יש שהתבטאו על הרמב"ם שהוא רק 'סיני' ולא 'עוקר הרים'.
הרב שטיינמן אבל ליתר דיוק ראה בקובץ המקוש"ב
רק סיני מלוכסן עיניים שמימיו לא פתח את ספרי הרמב"ם מסוגל להתבטא בבורות כזו.
 
הרב שטיינמן אבל ליתר דיוק ראה בקובץ המקוש"ב
מאוד מעניין אותי איך היה מרן הגרי"ז מגיב אם מישהו היה אומר בפניו שהרמב"ם היה 'סיני'...
 
פעם שמעתי לדקדק בלשון חידושי הגר"ח שפעמים כתב ונראה לומר "בביאור דבריו" ופעמים כתב "בכוונת דבריו" או משהו דומה.
ר"ל שלפעמים מבאר שלזה נתכוון הרמבם ולפעמים מבאר את דבריו אף שלא נתכוון לזה.
 
פעם שמעתי לדקדק בלשון חידושי הגר"ח שפעמים כתב ונראה לומר "בביאור דבריו" ופעמים כתב "בכוונת דבריו" או משהו דומה.
ר"ל שלפעמים מבאר שלזה נתכוון הרמבם ולפעמים מבאר את דבריו אף שלא נתכוון לזה.
אני מקווה מאד שמה שכתבת הוא בגדר 'ביאור דבריו' של ר' חיים ולא 'כוונת דבריו'....
 
כי למה? כי דברי הגר"ח הם תמיד בכוונת הרמב"ם או להיפך?
ברור שכשכותבים משהו לבאר את הרמב"ם זה חייב להיות במטרה לאמת מה הרמב"ם התכוון.
אם הרמב"ם לא התכוון אז זה יכול להיות מאד נכון, אבל אין לך רשות להשתמש ברמב"ם בשביל זה, וגם אין בזה טעם כלל.
 
מאוד מעניין אותי איך היה מרן הגרי"ז מגיב אם מישהו היה אומר בפניו שהרמב"ם היה 'סיני'...
קודם כל שיהיה ברור:
סיני הוא היקף של מכלול ידיעות ועוקר הרים הוא העומק של כל פרט ופרט

כמבואר בהקדמת הרמב"ם, חיבור היד החזקה הוא אוסף של ההלכות מרחבי התלמוד, עם ההלכות שנתחדשו לאחר חתימת התלמוד על ידי הסבוראים הגאונים והראשונים עד לזמן הרמב"ם.
ככזה, החיבור במהותו אמור ללכת על כיוון של סיני יותר מאשר של עוקר הרים,
פשוט כי זה מה שהוא.

מעולם לא אמר מרן הגראי"ל שביד החזקה אין עומק חלילה, ויסכר פי דוברי שקר.
הוא כן אמר שהחיבור בכללותו הולך על כיוון של סיני יותר מאשר של עוקר הרים,
וזה נכון מאוד למי שפתח פעם ספר משנה תורה.
 
ראוי להביא את דברי הנצי"ב (קדמת העמק א אות טז) בענין וז"ל

טז. והנה רבותינו האחרונים ז"ל 'הביטו אחרי משה' הוא הרמב"ם ז"ל בעין יפה, ובכל חפץ רצו לעמוד על דעתו, בכל מקום שנשגבה הליכותיו משיטת הסוגיא כפי המורגל בפירוש רש"י ותוס' ושאר מפרשים, וכבר ידעו ידו הגדולה, ואף כי בעת שבתו האוהלה ותקע עצמו לדבר ה' זו הלכה בחיבור הנפלא, ואור עליון עליו היה בהילו, ולא נעלם ממנו דבר ולא חצי דבר מהתלמודים ומכל מעין ומקור אשר דלה, על כן מצאו עצמם מחוייבים להטות דעתו ע"פ דקדוקים והוויות אם מעט ואם הרבה כפי כחו של המעיין,

וכל שיש לו מוח בקדקדו, ודעת ישרה הדרו והודו, יודה כי לא אך ע"פ הכרח הבא מפלפולים, גאון הוראה יסוג אחור ממסלולים, וגם כי לא כאלה חלק פלפולי רבותינו בעלי התוס' ז"ל אשר המה היו חפשים, ואין דבר לפניהם למעקשים, שיכריחם לנטות מדרכים מפולשים, ואך מלבם יצאו הדברים כבושים, למצוא פירוש והוראה לאמיתה של תורה אשר המה מבקשים, ודעת אלקים אשר ממטמונים מחפשים, משא"כ מי שמגביה עוף לעמוד על דעת הרמב"ם ז"ל לבו בל עמו להיות חופש, בלתי כרע תחת אסיר ברצון למצוא התכלית בחפש מחופש, ומעפיל לעלות אל ההר בשאט נפש ע' ערוך ערך צפח], ומעביר הדרך מנגד עיניו שלא יחזו ישרות ולא ידעו בפש, על כן אין דרך נכונה להצדיק את הצדיק כי אם מעיקרא דדינא, דפירוש הסוגיא היה לפניו משונה מידיעת בית רבותיו, ועל פי נוסחא סוגה בשושנה:

והן האמת אע"ג שמתוק האור של הלכה ברורה גם למי שאינו יודע טעם הפסק ומקורה, אמנם טוב לעינים לראות את השמש מקור האורה. כדרך הנאת האוזן לשמוע מנעים זמרה, מ"מ דוחק עצמו להשביע גם את עיניו לראות פנים של אותו צורה.

והנה מפרשי הרמב"ם נושאי כליו ושאר רואי השמש, לא עמדו לדקדק בספרן של גאוני קדמאי בה"ג ושאילתות. עד שהבלשן הגדול מרן הכסף משנה וב"י כ' בבדק הבית הלכות מקואות כי ע"פ מקרה בא לפניו ספר השאילתות ומצא דבר אחד, וכן בשו"ת גאוני בתראי ז"ל לא נמצא מביאים דקדוק דברי גאוני קדמאי, כי אם זעיר שם וזעיר שם.

ואין עליהם חס ושלום אשם, כי המלאכה היתה מרובה לכל אחד במקום קודשם. גם אור הדפוס לא נפרץ אז לפי צרכם ושימושם,


ותלמידיהם הגאונים ז"ל אזלי בתר רישם, ולמדו לחקור בש"ס לפי המורגל בפירוש רש"י ושאר מפרשים ידועים ועליהם היסבו חידושם, וכשמצאו איזה חידוש בספרי גאוני קדמאי היה כמוצא דודאים במקומם שאין רגל דשם, על כן לא ראו בכמה הלכות מקורם ושרשם:
 

הוא כן אמר שהחיבור בכללותו הולך על כיוון של סיני יותר מאשר של עוקר הרים,
וזה נכון מאוד למי שפתח פעם ספר משנה תורה.
ברור, הרמב"ם הרי נכתב כדי לסדר את כל הלכות התורה שיהיו כשולחן הערוך.
ומה הקשר להעמיד את זה מול מורה נבוכים ולומר ש'בעניני אמונה הוא השקיע יותר מהיד החזקה'.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓