- הודעות
- 868
- תודות
- 2,636
- נקודות
- 382
פתיחה מאגדת בראשית פרק (ע"ב) [ע"ג]:
בענין שבירכם בשם "אֵל שַׁדַּי" שבו בירכו אביו בי"ב שבטים
[א] תורה. וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים [לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין] (בראשית מג יד).
זה שאמר הכתוב: פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ (תהלים קלט ו).
מהו פליאה דעת ממני, דבר שאדם מתקשה בו, כענין שנאמר כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים יז ח), פליאה דעת ממני, אמר יעקב איני עומד על הדבר הזה,
הבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם זקני שמעמיד הימנו שנים עשר שבטים, שנאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה). כשם שבשמים שנים עשר מזלות הללו שהעולם מתנהג בהם, כך אני מעמיד ממך שנים עשר שבטים שיהא העולם מתנהג בהן, שנאמר כה יהיה זרעך (שם שם /בראשית ט"ו ה'/),
כיון שעמד ישמעאל והוליד שנים עשר נשיאים, שנאמר שנים עשר נשיאים יוליד (שם /בראשית/ יז כ). היה אברהם סבור שמא הן שנים עשר שבטים, שנאמר לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ (שם שם /בראשית י"ז/ יח), אמר לו הקדוש ברוך הוא לא מה שאתה סבור, הרי שרה יולדת, שנאמר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו (בראשית יז יט), כי ביצחק יקרא לך זרע (שם /בראשית/ כא יב), הוא שאמרתי לך כה יהיה זרעך (שם /בראשית/ טו ה),
וכיון שעמד יצחק ונטל לרבקה ונמצאת עקרה, התחיל אומר האיך אתה מקיים מה שאמרת לאברהם כה יהיה זרעך, והרי היא עקרה, שנאמר ויעתר יצחק [לה' לנכח אשתו כי עקרה היא] (שם /בראשית/ כה כא) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ [וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי] (שם שם /בראשית כ"ה/ כב). התחילה מצטערת אמרה אם כך אני מצטערת בכרס אחד, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' (שם שם /בראשית כ"ה/), הלכה לבית מדרשו של שם, וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (שם שם /בראשית כ"ה/ כג). למה אמרה למה זה (שם שם /בראשית כ"ה/ כב), ז"ה בגימטריא י"ב, ויאמר ה' לה, לא מה שאת סבורה אינן עומדין ממך, אלא שני גוים בבטנך,
כיון שעמד יעקב ובא לצאת אצל לבן, קרא אותו יצחק, ואמר לו תהא יודע שממך הקדוש ברוך הוא מעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. [קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ]. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם (בראשית כח א ג ד). ברכה שברך את אברהם ואמר לו הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (שם /בראשית/ טו ה). בך הוא מקיימה,
וכיון שהלך ונטל לנשיו והוליד שנים עשר שבטים, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר (שם /בראשית/ לה כב), התחיל רואה יוסף ברמז בחלומו, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי (שם /בראשית/ לז ט), התחיל יעקב משמר בדבר אביו, ואביו שמר את הדבר (שם שם /בראשית ל"ז/ יא),
וכיון שנמכר יוסף ונחבש שמעון ובא ליטול אף לבנימין, התחיל יעקב צווח או לי, מה אמר איני יודע כך איני עומד על הדבר הזה, כמה שחשבתי מן אבותי להעמיד אני שנים עשר שבטים, הריני פוחת והולך, שנאמר יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה (שם /בראשית/ מב לו), נתקיימו כל מה שהבטיח לזקן, והריני מחסר והולך, מה כך?
פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ (תהלים קלט ו),
איני יודע מה אומר לכם, אלא דבר אחד נשתייר בידי, ברכה שברכני אבא ואמר לי וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים (בראשית כח ג).
במדרש רבי תנחומא:
טעם אחר שבירכם בשם "אֵל שַׁדַּי" שיאמר הא-ל "די" ליסוריו
וְאֵל שַׁדַּי,
מָה רָאָה יַעֲקֹב לְבָרְכָם בְּאֵל שַׁדַּי.
לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַרְבֵּה יִסּוּרִין עָבְרוּ עַל יַעֲקֹב.
עַד שֶׁהָיָה בִמְעֵי אִמּוֹ, הָיָה עֵשָׂו מֵרִיב עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים (בראשית כה, כב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו (עמוס א, יא).
בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו לְלָבָן וְהָיָה שָׁם עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּצָרוֹת רַבּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי. [זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים] (בראשית לא, מ).
וְאַחַר שֶׁיָּצָא, רָדַף לָבָן אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
נִמְלַט מִמֶּנּוּ, בָּא עֵשָׂו בִּקֵּשׁ עוֹד לְהָרְגוֹ וְהִפְסִיד עָלָיו כָּל אוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. [גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה].
יָצָא מֵעֵשָׂו, בָּאָה עָלָיו צָרַת דִּינָה.
יָצָא מִצָּרַת דִּינָה, בָּאָה עָלָיו צָרַת רָחֵל.
אַחַר כָּל הַצָּרוֹת בִּקֵּשׁ לָנוּחַ קִמְעָא, בָּאָה עָלָיו צָרַת יוֹסֵף.
וְהַכָּתוּב צוֹוֵחַ, לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי [וַיָּבֹא רֹגֶז] (איוב ג, כו).
אַחַר כָּךְ בָּאָה עָלָיו צָרַת שִׁמְעוֹן.
אַחַר כָּךְ צָרַת בִּנְיָמִין.
לְפִיכָךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּאֵל שַׁדַּי וְאוֹמֵר: מִי שֶׁאָמַר לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, יֹאמַר לְיִסּוּרַי דַּי.
לְפִי שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָיוּ נִמְתָּחִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁאָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּיְּכֶן.
לְפִיכָךְ כְּתִיב וְאֵל שַׁדַּי.
בענין שבירכם בשם "אֵל שַׁדַּי" שבו בירכו אביו בי"ב שבטים
[א] תורה. וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים [לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין] (בראשית מג יד).
זה שאמר הכתוב: פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ (תהלים קלט ו).
מהו פליאה דעת ממני, דבר שאדם מתקשה בו, כענין שנאמר כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים יז ח), פליאה דעת ממני, אמר יעקב איני עומד על הדבר הזה,
הבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם זקני שמעמיד הימנו שנים עשר שבטים, שנאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה). כשם שבשמים שנים עשר מזלות הללו שהעולם מתנהג בהם, כך אני מעמיד ממך שנים עשר שבטים שיהא העולם מתנהג בהן, שנאמר כה יהיה זרעך (שם שם /בראשית ט"ו ה'/),
כיון שעמד ישמעאל והוליד שנים עשר נשיאים, שנאמר שנים עשר נשיאים יוליד (שם /בראשית/ יז כ). היה אברהם סבור שמא הן שנים עשר שבטים, שנאמר לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ (שם שם /בראשית י"ז/ יח), אמר לו הקדוש ברוך הוא לא מה שאתה סבור, הרי שרה יולדת, שנאמר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו (בראשית יז יט), כי ביצחק יקרא לך זרע (שם /בראשית/ כא יב), הוא שאמרתי לך כה יהיה זרעך (שם /בראשית/ טו ה),
וכיון שעמד יצחק ונטל לרבקה ונמצאת עקרה, התחיל אומר האיך אתה מקיים מה שאמרת לאברהם כה יהיה זרעך, והרי היא עקרה, שנאמר ויעתר יצחק [לה' לנכח אשתו כי עקרה היא] (שם /בראשית/ כה כא) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ [וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי] (שם שם /בראשית כ"ה/ כב). התחילה מצטערת אמרה אם כך אני מצטערת בכרס אחד, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' (שם שם /בראשית כ"ה/), הלכה לבית מדרשו של שם, וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (שם שם /בראשית כ"ה/ כג). למה אמרה למה זה (שם שם /בראשית כ"ה/ כב), ז"ה בגימטריא י"ב, ויאמר ה' לה, לא מה שאת סבורה אינן עומדין ממך, אלא שני גוים בבטנך,
כיון שעמד יעקב ובא לצאת אצל לבן, קרא אותו יצחק, ואמר לו תהא יודע שממך הקדוש ברוך הוא מעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. [קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ]. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם (בראשית כח א ג ד). ברכה שברך את אברהם ואמר לו הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (שם /בראשית/ טו ה). בך הוא מקיימה,
וכיון שהלך ונטל לנשיו והוליד שנים עשר שבטים, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר (שם /בראשית/ לה כב), התחיל רואה יוסף ברמז בחלומו, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי (שם /בראשית/ לז ט), התחיל יעקב משמר בדבר אביו, ואביו שמר את הדבר (שם שם /בראשית ל"ז/ יא),
וכיון שנמכר יוסף ונחבש שמעון ובא ליטול אף לבנימין, התחיל יעקב צווח או לי, מה אמר איני יודע כך איני עומד על הדבר הזה, כמה שחשבתי מן אבותי להעמיד אני שנים עשר שבטים, הריני פוחת והולך, שנאמר יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה (שם /בראשית/ מב לו), נתקיימו כל מה שהבטיח לזקן, והריני מחסר והולך, מה כך?
פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ (תהלים קלט ו),
איני יודע מה אומר לכם, אלא דבר אחד נשתייר בידי, ברכה שברכני אבא ואמר לי וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים (בראשית כח ג).
במדרש רבי תנחומא:
טעם אחר שבירכם בשם "אֵל שַׁדַּי" שיאמר הא-ל "די" ליסוריו
וְאֵל שַׁדַּי,
מָה רָאָה יַעֲקֹב לְבָרְכָם בְּאֵל שַׁדַּי.
לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַרְבֵּה יִסּוּרִין עָבְרוּ עַל יַעֲקֹב.
עַד שֶׁהָיָה בִמְעֵי אִמּוֹ, הָיָה עֵשָׂו מֵרִיב עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים (בראשית כה, כב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו (עמוס א, יא).
בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו לְלָבָן וְהָיָה שָׁם עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּצָרוֹת רַבּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי. [זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים] (בראשית לא, מ).
וְאַחַר שֶׁיָּצָא, רָדַף לָבָן אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
נִמְלַט מִמֶּנּוּ, בָּא עֵשָׂו בִּקֵּשׁ עוֹד לְהָרְגוֹ וְהִפְסִיד עָלָיו כָּל אוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. [גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה].
יָצָא מֵעֵשָׂו, בָּאָה עָלָיו צָרַת דִּינָה.
יָצָא מִצָּרַת דִּינָה, בָּאָה עָלָיו צָרַת רָחֵל.
אַחַר כָּל הַצָּרוֹת בִּקֵּשׁ לָנוּחַ קִמְעָא, בָּאָה עָלָיו צָרַת יוֹסֵף.
וְהַכָּתוּב צוֹוֵחַ, לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי [וַיָּבֹא רֹגֶז] (איוב ג, כו).
אַחַר כָּךְ בָּאָה עָלָיו צָרַת שִׁמְעוֹן.
אַחַר כָּךְ צָרַת בִּנְיָמִין.
לְפִיכָךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּאֵל שַׁדַּי וְאוֹמֵר: מִי שֶׁאָמַר לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, יֹאמַר לְיִסּוּרַי דַּי.
לְפִי שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָיוּ נִמְתָּחִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁאָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּיְּכֶן.
לְפִיכָךְ כְּתִיב וְאֵל שַׁדַּי.
נערך לאחרונה: