאי אִתְקַבַּר בֵּינַיְיהוּ.
אֶלָּא תָּנִינָן, כְּתִיב, (יחזקאל א) הָיֹה הָיָה דְּבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר, וְהָא תָּנִינָן, דִּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אַמָּאי הָכָא שְׁכִינְתָּא. אֶלָּא עַל נְהַר כְּבָר כְּתִיב, וּכְתִיב וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'. אוּף הָכָא, יוֹסֵף בְּמַיָא אִתְרַמֵי אֲרוֹנָא דִילֵיהּ.
אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי יוֹסֵף אִסְתַּלַּק מֵהָכָא, גָּלוּתָא לָא אִתְקְיַּים. אֶלָּא תְּהֵא קְבוּרְתֵּיהּ בְּאֲתַר דְּלָא יִסְתָּאַב, וְיִסְבְּלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גָּלוּתָא.

*עיין שם עוד.


פסוק ל

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי,
זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן דַּאֲבָהָתָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לוֹן רְתִיכָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, וְאִתְרְעֵי בְּהוּ, לְאִתְעַטְּרָא עִמְּהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים י) רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק ה' וְגו'.


עוד שם:

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: יַעֲקֹב אָמַר, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם, תַּמָּן תָּנִינָן, מַאן דְּנָפַק נִשְׁמָתֵיהּ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא, (דף רכו ע''א) וְגוּפָא דִילֵיהּ אִתְקַבַּר בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, עֲלֵיהּ כְּתִיב, (ירמיה ב) וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, וְיַעֲקֹב אָמַר וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם, וְנִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָא בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, שָׁאנֵי יַעֲקֹב, דִּשְׁכִינְתָּא הֲוַת אֲחִידַת בֵּיהּ, וְאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית מו) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, לְדָיְירָא עִמָּךְ בְּגָלוּתָא. וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלה, לְאִזְדַּוְּוגָא בִּי נִשְׁמָתָךְ, וּלְאִתְקְבָרָא גּוּפָךְ בְּקִבְרֵי אֲבָהָתָךְ. מַאי קָא מַיְירֵי, (אף על גב דקא) (נ''א דהא לא) נָפְקַת נִשְׁמָתֵיהּ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. (נ''א ועל דא ואנכי אעלך גם עלה כתיב).
וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ, יוֹסֵף וַדַּאי, דְּהָא הוּא בּוּכְרָא דְהִרְהוּרָא דְלִבָּא, בּוּכְרָא דְּטִפָּה קַדְמָאָה הֲוַת, כִּדְאִתְּמָר. וּבְגִין דְּיָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמִירָא דָא, אִתְבַּשַּׂר לֵיהּ בְּיוֹסֵף, דְּהָא כָּל רְחִימוּתָא בֵּיהּ תַּלְיָא.

 
נערך לאחרונה:
עוד פתיחה מספר הזוהר:​
בענין שהאדם אוסף כל ימי חייו להעמידם לפני ה'
וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וְגו'.
רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר:
(ישעיה מב) הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת.
הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ,
אִלֵּין בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא צַיְיתִין לְמִלּוּלֵי אוֹרַיְיתָא, וְלָא פָּקְחִין אוּדְנַיְיהוּ, לְמִשְׁמַע לְפִקּוּדֵי דְמָארֵיהוֹן.
וְהַעִוְרִים, דְּלָא מִסְתַּכְּלִין לְמִנְדַע עַל מָה אִינוּן קָיְימִין. דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָּרוֹזָא נָפִיק וְקָרֵי, וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח.​
דְּתַנְיָא:
אִינוּן יוֹמִין דְּבַּר נָשׁ כַּד אִתְבְּרֵי, בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָפַק לְעַלְמָא, כֻּלְּהוּ קָיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ. וְאָזְלִין וְטָאסִין בְּעַלְמָא, נָחֲתִין וְאַזְהֲרָן לְבַּר נָשׁ, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא בִּלְחוֹדוֹי. וְכַד הַהוּא יוֹמָא אָתֵי וְאַזְהַר לֵיהּ, וּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַהוּא יוֹמָא חוֹבָא קַמֵּי מָארֵיהּ. הַהוּא יוֹמָא סָלִיק בְּכִסּוּפָא, וְאַסְהִיד סַהֲדוּתָא, וְקָאִים בִּלְחוֹדוֹי לְבַר.​
וְתָאנָא:
בָּתַר דְּקָאִים בִּלְחוֹדוֹי, יָתִיב, עַד דְּבַר נָשׁ עָבִיד מִנֵּיהּ תְּשׁוּבָה. זָכָה, תָּב הַהוּא יוֹמָא לְאַתְרֵיהּ. לָא זָכָה, הַהוּא יוֹמָא נָחִית, וְאִשְׁתַּתַּף בְּהַהוּא רוּחָא דִּלְבַר, וְתָב לְבֵיתֵיהּ. וְאִתְתַּקַּן בְּדִיוּקְנֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ מַמָּשׁ, בְּגִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, וְדַיָּיר עִמֵּיהּ בְּבֵיתָא. וְאִית דְּדִיּוּרָא לְטַב אִי הוּא זָכֵי. וְאִי לָאו, דִּיּוּרֵיהּ עִמֵּיהּ לְבִישׁ.​
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִתְפַּקְדָּן אִינוּן יוֹמִין וְחֲסֵרִים, וְלָא עָאלִין בְּמִנְיָינָא דְּאִינוּן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ. וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּגָרַע יוֹמוֹי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְלָא שָׁבִיק לְעֵילָא יוֹמִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ בְּהַהוּא עַלְמָא, וּלְאִתְקָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.​
תָּא חֲזֵי:
כַּד קְרִיבוּ אִינוּן יוֹמִין קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. אִי הוּא זַכָּאָה, הַאי בַּר נָשׁ דְּנָפִיק מֵעַלְמָא, סָלִיק וְעָאל בְּאִינוּן יוֹמִין. וְאִינוּן לְבוּשֵׁי יְקָר, דְּמִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ נִשְׁמָתֵיהּ. וְאִינוּן יוֹמִין הֲווּ, דְּזָכָה בְּהוּ, וְלָא חָב בְּהוּ.​
וַוי לְהַהוּא דְגָרַע יוֹמוֹי לְעֵילָא. דְּכַד בָּעָאן לְאַלְבָּשָׁא לֵיהּ בְּיוֹמוֹי, אִינוּן יוֹמִין דְפָגִים אִיהוּ בְּחוֹבוֹי, חָסְרִין מֵהַהוּא לְבוּשָׁא, וְאִתְלַבַּשׁ בְּמָנָא חֲסֵרָא. כָּל שְׁכֵּן אִי סַגִּיאִין אִינוּן, וְלָא לֶהוֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ בַּמֶּה דְּאִתְלַבַּשׁ בְּהַהוּא עַלְמָא. כְּדֵין וַוי לֵיהּ, וַוי לְנַפְשֵׁיהּ, דְּדָיְינִין לֵיהּ בַּגֵּיהִנָּם עַל אִינוּן יוֹמִין. יוֹמִין עַל יוֹמִין, יוֹמִין עַל חַד תְּרִין. דְּכַד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, לָא אַשְׁכַּח יוֹמִין דְּאִתְלַבַּשׁ בְּהוּ, וְלָא הֲוֵי לֵיהּ לְבוּשָׁא בַּמֶה דְּאִתְכַּסֵּי.
זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא, דְּיוֹמֵיהוֹן כֻּלְּהוֹן טְמִירִין אִינוּן לְגַבֵּיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאִתְעֲבִיד מִנַּיְיהוּ לְבוּשֵׁי יְקָר, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ בְּעַלְמָא דְאָתֵי.​
תָּנִינָן בְּרָזָא דְּמַתְנִיתִין:
מַאי דִכְתִיב, (בראשית ג) וַיֵּדְעוּ כִּי עֵרוּמִּים הֵם, יְדִיעָה יָדְעֵי מַמָּשׁ. דְּהַהוּא לְבוּשָׁא דִּיקָר, דְּאִתְעֲבִיד מֵאִינוּן יוֹמִין, גָּרַע מִנַּיְיהוּ, וְלָא אִשְׁתָּאַר יוֹמָא מֵאִינוּן יוֹמִין לְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קלט) גָּלְמִי רָאוּ עֵינְיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ. יָמִים יוּצָרוּ.
יָמִים יוּצָרוּ וַדַּאי,
וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, דְּהָא לָא אִשְׁתָּאַר חַד מִנַּיְיהוּ לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ.
עַד דְּאִשְׁתַּדַּל אָדָם, וְעָבַד תְּשׁוּבָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַבִּיל לֵיהּ, וְעָבִיד לֵיהּ מָאנָא (מאני) לְבוּשָׁא אָחֳרָנִין, וְלָא מִן יוֹמוֹי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ג) וַיַּעַשׂ ה' אֱלהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם.
תָּא חֲזֵי:
בְּאַבְרָהָם דְּזָכָה, מַה כְּתִיב, (בראשית כד) בָּא בַּיָּמִים, מִשּׁוּם דְּזָכָה. כַּד אִסְתַּלַּק מֵהַאי עַלְמָא, בְּאִינוּן יוֹמִין מַמָּשׁ דִּילֵיהּ, עָאל וְאִתְלַבַּשׁ בְּהוּ, וְלָא גָרַע מֵהַהוּא לְבוּשׁ יְקָר כְּלוּם, דִּכְתִיב בָּא בַּיָּמִים.
בְּאִיּוֹב מַה כְּתִיב, (איוב א) וַיֹּאמֶר עָרוֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרוֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. דְּהָא לָא אִשְׁתָּאַר לְבוּשָׁא לְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ.​
תָּנָא:
זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא, דְּיוֹמֵיהוֹן זַכָּאִין, וְאִשְׁתָּאֲרוּ לְעַלְמָא דְאָתֵי (זכאין), וְכַד נָפְקִין, מִתְחַבְּרָן כֻּלְּהוּ, וְאִתְעֲבִידוּ (דף רכד ע''ב) לְבוּשֵׁי יְקָר, לְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ. וּבְהַהוּא לְבוּשָׁא, זָכָאן לְאִתְעַנָּגָא מֵעִנּוּגָא דְעַלְמָא דְאָתֵי, וּבְהַהוּא לְבוּשָׁא, זְמִינִין לַאֲחָיָיא וּלְמֵיקַם. וְכָל אִינוּן דְּאִית לְהוּ לְבוּשָׁא יְקוּמוּן,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב לח) וַיִּתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ.
וַוי לְאִינוּן חַיָּיבֵי עַלְמָא, דְּיוֹמֵיהוֹן בְּחוֹבֵיהוֹן (עלמין) חַסְרִין, וְלָא אִשְׁתָּאַר מִנַּיְיהוּ, בַּמֶּה דְאִתְכַּסְיָין, כַּד יִפְקוּן מֵעַלְמָא.​
תָּאנָא:
כָּל אִינוּן זַכָּאִין, דְּזָכוּ לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשׁ יְקָר בְּיוֹמֵיהוֹן, מִתְעַטְּרָן בְּהַהוּא עַלְמָא (ס''א גולמא), מֵעִטּוּרֵי דְּמִתְעַטְּרֵי בְּהוּ אֲבָהָן, מֵהַהוּא נַחַל דְּנָגִיד וְנָפִיק לְגִנְתָא דְעֵדֶן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה מח) וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְגו'.
וְאִינוּן חַיָּיבֵי עַלְמָא, דְּלָא זָכוּ לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשָׁא דְּיוֹמֵיהוֹן, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר.
אָמַר רִבִּי יִצְחָק:
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּיַעֲקֹב, דְּרָחֲצָנוּ יַתִּיר הֲוָה לֵיהּ, דִּכְתִיב וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי. דְּאֶזְכֵּי בְּהוּ וְלָא בְּאָחֳרָא. דְּאֶזְכֵּי בְּהוּ, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּיוֹמִין דִּילֵיהּ, וּבְיוֹמִין דִּלְהוֹן.​

 
פתיחה לפרשה הבאה ממדרש רבי תנחומא, ובאה לדרוש הענין הקודם:​
בענין שיש ליתן מקום למי שהשעה עומדת לו
ו וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ.
וְהַנָּבִיא צוֹוֵחַ, לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם (ישעיה כו, כ). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁתִּהְיוּ מַטְמִינִים עַצְמְכֶם וְתִתְּנוּ מָקוֹם לַשָּׁעָה.
נָבוֹת לֹא נָתַן מָקוֹם לַשָּׁעָה, לְכָךְ כְּתִיב בֵּהּ, כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת (מלכים א רא, טו).
מָרְדְּכַי עָמַד כְּנֶגֶד הַשָּׁעָה, וְהָיָה לוֹ לְהַחֲנִיף לָרָשָׁע. וּלְפִי שֶׁעָמַד כְּנֶגֶד הָמָן הָרָשָׁע, קִמְעָא כְּבָר הָיוּ יִשְׂרָאֵל כָּלִים מִן הָעוֹלָם.

דָּוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְכֵן בָּרַח מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְנוֹ.
וְכֵן מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה (שמות ב, טו).
וְכֵן יַעֲקֹב בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם (הושע יב, יג).

וְאַף אֲבוֹת הָעוֹלָם נָתְנוּ מָקוֹם לַשָּׁעָה וְהֶחֱנִיפוּ לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה בְיָדוֹ:
אַבְרָהָם נִטְפַּל בְּשָׂרָה, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ [וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ].
יִצְחָק הֶחֱנִיף לְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו [כִּי צַיִד בְּפִיו].
וְאַף כָּאן יַעֲקֹב קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי [וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם].
אָמַר לוֹ: בְּאֵיזֶה מָקוֹם. אָמַר לוֹ: בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי [לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי].
וְכִי חוֹפֵר קְבָרוֹת הָיָה יַעֲקֹב.
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, כְּשֶׁמֵּת יִצְחָק, אָמַר יַעֲקֹב, אֶפְשָׁר שֶׁיִּקָּבֵר עֵשָׂו הָרָשָׁע בִּקְבוּרַת צַדִּיקִים? מֶה עָשָׂה. הֵבִיא כָּל כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ וְעָשָׂה מֵהֶן כֶּרִי. אָמַר לְעֵשָׂו, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ הַכְּרִי הַזֶּה אוֹ הַקֶּבֶר הַזֶּה. נָטַל עֵשָׂו אֶת הַכְּרִי, וְיַעֲקֹב נָטַל אוֹתָהּ מְעָרָה.​

 
מח {א} וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת-שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת-מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת-אֶפְרָֽיִם:
{ב} וַיַּגֵּ֣ד לְיַֽעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל-הַמִּטָּֽה:


פתיחות ממדרש רבי תנחומא:​
פתיחה בדבר הלכה באיסור ברכה על נר ובשמים של עכו"ם, ובו ענין פטירת צדיקים
ד [וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה] וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חוֹלֶה.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ: מַהוּ לְבָרֵךְ עַל הַנֵּר וְעַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים.​
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הָאוֹר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים.​
מַאי טַעְמָא. שֶׁכָּתוּב, לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ (תהלים קטו, יז).​
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵתֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מֵתִין. אֲבָל מֵתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן מֵתִים, מִפְּנֵי שֶׁבִּזְכוּתָן הַחַיִּים עוֹמְדִין.​
שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אִלּוּלֵי שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זְכוּת הָאָבוֹת, כְּבָר הָיוּ אֲבוּדִין יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ (שמות לב, יג).​
לְפִיכָךְ קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְזֹר מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז, טו). מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, מַרְאֶה לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְבְּעוּ מִיתָה בְּפִיהֶן.​
רַבִּי אַבָּהוּ כְּשֶׁנָּטָה לָמוּת, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרוֹ. וְתָמַהּ וְאָמַר, כָּל אֵלֶּה לְאַבָּהוּ? קָרָא עַל עַצְמוֹ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' (ישעיה מט, ד). מִיָּד נִתְאַוָּה לַמִּיתָה.​
וְאַף אַבְרָהָם תָּבַע מִיתָה בְּפִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית טו, ב). לְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם (בראשית טו, טו).​
יִצְחָק תָּבַע מִיתָה בְּפִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבָרֶכְךָ לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי (בראשית כז, ז). לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת (בראשית לה, כט).​
יַעֲקֹב תָּבַע מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָמוּתָה הַפָּעַם (בראשית מו, ל). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ אָמוּתָה הַפָּעַם, תֵּשֵׁב שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְחָלָה וְנֶאֱסָף.​

בענין שהצדיקים מברכים לבניהם בשעת מיתתן
ה וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים [הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֵלָּלָיו יִכָּרֵתוּ (תהלים לז, כב).​
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, כָּל הַמְּבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ מְבָרֵךְ אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מְבֹרָכָיו. כִּי מְבָרְכֵיהֶן לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כִּי מְבֹרָכָיו.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, כָּל הָעוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ עוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֹרוּ אָרוֹר ישְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' (שופטים ה, כג). וְכִי צָרִיךְ הוּא לְסִיּוּעַ. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ עוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.​
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:​
אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהַצַּדִּיקִים מְבָרְכִין לִבְנֵיהֶם בִּשְׁעַת מִיתָתָן. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר יִצְחָק לְעֵשָׂו, וַאֲבָרֶכְךָ לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי.
לְפִיכָךְ כְּשֶׁחָלָה יַעֲקֹב, נָטַל יוֹסֵף שְׁנֵי בָנָיו וְהִכְנִיסָן אֶל אָבִיו שֶׁיְּבָרְכֵם.​


דרשת הכתובים, פסוק א-ב

וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֶפְרַיִם אָמַר לוֹ, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עִמּוֹ.

וְלָמָּה וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב [עַל הַמִּטָּה].
אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּנִי, מֶלֶךְ הוּא וְאַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד.

 
נערך לאחרונה:
{ג} וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה-אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי:
{ד} וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִֽנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת-הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם:
{ה} וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי-בָנֶ֩יךָ֩ הַנּֽוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד-בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי-הֵ֑ם אֶפְרַ֨יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ-לִֽי:
{ו} וּמֽוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר-הוֹלַ֥דְתָּ אַֽחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִֽהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּֽרְא֖וּ בְּנַֽחֲלָתָֽם:
{ז} וַֽאֲנִ֣י | בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֨עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת-אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָֽאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם:



לא מצאתי דרשות לכתובים אלו, מלבד מה דאיתא בתנחומא:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. וַיֹּאמֶר, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ.
הִתְחִיל עוֹשֶׂה אֶת בְּנֵי יוֹסֵף שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי.


פסוק ז

בפירוש רש"י:

וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם.
ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם כברת ארץ - מדת ארץ.
והם אלפים אמה, כמדת תחום שבת, כדברי רבי משה הדרשן.
ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה.
ואקברה שם - לא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי.
אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ (ירמיה לא, יד.),
והקב"ה משיבה יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

ובמדרש רבה פרשת וישלח (בהודעה 29) הובא:

דָּבָר אַחֵר, (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת [הִוא בֵּית לָחֶם].
מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב לִקְבֹּר אֶת רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת?
אֶלָּא צָפָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהַגָּלֻיּוֹת עֲתִידוֹת לַעֲבֹר שָׁם, לְפִיכָךְ קְבָרָהּ שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ [מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם].

 
{ח} וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת-בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי-אֵֽלֶּה:
{ט} וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל-אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר-נָֽתַן-לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם-נָ֥א אֵלַ֖י וַֽאֲבָֽרֲכֵֽם:
{י}
שני וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּֽבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם:
{יא} וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת-זַרְעֶֽךָ:
{יב} וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה:
{יג} וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֘ אֶת-שְׁנֵיהֶם֒ אֶת-אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת-מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו:
{יד} וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל-רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֨יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת-שְׂמֹאל֖וֹ עַל-רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת-יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר:



בתרגום יונתן בן עוזיאל:

{ח} וַחֲמָא יִשְרָאֵל יַת בְּנוֹי דְיוֹסֵף וַאֲמַר מִן מַאן אִתְיְלִידוּ לָךְ אִלֵין:
{ט} וַאֲמַר יוֹסֵף לְאָבוּי בְּנַיי הִינוּן דִיהַב לִי מֵימְרָא דַיְיָ כְּדֵין כְּתָבָא דְעָלֵיהּ נְסֵיבִית יַת אָסְנַת בְּרַת דִינָה בְּרַתָּךְ לְאִינְתּוּ וַאֲמַר קָרֵבִינוֹן כְּדוֹן לְוָתִי וְאֵיבָרִיכִינוּן:


במדרש הגדול:

1787073910191.png
1787073939389.png
1787073955749.png

 
{טו} וַיְבָ֥רֶךְ אֶת-יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד-הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
{טז} הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל-רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת-הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:



במדרש רבה:
פתיחה בענין שיוסף נתברך לפני כל השבטים
פרשה צז א יְראוּ אֶת ה' קְדשָׁיו [כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו] (תהלים לד, י),​
אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה:​
בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת יוֹסֵף יָצָא וּפָנָיו מַצְהִילוֹת, וְהַשְּׁבָטִים אוֹמְרִין: דִּין כָּל עַמָּא עִם קַיָּמָא*, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא מֶלֶךְ, עִם מַן דְּקַיָּמִין קַיָּמִין.​
אָמַר לָהֶם יַעֲקֹב אָבִינוּ יְראוּ אֶת ה' קְדשָׁיו [כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו] - אֲנָא מְסַפְּקָא לְכוּלֵּיהּ.​
*מי שמזלו עומד.


פסוק טו

ב וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר [הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה],
רַבִּי בֶּרֶכְיָה, וְאָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְנָשִׂיא מְהַלֵּךְ וְהַזְּקֵנִים לְפָנָיו.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִין לִכְבוֹדוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ.


פסוק טז

ג הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא:
קָשָׁה הִיא הַפַּרְנָסָה כִּפְלַיִם כַּלֵּדָה, בַּלֵּדָה כְּתִיב (בראשית ג, טז): בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. בַּפַּרְנָסָה כְּתִיב (בראשית ג, יז): בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן:
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הִקִּישׁ גְּאֻלָּה לְפַרְנָסָה, וּפַרְנָסָה לִגְאֻלָּה, מַה גְּאֻלָּה כִּפְלַיִם אַף פַּרְנָסָה כִּפְלַיִם. מַה פַּרְנָסָה בְּכָל יוֹם, אַף גְּאֻלָּה בְּכָל יוֹם.
וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, וּגְדוֹלָה מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁהַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ וּפַרְנָסָה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. גְּאֻלָּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ - הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי [מִכָּל רָע], וּפַרְנָסָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קמה, טז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר:
קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו, יג): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ], וּכְתִיב תַּמָּן (תהלים קמה, כה): נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ].

יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים,

זֶה יְהוֹשֻׁעַ וְגִדְעוֹן.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ה, יג יד): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי [וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ].
[וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ], רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק: צָעַק מִתּוֹךְ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו.
וַיֹּאמֶר [לֹא כִּי אֲנִי] שַׂר צְבָא ה' - שַׂר צָבָא שֶׁל מַעְלָן אָנִי, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי נִרְאֶה - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִרְאֶה. זֶה סִימָן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אָרוֹךְ נִרְאֶה - הָיָה רַבִּי נִרְאֶה.
עַתָּה בָּאתִי, עִם משֶׁה רַבְּךָ בָּאתִי, אֶלָּא שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר (שמות לג, טו): אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. [וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה]. לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיִיתִי יָכוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי, וּלְמַטָּה לֹא הָיִיתִי יָכוֹל שֶׁעֲדַיִין הָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים, אֶלָּא הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּעֲשֶׂה כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִי משֶׁה רַבְּךָ וְנִדַּחְתִּי.

וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ,
א.
מָה הַדָּגִים הַלָּלוּ אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יז, יד): וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה', אָמַר לָהֶם: אֵין אַתֶּם מִתְיָרְאִין מִן הָעַיִן? אָמְרוּ לוֹ: זוֹ הִיא בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָנוּ אַבָּא וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
ב.
מָה הַדָּגִים הַלָּלוּ אֵין נִתְפָּסִים אֶלָּא בִּגְרוֹנָם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין נִתְפָּסִין אֶלָּא בִּגְרוֹנָם (שופטים יב, ו): וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת [וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף].
ג.
מַה דָּגִים הַלָּלוּ גְּדֵלִין בְּמַיִם, כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת טִפָּה אַחַת מִלְּמַעְלָה מְקַבְּלִין אוֹתָהּ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא טָעֲמוּ טַעַם מַיִם מִימֵיהוֹן, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, גְּדֵלִין בַּמַּיִם - בַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהֵן שׁוֹמְעִין דָּבָר חָדָשׁ מִן הַתּוֹרָה הֵן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בְּצִמָאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא שָׁמְעוּ דְּבַר תּוֹרָה מִימֵיהוֹן.
ד. אָמַר רַבִּי לֵוִי: שִׁשִּׁים רִבּוֹא תִּינוֹקוֹת עִבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלַיְלָה אֶחָד, וְכֻלָּן הֻשְׁלְכוּ לַיְאוֹר וְעָלוּ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל משֶׁה, הוּא שֶׁמּשֶׁה אוֹמֵר (במדבר יא, כא): שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ, כֻּלָּן לְרַגְלִי עָלוּ. רַבִּי זַכַּאי רַבָּה מַיְתֵי מִן הָכָא: וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מַה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ שִׁשִּׁים רִבּוֹא כָּךְ בִּגְבוּל דָּגִים שִׁשִּׁים רִבּוֹא. מַה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ לֹא מֵתוּ, אַף בִּגְבוּל דָּגִים לֹא מֵתוּ.
ה. מִי שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם הַדָּג - בְּנוֹ מַכְנִיסָן לָאָרֶץ (דברי הימים א ז, כז): נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ.



במדרש אגדת בראשית (פרק פ כתובים):

[א] לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר. נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים [בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ] (תהלים עו א ב).
זה שאמר הכתוב [אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק] (איוב לו גב),
אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק, אמר הקדוש ברוך הוא: אשא את אברהם למרחוק - קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט [מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי] (ישעי' מו יא), מי שמודיע אותי בעולמי.
וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, למי שנעשה פועלי - כשם שהפועל יגע במלאכתו כך אברהם פועל בנסיונות שנסהו הקדוש ב"ה - אימתי וְהֶאֱמִן בַּה' [וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה] (בראשית טו ו).
[ב] דבר אחר:
אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק זה יעקב, כשירד למצרים הודיע כוחו של הקדוש ברוך הוא.
שנאמר, וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק (בראשית מח ט"ו). אמר להן: יהי רצון שתלכו כשם שהלכו אברהם ויצחק בדרכי המקום.


במדרש לעיל נתפרש הכתוב "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" על יהושע וגדעון, שהם הנערים משבט אפרים ומנשה, ואליהם נשלח מלאך מאת ה' לגאול אותם - וכל ישראל עימם, וכל זה בזכות ברכתו של יעקב אבינו ע"ה.​
להלן דברי המלאך שנשתלח אל גדעון - שהיה משבט מנשה, והמלאך שלחו להילחם במדין ולהציל את ישראל, מתוך ספר שופטים (פרק ו):​
(יא) וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְ-הֹוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעׇפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן.
(יב) וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְ-הֹוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-הֹוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְ-הֹוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כׇּל זֹאת וְאַיֵּה כׇל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְ-הֹוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְ-הֹוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן.
(יד) וַיִּפֶן אֵלָיו יְ-הֹוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ.
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲ-דֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.
(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-הֹוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד.
(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי.
(יח) אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ.
(יט) וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ.


(כ) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱ-לֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן.
(כא) וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְ-הֹוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְ-הֹוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו.
(כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְ-הֹוָה הוּא

וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יֱ-הֹוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְ-הֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים.
(כג) וַיֹּאמֶר לוֹ יְ-הֹוָה שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת.
(כד) וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַי-הֹוָה וַיִּקְרָא לוֹ יְ-הֹוָה שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעׇפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי.

 
{ח} וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת-בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי-אֵֽלֶּה:
{ט} וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל-אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר-נָֽתַן-לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם-נָ֥א אֵלַ֖י וַֽאֲבָֽרֲכֵֽם:
{י}
שני וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּֽבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם:
{יא} וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת-זַרְעֶֽךָ:
{יב} וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה:
{יג} וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֘ אֶת-שְׁנֵיהֶם֒ אֶת-אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת-מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו:
{יד} וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל-רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֨יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת-שְׂמֹאל֖וֹ עַל-רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת-יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר:

במדרש רבי תנחומא:

פסוק ח-יד

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם, וְכִי לֹא הָיָה מַכִּירָן, וַהֲלֹא בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה לְפָנָיו, וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר מִי אֵלֶּה? לְאַחַר שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּמִצְרַיִם, לֹא הִכִּירָן?
אֶלָּא שֶׁרָאָה לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּלְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי שֶׁעוֹמְדִין מֵאֶפְרַיִם* עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְנִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִמֶּנּוּ.
*בפרש"י נוסף כאן: ויהוא ובניו ממנשה.

כְּשֶׁרָאָה יוֹסֵף כָּךְ, מִיָּד נִשְׁתַּטַּח בַּקַּרְקַע וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם הֵן רְאוּיִן לִבְרָכָה, אַל תַּחֲזִירֵנִי הַיּוֹם בְּבֹשֶׁת פָּנִים.
מִיָּד הִכְנִיס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּיַעֲקֹב וְחָזַר וּבֵרֲכָן.
וּמִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאָנֹכִי תִּרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו [וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים] (הושע יא, ג), תִּרְגַּלְתִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְיַעֲקֹב בִּשְׁבִיל אֶפְרַיִם.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן:
שְׁנֵי פְעָמִים נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיַּעֲקֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אֶחָד כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְבָרֵךְ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וְאֶחָד כְּשֶׁבָּא לְגַלּוֹת הַקֵּץ.

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם,
הִתְחִיל מְבָרְכָן,


פסוק טז

וְיִדְגּוּ לָרֹב,
בִּשְּׂרָן שֶׁעֲתִידִים בְּנֵי אֶפְרַיִם לִהְיוֹת נִצּוֹדִים כַּדָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת [וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף].

 
בספר הזוהר:

פסוק ח, ט

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה,
אָמַר רִבִּי יִצְחָק:
הַאי קְרָא קַשְׁיָא, דִּכְתִיב וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזּוֹקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת, אִי לֹא יוּכַל לִרְאוֹת, מַהוּ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל.
אֶלָּא דְּחָמָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, אִינוּן בְּנֵי יוֹסֵף, דְּאִינוּן יָרָבְעָם וַחֲבֵירָיו. דְּיָרָבְעָם עֲבַד תְּרֵין עֶגְלֵי זָהָב, וְאָמַר (מלכים א יב) אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין כָּךְ, מִי אֵלֶּה, מַאן הוּא דְּזַמִּין לְמֵימַר אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ לְטַעֲוָון אָחֳרָן,
וּבְגִין כָּךְ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף.
מִכָּאן, דְּצַדִּיקַיָיא חָמָאן עוֹבָדָא לְמֵרָחוֹק, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְעַטֵּר לוֹן בְּעִטְרָא דִילֵיהּ, מַה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמֵי לְמֵרָחוֹק, כְּמָה דִכְתִיב, (בראשית א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמָא כָּל עוֹבָדִין, עַד לָא יַעֲבֵד לוֹן, וְכֻלְּהוּ אַעֲבָרוּ קַמֵּיהּ.
כְּגַוְונָא דָא, כָּל דָּרִין דְּעַלְמָא, מִסְּיָיפֵי עַלְמָא, עַד סְיָיפֵי עַלְמָא, כֻּלְּהוּ אִתְעַתָּדוּ וְקָיְימוּ קַמֵּיהּ עַד לָא יֵיתוּן לְעַלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה מא) קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ, עַד לָא אִתְבְּרֵי עַלְמָא. בְּגִין דְּכָל נִשְׁמָתִין דְּנָחֲתִין לְעַלְמָא, עַד לָא יֵיחֲתוּן, כֻּלְּהוּ קָיְימֵי קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּדִיוּקְנָא דְּקָיְימֵי בְּהַאי עַלְמָא, וְאִקְרוּן בִּשְׁמָהָן, דִּכְתִיב, (ישעיה מ) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא.
אוּף הָכִי צַדִּיקַיָּיא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לוֹן כָּל דָּרִין דְּעַלְמָא, עַד לָא יֵיתוּן וְיִשְׁתַּכְּחוּן בְּעַלְמָא.
מְנָא לָן מֵאָדָם (דא אדם) דְּהֲוָה קַדְמָאָה. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ כָּל אִינוּן דָּרִין עַד לָא יֵיתוּן, כְּדִכְתִיב, (בראשית ה) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת (אדם). דְּתָנִינָן, אַחְמֵי לֵיהּ, כָּל אִינוּן דָּרִין דְּזַמִּינִין לְמֵיתֵי לְעַלְמָא.
וְכֵן לְמשֶׁה, דִּכְתִיב, (דברים לה) וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ כָּל דָּרִין דְּעַלְמָא, וְכָל אִינוּן מַנְהִיגֵי עַלְמָא, וְכָל שְׁאָר נְבִיאֵי, עַד לָא יֵיתוּן לְעַלְמָא.
אוּף הָכָא, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, חָמָא לְמֵרָחוֹק, וְאִזְדַּעְזַע, וְאָמַר מִי אֵלֶּה. וְהַאי קְרָא אַשְׁלִים לִתְרֵין סִטְרִין, לְהַאי סִטְרָא, וּלְהַאי סִטְרָא.
וְעַל דָּא אָתִיב יוֹסֵף וְאָמַר, בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה.
וּמְנָא לָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא. דִּכְתִיב וְהִנִּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. גַּם, לְאַסְגָּאָה אִינוּן דְּנָפְקִין מִנֵּיהּ כִּדְקָאֲמָרָן:

 
{יז} שלישי וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּֽי-יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד-יְמִינ֛וֹ עַל-רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד-אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ-אֶפְרַ֖יִם עַל-רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה:
{יח} וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל-אָבִ֖יו לֹֽא-כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי-זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִֽינְךָ֖ עַל-רֹאשֽׁוֹ:
{יט} וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם-ה֥וּא יִֽהְיֶה-לְּעָ֖ם וְגַם-הוּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִֽהְיֶ֥ה מְלֹֽא-הַגּוֹיִֽם:
{כ} וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת-אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה:



במדרש רבה:

פסוק יז-יח

ד וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יְדָא דִדְחַת תְּלִיתָאָה דְּעַלְמָא* אַתְּ מְבַקֵּשׁ לִדְחוֹתָהּ?
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ.
*המלאך, שגדול כך, כמבואר בתנחומא דלקמן.


פסוק יט

וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְּנִי יָדַעְתִּי,
יָדַעְתִּי
מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, וּמַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר,
מַה דְּבָרִים שֶׁלֹא נִתְגְּלוּ לְךָ נִתְגַּלּוּ לִי דְּבָרִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

גַּם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל [וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם],
וְאֶפְשָׁר כֵּן?
אֶלָּא זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהוּא מַדְמִים גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: [אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לַשֶּׁמֶשׁ], עַבְדָא בִישָׁא לָאו זְבִינֵיהּ דְּאַבָּא אַתְּ*? לֹא כָךְ רָאָה אַבָּא אוֹתְךָ בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי? אַף אַתְּ דֹּם מִלְּפָנַי. מִיָּד (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ עָמָד.
*במדרש צויין כאן וכו' ותו לא, והשלמתי המאמר בהמדרש לעיל בפרשת וישב (הודעה 8).


פסוק כ

ה וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא [לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה].
כְּשֵׁם שֶׁקְּדָמוֹ כָּאן כָּךְ קְדָמוֹ בְּכָל מָקוֹם:
קְדָמוֹ בַּתּוֹלָדוֹת, אֵלֶה תּוֹלְדוֹת בְּנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה.
בַּיֻּחָסִין (במדבר א, לב): לִבְנֵי אֶפְרַיִם תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם [לְבֵית אֲבֹתָם, וְאַחַר כָּךְ לִבְנֵי מְנַשֶּׁה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם].
קְדָמוֹ בַּנַּחֲלָה (יהושע טז, ח): זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה.
קְדָמוֹ בַּדְּגָלִים (במדבר ב, יח): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ב, כ): וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה.
קְדָמוֹ בַּנְּשִׂיאִים (במדבר ז, מח): בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ב, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה.
קְדָמוֹ בַּשּׁוֹפְטִים, יְהוֹשֻׁעַ מִשֶּׁל אֶפְרַיִם וְגִדְעוֹן מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה.
קְדָמוֹ בַּמְּלָכִים, יָרָבְעָם מִשֶּׁל אֶפְרַיִם וְיֵהוּא מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה.
קְדָמוֹ בַּבְּרָכָה - בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה.
קְדָמוֹ בַּבְּרָכָה - וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.



במדרש רבי תנחומא:

פסוק יז-יח

וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ.
אָמַר לוֹ: יָדִי אַתְּ מְבַקֵּשׁ לְהָסִיר שֶׁרָפְשָׁה* לְשַׂר הַמַּלְאָכִים?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כִּשְׁנֵי עַמּוּדִים שֶׁבְּתוֹךְ דִּמּוֹסִין* שֶׁבִּטְבֶרְיָא, כָּךְ הָיוּ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב.
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ.
*שרפשה=ניצחה. *דמוסין=בנינים גבוהים.


פסוק יט

וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי [בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל],
שֶׁרָאָה לְגִדְעוֹן עוֹמֵד מִמְּנַשֶּׁה.
וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל [מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם],
זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעָמַד מֵאֶפְרָיִם.


פסוק כ

וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה,
עָשָׂה אֶפְרַיִם רִאשׁוֹן לִמְנַשֶּׁה.
וְאֵימָתַי נִתְקַיְּמָה בִרְכָתוֹ, בַּחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהִקְרִיב אֶפְרַיִם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמְנַשֶּׁה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי,
לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים (ישעיה מד, כו).

 
{כא} וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל-אֶ֖רֶץ אֲבֹֽתֵיכֶֽם:
{כב} וַֽאֲנִ֗י נָתַ֧תִּי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל-אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֨חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: (פ)



במדרש רבה:

פסוק כא

ו וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף [הִנֵּה] אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם.
בַּר אֲחוֹי דְּרַבִּי יוֹסֵי:
שְׁלשָׁה סִימָנִים נָתַן לָהֶם הַזָּקֵן, הַבָּא בְּסִגְנוֹן שֶׁלּוֹ אָנֹכִי, וְהַמְמַנֶּה מִכֶּם זְקֵנִים, וְאוֹמֵר לָכֶם פָּקֹד, זֶה הוּא הַגּוֹאֵל.
רַבִּי חוּנְיָא מוֹצִיא אָנֹכִי וּמַכְנִיס שֵׁם הַמְפֹרָשׁ תַּחְתָּיו.


פסוק כב

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ [שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ].
בֵּן שֶׁהִשְׁכִּים וְלֹא עָשִׂיתָ כְּמַעֲשֵׂיהֶן, לְפִיכָךְ תְּהֵא הַשְּׁכֶם בְּחֶלְקֶךָ.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בִּשְׁכֶם נִפְרְצָה הָעֶרְוָה וְגָדַרְתָּ אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ תְּהֵא בְּחֶלְקְךָ.

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה:
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר:
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם, זוֹ הַבְּכוֹרָה וּלְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן,
אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, זֶה עֵשָׂו, וְכִי עֵשָׂו אֱמֹרִי הָיָה, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמֹרִי,
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר:
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אֶחָד, זוֹ שְׁכֶם וַדַּאי,
אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וְכִי אֱמֹרִי הָיָה, אֶלָּא חִוִּי בִּכְלַל אֱמֹרִי,
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, לֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן* שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר: מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם?
מֶה עָשָׂה, נָטַל חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ וְעָמַד לוֹ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל שְׁכֶם, וְאָמַר: אִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם לְבָנַי אֲנִי נִלְחַם כְּנֶגְדָן,
[הוּא דְּהוּא אוֹמֵר לוֹ לְיוֹסֵף וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנָּטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ בִּשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי].
*גם כאן היה כתוב במדרש וכו', והשלמתיו מתוך המדרש לעיל בפרשת וישלח (פרשה פ סימן י, והובא באשכול שם הודעה 24).

 
פתיחה מספר הזוהר:​
בענין הזיווגים שהקב"ה מזמין לכל אדם
הַמַּלְאָךָ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְגו'.
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (משלי יט) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וְכִי נַחֲלַת אָבוֹת אִינְהוּ, וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב כֹּלָּא לְבַּר נָשׁ.
אֶלָּא, דְּכֵיוָן דְּאַחְסִין בֵּיתָא לְבַר נָשׁ וּמָמוֹנָא, לְזִמְנִין דְּיַחֲסִין כֹּלָּא לִבְרֵיהּ, וִיהֵא אַחְסָנָא דְאָבוֹת.
אֲבָל וּמֵיְיָ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, בְּגִין דְּאִתְּתָא, כַּד אַחְסִין לָהּ בַּר נָשׁ, מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְסִין לָהּ, דְּהָא לָא יַחְסִין לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַּר נָשׁ, אֶלָּא כַּד מַכְרִיזִין עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַוֵּוג זִווּגִין, עַד לָא יֵיתוּן לְעַלְמָא.
וְכַד זָכוּ בְּנֵי נָשָׁא לְפוּם עוֹבָדֵיהוֹן, הָכִי יַהֲבֵי לוֹן אִתְּתָא, וְכֹלָּא אִתְגַּלְּיָין קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְפוּם עוֹבָדִין דְּזַכָּאִין, הָכִי מְזַוִּוג זִוּוּגִין. וּלְזִמְנִין דְּקָא סְלִיקוּ בִּקְלִיטִין, וְאַסְטֵי הַהוּא בַּר נָשׁ אָרְחֵיהּ, סָלִיק זִוּוּגֵיהּ לְאָחֳרָא, עַד דְּיִכְשַׁר עוֹבָדוֹי, וְכַד יִכְשַׁר עוֹבָדוֹי, אוֹ דְּמָטֵי זִמְנֵיהּ, אִתְדָּחֵי גְּבַר מִקַּמֵּי גְבַר, וְאָתֵי הַאי וְנָטִיל דִּילֵיהּ. וְדָא קָשֵׁי קַמִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכֹּלָּא לְדַחְיָא בַּר נָשׁ מִקַּמֵּי גַבְרָא אָחֳרָא,
וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ יָהִיב אִתְּתָא לְבַּר נָשׁ, וּמִנֵּיהּ אַתְיָין זִוּוּגִין. וְעַל דָּא וּמֵיְיָ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.
בְּגִין כָּךְ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב כֹּלָּא לְבַר נָשׁ.

וְאִי תֵימָא אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת וְלָא אָחֳרָא.
תָּא חֲזֵי:
אַף עַל גַּב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין טָבָאן לְבַּר נָשׁ לְמֵיהַב לֵיהּ, וְהוּא אַסְטֵי אָרְחוֹי מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי סִטְרָא אָחֳרָא, מֵהַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ, יֵיתֵי לֵיהּ מַאן דְּיֵיתֵי, בְּכָל (נ''א כל) קִטְרוּגִין, וְכָל בִּישִׁין, וְלָא אַתְיָין לֵיהּ מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מֵהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ, בְּאִינוּן עוֹבָדִין דְּעָבַד.​
וְעַל דָּא, אִתְּתָא דְּלָאו אִיהִי מַשְׂכֶּלֶת, קָרָא עַל דָּא שְׁלמֹה, (קהלת ז) וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה. בְּגִין דְּחוֹבוֹי דְּבַּר נָשׁ, הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ, בְּאִינוּן עוֹבָדִין דְּעָבַד.
וְעַל דָּא כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ, בְּגִין עוֹבָדוֹי דְּכָשְׁרָן, אִיהוּ אַזְמִין לֵיהּ אִנְתּוּ דְּאִיהִי מַשְׂכֶּלֶת, וּפָרִיק לֵיהּ בְּפוּרְקָן, מִגּוֹ סִטְרָא אָחֳרָא.​

וְעַל דָּא אָמַר יַעֲקֹב, הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע.
מַאי מִכָּל רָע, דְּלָא אִזְדַּמְּנַת לִי אִתְּתָא, דְּאִיהִי מִגּוֹ סִטְרָא אָחֳרָא, וְלָא אִעָרַע פְּסוּל בְּזַרְעִי (ס''א בערסי), דְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי וּשְׁלֵימֵי בִּשְׁלִימוּ, בְּגִין דְּאִתְפְּרַק מִכָּל רָע, וְיַעֲקֹב לָא אִתְדָּבַּק בְּהַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא כְּלָל.​
וְעַל דָּא, הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים.
מַאי טַעְמָא אִתְחֲזוּ לְאִתְבָּרְכָא, בְּגִין דְּנָטִיר יוֹסֵף אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא,
וְעַל דָּא אָמַר יוֹסֵף בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה, אַחְמֵי לֵיהּ רָזָא דִבְרִית דְּנָטַר לֵיהּ.
וּבְגִין דְּנָטַר לֵיהּ, אִתְחֲזוּ לְאִתְבָּרְכָא וְאִתְחֲזֵי אִיהוּ לְבִרְכָאן סַגִּיאִין.
בְּגִין דָּא לְכֻלְּהוּ יָהַב בִּרְכָא חַד, וּלְיוֹסֵף בִּרְכָאן סַגִּיאִין, מַשְׁמַע דִּכְתִיב בִּרְכוֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי וְגו', בִּרְכוֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף.


עוד מספר הזוהר, מדברי רבי יהודה:

פסוק כ

יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה,
אַקְדִּים לֵיהּ לְאֶפְרַיִם בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּאֶפְרַיִם עַל שְׁמָא (דיוסף) דְיִשְׂרָאֵל אִקְרֵי.
מְנָא לָן. מֵהָא, דְּכַד שִׁבְטָא דְאֶפְרַיִם נָפַק, עַד לָא אִשְׁתְּלִים זִמְנָא דְּשִׁעְבּוּדָא דְמִצְרַיִם, דָּחֲקוּ שַׁעְתָּא וְנָפְקוּ מִן גָּלוּתָא, קָמוּ עֲלֵיהוֹן שַׂנְאֵיהוֹן וּקְטָלוּ לוֹן. וּכְתִיב, (יחזקאל לו) בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. מַשְׁמַע דִּכְתִיב, (יחזקאל לו) כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה,
וְעַל דָּא אַקְדִּים לְאֶפְרַיִם קֳדָם מְנַשֶּׁה.
בְּגִין כָּךְ אֶפְרַיִם מָטוּלֵיהּ לִסְטַר מַעֲרָב, וּמַטְלָנוֹי הֲוָה.

תָּא חֲזֵי:​
בִּרְכְתָא דְּבָרִיךְ לִבְנֵי יוֹסֵף, אַמַּאי אַקְדִּים לוֹן בִּרְכָאן, עַד לָא יְבָרֵךְ לִבְנוֹי.​
אֶלָּא מִכָּאן, דַּחֲבִיבוּתָא דִּבְנֵי בְּנוֹי, חָבִיב עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ יַתִּיר מִבְּנוֹי. וּבְגִין כָּךְ, אַקְדִּים חֲבִיבוּתָא דִּבְנֵי בְּנוֹי קוֹדֶם לִבְנוֹי, לְבָרְכָא לוֹן בְּקַדְמִיתָא.​

 
נערך לאחרונה:
ברכות יעקב אבינו ע"ה לשנים עשר שבטים:

פתיחה בדבר הלכה ממדרש רבי תנחומא בענין העובר לפני התיבה, וברכת כהנים

ז וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, מַהוּ שֶׁיַּעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן.
רְאֵה כַּמָּה חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵבָה, שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן.
אָמַר רַבִּי חָנִין: עֲשָׂרָה נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד מֵהֶן עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וּפוֹרֵס עַל שְׁמַע, עָלָיו נֶאֱמַר, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת בְּרִיּוֹתַי,
שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ [וְאֶת בָּנָיו] (בראשית ט, א), וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א), וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.
מִכָּאן וָאֵילַךְ, יְהוּ הַכֹּהֲנִים וְהַצַּדִּיקִים מְבָרְכִין אֶתְכֶם.

מִנַּיִן זָכוּ הַכֹּהֲנִים לִבְרָכוֹת שֶׁיְּהוּ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִיִּצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ [וַאֲנִי וְהַנַּעַר] נֵלְכָה עַד כֹּה (בראשית כב, ה), וְאֵין כֹּה אֶלָּא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה תְבָרְכוּ [אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] (במדבר ו, כג).
וְרַבָּנָן אָמְרֵי: מִמַּתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ג).

 
פתיחות בענין שיעקב בירך את בניו והסכים עמו הקב"ה
במדרש רבה:​
[פרשה צח] א אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן [לָאֵל גֹּמֵר עָלָי] (תהלים נז, ג),​
אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.​
לָאֵל שֶׁגּוֹמֵר עָלָי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לֵידַע אֵיזֶה לַשֵּׁם וְאֵיזֶה לַגְּזֵרָה*.​
דָּבָר אַחֵר:​
אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ.​
לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ לִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא.​
*לארץ גזירה, היא עזאזל.

ב וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו,
בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, זֶה גוֹרָלוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.​
וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ, לֵידַע אֵיזֶה הוּא לַשֵּׁם וְאֵיזֶה לַגְּזֵרָה.​
דָּבָר אַחֵר:​
בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, זֶה גּוֹרָלָן שֶׁל שְׁבָטִים.​
וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ לִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא.​

במדרש רבי תנחומא:​
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים גָּזְרוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. וְאֵלּוּ הֵן:​
אֶחָד בִּימֵי עֶזְרָא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִבָּבֶל, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַתִּיר לָהֶם אֶת הַמַּעַשְׂרוֹת. מֶה עָשׂוּ. עָמְדוּ וְגָזְרוּ עַל עַצְמָן שֶׁיְּהוּ מְעַשְּׂרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם [וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ. וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן אַהֲרֹן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר] (נחמיה י, לח).​
מֶה עָשׂוּ. כָּתְבוּ בַּסֵּפֶר וְחָתְמוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בַּהֵיכָל. לְמָחָר נִכְנְסוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ חָתוּם. וּמִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם [שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ] (נחמיה י, א). מִכָּאן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם.​
וְאֶחָד בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. מַה כְּתִיב שָׁם, קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם [וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה] (אסתר ט, יז). וּמִנַּיִן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם. דִּכְתִיב: [וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם], וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים - קִבֵּל רַבָּן שֶׁל יְהוּדִים.​
וְאֶחָד בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ [לַה' רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ. וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ. וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה' אוֹצַר ה' יָבוֹא] (יהושע ו, יז). וְאֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּצְטַוּוּ עַל כָּךְ, אֶלָּא יְהוֹשֻׁע מֵעַצְמוֹ אָמַר.​
וּמִנַּיִן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם. [וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם] (יהושע ז, יא). הֱוֵי, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ.​
הֱוֵי, אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי.
דָּבָר אַחֵר:​
אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן, מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ בָּנָיו, בֵּרֲכָן, הִתְחִיל מְחַלֵּק לָהֶן פְּרוֹקְפָּאוֹת*.​
וּמִנַּיִן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. אַתְּ מוֹצֵא כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה שֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אֶת הַשֵּׁבֶט, כָּךְ בֵּרֲכָן מֹשֶׁה, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה.​
אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם.​
הֱוֵי, וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו.
*מתנות גדולה.

 
פתיחות בענין שהצדיקים מצווים את בניהם קודם מיתתם ליראה את ה'

במדרש אגדת בראשית (פרק פא, תורה):​

[א] וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו.
זה שאמר הכתוב כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ [מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ. חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ] (ישעי' לח יח),
לא היה לך לומר ויקרא עשו אל בניו? שהוא היה גדול, ולמה לא עשה הוא דייתקי*, אלא יעקב - וַיִּקְרָא יַעֲקֹב [אֶל בָּנָיו].
אלא בנוהג שבעולם אין לודר* עושה דייתיקי, למה שאינו יודע אימתי הוא נהרג, ומי עושה דייתקי בני אבות, מי שהוא מת על מיטתו,
כך חס לעשו לעשות דייתיקי, למה שהוא לודר, שנאמר הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי (בראשית כה ל). ואין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים (ירמי' ד לא). לפיכך אינו קורא לבניו, שנאמר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו (תהלים פב ה),
לכך כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ.
חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ.

הוי וַיִּקְרָא יַעֲקֹב [אֶל בָּנָיו].
*דייתיקי=צוואה. *לודר=רוצח.

[ד] דבר אחר: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב [אֶל בָּנָיו].
זה שאמר הכתוב לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם (תהלים לד יב).
בשעה שהצדיקים נפטרין מן העולם. אינן מצוין לבניהם לא על ידי ממון, ולא על ידי נכסים, אלא בשביל יראתו של הקדוש ברוך הוא,
וכן מוצא בדוד מה כתיב:
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר. [אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ]. וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם. [לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל] (מ"א פרק ב),
אף יעקב צוה לבניו בשביל יראתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם.

 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון